ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- מצורע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב נתנאל והרבנית רחל בן חיים
מדוע ציוותה התורה לקחת לטהרת המצורע 2 ציפורים?
על כך עונה רבי יהודה בן לוי בגמרא 2 : "הוא עשה מעשה פטיט לפיכך אמרה תורה יביא קרבן פטיט".
יש קשר הדוק בין פיטפוט הציפור לבין פיטפוט האדם.
כשהאדם מדבר לשון הרע או מוציא שם רע הרי שהוא עושה מעשה ציפור, שהרי ציפור הדרור אינה מקבלת מרות ואינה ממושמעת כפי שאמר רבי ישמעאל 3 : "למה נקרא שמה צפור דרור? מפני שדרה בבית כבשדה", כלומר אינה מקבלת עול אילוף ודיור בשובך והיא חיה את חייה בבית כמו בשדה- אין הבדל. שמה של הציפור הזו הוא דרור מלשון חירות. היא ציפור שכל הזמן מפטפטת, בבית ובשדה ללא שום מעצורים. כך אותו אדם שלא שומר פיו ולשונו אינו מבחין בין בית לשדה. הוא אינו ממושמע ומדבר ככל העולה על רוחו ולא מבחין בין לשון הטוב ללשון הרע, בין הוצאת שם טוב להוצאת שם רע.
התורה מלמדת אותנו מוסר השכל ללמוד מן הציפור הזו שהיא קטנה ועדינה שוקלת מספר מועט של גרמים אבל עושה מפטפטת בהיקף רחב מאוד וקולה נשמע למרחוק.
מסופר במדרש 4 על מלך פרס שחלה, ורופאיו אמרו לו שהדרך היחידה שהוא יכול להתרפאות היא על ידי שיביאו לו חלב של לביאה לשתות, ובחלב הזה יש סגולות רפואיות מיוחדות שירפאו אותו. אבל מי מוכן להסתכן לחלוב לביאה?! ואיך יצליח אדם לגרום ללביאה, מלכת החיות, שתסכים שיחלבו אותה?! לכן פרסם המלך שמי שיצליח להביא לו בקבוק של חלה לביאה - יקבל ממנו עושר גדול ויתמנה למשנה למלך. היה אדם חכם אחד שהיה לו ניסיון באילוף, והוא הסכים למשימה, בתנאי שיתנו לו עדר של עיזים. הלך לגוב האריות, ומרחוק זרק לפני הלביאה עז. שמחה הלביאה ואכלה את העז. למחרת התקרב האיש עוד כמה צעדים, ושוב זרק לפני הלביאה עז למאכלה. וכך בכל יום התקרב יותר ונתן ללביאה עוד עז, עד שאחרי חודש הלביאה התרגלה שהוא מביא לה לאכול, ולא איימה עליו, ונתנה לו להתקרב אליה, ואפילו ללטף אותה. אז הוציא האיש את הבקבוק מכיסו, ובעוד הלביאה אוכלת - חלב אותה בעדינות והחזיר את הבקבוק המלא לכיסו וחזר למלך.
בדרך נח באכסניה אחת, ובעודו ישן חלם חלום. בחלומו היו כל אבריו מתווכחים ביניהם מי ראוי לפרס הגדול של המלך. הרגליים אמרו: "אנחנו הלכנו את כל הדרך הארוכה, בלעדינו לא היה החלב מגיע למלך!". אמרו הידיים: "אנחנו חלבנו את הלביאה, בלעדינו לא היה החלב מגיע למלך!". העיניים אמרו: "אם לא היו מראים לכם את הדרך, לעולם לא הייתם מגיעים ללביאה!". המוח אמר: "אלמלי חכמתי לא הייתם מצליחים לתכנן איך לחלוב את הלביאה!". והנה קמה הלשון. צחקו כל האיברים ואמרו: "מה את רוצה? את הבזוייה באיברים. גרה במקום חשוך ורטוב, אין בך עצם, ואת הקטנה מכולם!". אמרה להם הלשון: "מחר תראו שאני מושלת בכם, ובלעדי אין לכם תקומה".
למחרת בבוקר הגיע האיש לפני המלך והכשילו פיו, ואמר למלך: "הנה הבאתי לך חלב כלבה!". כעס המלך מאוד: "אני שלחתי אותך להביא לי חלב לביאה, ואתה מהתל בי להביא לי חלב של כלבה, שכל אחד יכול להביא מביתו!". ציווה המלך להוליך את האיש לתלייה. בדרך ראה האיש את המשך החלום, ובו כל האיברים בוכים ומודים בפני הלשון שהכל בידיה. אמרה להם הלשון: "עכשיו תראו שיכולה אני להציל אתכם!". ביקש האיש שיחזירו אותו לפני המלך, כי יש לו ערעור. וכך אמר לפני המלך: "אדוני המלך! מה לך ממה שאמרתי. בדוק אם החלב ירפא אותך. ולו יהיה כן שהוא חלב כלבה - אם ריפא אותך, זה העיקר. ועוד, שבאמת זה חלב של לביאה, ומה שקראתי לו חלב כלבה הוא מפני שיש שפות שבהם קוראים ללביאה כלבה, וזו היתה כוונתי". קיבל המלך את דבריו, שתה את החלה ונרפא מחוליו, ונתן לאיש את הפרס.
