ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- מצורע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב נתנאל והרבנית רחל בן חיים
מדוע ציוותה התורה לקחת לטהרת המצורע 2 ציפורים?
על כך עונה רבי יהודה בן לוי בגמרא 2 : "הוא עשה מעשה פטיט לפיכך אמרה תורה יביא קרבן פטיט".
יש קשר הדוק בין פיטפוט הציפור לבין פיטפוט האדם.
כשהאדם מדבר לשון הרע או מוציא שם רע הרי שהוא עושה מעשה ציפור, שהרי ציפור הדרור אינה מקבלת מרות ואינה ממושמעת כפי שאמר רבי ישמעאל 3 : "למה נקרא שמה צפור דרור? מפני שדרה בבית כבשדה", כלומר אינה מקבלת עול אילוף ודיור בשובך והיא חיה את חייה בבית כמו בשדה- אין הבדל. שמה של הציפור הזו הוא דרור מלשון חירות. היא ציפור שכל הזמן מפטפטת, בבית ובשדה ללא שום מעצורים. כך אותו אדם שלא שומר פיו ולשונו אינו מבחין בין בית לשדה. הוא אינו ממושמע ומדבר ככל העולה על רוחו ולא מבחין בין לשון הטוב ללשון הרע, בין הוצאת שם טוב להוצאת שם רע.
התורה מלמדת אותנו מוסר השכל ללמוד מן הציפור הזו שהיא קטנה ועדינה שוקלת מספר מועט של גרמים אבל עושה מפטפטת בהיקף רחב מאוד וקולה נשמע למרחוק.
מסופר במדרש 4 על מלך פרס שחלה, ורופאיו אמרו לו שהדרך היחידה שהוא יכול להתרפאות היא על ידי שיביאו לו חלב של לביאה לשתות, ובחלב הזה יש סגולות רפואיות מיוחדות שירפאו אותו. אבל מי מוכן להסתכן לחלוב לביאה?! ואיך יצליח אדם לגרום ללביאה, מלכת החיות, שתסכים שיחלבו אותה?! לכן פרסם המלך שמי שיצליח להביא לו בקבוק של חלה לביאה - יקבל ממנו עושר גדול ויתמנה למשנה למלך. היה אדם חכם אחד שהיה לו ניסיון באילוף, והוא הסכים למשימה, בתנאי שיתנו לו עדר של עיזים. הלך לגוב האריות, ומרחוק זרק לפני הלביאה עז. שמחה הלביאה ואכלה את העז. למחרת התקרב האיש עוד כמה צעדים, ושוב זרק לפני הלביאה עז למאכלה. וכך בכל יום התקרב יותר ונתן ללביאה עוד עז, עד שאחרי חודש הלביאה התרגלה שהוא מביא לה לאכול, ולא איימה עליו, ונתנה לו להתקרב אליה, ואפילו ללטף אותה. אז הוציא האיש את הבקבוק מכיסו, ובעוד הלביאה אוכלת - חלב אותה בעדינות והחזיר את הבקבוק המלא לכיסו וחזר למלך.
בדרך נח באכסניה אחת, ובעודו ישן חלם חלום. בחלומו היו כל אבריו מתווכחים ביניהם מי ראוי לפרס הגדול של המלך. הרגליים אמרו: "אנחנו הלכנו את כל הדרך הארוכה, בלעדינו לא היה החלב מגיע למלך!". אמרו הידיים: "אנחנו חלבנו את הלביאה, בלעדינו לא היה החלב מגיע למלך!". העיניים אמרו: "אם לא היו מראים לכם את הדרך, לעולם לא הייתם מגיעים ללביאה!". המוח אמר: "אלמלי חכמתי לא הייתם מצליחים לתכנן איך לחלוב את הלביאה!". והנה קמה הלשון. צחקו כל האיברים ואמרו: "מה את רוצה? את הבזוייה באיברים. גרה במקום חשוך ורטוב, אין בך עצם, ואת הקטנה מכולם!". אמרה להם הלשון: "מחר תראו שאני מושלת בכם, ובלעדי אין לכם תקומה".
למחרת בבוקר הגיע האיש לפני המלך והכשילו פיו, ואמר למלך: "הנה הבאתי לך חלב כלבה!". כעס המלך מאוד: "אני שלחתי אותך להביא לי חלב לביאה, ואתה מהתל בי להביא לי חלב של כלבה, שכל אחד יכול להביא מביתו!". ציווה המלך להוליך את האיש לתלייה. בדרך ראה האיש את המשך החלום, ובו כל האיברים בוכים ומודים בפני הלשון שהכל בידיה. אמרה להם הלשון: "עכשיו תראו שיכולה אני להציל אתכם!". ביקש האיש שיחזירו אותו לפני המלך, כי יש לו ערעור. וכך אמר לפני המלך: "אדוני המלך! מה לך ממה שאמרתי. בדוק אם החלב ירפא אותך. ולו יהיה כן שהוא חלב כלבה - אם ריפא אותך, זה העיקר. ועוד, שבאמת זה חלב של לביאה, ומה שקראתי לו חלב כלבה הוא מפני שיש שפות שבהם קוראים ללביאה כלבה, וזו היתה כוונתי". קיבל המלך את דבריו, שתה את החלה ונרפא מחוליו, ונתן לאיש את הפרס.
מכאן למדנו ש"מָוֶת וְחַיִּים, בְּיַד-לָשׁוֹן" 5 . הלשון, למרות קטנותה, יש לה השפעה גדולה. וכך הציפור הקטנה, למרות קטנותה עושה רעש גדול, ומכאן ילמד האדם את גודל ההשלכות של הדיבור.
אומרים חכמים בתלמוד שיראת שמיים היא השער הראשון שדרכו יכנס האדם ללימוד התורה 6 מפני ש"רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'" 7
מה היא יראת שמיים ?
את זה נכל להבין על פי דברי הכתוב בספר שמות במכת הברד 8 :
"הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים: וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה".
