ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
עזרו לנו להמשיך בהפצת התורה. אנו עדיין רחוקים מאוד מהיעד!

שיחה לפרשת בלק

צדיקות אמתית וצדיקות מזויפת

האם בלעם היה צדיק? * טומאה בתוך הקודש * אמונה אינה תמימות * * כוחות רוחניים מעורבבים בשטויות * אסור להתעלם מחסרונות * התמודדות בונה כוחות
3490
לחץ להקדשת שיעור זה
האם בלעם היה צדיק?
קראנו השבת את פרשת בלק. בלעם הרשע היה נביא, והוא חשב שהוא צדיק, ולכן אמר: "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים" (במדבר כג, י), והישרים אלו האבות, אברהם יצחק ויעקב. בלעם בטוח שהוא קשור לאבות, שהוא עושה בדיוק מה שצריך ולא עובר על פי ה'. יש לו עין רעה כיוון שהוא ביקורתי ולא יכול לסבול שום דבר רע, ולכן הוא מקלל כל דבר רע. הוא חושב שישראל צריכים להיות צדיקים גמורים ואם יש בהם דברים רעים צריך לקלל אותם, כיוון שהוא שונא מאד את הרע. יש לו גם רוח גבוהה כיוון שהוא נביא יש לו צורך לשמור על כבודו שזה כבוד שמים. ויש לו נפש רחבה כיוון שאדם שניתן לו כישרון נבואי הוא חשוב מאד וצריך שיהיה בביתו הרבה כסף וזהב שזה כבוד שמים.
יכול להיות מצב שאדם לא רק מרמה אחרים אלא גם מרמה את עצמו, והוא חושב שהוא צדיק גמור. יש ללמוד מכך שיכול להיות אדם בעל כוחות גדולים והוא מרמה את עצמו וחושב שהוא שלם. כמובן שחיסרון זה מתחיל ממדת הגאווה, אדם שמשקר את עצמו אומר שהוא לא מתגאה אלא שומר על כבוד שמים.
חז"ל אומרים זאת ביחס למעשה זמרי, שיש אנשים "שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס" (סוטה כב:) אלו הצבועים. ועל זה יש עונש יותר חמור מהעברה עצמה כמו שאומר הפסוק: "הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי" (ירמיהו ב, לה), כלומר העונש לא על עצם החטא אלא "על אמרך לא חטאתי".

טומאה בתוך הקודש
נלמד מזה שיכול להיות אדם בעל כוחות רוחניים ועדיין יש בתוכו משהו רקוב. יש לתמוה: כיצד יתכן מצב כזה? אך חז"ל כבר אמרו לנו "מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא" (איוב יד, ד) - אברהם מתרח (במדבר רבה יט, א) כלומר לפעמים יש ניגודים גדולים בתוך אדם אחד ואף שהוא טמא מאוד יש בו נקודה אחת טובה ויוצא טהור. ומצד שני חז"ל אומרים שכאשר רצו לבטל את יצרא דעבודה זרה יצא כמין גור אריה של אש מבית קדשי הקדשים (יומא סט:). ויש לשאול: הרי קודש הקדשים הוא מקום הקודש! בו לא שייך יצר לעבודה זרה, יצר זה שייך לחוץ לטומאה, מכאן שיכול להיות מצב שלפני ולפנים יש נקודה שצריך לטהר. ישנו הרבה קודש והוא לא מושלם, כל זמן שיש יצר של עבודה זרה בעולם יש ניצוץ שלו לפני ולפנים. זאת אומרת שעבודת ה' צריכה להיות בזהירות והתבוננות כיוון שיכולה להיות עבודת ה' לכאורה, ויש בה משהו של עבודה זרה. לכן כאשר עובדים עבודת ה' לא בצורה מושלמת ויש בה הגשמה, איזו תפיסה של אמונה במשהו נוסף, אף שהוא מחבר זאת כלפי שמיא, זו טעות ואז פונים לקודש הקדשים עם טעות, והטעות היא במחשבה ונכנסת לתוך קודש הקדשים. יש לעבוד על זה ולטהר את המחשבה שלא יהיה בה שמץ של שיבוש.

