ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

קדושת הארץ בשמיטה ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש ויקרא בהר Bookmark and Share



גירסת הדפסה
שלח לחבר

אייר תשע"ה

קדושת הארץ בשמיטה

הר סיני - שבת בראשית - קדושת האומה



נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
ינון דוד בן טובה גיטל

ענין שמיטה אצל הר סיני
פרשת בהר פותחת בפרשיית השמיטה, וכך נאמר בה:
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה': שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ: וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ: וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל" 1 .
הכתוב מדגיש באופן מיוחד שפרשיה זו נאמרה למשה בהר סיני, ורש"י 2 מבאר:
"בהר סיני - מה ענין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצוות נאמרו מסיני! אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני. כך שנויה בתורת כהנים".
כלומר מן האמור בשמיטה אנו למדים על כל שאר המצוות: לפי שמצינו בשאר מצוות בתורה, שחזרו ונתבארו בספר דברים בתוספת פרטים ודקדוקים, כמו שנאמר: "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר" 3 , ויכול הייתי לומר שהפרטים שביאר משה בספר דברים, לא נמסרו לו בהר סיני, אלא התחדשו באותה העת, לכן בא ריבוי זה ללמדנו על כל המצוות, שנאמרו פרטיהן ודקדוקיהן בסיני.
ומדוע לא נאמר, שהכתוב בא ללמד רק על שמיטה שנאמרה בהר סיני?
"ונראה לי שכך פירושה, לפי שלא מצינו שמיטת קרקעות שנשנית בערבות מואב במשנה תורה, למדנו שכללותיה ופרטותיה כולן נאמרו מסיני, ובא הכתוב ולמד כאן על כל דבור שנדבר למשה שמסיני היו כולם כללותיהן ודקדוקיהן, וחזרו ונשנו בערבות מואב".
לגבי שמיטה למדנו שנאמרה בסיני מכך שפסוקי שמיטת קרקעות מופיעים רק בפרשתנו ולא נשנים שוב בספר דברים (שם מוזכרת שמיטת כספים בלבד 4 ), ומפורש בכתוב שכולו נאמר למשה בסיני. אם כן ההדגשה בה פותחת הפרשה, "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר", היתה מיותרת, לולא היינו למדים מכך שכל המצוות כולן, כולל אלו שפרטיהן מבוארים בספר דברים, ניתנו בסיני.

מתנת הארץ מתחילה בהר סיני

"אור החיים" הקדוש 5 מביא את דברי רש"י המיוסדים על דברי חז"ל, ומברר מדוע לימוד זה של חז"ל נלמד דווקא ממצוות השמיטה, וזו לשונו:
"'בהר סיני' וגו' - צריך לדעת למה הזכיר 'הר סיני' במצוה זו, והגם שרבותינו ז"ל אמרו, כי ללמד בא שכל המצוות נאמרו כללותיהן ופרטותיהן בסיני, עדיין יש מקום לשאלתנו, למה לא לימד זה אלא במצוה זו בדיוק ולא במצוה ראשונה או אחרונה?
ואולי כי לצד שהזכיר מתנת הארץ, דכתיב: 'אשר אני נותן', דקדק לומר 'בהר סיני', לומר כי מחמת הר סיני, פירוש מה שקיבלו בו, היא שנגמרה המתנה, שעל מנת תורה נתן ה' את הארץ".
"אור החיים" הקדוש מייסד כאן יסוד, לדבריו כל המציאות הזו של נתינת הארץ שייכת אל אותה מגמה שמתגלה בהר סיני. כשעם ישראל מקבל על עצמו את התורה, אף על פי שבשלב ראשון הדבר נעשה בכפייה, "מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם" 6 , אפילו הכי, הזיקה של עם ישראל לתורה מקנה להם את ארץ ישראל.
אם חלילה לא היינו מקבלים את התורה, גם מתנת ארץ ישראל היתה בטלה. ואמנם הבטחת הארץ ניתנה לאברהם אבינו הרבה לפני מתן תורה, ככתוב: "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם" 7 , אבל גם אלפיים שנות תורה התחילו מאברהם אבינו. אברהם אבינו התחיל להנחיל תורה לעולם, שתי כליותיו של אברהם אבינו נעשו כשתי רבותיו, ובכך גילה שהיחס בין ישראל לתורה שייך לטבע הישראלי. עוד לפני הכפיה, לפני שמשה רבנו נתן תורה לישראל, מציאות החיים של האומה כבר היתה שייכת לתורה.
מחדש אם כן "אור החיים" הקדוש, שדווקא כאן במצוות שמיטה רמזה התורה שהמצוות כולן ניתנו בסיני, ללמדנו על הקשר ההדוק שבין 'הר סיני' למתנת הארץ הטובה.

