ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- מועדים
- לזמן הזה - יום ירושלים
"על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים, הרימי אל תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלוקיכם" (ישעיהו מ, ט).
"הרימי אל תראי", אל תפחדי מלבשר. ויש להבין: מה הפחד וממי הפחד? האם הפחד הוא שמא הבשורה לא תתממש ונמצאת מכחש ומשקר? ואם יש חשש כזה, באמת למה לבשר! אלא ברור שמדובר בבשורה נכונה וצריך לבשר אותה לכולם, וגם אם לא כולם רואים את התגשמותה עין בעין, אין לירא מלבשר. נאמר "מבשרת" בלשון נקבה, לא נאמר 'מבשר', והמשמעות שלה היא גאולה, גאולה בלתי שלמה, ולכן יש יראה מלבשר.
"מה נאוו על ההרים רגלי מבשר... קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו" (ישעיהו נב, ז-ח), הצופים העומדים גבוה על ההרים על המגדלים ורואים למרחוק מי מתקרב הם המבשרים, והעומדים בתחתית ההר, עדיין לא רואים דבר והם מתכחשים. מי שיש לו ראיה אמונית גבוהה וארוכה, רואה את העתיד ממרחק, הוא הצופה הרואה את המהלכים מרחוק, הוא רואה את עקבות המשיח, רואה שהוא נמצא וכבר יש סימנים בדוקים ומובהקים למציאותו, וזה משמח: "פצחו רננו יחדו חורבות ירושלים" (שם ט), אף שהם עדיין "חורבות ירושלים", כי עדיין העיר לא בנויה, יש מקום כבר לשמחה על הבשורה של הגאולה "כי נחם ה' עמו גאל ירושלים" (שם).
"חשף ה' את זרוע קדשו לעיני הגויים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוקינו" (שם י), כל העולם עמד נדהם ומשתאה לנוכח הניצחון המזהיר, לנוכח חזרת עם ישראל למקום הקודש להר הבית.
גאולה נגלית ונכסית
על הפסוק: "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, דומה דודי לצבי" (שיר השירים ב, ח-ט), אומר המדרש:
מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה, נראה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נראה ונכסה וחוזר ונראה... הדא הוא דכתיב: "ויפגעו את משה ואת אהרן" (שמות ה, כ)... כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהן... וכל שהוא מאמין לו והולך אחריו וממתין, הוא חיה. (שיר השירים רבה ב, כב)
כך סדרה של גאולה, הגאולה נגלית וחוזרת ונכסית, נגלית וחוזרת ונכסית. במלחמת העצמאות, בתקומת המדינה ובקיבוץ גלויות נגלית. ואחר כך בימי התקפות טרור הפדאיון נכסית. בימי מלחמת סיני נגלית, ואחר כך שוב נכסית כששב הטרור והמשבר הכלכלי. במלחמת ששת הימים נגלית בגדלות ובמלחמת יום הכיפורים נכסית בתחילתה, ובסופה בהפיכת הכישלון לניצחון הרי היא נגלית בבחינת אורות מאופל אמר ויהי, ומתוך כך מוסיפה ונגלית בהתיישבות ביש"ע ובעלייה מרוסיה, ובהסכמי אוסלו נכסית. ויש זמנים שבהם מצד אחד נגלית ומצד אחר נכסית, אבל התהליך הכללי תהליך של התקדמות גדולה.
הבה נתבונן ביד ה' עלינו לטובה מאז מלחמת ששת הימים, ומכוח מלחמת ששת הימים. לפני מלחמת ששת הימים הייתה ישיבת "מרכז הרב" הישיבה הציונית הגבוהה היחידה. היו בה כמאה וחמישים תלמידים. ונוסף לה הייתה ישיבת "כרם ביבנה" ואולי "שעלבים" כישיבות הסדר יחידות. מכינות בכלל לא היו. מאז יש למעלה מעשרים ישיבות גבוהות ובהם כשלושת אלפי תלמידים, שישים וארבע ישיבות הסדר ובהם כשבעת אלפים ומאתיים תלמידים, עשרים מכינות ועשרים ושתיים מדרשות שבהן כאלף ארבע מאות וחמישים תלמידות.
לפני מלחמת ששת הימים ההר הזה היה שומם ובו מחנה של הלגיון הירדני, וכעת יש בו ישוב תורני גדול ופורח ומסביבנו עשרות ישובים בחבל בנימין ועוד עשרות בשומרון ועוד ביהודה. אילו פינו מלא שירה כים, אין אנו יכולים להודות על הטובה מאז מלחמת ששת הימים, קל וחומר שעל הטובה שבכל הדורות.
מורי ורבותי. אנחנו זכינו להיות הצופים הרואים את פעמי הגאולה. אנחנו זוכים גם להיות השותפים הפעילים הפועלים עם ריבונו של עולם בגאולתו - גאולתנו, בגאולת חבלי יהודה ובנימין והשומרון. יש חוגים שלא זכו. יש קהילות שנמצאות עדיין בגטו ויושבים בחשכת הגלות. גם בארץ ישראל יש עוד גטאות והיושבים בהם אינם רואים אלא חושך. הם אומרים שהם בחשכת הגלות, בגטו בתי אונגרין, בתי ורשה וגטו בני ברק. הם באו לארץ ישראל והביאו איתם את הגלות ואת הגטאות. אפשר להיות בארץ ובירושלים ולא לראות את קדושתה וגדולתה ואנחנו זכינו. זה חג של הזוכים, של השותפים עם אל בגאולתו.
מתוך צְפִית הישועה צִיפִיָת הישועה השלמה מתגברת. המציאות בארצות השכנות לא ברורה והסכנות מאיימות. אך בכל עת שיש זעזוע יש גם תקווה חדשה. מלחמת ששת הימים הייתה מתוך אילוץ, מתוך התגוננות. בגלל איומים באה הישועה, וכן גם יש לצפות יקרה בעתיד. עלינו לא רק לעמוד מנגד ולחכות לישועת ה', אלא להרבות זכויות, להוסיף אורה של תורה כדי להיות ראויים לטובה הבאה. עלינו להכין את הכלים לקלוט את גודל הטובה, ובזה נקרב את הגאולה. חזק ונתחזק.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
