ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש קרוב אליך

מתוך העלון קרוב אליך גליון מס 77

הגיון ליבי - להתנתק, להתחבר, לצאת

לחץ להקדשת שיעור זה
לצורך החיבור שלנו עם ה' בתפילה נדרש ניתוק. איננו יכולים להתחבר אל ה' בלי פסק־זמן מהחיבורים הטבעיים שלנו. לכן "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש", חייבים להתנתק מהגשמיות בשביל להתחבר לרוחניות, אי־אפשר לרקוד על כל החתונות.

להתנתק מכוח המשיכה
את הדברים ניסח הרמ"א בבהירות: "ויחשוב קודם התפילה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מלבו" (שולחן ערוך אורח חיים צח, א). ב"שפלות האדם" אין הכוונה רק לדברים רעים שהאדם עלול לעשות, אלא לעצם המצב שלנו, קרוצי החומר, שוכני העולם הזה אליו אנו קשורים בטבורינו, כשהגשמיות טבעית ובסיסית לנו יותר מן הרוחניות. מי מאיתנו יכול להתקיים בלי אכילה ובלי שינה? האם באותה המידה איננו מסוגלים להתקיים בלי שעות של לימוד תורה ותפילה? לא בטוח...
זוהי שפלות האדם. כל־כך קל לערבב אותנו, שינוי קל בטמפרטורת הגוף שלנו, עלבון שספגנו או דו"ח מפקח חנייה יכולים להטריף את דעתנו. אנחנו יצורים די חלשים מהבחינה הזאת, ואם נתבונן בכך נחוש איך לא כדאי להישען באופן מוחלט כל־כך על עצמנו ועל גשמיותנו. קצת כבד לחשוב על זה, נכון, אבל "כובד הראש" הזה איננו כאב ראש אלא "פותח ראש", אנחנו מתנתקים מעט מכוח המשיכה של העולם הזה ונזכרים שיש לנו אפשרויות ורצונות עמוקים יותר, מתקרבים מעט אל השמיים, מתחברים אל ה' בתפילה.

צא מן התיבה
האמת היא שה' רוצה אותנו לא מנותקים מהעולם אלא פועלים בו, הקדוש ברוך הוא ברא את העולם כולו ואותנו בתוכו על־מנת לפעול בו. הטקטיקה היא להתנתק מרעשי הרקע אבל המטרה היא לתקן את העולם בכוח הקדושה וגילוי האלוקות שקיבלנו מהתפילה. אנחנו לא מטעינים את הבטריה רק בשביל להיות טעונים; אנחנו נטענים כדי שתהיה לנו אנרגיה לעבוד.
בתפילה אנחנו נמלטים. את דברי ה' אל נח "בוא אל התיבה" הסביר הבעל שם טוב כחדירה אל עומקן של מילות התפילה ("תיבה" במובן של מילה). בוא אל התיבה, תיכנס לגמרי אל תוכה וכך תינצל ממבול טרדות העולם הזה.
יחד עם זאת צריך לזכור שלאחר המבול ציווה ה' את נוח "צא מן התיבה". בסיום התהליך עלינו לשוב אל העולם בו חפץ ה', לגלות את האלוקות הנעלמת בו ולחיות בו לשם שמים.
מאמר חז"ל "המתפלל צריך שייתן עיניו למטה וליבו למעלה" (יבמות קה) מתפרש בחסידות כך: גם בשעת הניתוק, כשהלב מופנה למעלה, חייבים "לראות" ולהיות מכוונים לתוצאות תכל'ס למטה בעולם הזה, בו משתוקק ה' להתגלות.

סוף־סוף נרדם
שעת התפילה מתוארת בספר התניא כשעה שבה ניתן להרדים לחלוטין את היצר הרע ולאפשר ליצר הטוב לפעול בכל הכוח עד ש... תסתיים התפילה והיצר הרע יתעורר. אסור לנו לפספס את ההזדמנות! היצר הרע ער ומשגע אותנו 24/7 ועלינו מוטל להיאבק ולחסום אותו. רק בשעת התפילה אנחנו מסוגלים להרדימו ולצאת לחופשה קצרה. במשך שעה אחת להיות דומים לצדיקים, אצלם היצר הרע מושבת באופן קבוע.
רגעי החיבור הללו ממלאים אותנו בכל־כך הרבה קדושה, כך ששווה להשקיע בהתנתקות שתהפוך את התפילה למשמעותית יותר. שעת המנוחה הזאת, היא בעצם "רגע של שבת" בתוך ימי החול, שמאווררת אותנו ומעניקה לנו אנרגיה מחודשת לקראת הבלבולים, הפיתויים וההתמודדויות הממתינים לנו מעבר למפתן בית הכנסת.



עוד בנושא קרוב אליך
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il