השבועה על ירושלים | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

ספריה
לזמן הזה - יום ירושלים

קטגוריה משנית

2 דק' קריאה

הננו מושבעים לזכור את ירושלים, נשבענו לשמור לה אמונים: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (תהילים קלז, ה-ו).
לאמור, יש לזכור את ירושלים בלב, ועל זה נאמר: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", ויש לזכור את ירושלים בפה, ועל זה נאמר: "תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי". ויש גם לעשות זיכרון לירושלים במעשה בפועל, על זה נאמר: "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי". לכן אנו שמים אפר מקלה בראש חתנים. אם נשאל: איך תתקיים שמחת החתן והקהל כאשר אפר בראשו? אלא שכול שמחה מהולה בצער, אין שמחה שלמה כל עוד ירושלים בחורבנה.
מאז ימות עולם יש מאבק על השליטה בירושלים ובארץ ישראל כולה. הכול מכירים במרכזיותה של ירושלים וארץ ישראל, היא נמצאת במרכז העולם, היא לבו של העולם, היא המרכז הרוחני של החיים האנושיים, היא השער המחבר את העולם לאלוקיו. קין והבל נאבקו עליה עד שעמד קין והרג את הבל ובעקבות זה גורש קין מהארץ. יצחק וישמעאל נאבקו על ירושת הארץ עד שגורש ישמעאל ככתוב: "גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא ירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק" (בראשית כא, י). על הארץ הזאת נפלה קנאה בין יעקב ועשו בדבר הבכורה והברכה, ועשיו נדחה (כוזרי ב, יד). המאבק נמשך עד עצם היום הזה. כולם מכירים בערכה הקדוש של הארץ של ירושלים ושל מקום המקדש.
אחד האדמו"רים שאל: מדוע נבחר הר המוריה לבנות עליו את בית המקדש ולא הר סיני שעליו נתנה התורה? והשיב כי בהר המוריה בעקידת יצחק נתגלתה מסירות נפש עצומה - וזו מעלה עליונה (ראה שיחות הרצי"ה, מועדים ב, שבועות ב, עמ' 326).
כעת שהקב"ה ברוב חסדיו משיב אותנו לארצנו ונוטע אותנו בגבולנו, ומחזיר אותנו לירושלים ונתן בידינו את השלטון על הר הבית, על אחת כמה וכמה שמושבעים אנו לשמור אמונים להר הבית, הר המוריה, מקום בית מקדשנו. ואל לנו לתת מדרך כף רגל לזרים במקום הקודש, מקום בית חיינו, לבם של ישראל. (נאמר לאחר כינוס ועידת אנאפוליס בארה"ב, והמגעים המדיניים שבאו בעקבותיה.) וכבר הזהירה התורה שאוי למי שמנסה להפריד בין ישראל לאביהם שבשמים, שנאמר: "'וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל' (במדבר כד, כג), אמר רבי יוחנן: אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו" (סנהדרין קו, א) ורש"י (שם ד"ה אוי לה וד"ה מי מטיל) מפרש: "אוי לה לאומה שתהיה באותן הימים שיעלה על דעתה לעכב ישראל... מי הוא שיכול לעכב את ישראל והקדוש ברוך הוא מכניסם".
על כן מלאי בטחון אנו בה' אבינו שכל הניסיונות לעכב את ישראל לא יצלחו, והכול יתהפך לטובה ולברכה לקירוב גאולתנו ופדות נפשנו.

לזמן הזה - יום ירושלים