שבת בראשית ושבת לה'
בפסוקי פרשיית השמיטה אנו נפגשים פגישה כפולה עם ביטוי שדורש התבוננות:
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' ... וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר" 8 .
רש"י 9 עומד על משמעות הביטוי וכותב:
"שבת לה' - לשם ה', כשם שנאמר בשבת בראשית".
קיים דמיון בין השמיטה לשבת בראשית, שתיהן נקראות 'שבת לה'' 10 ובשתיהן השביתה צריכה להיות לשם ה' ולא לתועלת עצמית.

בחירה אלקית בשלושה ממדים
חז"ל במדרש 11 עומדים על היחס בין שמיטה לשבת בראשית מזווית נוספת, וזו לשונם:
"אמר רבי לוי: את מוצא דברים הרבה ברא הקדוש ברוך הוא בעולם ובירר לו אחד מהם:
ברא ז' ימים ובחר הקדוש ברוך הוא בשבת , שנאמר: 'ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו' (בראשית ב, ג).
ברא שנים ובירר לו אחד מהם (-שמיטה ), שנאמר: 'ושבתה הארץ שבת לה'' (ויקרא כה, ב).
ברא שבועות (סדרות של שבע שנים) ובירר לו אחד מהם (-יובל ), שנאמר: 'וקדשתם את שנת החמשים שנה' (ויקרא כה, י).
ברא ארצות ובירר לו אחד מהם - ארץ ישראל , שנאמר: 'תמיד עיני ה' אלקיך בה' (דברים יא, יב), וכן הקדוש ברוך הוא קורא אותה ארצו, שנאמר: 'ואת ארצי חלקו' (יואל ד, ב).
ברא רקיעים ובירר לו אחד מהם - זה ערבות , שנאמר: 'סולו לרוכב בערבות' (תהלים סח, ה).
ברא אומות ובירר לו אחת מהם - אלו ישראל , שנאמר: 'ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה' (דברים יד, ב).
ברא שבטים ובירר לו אחד מהם - זה שבט לוי , שנאמר: 'ובחור אותו מכל שבטי ישראל' (שמואל א' ב, כח), לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה שיפקדם מבן חודש, מפני שהוא מחבבן ביותר".
ישנה בחירה אלקית בשלושה ממדים: עולם, שנה ונפש. עולם - ריבונו של עולם בחר להשכין את שכינתו בארץ ישראל. שנה - בזמנים מסוימים (בשבתות, בשמיטות וביובלות) יש גילוי שכינה גדול יותר. נפש - באומה הישראלית, בשונה משאר האומות, ישנו גילוי אלקי מיוחד, ובתוך בני ישראל זוכה שבט לוי ליחס מיוחד.
הקדושה שמתגלה בנבחרת האלקית איננה תלויה בהלך נפשו של האדם, היא קבועה וקיימת, היא אבסולוטית. כשם שקדושת השבת היא "קביעא וקיימא" 12 כך גם קדושת העם והארץ איננה משתנה, בין עושים רצונו של מקום בין לא עושים רצונו של מקום.
כל רשימת הקדושות שמנויות כאן במדרש היא רשימה של קדושות אבסולוטיות, כולל קדושת שבט לוי. ואמנם יש מציאות של 'חלל', כלומר בן שנולד לכהן מביאתו על אחת הנשים האסורות לכהונה. דינו של החלל הוא כזר לכל דבר 13 , אסור לו לעבוד במקדש, אסור לו לאכול בתרומה ובקדשים, והוא מותר בנשים האסורות לכהונה, ומיטמא למתים. אך עם כל זה כהן שעבד במקדש ונודע אחר כך שחלל הוא, להלכה עבודתו כשרה 14 , על כורחנו אין כאן הפסד של הקדושה, הקדושה היא אבסולוטית, היא קבועה.
לאור דברי חז"ל במדרש זה, ניתן להבין שכשרש"י אומר: "שבת לה' - לשם ה', כשם שנאמר בשבת בראשית", כוונתו לומר, שכשם ששבת בראשית קבועה וקיימת כך קדושת ארץ ישראל קבועה וקיימת, בדומה למה שהסברנו במדרש.