מכאן למדנו ש"מָוֶת וְחַיִּים, בְּיַד-לָשׁוֹן" 5 . הלשון, למרות קטנותה, יש לה השפעה גדולה. וכך הציפור הקטנה, למרות קטנותה עושה רעש גדול, ומכאן ילמד האדם את גודל ההשלכות של הדיבור.
אומרים חכמים בתלמוד שיראת שמיים היא השער הראשון שדרכו יכנס האדם ללימוד התורה 6 מפני ש"רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'" 7
מה היא יראת שמיים ?
את זה נכל להבין על פי דברי הכתוב בספר שמות במכת הברד 8 :
"הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים: וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה".
התורה מציינת לנו בפירוש שהירא את דבר ה' הכניס את עבדיו ואת מקנהו לבתים ומי שלא ירא את דבר ה' השאירם בחוץ. אולם התורה בחרה לומר שמי שלא ירא שמיים הוא הוא מי שאינו שם ליבו. נמצא שמי ששם לב הרי הוא ירא שמיים.
ומה ה' דורש מאיתנו כדבר ראשון?
"מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם" 9 .
כשיש לאדם יראת שמיים הרי שהוא שם לב שהוא לא לבד. הקב"ה נמצא בכל מקום. וממילא הוא לא מדבר לשון הרע ולא מוציא שם רע, שהרי הקב"ה נמצא לידו ממש. הוא שם לב לזה. וכך מביא הרמ"א בסעיף הראשון בשולחן ערוך 10 : "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד 11 , הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדבורו במושב המלך. כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקדוש ברוך הוא, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה' 12 , מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד".
לכן מי שיש בו יראת שמיים דבריו נשמעים ועושים רושם טוב וחיובי, ואינם בגדר פיטפוטי דברים בעלמא.
וכך אמרו על כך רבותינו 13 : "ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל אדם שיש בו יראת שמים - דבריו נשמעין, שנאמר: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וגו' 14 ".
מסופר על הרב צבי יהודה קוק, שהיה ראש ישיבת מרכז הרב ובנו של הרב קוק, הרב הראשי האשכנזי, שפעם בישיבתו היו כמה בחורים שבשעת התפילה, בחזרת הש"ץ או בקריאת התורה, היו מדברים זה עם זה. לא שחס ושלום היו מדברים דברי הבל, לשון הרע או דברים של חול, אלא היו מדברים בדברי תורה. היו מדברים בקושיות ובתירוצים בנושאי המסכת שנלמדת בישיבה. כך הוא דרכו של יצר הרע, שמתחפש לצדיק, ואפילו בדברי תורה מוצא הוא דרך להכשיל את האדם. הרב קוק ראה את הדבר וקם ודרש והוכיח, כיוון שהדבר אסור 15 , לפי ש"זמן תפילה לחוד וזמן תורה לחוד 16 ". אחרי כמה ימים חזר הדבר ונשנה שוב, ושוב גער בהם הרב. בפעם השלישית שזה קרה, הרב מיהר בסוף התפילה ולא נשאל לברך את התלמידים בבוקר טוב ולענות לשאלותיהם, אלא יצא מבית הכנסת לחדר צדדי ושם חלץ את תפיליו. התלמידים שדיברו ראו כך ונבהלו, והחליטו שילכו לפייס את הרב. הלכו ומצאו את הרב יושב ובוכה. נבהלו מאוד ואמרו: "כבוד הרב, ימחל לנו, אם לא שמענו בקולו הרי זה רק מתאוות הלימוד, ויותר לא נחזור לטעותינו ואנחנו מקבלים עלינו בלב שלם לחזור בתשובה". ענה להם הרב בבכי: "לא עליכם אני בוכה, אלא על עצמי אני בוכה. הרי אמרו חז"ל שמי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים. ואני הוכחתי אתכם פעם ופעמיים ולא נשמעו דברי - שמא אין בי יראת שמיים חס ושלום! על זה ראוי לבכות".
כך גדולי ישראל חששו ליראת השמיים שלהם, קל וחומר שאנחנו, אזובי הקיר, צריכים להתחזק ביראת שמים, ובזכות כך ישמעו דברינו.
^ 1.ויקרא י"ד, ד'
^ 2.ערכין טז:
^ 3.שבת קו:
^ 4.מדרש שוחר טוב ל"ט, ב'-ג'
^ 5.משלי י"ח, כ"א
^ 6.עיין שבת לא.-לא:
^ 7.תהילים קי"א, י'
^ 8.שמות ט', כ'-כ"א
^ 9.דברים ה', כ"ו
^ 10.שו"ע או"ח א', א'
^ 11.תהילים ט"ז, ח'
^ 12.ירמיהו כ"ג, כ"ד
^ 13.ברכות ו:
^ 14.קהלת י"ב, י"ג
^ 15.כנפסק במשנה ברורה קכ"ד, י"ז: "יש להיזהר מלומר תחנונים או ללמוד בעת חזרת הש"ץ...לא יפה הם עושים, שאם הלומדים יפנו ללמודם, עמי הארץ ילמדו מהן שלא להאזין לש"ץ ויעסקו בשיחה בטילה ח"ו, נמצאו מחטיאין את הרבים", ע"פ שו"ע הרב קכ"ד, ו', וכתב שם לגעור בהם.
^ 16.שבת י.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.












