בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

מכתב בעתו

undefined

עודד מזרחי

אייר התשע"ה
3 דק' קריאה
הירשל נולד בוורשה שבפולין ולמד תורה אצל הגאון בעל חידושי הרי"ם. הוא היה למדן מופלג ועם זאת מלא ייסורים. כאשר נפטר אחיו בירושלים, היה עליו לנסוע לארץ ישראל כדי לחלוץ לאלמנת אחיו, ואז החליט להשתקע עם משפחתו בארץ הקודש.
רבו, חידושי הרי"ם, כתב מכתב לידידו, רבה של ירושלים, רבי שמואל סלנט, וביקש מהירשל למוסרו לו. האברך נטל את המכתב, נפרד מרבו הקדוש והפליג עם משפחתו לארץ ישראל.
כאשר היה על הספינה בלב ים, נכסף לקרוא את מכתבו של רבו. הוא היה סבור שיש באיגרת חידושי תורה או שאלה בהלכה, שהרי רבו מסר לו את האיגרת פתוחה. הוא הוציא את המכתב וקרא: "מעיד אני, כי האברך המוסר כתב זה לומד תורה מתוך ייסורים מאז עמדו על דעתו, ומשחיר פניו על עמלה של תורה לשמה. נא לקרבו ולסעדו".
הירשל התלבט אם למסור את האיגרת לרבה של ירושלים. הספק כרסם בלבו, שכן במסירת המכתב אמנם הוא מקיים את שליחות רבו, אבל עושה את תורתו קרדום לחפור בו פרנסה וכבוד! מאמרי חז"ל, המלאים מחומרת עניין זה, חלפו בראשו. הוא נזכר במעשה עם רבי טרפון, שגילה לחוטפיו מי הוא וניצל ממוות, והצטער כל ימיו בגלל שהשתמש בכתרה של תורה. וכן נזכר במאמר חז"ל "דאשתמש בתגא חלף" ועוד. הירשל פחד לאבד את כל תורתו וחסידותו במחי יד.
רוח קרירה הנעימה את ההפלגה. הירשל סח לאשתו את צרתו, והיא ייעצה לו לדחות את החלטתו עד בואם לארץ הקודש. הוא טען כנגדה, שהוא חושש פן לא יעמוד בניסיון ולכן יש להזדרז ולהשמיד את המכתב כעת. למרות תחינותיה, שלף את המכתב, קרעו לגזרים וזרה אותם לרוח. אשתו הסתכלה מבעד לסיפון האונייה וראתה את קרעי המכתב הלבנים פזורים על פני המים. היא ניגבה דמעות מעיניה למראה חלומה לראות את בעלה בין חכמי ירושלים, שנגוז בין גלי הים.
אחרי כמה שבועות הגיעו הירשל, אשתו וששת ילדיהם לנמל יפו, ומשם עלו לירושלים. כבר למחרת סודרה החליצה בבית דינו של רבי שמואל סלנט. רבי שמואל ובית דינו לא ידעו כלל מיהו האברך הניצב בפניהם ומה ערכו הרם.
הירשל ישב באוהלה של תורה מבודד יומם וליל. לאחר שבועות מספר תם כספו. עולליו ביקשו לחם, אבל הבית היה ריק. אשתו ייעצה לו להיכנס לרבי שמואל ולבקשו לקבלו לישיבה, ונאנחה לעצמה חרש: "אילו היה עתה המכתב בידי בעלי..."
עברו הימים והירשל ראה שאשתו צודקת וכי עליו לבקש מרבי שמואל להתקבל לישיבה, מפני שכלתה פרוטה מן הכיס. כדי שפעולתו לא תיראה כפגם באמונה, חזר הירשל בפני אשתו על דברי ה'מסילת ישרים' שלא מש מכיסו: "לא שההשתדלות היא המועילה, אלא שההשתדלות מוכרחת..."
הוא הודיע לה כי כדי לקיים את מצוות ההשתדלות, ניאות ללכת אל הרב, ועל ה' הוא משליך יהבו. הירשל הגיע לחדרו של רבי שמואל, ניגש אליו בחרדה ושטח בפניו את בקשתו להתקבל לישיבה, וגם נימק את בקשתו: "יען כי אין לי פרנסה..."
"בשביל פרנסה נכנסים לישיבה?!" קרא רבי שמואל, "והלא תכלית הישיבה היא ללמוד תורה ולעמול בה, וכשלומדים תורה, ממילא יש קמח!"
לאחר מכן שאל: "האם יש לך איזו המלצה מחו"ל שאתה אברך המעוניין ורוצה לעמול בתורה?"
הירשל ניצב דומם. הוא נזכר במכתב רבו שהושלך לים, מפני שלא רצה להשתמש בכתרה של תורה. גם עתה העדיף להעלים מהרב את דבר המכתב. וכך עמד ושתק דקות ארוכות.
צעדים כבדים נשמעו מן החצר. נושא המכתבים נכנס ברעש אל הרב והניח צרור גדול של מכתבים מעבר לים, המיועדים אליו. האברך התרחק מכיסאו של רבי שמואל כדי לא להפריע לו לעבור על המכתבים שהגיעו. הרב מיין את המכתבים, והנה מכתב של בעל חידושי הרי"ם מגור. רבי שמואל פתחו מיד וקרא: "היות ותלמידי האברך רבי הירשל מטומשוב נסע לעיה"ק ירושלים ת"ו, למקום שאין מכירים אותו, והגם שנתתי בידו מכתב המלצה להגיד לאדם ישרו, אבל אני יודע אותו וחושש אנוכי, שלא ימסור המכתב למעלתו, לכן אני מעתיק לכבוד תורתו מה שכתבתי במכתב ההמלצה הראשון, כי האברך הזה לומד תורה מתוך ייסורים מאז עמדו על דעתו ומשחיר פניו על עמלה של תורה לשמה. נא לקרבו ולסעדו".
רבי שמואל קרא את המכתב פעם נוספת וצעק "מבהיל!", כשמבטו מופנה בהתפעלות לעבר האברך הניצב לימינו. בו ביום נתקבל רבי הירשל לישיבה, ולא פסק פומיה מגירסה עד יומו האחרון.

על פי הספר 'ירושלים של מעלה'
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il