אמונה אינה תמימות
בפירוש ההגדה של פסח של תלמידי הגר"א, מובא בשם רבי מנשה מאילייה (אלפי מנשה, פסקה מד, עמ' טו) הסבר כיצד צריכה להיות האמונה. לכאורה יש צורך להאמין מחמת המסורת ולא לשאול שאלות ולהאמין שהכול נכון. אם כך מדוע אברהם אבינו לא שמע לתרח, הרי יש לו מסורת של אמונה ותפיסת עולם של אביו, ובא אברהם אבינו ולא מקבל ולא מאמין בפסילים, מצד שני משה אומר: "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי" (שמות ד, א) והקב"ה הקפיד על כך ואמר למשה: "מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה" (שם, ב) וה' הופך את המטה לנחש ומוכיח את משה על זה שאמר לשון הרע על ישראל. ובמקום אחר כתוב: "וַיַּאֲמִינוּ בּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שמות יד, לא) זאת אומרת שהאמינו באמונה שלמה. אברהם לא האמין למה שאחרים אמרו והלך לברר בעצמו, משה רבנו חשב שכמו שאברהם לא האמין כך ישראל לא יאמינו כיוון שהוא הולך להגיד להם דברים אבסורדיים, שה' דיבר אליו במדבר ואמר לו ללכת לפרעה ולהגיד לו להוציא את בני ישראל ממצרים, זה לא הגיוני ולכן לא יאמינו. והתשובה היא שאמונה היא אמון מלשון לאמן את הידיים לבחון כל דבר, ולאחר שבוחן בצורה מדוקדקת ומתברר לו שהאדם העומד לפניו אמין, ואין עליו שאלות ולא שהוא משכנע מצד שהוא כריזמטי - אז ניתן לסמוך עליו. עד אז יש להחזיק ראש ואם נאמרים דברים לא סבירים יש לבדוק.
אנו חונכנו בבית מדרשנו "מרכז הרב" לאמונת חכמים בריאה, לא מבקשים מאנשים להאמין לדברים או לאנשים שהם מופשטים רוחניים, בעלי כוחות וכדומה אלא לתלמידי חכמים גדולים אמיתיים שהוכיחו את עצמם ששכלם ישר ודרכם ישרה. בהם צריך לבטוח ועם כל זה להיות עם ראש פתוח, ואם שומעים דברים לא סבירים צריך לבחון אותם ולא לקבל בתמימות.
החסידות התחילה בדרך של מופתים ודברים על טבעיים, וההתנגדות נבהלה כי יכולים לצאת מזה אסונות, חששו שתצא מזה עבודה זרה ולכן התנגדו לחסידות מאוד. אדם עושה מופתים מתחילים להאמין לו במקום לריבונו של עולם, מתפללים לה' שהצדיק יקשיב לנו, שמים פתק בכותל שר' נחמן יענה לתפילתנו. הכל מתהפך וזו לא אמונה אלא עבודה זרה.
יש אנשים חלושי רוח שהם חייבים להידבק במישהו ולהתבטל כלפיו, זה מצב של חולשה, זה לא בריא. לא בריא להתבטל כלפי מי שעושה מופתים. לא נהגו ב"מרכז הרב" להרבות ללכת לקברי צדיקים. הרב שלמדנו אצלו שנים רבות והתעלינו בתורתו, אנו הולכים לכבודו להתפלל על קברו ביארציט, אך לא לשם מופתים.
עברנו שבוע לא קל, אותו אדם שהתברר שהוא נוכל ורשע (נאמר לאחר חשיפת הפרשה בצפת), גם בבין אדם למקום וגם בבין אדם לחברו, בעל גאווה. אין לי ספק שמי שהיה על ידו יכול היה להרגיש, אם הוא לא היה טיפש, רק טיפשים נדבקים באנשים כאלה בלי להתבונן ולבדוק. ישנם כוחות אך יש לבדוק האם הם לא מסתובבים סביב דברים שאינם תקינים. אני חושב שזה "שיעור כללי" לציבור לדעת לא להתקשר עם כוחות בלתי מובנים בדרך השכל.