שמיטה - תשובת הנשמות
מתוך הקדמה זו ננסה לעמוד על עניינה של השמיטה המכונה 'שבת לה''. תחילה נראה את דבריו העמוקים של רבי מנחם ריקאנטי 15 , אחד מגדולי המקובלים, בחיבורו על התורה 16 . הריקאנטי מביא בפתח דבריו את הסברו של הרמב"ן, לאחר מכן מביא את דברי רבי אברהם אבן עזרא, וחותם בהסבר משלו, וזו לשונו:
"'וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה''.
כתב הרב הגדול (הרמב"ן), זה לשונו: וכוף אזנך לשמוע מה שאני רשאי להשמיעך ממנו בלשון שאשמיעך, ואם תזכה תתבונן. כבר כתבתי בסדר בראשית (ב, ג) כי ששת ימי בראשית הם ימות עולם, ויום שביעי 'שבת לה'', כי בו יהיה 'שבת לה'', כמו ששנינו ב'מזמור שיר ליום השבת' - מזמור שיר לעתיד לבא ליום שכלו שבת שהוא מנוחה לחיי העולמים (תמיד פ"ז, מ"ד). והנה ה'ימים' רמז לאשר ברא במעשה בראשית, וה'שנים' ירמזו לאשר יהיה בבריאה כל ימי עולם, ועל כן החמיר הכתוב בשמיטה יותר מכל שאר חייבי לאוין וחייב גלות עליה, כמו שהחמיר בעריות, שנאמר: 'אז תרצה הארץ את שבתותיה' (ויקרא כו, לד), 'ותירץ את שבתותיה' (שם לה), וכן שנינו: גלות בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין ועל השמטת הארץ (אבות פ"ה, מ"ט), שכל הכופר בה אינו מודה במעשה בראשית ובעולם הבא.
וכן החמיר הנביא וגזר גלות על שלוח עבדים בשנה השביעית, שנאמר: 'אנכי כרתי ברית את אבותיכם' וגו' (ירמיה לד, יג), כי גם בעבד שביעית ויובל... עכ"ד ז"ל".
ששת ימי הבריאה אינם נמדדים לפי כללי הזמן הנהוגים אצלנו, אין מדובר בימים שכל אחד מהם מונה עשרים וארבע שעות, מדובר בפרק זמן הרבה יותר ארוך, 'יום' אצל הקב"ה זה אלף שנה, "אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר" 17 , ושישה ימים הם ששת אלפים שנה. הגמרא אומרת 18 : "ששת אלפים שנה הוי עלמא, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח". שנת השמיטה היא כנגד היום השביעי הרומז לאלף השביעי, כלומר השמיטה מכוונת כנגד גאולת העולם.
לאור זאת מובן היחס המחמיר כל כך כלפי מי שמזלזל במצוות השמיטה. כפירה בשמיטה, משמעותה כפירה במעשה בראשית, וכפי שראינו, קדושת ארץ ישראל וקדושת השמיטה קבועות וקיימות ומקור אחד להן. מכאן מגיע הריקאנטי לדברי האבן עזרא, ואלה דבריו:
"וגם החכם רבי עזרא ז"ל כתב: השביעית היא כנגד האלף השביעי הנקרא יום שבת, כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין צז ע"א): שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב, שנאמר: 'ונשגב ה' לבדו ביום ההוא' (ישעיה ב, יז), תניינא כוותיה דרב קטינא: כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים, כך העולם משמט אלף אחד לשבעת אלפים, שנאמר: 'ונשגב ה' לבדו ביום ההוא', ואמר: 'מזמור שיר ליום השבת' (תהלים צב, א), ואמר: 'כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור' (תהלים צ, ד), עכ"ד ז"ל...".
ממשיך הריקאנטי:
"והנה כמו שבאה לנו המצוה בימים שהם שבעה ימי בראשית, כן באה לנו בשנים שיומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנה, שנאמר: 'כי אלף' וגו' (תהלים צ, ד), ועל כן נאמר בשנים גם כן 'שבת לה'', ואמרו רבותינו ז"ל (בתורת כהנים): כשם שנאמר בשבת בראשית כך נאמר בשביעית 'שבת לה'', כי הוא יום שבת ומנוחה לחי העולמים, עליו רמז הכתוב 'והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה' (זכריה יד, ז), ואמרו רבותינו ז"ל: זה יום שביעי לעולם. והטעם, כי בכל מעשה בראשית נאמר בכל יום ויום 'ויהי ערב ויהי בקר', אך בשבת לא נאמר בו ערב ובקר".
מי שמתבונן בפסוקי הבריאה מגלה שבכל אחד מן הימים נאמר "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר" מלבד שבת, לאמור: בשבת אין לילה. השבת היא יום ארוך ללא לילה. ממשיך הריקאנטי ומבאר:
"והנה באותו המדרגה הנקראת 'שבת' תלקט הנפשות והתענוגים מלמעלה אשר לא לקטה בזמן הגלות, כי אין איש שם על לב, וזה יהיה אחר שיכלו הנפשות באלף השישי תשובנה הנשמות על חיק כל אחת ואחת...".
באלף השביעי אנו שבים אל השורש, "תשובנה הנשמות על חיק כל אחת ואחת", ישנו תהליך של 'תשובת הנשמות'. שבת היא 'מעין עולם הבא', היא לא שייכת למציאות הסבוכה והמורכבת שמתגלה בימי הגלות.
הלילה רומז לחשכת החיים. כמו שבעולם הבא אין לילה כך בשבת אין לילה. יש זמנים שבהם אנחנו קשורים לעולם האידאי, עולם התשובה, ולכן אדם הראשון בשובו מחטאו פתח ואמר: "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" 19 . בחתימת דבריו ממשיך הריקאנטי:
"ולפי דברי הרב ז"ל שאמר כי הארץ הזאת היא ארץ החיים, ירמוז עוד סוד נפלא: שיחזרו ההוויות לתשובה, והמשכיל יבין. זהו 'ושבתה הארץ', כי ימנעו ההוויות מלפעול. וזהו מאמרם ז"ל בפסוק 'כי גרים ותושבים אתם עמדי' - דיו לעבד להיות כרבו (תורת כהנים)".
לעתיד לבוא הכול ישוב אל השורש, הכול ישוב אל מקור התשובה. כשהעולם חסר צריך לפעול ולתקן, וכיוון ששבת היא 'מעין עולם הבא', אין עושים בה מלאכה. בששת ימי המעשה אנו עבדים של הקב"ה, ובשבת - כמו שהקב"ה שובת ממלאכה, גם אנו שובתים, 'דיו לעבד להיות כרבו'.
"ועוד אמרו (פסיקתא רבתי מד) מבואר בפסוק 'שובה ישראל' (הושע יד, ב): מצינו שאין בו סרחון, אמר: הריני שב 20 . משל למה הדבר דומה? לבן מלכים שהיה חולה. אמר הרופא: יאכל מן חפץ זה והוא מתרפא, והיה ירא הבן לאכול ממנו. אמר לו אביו: תדע שאינו מזיקך, הרי אני אוכל ממנו. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אם אתם מתביישים לעשות תשובה, הרי אני שב ראשון, שנאמר: 'הנני שב שבות אהלי יעקב' (ירמיה ל, יח)".
הקב"ה אומר לישראל: אם אתם מתביישים, אז אני מוכן להיות ראשון. שבת זה מלשון תשובה, הקב"ה שובת ממלאכתו בשבת ואנחנו אחריו, בשבת אנחנו שבים אל ה', וכך גם בשמיטה.

