"ודברו השוטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו ... ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו וגו' ... ומי האיש אשר ארש אשה וגו' ... כל אלו שומעין דברי כהן מערכי מלחמה וחוזרין ומספקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים...במה דברים אמורים במלחמת הרשות אבל במלחמת מצווה הכל יוצאין אפילו (יואל ב') חתן מחדרו וכלה מחופתה" (פרק ח מש' ב,ז).

"ואין מוציאין למלחמת הרשות - אלא על פי בית דין של שבעים ואחד" (פרק א מש' ב).

"אמר רבי שמעון חסידא: כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמרו לו: אדונינו המלך, עמך ישראל צריכין פרנסה. אמר להם: לכו והתפרנסו זה מזה. אמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו (- העוקר חוליא מבור כרוי וחוזר ומשליכו לתוכו - אין מתמלא בכך, אף כאן, אם אין אתה מכין לעניים שבתוכנו מזונות ממקום אחר אין אנו יכולים לפרנסם משל עצמנו-רש"י). אמר להם: לכו ופשטו ידיכם בגדוד (צאו למלחמה כדי לשפר את המצב הכלכלי). מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין, ושואלין באורים ותומים". (ברכות דף ג ע"ב).