הבמות והמשכן (חלק ה')

בשיעור קודם הבאנו את דעתו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל, שמציאות הארון איננה משפיעה על הגדרת המקדש כמקדש. ננסה להעמיק עוד בסוגיא זו. מו"ר מביא ראיה לשיטתו מדברי הגמרא "תני רב יוסף, שלש בירות הן: שילה, ונוב וגבעון, ובית עולמים" (זבחים דף קיט ע"א). משמע שאין הבדל ביניהם אף על פי שהארון לא היה בנוב וגבעון. שהרי בתקופה זו שכן:
א. בבית אבינדב אשר בגבעת קרית יערים (שמו"א ז' א)
ב. בבית עובד אדום הגיתי (שמו"ב ו' יא)
ג. באוהל בעיר דוד (שם, שם טז, ז' ב).

(אומנם יתכן שנחלקו בנושא זה הרמב"ם והרמב"ן. שהרי הרמב"ם בספר המצוות מנה רק מצווה אחת והיא בנין בית הבחירה (מצווה כ) וכלל בה גם עשיית הכלים (עי"ש בדבריו) והרמב"ן בהשגות שם מונה את בנין המקדש כמצווה אחת ואת "עשיית הארון והכפורת לשום שם העדות תמנה מצווה בפני עצמה" ואכמ"ל).

הלכות ירושלים והמקדש (24)

הרב יוסף כרמל

add_alert

4 - המרכזים הרוחניים של נוב וגבעון (חלק ד')

5 - הבמות והמשכן (חלק ה')

6 - עד היכן הזהירות בדיני טהרה? (חלק ו')

טען עוד

מקור נוסף העוסק בעניין זה הוא דברי הירושלמי:

השאלה היא האם יציאת הארון היא שגרמה לכך שהתקופה היא תקופת היתר במות כיון שהמשכן הפך להיות במה גדולה או שמדובר רק בסימן בעלמא ולא בסיבה. למו"ר נראה שאכן מדובר בסימן ולא בסיבה. כך מסביר הוא גם את דברי התוספתא שהבאנו בשיעור קודם - תוספתא זבחים

כלומר זה שאין הארון שם הוא סימן לכך שמדובר בזמן היתר הבמות (עמוד הימיני סי' א סע' ה).