הניסיון - נס להתנוסס | הרב דוד דב לבנון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
לך לך

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ציפורה בת דוד

9 דק' קריאה

מטרת הניסיון
בפרשת השבוע לך לך אנו מתחילים ללמוד על הניסיונות שעבר אברהם אבינו מ"לך לך" הראשון ועד "לך לך" אחרון.

לשם מה ניסה הקב"ה את אברהם, האם היה לו ספק בצדקתו? הרמב"ן עומד על כך ואומר על הפסוק " והאלקים נסה את אברהם " (בראשית פרק כב פסוק א):

"ענין הניסיון הוא לדעתי, בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו, אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה, יקרא ניסיון מצד המנוסה, אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל, להיות לו שכר מעשה טוב לא שכר לב טוב בלבד. ודע כי השם צדיק יבחן (תהלים יא ה) , כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצוה אותו בניסיון, ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו. והנה כל הניסיונות שבתורה לטובת המנוסה".

כלומר, הניסיון בא כדי להוציא את המידות הטובות של המנוסה מן הכוח אל הפועל, ועל כן הקב"ה אינו מנסה אלא את מי שיוכל לעמוד בניסיון, כדי להיטיב לו בשכר מעשהו הטוב.

דברי הרמב"ן מבוססים על מדרשי חז"ל, וז"ל במדרש (בראשית רבה (וילנא) פרשה נה):

"ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם, כתיב (תהלים ס) 'נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה', ניסיון אחר ניסיון וגידולין אחר גידולין בשביל לנסותן בעולם, בשביל לגדלן בעולם כנס הזה של ספינה וכל כך למה מפני קושט בשביל שתתקשט מדת הדין בעולם שאם יאמר לך אדם למי שהוא רוצה להעשיר מעשיר, למי שהוא רוצה מעני, ולמי שהוא רוצה הוא עושה מלך, אברהם כשרצה עשאו מלך, כשרצה עשאו עשיר, יכול את להשיבו ולומר לו יכול את לעשות כמו שעשה אברהם אבינו, והוא אומר מה עשה, ואת אומר לו ואברהם בן מאת שנה בהולד לו, ואחר כל הצער הזה נאמר לו קח נא את בנך את יחידך ולא עיכב, הרי נתת ליראיך נס להתנוסס".

נמצא, שהקב"ה אינו מנסה את האדם בגלל שאינו יודע את יכולתו הרוחנית, אלא אדרבה מכיון שהקב"ה יודע את כל סגולותיו, ומשוכנע שיכול לעמוד בניסיון לכן הוא מעמיד אותו במבחן. והסיבה לכך ביארוה במדרש "בשביל שתתקשט מידת הדין בעולם". הניסיון בא לגלות את תעלומות לבב אותם הצדיקים, ולהרימה "כנס הזה של ספינה " שאין גבוה ממנו בכל אופק מראה העין. הצורך שבדבר הוא מפני שאנו מוצאים שאפילו מלאכי עליון אינם יודעים את עומק לבו של אברהם, לכן השטן הולך ומקטרג על אברהם שאינו ראוי לכך, עד שהקב"ה חוזר ומנסה אותו "אחר הדברים האלה", כדי לגלות את מעלתו וכדי לאמת את מידת הדין בעולם.

והנה אברהם אבינו עלה במחשבה לפני בריאת העולם כמו שנאמר " ואלה תולדות השמים בהבראם " ודרשו חז"ל (בראשית רבה (וילנא) פרשה יב) " אמר רבי יהושע בן קרחה: בהבראם - באברהם בזכותו של אברהם ", ועתה ע"י הניסיונות מבקש הקב"ה לגלות את מדרגתו של אברהם גם בעולם הזה, שהיה ראשית מחשבתו של הקב"ה.

הדברים מפורשים במשנה מסכת אבות (פרק ה משנה ג) " עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום ". משמע שהקב"ה יודע את מעלתו של אברהם, ומטרת הניסיונות שניסהו היתה "להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום".