כוחות רוחניים מעורבבים בהבלים
לפני הרבה שנים דיברו על ניר בן ארצי שיש לו כוחות על טבעיים. הוא רואה אדם ויכול להגיד מה התכונות של הילדים שלו. נפגשתי אתו ושאלתי אותו: מנין הכוחות האלו - והוא ענה: אני לא יודע. איני אדם מלומד אלא שפתאום התחילו אצלי תחושות ובתחילה זה הכאיב לי מאוד, אבל התחלתי לראות דברים. וכאשר שאלתי אותו מהיכן אתה חושב שזה בא - הוא ענה: אני שומע שמדברים אלי משמיים. באו אלי אנשים ואמרו לי שאדם זה מסוכן שהוא נותן עצות ומנין הוא יודע הרי הוא עם הארץ ומהיכן יש לו זכות לדבר. אני רואה שיש לאדם הזה כוחות ולכן יש להתייחס לזה במידה מסוימת, ומצד שני הוא לא תלמיד חכם והוא עם הארץ. לפעמים הוא אומר דברים שהם הברקות ולפעמים הוא אומר הבלים, הוא זכה לכוחות של טלפתיה או קורא מחשבות. אדם עשה פעם אחת "מופת" ואז כל מה שהוא אומר מקבלים ממנו כאילו זו אמת 'אלא שאני לא מבין ולא יורד לסוף דעתו'...... יש להתבונן עם ביקורת ומי שיש לו חוש כזה יכול לשמוע אצל האנשים האלה גם דברים המתקבלים על הדעת. צריך שכל ישר. לא צריך לקבל כל דבר אלא רק לקבל את הדברים הטובים. הכוחות הללו הם בגדר חזי לאיצטרופי לשאר הכוחות של תלמיד חכם. ומי שלא יודע להזהר שלא יקשיב.
יש אנשים שנמשכים לכוחות שמעל הטבע, כל אחד רוצה לדעת מה יהיה העתיד. אם יש אדם שאומר דבר שעומד להיות, אף שזה בדרך כלל לא קורה, אנשים נמשכים אליו. אדם שאומר שיהיה לך בן, יש חמישים אחוז שהוא צודק וחמישים אחוז שהוא לא צודק, ואם בסוף זה לא קרה לא מספרים, אבל כשנולד בן אומרים שהוא עשה מופת. הייתי אצל אחד משלושת האבות של הנערים שנחטפו. הוא סיפר: 'שמעתי מהרבה 'נביאים' שהבנים שלי חיים ואם אני אעשה דבר כזה או אחר הם ינצלו. הם לא ידעו ובלבלו אותי וגרמו לי הרבה עוגמת נפש'. צריך להיזהר. זה כוח מורכב - לפעמים הוא שומע דברים טובים ונכוחים ולפעמים דברים אחרים, יש לסנן ולהשאיר רק את הדברים ההגיוניים. "פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר" (משלי יד, טו).
אך אין צורך לאבד את האמון והיחס לתלמידי חכמים, יש חריגים. היו גם נביאי שקר אך לא בגלל זה הפסיקו להאמין לנביאי האמת. אדם יכול לעסוק בתורה והתורה היא סם המוות בשבילו. זכה - נעשית לו סם חיים, לא זכה - נעשית לו סם מיתה. (יומא עב:) אדם שמתחיל את לימודו עם גאווה ומידות מקולקלות ומתגדל בתורה אז התורה משרתת את היצרים והמדות הרעות שלו, הוא מקבל כבוד על ידי התורה, ולפעמים עושר. אם אתה רואה צדיק שמתעשר יש להתרחק ממנו. צדיק לא צריך כסף, יש להסתפק במה שיש לו, לא להיות בעל נפש רחבה. אנו רואים תופעות כאלו ואחר כך אנו רואים אותם בבתי סוהר. יש להיזהר מזה. צריך אומץ וגבורה לדבר נגד צדיקים כאלו, הרי הם צדיקים. אני לא פוסל אנשים אלא שכל דבר צריך לבדוק.
ברוך ה' רוב תלמידי החכמים הם בעלי מידות מתוקנות, ניתן לסמוך עליהם ולהישען עליהם עם הזהירות. ישנם חריגים אך לא צריך לאבד בגללם את האמון בשאר, ישנה חזקה שמי שלומד תורה התורה משפיעה עליו, ובדרך כלל מי שלומד תורה הוא רוצה שהתורה תתקן אותו והוא מתקן את מידותיו והולך ומשתפר - ודבר זה ניכר.

אסור להתעלם מחסרונות
אנו רואים שיצר העריות זה הוא גדול. אם אדם מרגיש שיש לו חולשה דבר ראשון הולכים ליועץ, אדם לא יכול להתגבר על יצרו שיתאבד ולא יחטא ויעשה דברים כאלו מנוולים, מעשה זה הוא כמו רצח. אדם שיש לו טבע לרצוח ולא שולט בעצמו יש להרוג אותו וכן הוא צריך להרוג את עצמו – הוא רודף, "כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה" (דברים כב, כו).
יש כיום פתרונות ומי שמוסרי ומרגיש שיצרו מתגבר עליו צריך ללכת לטיפולים ויש כדורים שהורגים את היצר הזה, ומי שלא עושה זאת ומאמלל משפחות ואנשים הוא מנוול שבמנוולים. מי שיודע על אדם כזה חייב למסור זאת למשטרה. גם אם הוא פוגע רק בעצמו אסור להתעלם ויש לראות איך ניתן לעזור לו. לא להגיד אני לא יודע זה לא עסק שלי, ובעיקר יש לטפל בזה כאשר הוא פוגע באחרים. אסור לחשוב שלגלות את זה זה חילול ה', להסתיר זאת זה חילול ה'.
יש ללמוד מזה שמי שהולך ללמוד תורה צריך לטהר את המידות ולעבוד עליהם עוד ועוד, ומי שיש לו התמודדות גדולה צריך להעזר, ולמנוע את הקלקולים. אין להשאיר את הדברים בינו לבין עצמו כיוון שאחר כך זה מתפתח בצורה איומה. בתוך ציבור גדול יש אנשים שיוצאים מהכלל שיש להם קשיים ואסור להם להסתיר זאת, ועליהם ללכת ליועץ ולהיעזר על ידי מי שיכול לעזור.