קשיים בפרשיית השמיטה
לאחר שעמדנו מעט על משמעותה של מצוות השמיטה, כפי שהיא מבוארת בפירושו של הריקאנטי, נבקש להאיר סוגיה זו באור נוסף לאור דבריו הנפלאים של ה"אלשיך" הקדוש 21 . ה"אלשיך" הקדוש פותח 22 את הפרשה ברשימת שאלות, וזו לשונו:
"ראוי לשים לב:
(א) אל אומרו 'בהר סיני' פה מבשאר מצוות לפי פשט הכתובים, זולת דרשת רבותינו ז"ל (תורת כהנים ריש בהר) שהביא רש"י ז"ל בפסוק".
השאלה הראשונה היא שאלתו של רש"י, כפי שראינו בפתיחת דברינו: מדוע דווקא במצוות שמיטה מוזכר שנאמרה בהר סיני, הלוא המצוות כולן ניתנו בהר סיני?
"(ב) אומרו 'ואמרת' כו' (פסוק ב) שהוא מיותר".
ישנה כפילות בפסוק. נאמר: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר : דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם" 23 . מה ראה הכתוב לשוב על ציווי האמירה פעמיים?
"(ג) אומרו 'אשר אני נותן לכם' (שם), שגם זה מיותר, כי מי לא ידע כי הוא יתברך הנותן כי לה' הארץ ומלואה, ומה גם כי כמה פעמים נכתב זה בתורה?".
בהמשך נאמר: "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם" 24 . הדגשה זו, שה' יתברך נתן לנו את הארץ, נראית מיותרת, וכי איננו יודעים זאת, הלוא למדנו על כך פעמים רבות כבר בספר בראשית?
"(ד) אומרו 'ושבתה הארץ שבת לה'' (שם), כי הלא אחר כי 'שבת הארץ' היא לבלתי חרוש ולבלתי זרוע, היה ראוי יתלה הדבר באנשים.
ולא עוד כי אם הארץ הלזו - הנשמה לה או רוח ונפש, לייחס השביתה אליה לאמר 'ושבתה הארץ'?! כי מן הראוי היה יאמר 'ותשבתו שבת הארץ לה''".
מדוע נאמר 'ושבתה הארץ', סוף סוף הציווי מוטל על בעל הקרקע ולא על הקרקע, שכן לקרקע אין נשמה או נפש, ואי אפשר להטיל עליה ציוויים?
ה"אלשיך" הקדוש ממשיך ברשימת שאלותיו, הוא מקשה על הלשון ועל פרטי הדינים, שאלה ועוד שאלה. סך הכול הוא מקשה אחת עשרה קושיות. נדלג כעת על מספר קושיות ונגיע לשלוש הקושיות האחרונות:
"(ט) אומרו 'והיתה שבת הארץ לכם לאכלה' (פסוק ו), כי הלא לא את השבת הם אוכלים, ומהראוי היה יאמר 'והיתה תבואת הארץ לכם לאכלה'?".
יש קושי לשוני בפסוק, ברור שהאכילה מתייחסת לפירות שגדלים על הארץ, אבל מלשון הפסוק נראה האכילה מתייחסת לשבת.
"(י) שנכנס בלשון רבים באומרו 'לכם לאכלה', ויצא בלשון יחיד ואמר 'לך' כו'".
נאמר בפסוק: "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ" 25 , והשאלה הנשאלת היא: מדוע הכתוב פותח בלשון רבים ומסיים בלשון יחיד?
"(יא) אומרו 'תהיה כל תבואתה לאכול' (פסוק ז), שהוא מיותר. והן אמת כי זאת האחרונה תתיישב במאמר רבותינו ז"ל באומרו (פסחים נב ע"ב): כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך כו'".