וכן נאמר במשנה שם " בעשרה מאמרות נברא העולם ", בעלי המחשבה (שפת אמת ופרי צדיק) מצאו קשר בין הדוגמאות במשנה שם, כגון עשרת המכות ועשרת הדברות, שעשרת המכות וכן עשרת הדברות באו לגלות ולחזק את האמונה בעשרה מאמרות, וכך אפשר לומר גם על עשרה ניסיונות של אברהם שבאו לגלות לעולם את כוח האמונה של אברהם שיש "מנהיג לבירה" שברא אותה בעשרה מאמרות.

וכן נזכרים שם במשנה "עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים" ומבאר המהר"ל שם:

"על ידי אלו עשרה ניסיונות נעשה אברהם גם כן נבדל מן הטבע לגמרי, שזהו ענין הניסיון ... כי זהו לשון ניסיון מלשון נס... וכן עשרה נסים במצרים כנגד עשרה ניסיונות של אברהם"

כלומר, כמו שהנס הוא התגלות אלקים בעולם הטבע, כן היה אברהם התגלות של תורה על טבעית בעולם. (ועוד אומר שם דבר עמוק על דוד המלך שבקש גם הוא להתנסות ולא עמד בניסיון:

"ודוד היה בו בחינת מה גם כן להיות לו מדרגה זאת שיהיה על טבע, כאשר ידוע מדת דוד, ולכך רצה שיהיה מנוסה כמו האבות, ולא עמד בניסיון כי מדתו קרובה אל הנהגת העולם הטבעי כמו שידוע מדרגת דוד למי שיש לו חכמה ותבונה"

אפשר שניסיונו של דוד לא היה בענין של גלוי של תורה כאברהם, אלא בניסיון של עמידה בניסיון הגופני של הטבע, וברר לנו שבזה לא מספיקה עמידה בניסיון חד פעמי אלא צריכה להיות התמודדות מתמדת של נפילה וקימה, וחדש לנו את "עולה של תשובה" שעל ידה נתעלה ונתקדש).

והנה נזכר במשנה שם דוגמה נוספת "עשר ניסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר י"ד) וינסו אותי זה עשר פעמי ", לכאורה איך זה מתקשר לדוגמאות הנ"ל, והרי ניסיונות אלו הן גנותם של ישראל? ואיך יתבאר כאן המונח ניסיון שהוא להוציא דבר מן הכוח אל הפועל?

נראה שישראל ניסו את ה' אם הוא יאהב אותם למרות שהם מכעיסים לפניו, וישראל נוכחו לדעת שאכן ה' מאריך אפו, ובאהבתו ובחמלתו עליהם נטלם ונשאם כימי עולם. וכמו שהניסיונות שניסה הקב"ה את אברהם היו ע"י שהערים עליו קשיים ובחן את אהבתו אליו, כך הניסיונות שניסו ישראל את הקב"ה היו קשים לפניו, ואעפ"כ גילה את אהבתו לישראל.

מעלת בעל ניסיון
הרמב"ן בספרו "אמונה ובטחון" אומר:

"אל תחשבו כי מעלתו של אברהם אבינו הייתה גדולה כל כך לפני המקום מצד שקיים כל התורה, שאם בשביל כך היתה, נמצאת אומר גדול מי שאינו מצווה ועושה, שהרי אי אפשר שלא היה בישראל באחד מכל הדורות מי שקיים כל התורה, שכבר היו שמתו בעטיו של נחש, אבל חיבתו האמיתית לפי המקום - לפי שעמד בעשרה ניסיונות".

מה המעלה המיוחדת של מי שעומד בניסיון שעולה על מי שקיים את כל התורה כולה?

