ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- סנהדרין
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- סדרי הדין והדיון
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' גדעון ליכטרמן ז"ל
המחלוקת בתוקף דיני ממונות בזמן הזה
בתחילת מסכת סנהדרין 1 עוסקת הגמרא בהרכב בית דין לדיני ממונות. מבואר בגמרא כי מן התורה יש צורך בשלשה דיינים סמוכים, אלא שבזמן הזה אין סמוכים, וכיום ניתן לדון דיני הלוואות וכן דיני ממונות שכיחים מכח 'שליחותייהו קעבדינן' 2 , כלומר בימינו נחשבים הדיינים שלוחים של הסמוכים ומכוחם הם דנים.
הטור 3 כותב שתוקף 'שליחותייהו קעבדינן' הוא מדרבנן בלבד. לעומתו כותב הנתיבות 4 שנראה לו שיש לכך תוקף דאורייתא, אלא שהדבר נמסר לחכמים. ראיותיו הם מכך שהמושג 'שליחותייהו' לא נאמר רק ביחס לדיני ממונות, שעל כך אפשר לומר 'הפקר בית דין הפקר', אלא גם ביחס לקבלת גרות, וממילא יש לכך נפק"מ גם לתחום האיסורי, שאם קידש הגר אשה וקידשה אח"כ אדם אחר אין קידושי השני תקפים, ואם נאמר ש'שליחותייהו' מועיל רק מדרבנן - הרי אין כח ביד חכמים להפקיע איסור תורה! ראיה דומה מביא הנתיבות מכך שניתן לכפות על גט, ואם מהתורה הגט אינו גט יוצא שחכמים מתירים אשת איש. הנתיבות מסיים שאמנם הרמב"ן כתב שבקידושין מועיל הדבר מכח הכלל 'אפקעינהו רבנן לקידושי מיניה', אך כותב על כך שזהו דוחק, שא"כ היו צריכים לפרש זאת, שהרי יש לכך כמה השלכות 5 .
מדוע כדי לברר דיני ממונות יש צורך בבית דין?
כדי להבין את המחלוקת, נעסוק בשאלה יסודית נוספת: מהו פשר השוני בין דיני ממונות להוראת איסור והיתר? בהלכות איסור והיתר יכול כל מורה הוראה לברר את ההלכה ויש לסמוך על דבריו, ואם כן מדוע בדיני ממונות לא יהווה פסק של תלמיד חכם פסק מחייב?
ניתן לומר שאמנם כדי לברר את ההלכה אין צורך בבית דין, כמו בדיני איסור והיתר, אך אי אפשר לכפות את ביצוע הדין ללא בית דין, כאשר אחד מבעלי הדין מתנגד.
אפרושי מאיסורא
אלא שלכאורה גם כדי לכפות אין צורך בבית דין, וזאת משום החובה 'אפרושי מאיסורא' - כל אדם מחוייב להפריש את חבירו מעשיית איסור! בעל 'תרומת הדשן' מוכיח שחובה זו אינה רק של בית הדין אלא של כל אדם מישראל, וזאת מהגמרא 6 שאומרת שעבד נרצע שהגיע זמנו להשתחרר אך הוא רוצה להישאר עם אשתו מותר לאדונו להכותו להפרישו מאיסור, ואם חבל בו פטור "דעביד דינא דקודשא בריך הוא". תרומת הדשן מוסיף שמטעם זה מותר, למשל, לאדם להכות את אשתו כדי להפרישה מאיסור אם מקללת את הוריה ואינו צריך להביאה לבי"ד, ואפילו אם אין היא עוברת בקום עשה אלא רק נמנעת מלקיים, ומוסיף שודאי לכתחילה יש להשתדל לפעול בדרכי נועם. המהרש"ל בספרו 'ים של שלמה' 7 מביא את תה"ד ומוסיף שדין זה נאמר לכל אדם מישראל שרואה את חבירו עובר איסור, ואף אם חבירו עובר בשב ואל תעשה.