התמודדות בונה כוחות
בסוף הפרשה מסופר על חטא השיטים. ישראל נכשלו בבנות מואב בערב הכניסה לארץ ישראל. אומרת הפרשה: "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף" (במדבר כה, ט). כאשר קראנו את הפרשה שאלתי את עצמי מדוע הפרשה מסיימת בדבר כה עצוב, היה אפשר להמשיך עוד כמה פסוקים: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (שם יא – יב) ואז הפרשה היתה נגמרת בדבר חיובי, אחר כך אמרתי בליבי שזה סיום טוב, העסק תוקן. הקב"ה ניסה את ישראל כדי לפתח בהם את כח ההתגברות. כדי להכנס לארץ יש להיות טהורים ולכן צריך לעבור ניסיון כדי לזכך את עצמם. הנסיון בונה כוחות, הרי כל מה שעושה ה' הכול לטובה. חז"ל אומרים לנו שבנחל שיטים כל מי ששותה את המים יצרו מתגבר, והם שתו מן המים וזה גרם שעבדו שם את פעור. מדוע ה' ברא נחל כזה - הקב"ה מנסה את ישראל לפני הכניסה לארץ, כל התמודדות, כל קושי, בונה בעם ישראל כוחות. במדבר עם ישראל השתכללו כל הזמן עד שהגיעו למצב המתוקן. וכעת שהגיעו לארץ ישראל, ארץ הקודש, צריך לתקן גם את העניין הזה של יצר העריות. ולכן הגיעה ההתמודדות הגדולה, וישראל הבינו שזה דבר איום ונורא, הם קבלו מכה גדולה כעין שיעור כללי. כך הסדר במדבר - דרך המכות היו שיעורי האמונה, בתחילה מכות למצרים ואחר כך במדבר לנכשלים. ולעתיד לבוא - "וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים" (יואל ד, יח). לעתיד לבוא עבודת ה' צריכה להיות לא דרך יראה ומכות אלא דרך אהבה.
גם כעת יש נחל שיטים ושמו אינטרנט והוא נסיון גדול לישראל, וזה ניסיון מאוד קשה. צריך להתאמץ מאוד מפני שעל ידי זה בונים כוחות, כגודל הקושי כך גודל הכוחות שבונים. וכאן בעת הגאולה צריך לבנות כוחות לא דרך מכות.
יש כאלו שהשקפת עולמם שגם כעת צריך לעבוד את ה' דרך מכות, והם יודעים על מה אנו מקבלים מכות ואלו מכות. אנו מסתכלים בדרך אחרת, אנו חושבים שהקב"ה מפנק אותנו מאוד, ואי אפשר לתאר את ההתקדמות הכלכלית ותנאי החיים, הוא נותן לנו אוכל בשפע וגם באופן רוחני הקב"ה מאוד עוזר לנו. הקב"ה יודע שיש לנו הרבה כוחות ולכן הוא מעמיד אותנו בנסיון יותר גדול ממה שהיה אי פעם. אנו בארץ ישראל וקדושת הארץ עוזרת לנו, אנו מכונסים בארץ ישראל השכינה חוזרת והכוחות הולכים ומתגברים. אומר הקב"ה: כעת ניתן להוציא כוחות של אמונה ואהבה ויראת ה' אל הפועל. זה תפקידו של נחל השיטים. כך יש להתמודד גם עם האירוע הזה שעברנו, כאשר המורסה יוצאת סימן שמבריאים. כאשר מתגלים דברים, הלכלוך יוצא החוצה ברוך ה' - וכך נהיים נקיים. גם השיעור שפגשנו השבוע בונה, כך אנו יודעים למי יש להקשיב ולמי לא. אנו שמחים לדעת שיש אנשים עם כוחות על טבעיים, אך צריך להתיחס לזה בזהירות המתאימה ולא להפריז, לא להתבטל- להיות עצמאי, ולהסתכל בשכל בריא.
אנו נכנסים לשלושת השבועות. ימים שהם זכר לחורבן. אלו שבועות שתפקידנו בהם לא רק להתאבל אלא לחשוב מה אנו עושים כדי שיבנה בית המקדש. כל אדם צריך לשאול את עצמו מה אני עושה כדי שלא יתאחר על ידי בניין בית המקדש. ודאי צריך לשמור על כל המנהגים אך לא זה העיקר, העיקר הוא שאנו נעשה למען הגאולה השלמה ובניין בית המקדש. כל השנה אנו משתדלים בזה אך בשבועות אלו יש להתאמץ כפל כפליים לעשות את רצון ה', שבעזרת ה' נצא בימים אלו להרווחה ויבנה בית המקדש במהרה בימינו.




^ 1.. שנת תשע"ה.
עוד בנושא בלק

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il