קדושת הארץ בשביעית כקדושת השבת
בעקבות רשימת השאלות הארוכה הזו, לוקח אותנו ה"אלשיך" הקדוש למסע של בֵּרור שמאיר את הסוגיה באור חדש, ואלה דבריו:
"...טרם ידבר הוא יתברך את דברי המצוה הזאת, ראה והנה יתחמץ לבב אנוש באמת, באמור: מה זאת, האמנם תצדק שביתה על הארץ, ומה הארץ אם לא חומר עכור, האם שיח ושיג לה שתשמור שבת מחללו. ואם אמנע עצמי שלא אזרע שדי וכרמי לא אזמור, הלא אני הוא השובת ולא היא, כי 'קרקע עולם' היא.
על כן להעיר לנו אוזן וללמדנו דעת בא האלקים... כי הארץ תקנה קדושה בשנה השביעית, כאשר האדם קונה נפש יתירה וקדושה ביום השבת".
כשם שבשבת מתווספת לאדם נשמה יתרה, כך כשמגיעה שנת שמיטה מתווספת לארץ נשמה יתרה.
"ועל כן, לבל יהיה הדבר כמו זר נחשב בעיניהם, על כן בהזכיר להם סיני כי שם שרתה שכינה והיתה בה קדושה עד צוותו יתברך כי 'כל הנוגע בהר מות יומת' (שמות יט, יב), יתנו אל ליבם כי גם פה יהי ה' עם הארץ כאשר היה עם סיני".
הסיבה לכך שדווקא במצוות שמיטה הכתוב מזכיר שניתנה בסיני, נוגעת להבנת המצוה, שכן אותה קדושה אלקית ששרתה על הר סיני היא זו שמתגלה בשנת השמיטה. כשם שבמעמד הר סיני חלה קדושה על ההר, כך בשמיטה משכין הקב"ה שכינתו על הארץ ומקדש אותה.