התורה מציינת לנו בפירוש שהירא את דבר ה' הכניס את עבדיו ואת מקנהו לבתים ומי שלא ירא את דבר ה' השאירם בחוץ. אולם התורה בחרה לומר שמי שלא ירא שמיים הוא הוא מי שאינו שם ליבו. נמצא שמי ששם לב הרי הוא ירא שמיים.
ומה ה' דורש מאיתנו כדבר ראשון?
"מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם" 9 .
כשיש לאדם יראת שמיים הרי שהוא שם לב שהוא לא לבד. הקב"ה נמצא בכל מקום. וממילא הוא לא מדבר לשון הרע ולא מוציא שם רע, שהרי הקב"ה נמצא לידו ממש. הוא שם לב לזה. וכך מביא הרמ"א בסעיף הראשון בשולחן ערוך 10 : "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד 11 , הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדבורו במושב המלך. כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקדוש ברוך הוא, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה' 12 , מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד".
לכן מי שיש בו יראת שמיים דבריו נשמעים ועושים רושם טוב וחיובי, ואינם בגדר פיטפוטי דברים בעלמא.
וכך אמרו על כך רבותינו 13 : "ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל אדם שיש בו יראת שמים - דבריו נשמעין, שנאמר: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וגו' 14 ".
מסופר על הרב צבי יהודה קוק, שהיה ראש ישיבת מרכז הרב ובנו של הרב קוק, הרב הראשי האשכנזי, שפעם בישיבתו היו כמה בחורים שבשעת התפילה, בחזרת הש"ץ או בקריאת התורה, היו מדברים זה עם זה. לא שחס ושלום היו מדברים דברי הבל, לשון הרע או דברים של חול, אלא היו מדברים בדברי תורה. היו מדברים בקושיות ובתירוצים בנושאי המסכת שנלמדת בישיבה. כך הוא דרכו של יצר הרע, שמתחפש לצדיק, ואפילו בדברי תורה מוצא הוא דרך להכשיל את האדם. הרב קוק ראה את הדבר וקם ודרש והוכיח, כיוון שהדבר אסור 15 , לפי ש"זמן תפילה לחוד וזמן תורה לחוד 16 ". אחרי כמה ימים חזר הדבר ונשנה שוב, ושוב גער בהם הרב. בפעם השלישית שזה קרה, הרב מיהר בסוף התפילה ולא נשאל לברך את התלמידים בבוקר טוב ולענות לשאלותיהם, אלא יצא מבית הכנסת לחדר צדדי ושם חלץ את תפיליו. התלמידים שדיברו ראו כך ונבהלו, והחליטו שילכו לפייס את הרב. הלכו ומצאו את הרב יושב ובוכה. נבהלו מאוד ואמרו: "כבוד הרב, ימחל לנו, אם לא שמענו בקולו הרי זה רק מתאוות הלימוד, ויותר לא נחזור לטעותינו ואנחנו מקבלים עלינו בלב שלם לחזור בתשובה". ענה להם הרב בבכי: "לא עליכם אני בוכה, אלא על עצמי אני בוכה. הרי אמרו חז"ל שמי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים. ואני הוכחתי אתכם פעם ופעמיים ולא נשמעו דברי - שמא אין בי יראת שמיים חס ושלום! על זה ראוי לבכות".
כך גדולי ישראל חששו ליראת השמיים שלהם, קל וחומר שאנחנו, אזובי הקיר, צריכים להתחזק ביראת שמים, ובזכות כך ישמעו דברינו.
^ 1.ויקרא י"ד, ד'
^ 2.ערכין טז:
^ 3.שבת קו:
^ 4.מדרש שוחר טוב ל"ט, ב'-ג'
^ 5.משלי י"ח, כ"א
^ 6.עיין שבת לא.-לא:
^ 7.תהילים קי"א, י'
^ 8.שמות ט', כ'-כ"א
^ 9.דברים ה', כ"ו
^ 10.שו"ע או"ח א', א'
^ 11.תהילים ט"ז, ח'
^ 12.ירמיהו כ"ג, כ"ד
^ 13.ברכות ו:
^ 14.קהלת י"ב, י"ג
^ 15.כנפסק במשנה ברורה קכ"ד, י"ז: "יש להיזהר מלומר תחנונים או ללמוד בעת חזרת הש"ץ...לא יפה הם עושים, שאם הלומדים יפנו ללמודם, עמי הארץ ילמדו מהן שלא להאזין לש"ץ ויעסקו בשיחה בטילה ח"ו, נמצאו מחטיאין את הרבים", ע"פ שו"ע הרב קכ"ד, ו', וכתב שם לגעור בהם.
^ 16.שבת י.

איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?

מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?

בדיקת פירות ט''ו בשבט

הלכות שטיפת כלים בשבת

הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?

למה באנו לעולם הזה?

הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו

כשהתמיד בוטל - החומות קרסו

תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה

איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת

רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.

מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.

יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.

אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.

חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.

