הגדרת הניסיון - וקיומו ע"י אברהם
את מי מנסה ה'? אמרו חז"ל במדרש (בראשית רבה (וילנא) פרשה לב):

"כתיב (שם תהלים י"א) ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו, אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם, ומי הוא בודק בקנקנים יפים אפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים, כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן וכתיב (בראשית כב) והאלקים נסה את אברהם, אמר רבי יוסי בן חנינה: הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה כל שהוא כותשה היא משתבחת וכל זמן שהוא מקיש עליה היא משתמנת, ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה, אינו מספיק לקוש עליה אחת עד שהיא פוקעת, כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים, אלא את הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן, א"ר אלעזר משל לבעל הבית שהיה לו ב' פרות אחת כחה יפה, ואחת כחה רע, על מי הוא נותן את העול לא על זאת שכחה יפה, כך הקב"ה מנסה את הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן".

הגדרתו של ניסיון הוא בכך, שמעמיד את האדם בהתמודדות עם קושי שמפריע לו לקיים אותו. ויש כמה דרגות של קושי אפשריים, יש קושי פיזי גשמי כאשר צריך לבחור בין קיום המצווה לנוחיותו האישית, קשה ממנו כאשר הוא נוגד את אופיו וטבעו, בדברים שנפשו דוחה אותם ועל אחת כמה וכמה כאשר הוא עומד בלבטים רוחניים שצריך לבחור ביו דבר תורני אחד שבא על חשבון חברו, או בסתירה למצפונו, וכאן עומדת בניסיון אמונתו התמימה, אם ילך אחרי בוראו בלא ערעור והרהור בחינת נעשה ונשמע. אפשר לומר שכל ניסיונותיו של אברהם היו מהסוג האחרון, התלבטויות נפש וניסיון של אמונה שהבולט ביניהם היה בודאי מעשה העקידה. האם יהרהר אחר מדותיו של הקב"ה שהבטיחו"כי ביצחק יקרא לך זרע" , ובכלל זה השאלה אם זבחי אדם הם באמת חפץ ה'. חדוש מיוחד יש בכך שדוקא אברהם אבינו עמוד החסד מתנסה כאן במידת הגבורה דבר שנוגד את אופיו הטבעי, אבל דוקא על ידי זה מתבררת צדקתו "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה", כלומר עד עתה ידוע היה בגמילות חסדים שלו באופן מיוחד בהכנסת אורחים, ובקרוב רחוקים,"את הנפש אשר עשו בחרן", וכאן נודע גם במידת יראת אלקים, ש"אברהם הוליד את יצחק" - שמידת החסד הולידה גבורות, ונמצא החסד שלו מבורר, שבא מתוך אמונת אמת בקב"ה ולשם שמים. על פי זה אפשר לחזור ולהבין את כל ניסיונותיו. כמו ניסיון אור כשדים, שבן נח אינו מצווה במצות קדוש השם, וממילא היה יכול לפטור עצמו על פי דין תורה מכך,ואעפ"כ הרגיש שאין טעם לחייו בלא יכולת להפיץ את אמונת האמת, ומסר נפשו על כך. ניסיון "לך לך" שהוא הראשון המפורש בתורה דרש ממנו להתרחק ממשפחתו ולהתרחק מאביו מה שנגד את תכונתו של אברהם, שמידת החסד, שלו הייתה אפילו לרחוקים ביותר, על אחת כמה וכמה לקרובים, ועוד לאביו שחייב במצות כיבוד אב אליו. צא ולמד מזה שהתורה כתבה "וימת תרח בחרן" למרות שלא מת, כדי להסתיר את זה שאברהם עזב את אביו במצות המקום. וכן כל ניסיונותיו שבהם התעלה והתגדל מדרגה לדרגה הליכה אחר הליכה.