קדושת האומה מוסיפה קדושה בארץ
ההשוואה בין הקדושה שהתגלתה במעמד הר סיני לזו שמתגלית בשמיטה דורשת התבוננות, לכן כותב ה"אלשיך" הקדוש:
"ושמא תאמרו: הלא שם היה כי ירד עליו ה' באש ו'רכב אלקים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקדש' (תהלים סח, יח), אך בארץ הלזו מאין לה הדבר הזה?
לזה אמר: 'כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן' כו', לומר: הנה אתם קדושים אשר בארץ, ועל כן אין איכות הארץ אחר בואכם אליה כאיכות שהיה לה מקודם כי הלא אתם מקדשים אותה. כי הלא 'כי תבאו אל הארץ' - איני אומר תלכו אל הארץ, להורות כי לכתכם לה ביאה תחשב, כי שורשי נפשותיכם שם המה בארץ העליונה שלעומתה, אשר קדושת העליונה מרחפת עליה תמיד, נמצא כאילו עיקר מציאותם שם הוא. ועל כן בכל מקום אשר יזכיר הליכה אל הארץ אומר לשון ביאה, מה שאין כן לחוץ לארץ, כדאמר: 'וילך חרנה' (בראשית כח, י), כלומר באים אל עיקרכם, כי בהיותכם ביתר מקומות אתם חוץ מרשותכם ועצמיכם, וכמאמרנו על פסוק 'לך לך מארצך' כו' (בראשית יב, א), לומר, הליכה זו היא 'לך' כלומר לעצמך, כי שורשך בארץ ישראל, ובחוץ לארץ אתה רחוק משורשך".
בהר סיני היה מעמד פלאי חד פעמי, היו שם שישים ריבוא מישראל, היתה שם השראת שכינה, הקב"ה ירד על ההר, אבל בשנת שמיטה לא נראה שיש משהו מיוחד יותר מכל שנה אחרת, לכן התורה מדגישה במצוות השמיטה את שיבת האומה לארצה, "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם" 26 , ללמדנו כי קדושת האומה הישראלית מוסיפה קדושה בארץ.
בארץ ישראל יש השראת שכינה, "עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ" 27 , ולכן כשיהודי נמצא בארץ ישראל הוא מגלה ביתר שאת את התכונה הישראלית שבו, וממילא קדושת הארץ מתגדלת.
חז"ל אומרים במסכת שבת 28 : "מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצוינין? - לפי שאינן בני מקומן". כלומר תלמידי חכמים שבבבל זקוקים לבגדים מיוחדים, הם נמצאים בגלות, במקום זר, לכן הם נאלצים לקשט את עצמם במלבושים כדי לקבל מעמד של חשיבות. מה שאין כן בארץ ישראל, בארץ ישראל אנחנו חוזרים לעצמיות שלנו, לשורש החיים שלנו.
"וזה יאמר פה 'כי תבאו אל הארץ', כי אתם כמתחברים אל שורשיכם, הנשמות שבכם עם שורשיכם שבארץ העליונה. נמצאת הארץ התחתונה ממוצעת ומחברת בין נפשותיכם לשורשן, שעל כן המשך הקדושה היא דרך הארץ הלזו. הרי שהיא קדושה וגם שאתם בה קדושה".
יש מסלול אחד שדרכו ניתן לייצר קדושה בעם ישראל, והמסלול הוא ארץ ישראל.
"וגם תמצאו הכנה מאתי, כי היא אשר אני נותן לכם, שהם שני דברים אחרים:
אחד, כי מתנה שאני נותן ודאי כי קדושה היא מצד עצמה.
שנית, היות המתנה לכם, כי אין אדם נותן לבנו בכורו אם לא מיטב שדהו ומיטב כרמו, כך אני נותן לכם מיטב כל העולם, כי הכל שלי כי לי הארץ".
ארץ ישראל זו מתנה אלקית, לכן קדושתה אינה מוטלת בספק. מלבד זאת, עם ישראל מכונה 'בני בכורי ישראל', אנו בכורו של ה' יתברך, וכשם שאב נותן לבנו בכורו את המיטב, כך הקב"ה נותן לישראל את המיטב.

המצוה מיוחסת לקרקע
מצוות השביתה בשמיטה מיוחסת לקרקע ולא לבעליה. מבאר ה"אלשיך" הקדוש:
"ועל כן אל תתמהו בדבר, כי 'ושבתה הארץ' ושביתתה היא 'שבת לה'', כי כאשר בשבת בראשית שישראל שובתים נקרא 'שבת לה'' (שמות כ, י), כי הוא יתברך שובת עמהם, כמאמר הכתוב: 'ביני ובין בני ישראל' (שמות לא, יז), כך 'שבת הארץ' גם הוא יש לו שייכות בשבת הארץ ותקרא 'שבת לה''".
ושבת בראשית נקראת כך כי גם ריבונו של עולם שובת בה. ריבונו של עולם שומר שבת ושמיטה, אלה דברים עמוקים שצריך להבין מה משמעותם. ממשיך ה"אלשיך" הקדוש 29 :
"ואותו השבת הוא שבת לה', כי ממנו יתברך היא ההויה אשר תתהוה בה. כי גם הוא יתברך יש לו שייכות בדבר, מעין שבת בראשית שיש לכל איש נפש יתירה מאתו יתברך. וגם הוא יתברך יש לו למעלה שמחה ושביתה לפי בחינתו יתברך, נודעת מאד ליודעים חן".