המהרש"ל מוסיף סייג חשוב, שדין זה שייך רק באדם שידוע שהוא ירא שמים ועושה זאת לשם מצווה ולא להנאתו, שאם לא כן כל אדם ריק יכה את חבירו על דבר תוכחה, שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. מכל מקום, מבואר בדברי המהרש"ל שאין צורך עקרוני בבית דין כדי להפריש מאיסור, אפילו בשב ואל תעשה, ונמצא שעדיין עלינו להבין לשם מה יש צורך בבית דין כדי לדון דיני ממונות.
אלא שדברי המהרש"ל אינם מוסכמים. הרמב"ם 8 פוסק שמהתורה דיין אחד כשר (ובפשטות לשיטה זו אין צורך בדיין סמוך, כמבואר בגמרא וברש"י 9 ), ועל דבריו הקשו האחרונים - אם כן מדוע אמרה הגמרא, והרמב"ם עצמו פסק זאת 10 , שבזמן הזה דנים רק מכח 'שליחותייהו', הרי בלאו הכי אין צורך בסמוכים? תירץ הקצות 11 שאמנם כדי לדון גם אחד כשר, כדיני איסור והיתר, אך כדי לכפות את הדין יש צורך בבית דין. הקצות מסתמך בדבריו על דברי התוספות 12 שכתבו שהדרשה 'לפניהם - ולא לפני הדיוטות' עוסקת בכפיית הדין. על כך הקשה הנתיבות - הרי לכפות יכול כל אחד משום 'אפרושי מאיסורא', וכשם שרואים בדין מי שאינו רוצה לעשות סוכה שמכין אותו עד שתצא נפשו! וביאר הקצות שיטתו במשובב נתיבות שרק במצוות עשה נאמר הכלל 'מכין אותו עד שתצא נפשו', ומה שבמצוות לא תעשה אפשר להפריש מאיסור - אין היתר להכות עד שתצא נפשו, וגם עצם האפשרות לכפות את חבירו במצוות לא תעשה היא רק ביחס לאדם שעובר בידיים על איסור, אך כאשר מדובר בשב ואל תעשה - יש צורך בבית דין לשם כך.
נמצא לסיכום שנחלקו האחרונים: לדעת הקצות אין אפשרות לכפות דין בדיני ממונות ללא בית דין, ולדעת המהרש"ל הנתיבות אין צורך בבית דין.
על דברי הנתיבות הקשה הקצות מדברי התוספות המפורשים שביארו שהדרשה 'לפניהם ולא לפני הדיוטות' עוסקת בכפיה. האור שמח 13 בהלכות ממרים הולך בשיטת הנתיבות, ותירץ שדין זה נכון רק בדברים שצריך בהם את רצונו של האדם, כמו בכפייה לתת גט או להפריש קרבנות, שבזה רק בית דין יכול לברר שהרצון הפנימי של האדם הוא לקיים את המצווה, אבל בדברים אחרים כמו החזרת ממון לבעליו כל אחד יכול לכפות את דין התורה 14 .
החת"ס 15 מחלק בין חוקים למשפטים. באופן עקרוני, כל אדם מחוייב למחות על עבירות, ואם אינו מוחה למרות שיש כח בידו הרי חל עליו "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת". ומוכיח החת"ס שאין צורך לשם כך בבית דין מהפסוק "ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מהאיש ההוא", הרי שגם 'עם הארץ', גם מי שאינו בית דין אסור שיעלים את עיניו. ומסיים ש"אין בין בית דין לאדם אחר מישראל ולא כלום, ובית דין שהזכירו בכל מקום (כגון 'קטן אוכל נבילות בי"ד מצווים להפרישו', 'קטן שלא מלו אביו בי"ד מצווים למולו' ועוד) לישנא דעלמא", משום שבדרך כלל לבית דין יש כח לכפות.
