(נז. במשנה למטה עד נח: במשנה למעלה)

חלק א – נותנים לבתולה שנים עשר חודש

• שלבים:


• שידוך,


• קידושין,


• הבעל תובע לנישואין,


• נותנים לה שנים עשר חודש ואז מתחתנים

א. רמז מהתורה – "תשב הנערה איתנו ימים או עשור",

וכתוב "ימים תהיה גאולתו" = שנה.

            וזה לא:

1. יומיים, שהרי לא סביר שיבקש יומיים ואז עשרה ימים.


2. חודש ("עד חודש ימים"), כי שם כתוב חודש.


3. 1.לא צריכה תביעה, אלא מתחילים לספור את הזמן מיד.


4. 2.יש לה רק 30 יום

ב. קטנה – יש לה יותר משנה, עד שתגדל.

            [לא מקדשים קטנה, אך בדיעבד, מחכים עם הנישואים שתגדל.
            (מותר לשדך קטנה, ולא חוששים שתהיה לחוצה מזה עד שתגדל)].

ג. בוגרת (התקדשה אחרי שנהייתה בוגרת) –

רב הונא – כבר למי שהתקדשה מיד אחרי שבגרה

            דחייה – 3 ברייתות נגד זה,

            את השתיים הראשונות מתרצים אך האחרונה מפורשת נגד.

רב פפא – רק להתקדשה שנה אחרי הבגרות.

(נז: רבע תחתון)

חלק ב – הגיע זמן ולא נישאו, אוכלת משלו ואוכלת בתרומה

א. איסור התרומה וההיתר כשהגיע הזמן

מהתורה – ארוסה אוכלת תרומה ("קניין כספו")

אלא שרבנן אסור, והתירו כשהגיע הזמן –

            עולא – שמא תאכיל את משפחתה תרומה.

                        וכשהגיע הזמן, כבר לא גרה איתם, ואין חשש.

            רב שמואל ב"י – שמא יצא בה מום ויבטל את החתונה, ולמפרע זרה אכלה תרומה.

                        וכשהגיע הזמן, כבר בדק אותה ע"י קרובותיו, ולא יבטל.

            הערות:

1. 1.למה לא חששו גם ב:

כהן שעובד אצל ישראל, שמא יאכיל את הישראל? כי המעסיק נותן אוכל, לא לוקח.

כהן שקונה עבד, שמא יצא מום ויבטל למפרע? אין מצב מציאותי סביר שזה יקרה.

1. 2.נפקא מינה

אם הבעל קיבל על עצמו לא לבטל גם אם יהיה מום – עולא שייך, רב שמואל לא.

אם האב מסרה לשליחי הבעל – עולא לא שייך, רב שמואל שייך.

(נח. 4+)

ב. האם צריך לתת לה גם חולין לימי טומאתה?

            צריך לתת חולין, כמה:   

1. ר"ע – חצי.


2. ר"י ב"ב – שליש.


3. ר"ט – בכמות רגילה, כאילו זה חולין.


4. ר"י –קצת יותר, שיהיה לה קל למכור ולקנות חולין (חולין יקר יותר מתרומה).


5. רשב"ג – כפליים מחולין (שיהיה לה עוד יותר קל).

לא צריך:

            כמה יתן –

הגבלה –

זה רק במאורסת (לאשתו הנשואה חייב לתת חולין, ולא לצפות שהיא תטרח למכור את התרומה).

וזה רק בבת כהן (שאז יודעת איך לנהוג עם תרומה ויודעת (בעזרת אביה) למכור.

(נח. שליש תחתון)

ג. שומרת יבם לא אוכלת תרומה

כי לא נחשבת קניין כספו (אך אחרי שייבמה כן).

ואפילו שהיתה כמעט שנה תחת הבעל ורק יום אחד כשומרת יבם, כבר לא אוכלת,

            וגם אם להפך,

            והמשנה מסודרת בצורה של "זו ואין צריך לומר זו").

ד. מחלוקת אם אכן אוכלת תרומה

משנה ראשונה – אוכלת

בית דין שאחריהם – לא אוכלת,

            מהחשש שיבטל, ולא סומכים על בדיקת קרובותיו.