בשביעית אוכלים את 'שבת הארץ'
בהמשך 30 נדרש ה"אלשיך" הקדוש לשאלתו על המילים "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה" 31 , מדוע האכילה מוסבת על השבת ולא על תבואת הארץ, וזו לשנו:
"והטעם הוא כי הנה בששת השנים ממך ומקרקעך היה הפרי שנתהווה והיית אוסף תבואתה, אך שנת שבתון יהיה לארץ. והוא האמור, כי הויה של שבת שבתון, הוא רוח קדושה, יהיה לה מהעולם העליון, והיא המגדלת פירותיה באופן כי ברוח קדושה מהעולם העליון נתהוו. ואם כן אם תאסוף התבואה, לא תתייחס לאוסף תבואתה כי לא ממנה נתהוו פירותיה, כי אם מהויית קדושה שמעולם העליון אשר הושפע בה".
כשהקב"ה משרה שכינתו על הארץ, הארץ הופכת להיות קדושה, והיא משפיעה מקדושתה על הפירות. נמצא שהאוכל מן הפירות אוכל מ'שבת הארץ'. הפירות הם רק הכלי שמכיל את קדושת הארץ ואת קדושת השראת השכינה שבשמיטה.
"וזהו 'והיתה שבת הארץ לכם לאכלה', כי על ידי שבת שבתון שיהיה לארץ אינך אוכל תבואתה כי אם 'שבת הארץ' ממש היא לכם לאכלה, כי שבת הארץ גידלה הספיח ההוא, כאילו 'שבת הארץ' תאכלו. ועל כן לא יהיה 'לך' לבדך אתה בעל השדה לאכלה כי אם 'לכם', שהוא לכל בית ישראל, כי הלא אין הפירות ממך ומשדך, כי אינם תבואתה כי אם של השבת בעצמו, והוא אם כן לכל, כי כל ישראל יש להם חלק בקדושת העולם העליון של שבת הארץ, ולכן לכולכם תהיה לאכלה".
בכך משיב ה"אלשיך" הקדוש על שאלה נוספת בנוגע לשינוי הלשון מרבים ליחיד. נאמר 'לכם' ולא 'לך', כי קדושת הארץ בשביעית נובעת ממציאות האומה בארצה. רק כשעם ישראל נמצא בארצו הקדושה מופיעה בשלמות. קדושת הפירות איננה פרטית, מדובר ב'פירות לאומיים'.
אם בעל השדה היה לבדו בארץ, קדושת ארץ ישראל לא היתה מתגלה בפירות. קדושת הארץ בשמיטה תלויה ב"כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ" 32 . רק כשעם ישראל מתחבר לשורש נשמתו, הקב"ה משרה את שכינתו.
יש כאן יסוד גדול, כעת אנו מבינים מה גדולה המעלה שבאכילת פירות שביעית. בהקשר זה יפים דברי הרמב"ן, לפי הרמב"ן 33 אכילת פירות שביעית זו מצוה קיומית, יש מצוות עשה מדאורייתא לאכול פירות קדושים בקדושת שביעית, זו לא רק מצוה חיובית.

פירות שביעית מכניסים קדושה בלב
נחתום את הדברים בדבריו הנפלאים של רבי צדוק הכהן מלובלין 34 בספרו "פרי צדיק" 35 , ואלה דבריו:
"אמר לשון 'שבתון', היינו הקדושה שמצד האדם, ולבסוף הכל 'והיתה שבת הארץ לכם לאכלה', ועיין שם ברמב"ן, הרגיש דאין השבת נאכל, אבל הכוונה היינו שהפירות שביעית יכניסו בהם קדושה מצד ה' יתברך, כי פירות שביעית יש בהם קדושה כמו שאמרו (סוכה לט ע"ב): אוכלו בקדושת שביעית, ולמדו מלשון הכתוב כי קודש הוא שאין מועיל בהם פדיון ותופסת דמיהם (שם מ ע"ב), והפירות יכניסו קדושה בלב האוכל גם כן".
כשאנו אוכלים פירות שביעית אנחנו מתקדשים בקדושת הארץ.
"ושביעית דומה לשבת ונקרא תחילה שבת לבד, דהתחלת הקדושה מעתיקא היא מה' יתברך עצמו שהוא במרומא עילאה, מרומם מהשגת אדם בעולם הזה כלל. ואחר כך 'שבת שבתון', שלהיות נקבע בלב הקדושה גם כן אחר כך, כי עיקר מצוות השביעית היא שידע האדם כי הכל של ה' יתברך... ובשביעית עצמה שמפקיר שדהו, מכיר דלה' הארץ, ולהיות נקבע זה בליבו גם אחר כך כשישוב לעבוד הארץ שלא ישכח אחר כך, על זה אמר דהוא 'שבת שבתון', דמצד חיבור שתי הקדושות נקבע בלב. ואחר כך אמר על האזהרות לאדם דמצד זה נקרא 'שבתון' מה שהאדם מקדש, ועל זה אמר אחר כך 'והיתה שבת' וגו', כנזכר לעיל, דאכילת הפירות מכניסין קדושת שבת בלב האוכל כמו אכילת השבת".
בשבת יש נשמה יתרה. כשאדם אוכל בשבת הוא אוכל קדושה, וכך גם בשמיטה, כשאנחנו אוכלים פירות שביעית אנחנו אוכלים את הנשמה היתרה שבקדושת ארץ ישראל. בשמיטה אנחנו מתמלאים בקדושת הארץ, ומתוך כך אנו חוזרים לעצמיות