החת"ס ממשיך שדברים אלו הם רק ביחס לחוקי התורה. לעניין המשפטים - כלומר דיני גזילות, וכן הוצאת אשה מיד בעלה - יש צורך בבי"ד, כפי שלמדו חז"ל 'לפניהם ולא לפני הדיוטות'. ומוסיף החת"ס שגם בדיני המשפטים אין צורך בבית דין אלא כדי לפסוק את הדין כך שיהיה ניתן לכופו, אך אחרי שפסקו הדיינים את הדין ובעל הדין מסרב נראה שעבר על מצוות "ושמעת אל השופט", וכל אדם יכול לכופו משום כך.
מהו גדרו של ההבדל בין חוקים למשפטים? אפשר להבין זאת בשני אופנים. ניתן להבין שאין הבדל עקרוני בין דיני ממונות לדיני איסור והיתר, אלא שבדיני ממונות לא תמיד ברור עם מי הצדק, ורק לבית הדין יש סמכות לברר את הפסק ולהחליט שפלוני חייב. אולם יתכן שכוונתו שהוצאת ממון שונה משאר כפיות, משום גזירת הכתוב 'לפניהם'.
אפשר לומר שזו גזירת הכתוב ללא טעם, אך אפשר להבין שבית הדין נדרש כדי לכפות את בעלי הדין לבוא לדין .
אם נבין כך, עולה שגם אם כח הכפייה הוא מצד שליחותייהו, מכל מקום עצם הפסק הוא דאורייתא, ונפק"מ כאשר הצדדים באו בהסכמה, או בדיעבד - כשכפו שלא כדין.
הקרית ספר 16 (המבי"ט) מחדש חידוש גדול, ואומר שהצורך בסמוכים הוא רק כשיש סמוכים, שאז אסור לדון בפני אחרים, אבל אם אין סמוכים כל אדם כשר, וניתן לדון גם דברים שאינם שכיחים. אם נאמר שהצורך במומחים הוא רק בכפיה לבוא לדין, שזה עניין טכני, אזי קל יותר להבין את חידושו. כמובן שגם אם נבין כך אין דבריו מוכרחים, והם חידוש גדול.
בית הדין - מברר או יוצר?
ניתן להציע הסבר חדש לשאלה האם כח שליחותייהו הוא מדאורייתא או מדרבנן.
כאמור, אפשר לומר שאין הבדל עקרוני בין דיני ממונות לאיסור והיתר, ובשני סוגי הדינים תפקידו של בית הדין הוא לברר את דעת התורה. לפי הבנה זו ניתן לומר כי התורה היא המחייבת, והדיין רק מגלה את דין התורה 17 . באופן דומה, מביא האמרי בינה 18 את דברי הראב"ן, שמשמע מדבריו שכיום אפשר לדון רק בדינים שנפסקו כבר ע"י הסמוכים, ומשמעות 'שליחותייהו' היא שאנו מודיעים את פסק דינם של המומחים. נמצא לפי דבריו ש'שליחותייהו' אינו כח עצמאי של בי"ד, ולשיטה זו ניתן ללכת צעד נוסף ולומר שכל תפקיד בית הדין הוא בירור מה התורה אומרת.
אולם ניתן להבין שבדיני ממונות בית הדין אינו רק מברר את ההלכות אלא גם יוצר אותן. לא תמיד מסתכם תפקידו של בית הדין בחיפוש ההלכה המתאימה למקרה שלפניהם, ופעמים רבות קיימים צדדים לכאן ולכאן, ובית הדין נדרש להכריע 19 . זו משמעות השאלה אם שליחותייהו דאורייתא או דרבנן: אם בית הדין מברר אזי אין צורך עקרוני בבית דין, אולם אם בית הדין יוצר את ההלכות הרי שרק סמוכים יכולים לעשות זאת.