שלושה משלים - ג' מדרגות
לפי זה אפשר להסביר מדוע המדרש פירט והזכיר שלושה משלים לניסיונות של אברהם, וזאת מפני שרצו ללמוד מהם שלושה דרגות של ניסיון שהזכרנו:

א. "לבעל הבית שהיה לו שתי פרות,אחת כוחה יפה ואחת כוחה רע,על מי נותן את העולה? לא על אותה שכוחה יפה !" נראה שהנמשל הוא לניסיון שדורש להתגבר על קשיים גופניים של עולם הזה, לעבוד את ה' "בכל מאודך" ולשם זה צריך לקבל על עצמו עול המצוות כשור למשא. והקב"ה מנסה את מי שמסוגל לקבל על עצמו את העול הזה.

ב. "הפשתני הזה כשפשתנו לוקה אינו מקיש עליה ביותר, למה? מפני שהיא משתבחת והולכת! נראה שהנמשל כאן הוא כלפי הקשיים הרוחניים להתגבר על מדותיו. כמו שעץ הפשתן שלם אין ניכר בו שהוא מלא סיבים שכל אחד חשוב לעצמו. ועל ידי שמכים בו הם מתגלים חוטים חוטים, כך האדם על ידי שעומד בניסיונות של מסירות נפש "בכל נפשך" מתגלים כוחות הנפש שהיו חבויות בו. ורק מי שנימי נפשו עדינים וטובים הקב"ה מנסה אותו בזה.

ג. "היוצר הזה כשהוא בודק את הכבשן שלו, אינו בודק את הכלים המרועעים, למה? שאינו מספיק להקיש עליו עד שהוא שוברו, ומה הוא בודק בקנקנים ברורים, שאפילו הוא מקיש עליו כמה פעמים אינו שוברו"

נראה שהנמשל כאן בא לניסיון הקשה ביותר, של בחירת דרך חדשה בלתי מקובלת, שבו המתנסה מעצב את עצמו ככלי חדש וכל כולו חדוש של צלם וצורה, כמו הכבשן שהיוצר בודק בו קנקנים ברורים, כך הקב"ה לא נותן ניסיונות כאלה אלא לאוהביו ("בכל לבבך"), מעשיהם משולים ליצירה חדשה כבריאת שמים וארץ, כאברהם שאמרו עליו "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם - אל תקרי בהבראם אלא באברהם" ועיקר הניסיונות נתלים בו.ואנו בניו נקראים על שמו"זרע אברהם אוהבי" .

ניסיונות אברהם - יצירה חדשה
מדוע אמרו בפרקי אבות שאברהם אבינו עמד בעשרה ניסיונות מה שלא נאמר על שאר האבות, או שאר דורות החכמים והצדיקים?

משום שכל מה שאמרנו לעיל על ניסיונותיו הרוחניים של אברהם כיצד הכיר את בוראו והלך אחריו בכל לבב, והיה חדוש גמור בעולם, להיות כל כך "עברי" - אברהם מעבר אחד וכל העולם כולו מעבר אחר, וזהו נס להתנוסס, כנס המתגלה בעולם הטבעי. והוא כבש את הדרך לבאים אחריו, שגם הם יוכלו לנהוג כמותו "ומעשה אבות סימן לבנים" ממנו יראו וכן יעשו. לכן מודגש במשנה "נתנסה אברהם אבינו" שאנו מתיחסים אליו, וממילא עבורנו זו כבר ירושה ולא ניסיון.

אמרו חז"ל (חגיגה ג.) "אברהם תחילה לגרים", חז"ל בודאי לא באו לומר לנו עובדה פשוטה וידועה שאברהם היה ראשון לאומה הישראלית, אלא שאברהם חידש את ענין הגירות, לחדש דרכים חדשות בעבודת הבורא, ודבר בא לידי ביטוי בניסיונותיו של אברהם.