^ 1.ויקרא כה, א-ז.
^ 2.רש"י ויקרא כה, א.
^ 3.דברים א, ה.
^ 4.ראה דברים טו, א.
^ 5.אור החיים ויקרא כה, א.
^ 6.שבת פח ע"א.
^ 7.בראשית יג, טו.
^ 8.ויקרא כה, ב-ד.
^ 9.רש"י ויקרא כה, ב.
^ 10.לגבי שבת בראשית ראה שמות כ, י; ויקרא כג, ג; דברים ה, יד.
^ 11.במדבר רבה ג, ח.
^ 12.פסחים קיז ע"ב.
^ 13.ראה רמב"ם הלכות תרומות פ"ו, ה"ז.
^ 14.ראה רמב"ם הלכות ביאת מקדש ו, י.
^ 15. רבי מנחם ריקאנטי (איטליה), הא"י-הא"ע - פוסק ומקובל. כתב פירוש על התורה על דרך הקבלה, ספר על טעמי המצוות ופירוש על התפילות. ספרו היחיד בהלכה הוא הספר "פסקי ריקאנטי".
^ 16.ריקאנטי ויקרא כה, א-ב.
^ 17.תהלים צ, ד.
^ 18.סנהדרין צז ע"א.
^ 19.תהלים צב, א. וראה בראשית רבה כב, יג.
^ 20.כלומר יש מציאות בה אדם מתרחק מתורה ומצוות, והקב"ה אומר לו: ראה, אפילו אני שב בתשובה.
^ 21. רבי משה אלשיך (אדריאנופול-סלוניקי-צפת), הרס"ח-השנ"ג - מרבני צפת, מחבר ספר "תורת משה" - פירוש לתורה על דרך הסוד וספרים נוספים על הנ"ך. נולד באדריאנופול שבתורכיה ולמד אצל גדולי הדור דאז, רבי יוסף טאיטצק ורבי יוסף קארו. עלה לארץ ישראל בשנת הרצ"ה, התיישב בצפת, והיה חבר בבית דינו של רבי יוסף קארו. תלמידו המפורסם היה רבי חיים ויטאל (שהיה גם תלמידו של האר"י).
^ 22.אלשיך ויקרא כה, א.
^ 23.ויקרא כה, א-ב.
^ 24.ויקרא כה, ב.
^ 25.ויקרא כה, ו.
^ 26.ויקרא כה, ב.
^ 27.דברים יא, יב.
^ 28.שבת קמה ע"ב.
^ 29.אלשיך ויקרא כה, ג.
^ 30.אלשיך ויקרא כה, ה-ו.
^ 31.ויקרא כה, ו.
^ 32.ויקרא כה, ב. לפי הפוסקים כרבי בגיטין לו ע"א. עיין מבוא ל"שבת הארץ", בעיקר פרקים א-ז.
^ 33.רמב"ן, השגות לספר המצוות, שכחת העשין, עשה ג.
^ 34. רבי צדוק הכהן מלובלין (פולין), התקפ"ג-התר"ס - גאון מופלא, בקי בנגלה ובנסתר, במקרא, במדרשי חכמים, בראשונים ובאחרונים, וכן במדעים שונים. נחשב לאחד היוצרים המקוריים והפוריים ביותר מבין גדולי החסידות. בהגותו יש שילוב נדיר של למדנות תורנית ופרשנות חדשנית עם תורות הקבלה והחסידות. שייך בדרכו לחסידות איז'ביצה-ראדזין של רבי מרדכי יוסף ליינר, ולחסידות לובלין של רבי יהודה לייב איגר. נודע כבר סמכא בזיהוי והכרת כתבי-יד, מה שמשך אליו תלמידי חכמים וחוקרים שרצו לקבל מידע על תיארוך ואמיתיות הכתבים שבידם. בין ספריו: "צדקת הצדיק" - פסקאות קצרות בנושאים שונים בעבודת ה', "פרי צדיק" על התורה, "רסיסי לילה" עם קונטרס "דברי חלומות", "לבושי צדקה" על ספרי בעל הלבושים, "קדושת שבת" עם קונטרס "שביתת שבת", "משיב צדק", "מחשבות חרוץ", "דברי סופרים" עם "קונטרס זכרונות", "דובר צדק", "ישראל קדושים", "שיחות מלאכי השרת", "תקנת השבין" על מצוות התשובה ו"דברי חלומות".
^ 35.פרי צדיק לפרשת בהר אות ד.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il