נפק"מ בשאלה זו היא דיונו של ההר צבי 20 ביחס לקבלת עדים: לפני הרב פרנק הובא לדיון מקרה שבו שני עדים העידו לפניו שפלוני קידש אישה ואחד מהם הוא גיסו של המקדש. גיס אמנם פסול לעדות מדרבנן אך כשר מדאורייתא, ובאופן פשוט משום כך יש לחשוש לקידושין. אך אם נאמר ש'שליחותייהו' הוא רק מדרבנן אפשר לומר שחז"ל נתנו כח לקבל היום עדים רק בעדים כשרים, ולא לעדים שפסולים מדרבנן, וממילא אין טעם לתת גט. בהמשך הסיפור העד חזר בו, ואף כאן עולה נפק"מ בין האפשרויות, שכן אם ניתן היום לקבל עדות מדאורייתא אין אפשרות לעד לחזור בו - כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, אך אם קבלת עדות כיום היא רק מדרבנן יתכן שיכול הוא לחזור בו.
^ 1 דפים ב – ג.
^ 2 בבא קמא פ"ד ע"ב.
^ 3 בתחילת סימן א' בחושן משפט.
^ 4 סימן א, סק"א.
^ 5 יש להעיר שגם מהתוספות ניתן לדייק כנתיבות.
^ 6 בבא קמא כ"ז ע"א.
^ 7 בבא קמא פרק ג, סימן ט.
^ 8 פרק ב, הלכה י.
^ 9 הגמרא אומרת בשיטת רב אחא כי הסיבה שהצריכו חכמים שלשה היא 'גזירה משום יושבי קרנות' – ואם מהתורה צריך סמוך מהו המקום לחשוש ליושבי קרנות? כמו כן אם נאמר כך לא מובנים דברי הגמרא שמתוך שלשה דיינים 'אי אפשר דלית בהו חד דגמיר' – וכי מכל שלשה יש אחד סמוך?
^ 10 פרק ה הלכה ח.
^ 11 ג, א.
^ 12 ב ע"ב ד"ה ליבעי.
^ 13 הלכות ממרים ד, ג.
^ 14 האור שמח מוסיף שיתכן שגם במצוות שצריכות כוונה יש צורך בבית דין, ואכמ"ל.
^ 15 חושן משפט סימן קע"ז, אות ג.
^ 16 הלכות שופטים, סוף פרק ה.
^ 17 הדבר פשוט יותר בדיני ממונות שאינם קנסות, אך ניתן לומר זאת גם בקנסות, אף שללא בית דין אין חיוב, כפי שרואים בדין 'יוחלט השור' שלאחר שבית הדין פוסק הרי ששיעור התשלום הוא לפי שעת המעשה, ואם כן בית הדין הוא רק תנאי ביצירת החיוב (לא ניכנס לדיון זה, ולענייננו אפשר לומר שבעונשין בית הדין קובע).
^ 18 חושן משפט, סימן א.
^ 19 כמובן שהחידוש בא רק על גבי היסודות הברורים. ועיין חגיגה ג ע"א "מה נטיעה פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין" (הערת המשכתב).
^ 20 על הטור תחילת חושן משפט.
^ 2 בבא קמא פ"ד ע"ב.
^ 3 בתחילת סימן א' בחושן משפט.
^ 4 סימן א, סק"א.
^ 5 יש להעיר שגם מהתוספות ניתן לדייק כנתיבות.
^ 6 בבא קמא כ"ז ע"א.
^ 7 בבא קמא פרק ג, סימן ט.
^ 8 פרק ב, הלכה י.
^ 9 הגמרא אומרת בשיטת רב אחא כי הסיבה שהצריכו חכמים שלשה היא 'גזירה משום יושבי קרנות' – ואם מהתורה צריך סמוך מהו המקום לחשוש ליושבי קרנות? כמו כן אם נאמר כך לא מובנים דברי הגמרא שמתוך שלשה דיינים 'אי אפשר דלית בהו חד דגמיר' – וכי מכל שלשה יש אחד סמוך?
^ 10 פרק ה הלכה ח.
^ 11 ג, א.
^ 12 ב ע"ב ד"ה ליבעי.
^ 13 הלכות ממרים ד, ג.
^ 14 האור שמח מוסיף שיתכן שגם במצוות שצריכות כוונה יש צורך בבית דין, ואכמ"ל.