לפי זה מובן המאמר של ר' לוי: "ב' פעמים כתוב לך לך, ואין אנו יודעים איזו חביבה אם השניה אם הראשונה" (בר"ר ל"ט י"א) ולכאורה בודאי שניסיון אחרון היה הקשה שבכולם? אלא הניסיון הראשון היה החדוש הגדול שבכולם בראשוניותו! והלא עיקר הניסיון של אברהם במה שחדש דרך חדשה בעבודת ה', ולכן הניסיון הראשון המחודש שבכולם.

ניסיון אחד של דור המדבר
סוד אותה אהבת קדמונים לישראל הייתה בעבור ניסיון אחד שעמדו בו ויש בו אותם הסממנים של ניסיון אמת. מובא בתנא דבי אליהו רבה (פרק כ"ג) פגע בו זקן אחד ואמר לו "דורות הללו הן כשרין יותר מיוצאי מצרים ראה בעניך ואזניך שמע, הרי דורו של משה לא היה עמהם רק התורה בלבד, אבל דורות הללו יש עמהם תורה נביאים וכתובים! אמרתי לו: לא הרי אותן דורת שהיו מיום שחרב הבית הראשון, עד שנבנה הבית השני היה עמהם תורה נביאים וכתובים ודברי פלפול של התרה (כלומר הוסיף לו בשבח דורות אחרונים), ואפילו הכי לא היו כשרין כמו יוצאי מצרים, ואם רוצה אתה ללמוד וחפץ אתה בדברי תורה צא ולמד מה שנאמר בהם ביוצאי מצרים: "הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך... (ומסים שם) כי אפילו המצוה אחת שהייתה בידם נוח לפי הקב"ה הרבה יותר מן המצוה שלנו ומהו המצוה שאחת שהייתה בידם? שנתקבצו כולם באגודה אחת וכרתו ברית שיעשו גמ"ח זה עם זה, וישמרו ברית המילה ושלא יניחו לשון של יעקב אבינו, ושלא ילמדו לשון מצרים מפני ע"ז, שנאמר:"ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלוקים- זה משה ואהרן - לפדות לו עם" לכאורה היה בהם רק מצוה אחת של אחדות אבל היא שקולה בעיני המקום, ככל התורה כולה שתתגלה בדורת הבאים, משום שהיא הכלי לכל התוכן הזה כולו, זה שהשתתפו ביצירת האומה בראשיתה היה הניסיון הראשון שלהם והיה שקול בעיני המקום מכל המעשים הטובים. ולכן ויתר להם על שניסוהו במדבר, נענה להם, והוכיח את עזוז נאמנותו להם.

ואורח צדיקים כאור נגה
כאן אנו חוזרים לרמב"ן הראשון שהזכרנו שחיבתו של אברהם יתרה על הדורות הבאים שהיה להם תורה, בכך שכבש דרך חדשה, והתנסה בניסיונות שהרימוהו מעל המציאות שהייתה אז. וזכות אבות לא תמה אלא מכוחה אנו חיים חיי אמת.

תמצית הרעיון באמרה חריפה שסח הס"ק ר' ישראל מרוז'ין על הפסוק: "ואורח צדיקים כאור נגה, ודרך רשעים כאפילה" - כי דרך- היינו דרך כבושה לרבים, ואורח - היינו דלא כתשין ביה רגליו, והנה הצדיקים יש להם שביל לעבודת ה' שלא הלכו בה רבים והוא רצוי בעיני הבורא כאילו עסקו בתורה ועדיף על דרך הרשעים שנראית כבושה אבל היא כמצוות אנשים מלומדה ומשולים כהולכים באפילה. (מתוך כנסת ישראל).

רואים מכאן כמה יש להעיז ולחדש אורחות בעבודת הבורא כאור נגה "הולך ואור עד נכון היום", וכמה חשובים הדברים הללו בדורנו בו זכינו לראות בנים שבים לגבולם, שלא לחשוש מפני הנסינות המתחדשים מגודל השעה, כי "ה' צדיק יבחן" והוא בחר בנו להיות "נס להתנוסס מפני קושט סלה".

לך לך