כפי שהזכרנו בשיעור שעבר הסוגיה בסנהדרין דורשת "דיני נפשות מתחילין מן הצד (כלומר הדיינים הזוטרים מביעים את דעתם לפני הגדולים מהם ובוודאי קודם שאב בית הדין הביע את דעתו. זאת כדי שחובתם להביע את דעתם לא תתנגש עם האיסור לחלוק על אב בית הדין ה"מופלא" כמו שמסביר רש"י במקום:

הגמרא מביאה מקור נוסף:

מקור זה עוסק בבית דינו של דוד שם רצה דוד לדון את נבל למוות כמורד במלכות. על פי המדרש דוד זימן את אנשיו כבית דין לדון בדינו של נבל, הנוכחים חגרו איש את חרבו לדון במלחמתה של תורה, רק לאחר שאנשיו הביעו את דעתם התורנית, חגר גם דוד את חרבו התורנית והביע את דעתו כראש הסנהדרין. מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל מסיק מפירוש רש"י כי בדיני נפשות אסור לדיין לחלוק על אב בית הדין אם כבר הביע את דעתו, והביא שלכאורה כן דעת הסמ"ג (לא תעשה קצו) וז"ל:

לכאורה זו גם דעת רב האי גאון שהובאה בחידושי הרמב"ן לסנהדרין שם וז"ל:

הגר"ב זולטי זצ"ל שישב בבית הדין הגדול יחד עם מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל ואשר הוכתר על ידי הציבור החרדי כרבה של ירושלים, מסביר בספרו "משנת יעבץ" (חו"מ סי' ה) כי אכן לדעות אלה הפסוק שקובע שיש להכריע על פי הרוב הכוונה היא על פי רוב בחכמה ולא רוב במניין ולכן אסור לדיין לחלוק על אב בית הדין ולכן גם מכריעים כדברי האחד הגדול כנגד השניים הקטנים ממנו. בשיעור הבא נביא את הדעות החולקות ואת השגותיו של מרן הגר"ש ישראלי כנגד תפיסה זו.