^ 15 חושן משפט סימן קע"ז, אות ג.
^ 16 הלכות שופטים, סוף פרק ה.
^ 17 הדבר פשוט יותר בדיני ממונות שאינם קנסות, אך ניתן לומר זאת גם בקנסות, אף שללא בית דין אין חיוב, כפי שרואים בדין 'יוחלט השור' שלאחר שבית הדין פוסק הרי ששיעור התשלום הוא לפי שעת המעשה, ואם כן בית הדין הוא רק תנאי ביצירת החיוב (לא ניכנס לדיון זה, ולענייננו אפשר לומר שבעונשין בית הדין קובע).
^ 18 חושן משפט, סימן א.
^ 19 כמובן שהחידוש בא רק על גבי היסודות הברורים. ועיין חגיגה ג ע"א "מה נטיעה פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין" (הערת המשכתב).
^ 20 על הטור תחילת חושן משפט.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך מותר להכין קפה בשבת?
הלכות נתינה בפורים
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה המשמעות הנחת תפילין?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה אומרים לנו הסימנים של ראש השנה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה זיכוך האמונה ושבירת הקליפות
אמונה י"ג - י"ז
השיעור עוסק בכך שהאמונה האמיתית חייבת להתפתח בהתמדה ולהשתחרר מתפיסות ילדותיות, דמיוניות ושגויות המכונות "קליפות". תהליך הזיכוך הזה מתרחש לעיתים דווקא באמצעות תופעת הכפירה, שתפקידה ההכרחי הוא לנפץ את האמונות המעוותות הללו ולאפשר לאור האלוהי הטהור והבוגר להתגלות מחדש.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת מטות מסעי
וַיָּמׇת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם (לג לח) פרש"י – מְלַמֵּד שֶׁמֵּת בִּנְשִׁיקָה. מהי מיתת נשיקה, ומדוע מדמה אותה לנשיקה שהיא בפה | איך צדיק וחסיד גדול כדוד המלך ע"ה ימות על ידי מלאך המות חס וחלילה, ואמרו רז"ל שאין הצדיקים מתים אלא בנשיקה | כיון שהיה עתיד להיאמר מצות שמירת שבת בעשרת הדברות במעמד הנכבד, למה הקדימו השם יתברך ונתנו לישראל במרה | אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא. (לא ד) פרש"י - לְרַבּוֹת שֵׁבֶט לֵוִי. אם כן למה לא אמר בקרא שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא.
האור החיים הקדוש מלחמת מדין- סוד טהרת הכוונה
הרב מסביר את מלחמת מדין בפרשת מטות ומסביר כיצד הניצחון בה התבסס לחלוטין על טהרה אישית וכוונת הלב לשם שמיים, כפי שבא לידי ביטוי בציץ הקדוש שלקחו הלוחמים למערכה. מתוך סיפור המלחמה ובחירת השבטים היוצאים לקרב, אנו לומדים מסר עמוק לחיים על החשיבות העצומה של עשיית מצוות ומעשים מתוך כוונה טהורה ומסירות נפש.
מטות פרשת מטות – נקמה ותקומה
נקמה בישראל אינה עניין של שנאה ומשטמה ו"נחזיר להם" אלא דבר קדוש ונעלה של תיקון עולם רפואת האומה והנפגעים המושפלים
יסודות הש"ס פשט ודרש בפרשת נדרים
ביאור פרשת נדרים על דרך הפשט, וביאור הפרשה על דרך הדרש ואיך הוא מתבקש.
אורות התשובה - הרב הראל כהן יראת חטא- חזרה אל הטבע
אורות התשובה פרק ו פסקה ג'
הרב מסביר שיראת החטא היא טבעית לכל אדם בעולם כלפי המוסר הכללי, ואצל ישראל זה גם כלפי התורה והמצוות, וכדי שזה יחזור להופיע באומה צריך לחזק את הקביעת עיתים לתורה אצל ההמון ולימוד במרה גבוה אצל התלמידי חכמים שיחזירו את הטבע הרוחני לאומה.
אחדות ומחלוקות אלו ואלו דברי א־לוהים חיים, והלכה
האם המחלוקות הן תוצאה של לימוד מרושל או אבן יסוד בבניין העולם? עיון בתורתם של רבים מגדולי ישראל מלמד אותנו על הדרך שבה עלינו להתייחס לדעות מנוגדות לשלנו
רביבים לייקר את ערכם של המורים והמורות
עלינו לייקר את מעמדם של המורים והמורות בישראל, שכן החינוך הוא הבסיס לכל הדברים הטובים | מלמדי התינוקות הם השומרים על ערי ישראל, שבזכות תורתם ולימודם ישראל מתקיימים על אדמתם | גם אם פרנסתם אינה מרווחת לכאורה כמו מקצועות אחרים, תנאיהם נוחים יחסית, קביעותם מובטחת, והם זוכים לסיפוק במעשיהם ובזמן להשקיע במשפחתם
אור החיים על הפרשה תשובת משה לטענות בני גד ובני ראובן
אור החיים על פרשת מטות חלק א'
הסיבה שבני גד ובני ראובן הזכירו את שמות הערים בבקשה שלהם. בקשת בני גד ובני ראובן לנחול בעבר הירדן המזרחי ותשובת משה.
כשרות מעמדו ההלכתי של בשר מתורבת
הרב בוחן את כשרותו של בשר מתורבת המופק מתאים מן החי, תוך השוואה לסוגיות תלמודיות ממסכת נדרים העוסקות ביחס שבין "עיקר איסור" ל"תוספת", ובשאלת ביטול איסור על ידי גידולי היתר. דרך ניתוח שיטות הראשונים (כגון הרא"ש, הר"ן והרמב"ם) בדיני גידולי איסור, מציג הרב כיוונים הלכתיים אפשריים להיתר, כדוגמת הסתמכות על התפתחות רב-שלבית ("גידולי גידולים") המבטלת לחלוטין את התא המקורי.
אור החיים על הפרשה בקשת בני גד ובני ראובן
אור החיים על פרשת מטות חלק א'
טעם הזכרת הכתוב בנוסף למשה גם את אלעזר הכהן ונישאי העדה כשבני גד ובני ראובן באו לבקש לנחול בעבר הירדן המזרחי. בני גד ובני ראובן הזכירו את המקומות בתור סתירות לטענות שאפשר לטעון נגד בקשתם.
אורות התשובה - הרב הראל כהן בטחון התשובה אפילו בזמן החטא
אורות התשובה פרק ו פסקה ב'
הרב מסביר שהתשובה תמיד שרויה בלב האדם אפילו בשעת החטא, רק שכח זה לא מופיע כעת אלא גנוז הוא ומחכה לשעה שבא האדם יחזור בתשובה. דבר זה נותן לאדם ביטחון לחזור בתשובה כי הוא מבין שבעצמותו הוא טוב והחטא הוא רק חיצוני לו.
אור החיים על הפרשה דרכים לקניין תורה ע"פ שמות בני יששכר
אור החיים על פרשת פנחס חלק ב'
חזרת ישראל מהגלות, האור החיים לומד את השמות של בני יששכר בתור משל ללומדי התורה.
וירא הייחודיות שברות המואביה
הקשר בין ישראל לעמון ומואב - ג'
ישנו עניין פנימי וחיובי בעמון ומואב שקיים רק אצל הנקבות שבהם, ובזכותו אנו מקבלים אותן לבוא בקהל. מהו אותו הדבר? כיצד זה מתבטא ברות המואביה ובנעמה העמונית? וכיצד עניין זה מייחד את מלכות בית דוד?
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מקור החול בקודש הקודשים
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ו'
יש מקור אלוקי אחד שמתגלה בקודש וחול, והחינוך צריך לתת מקום לשניהם מתוך הדגשה לחיבור של זה אל האמונה.
