ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְאַחַר שֶׁסִּיֵּם לְבָאֵר אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה-עִקָּרִים, שֶׁהֵם הַתְחָלוֹת לַדָּת הָאֱלֹהִית, חָזַר לְהַתְחִיל הַסִּפּוּר וְסֵדֶר הַתּוֹלָדוֹת כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה, וְאָמַר: "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם" — כְּאִלּוּ אָמַר שֶׁמִּכָּאן הוּא הַתְחָלַת הַסֵּפֶר, כִּי כָל מַה שֶּׁכָּתַב עַד הֵנָּה אֵינוֹ אֶלָּא סִדּוּר הַתְחָלוֹת* הַסֵּפֶר, שֶׁאֵינוֹ מִן הַסֵּפֶר. אֲבָל, כְּמוֹ שֶׁכָּל מְחַבֵּר סֵפֶר אוֹמֵר בְּהַתְחָלָתוֹ: זֶה הַסֵּפֶר מְדַבֵּר בְּכָךְ וָכָךְ — כֵּן בְּכָאן אוֹמֵר: זֶה הַסֵּפֶר, שֶׁהוּא סֵפֶר "בְּרֵאשִׁית", מְדַבֵּר בְּתוֹלְדוֹת אָדָם וְהֵיאַךְ נִמְשַׁךְ הָעוֹלָם מִמֶּנּוּ. וּבָא לְבָאֵר שֶׁמַּה שֶּׁנִּכְתַּב עַד הֵנָּה אֵינוֹ מִן הַסֵּפֶר אֶלָּא הַתְחָלוֹת לַסֵּפֶר, כְּמוֹ שֶׁבְּכָל חָכְמָה יֻנְּחוּ* הַתְחָלוֹתֶיהָ בִתְחִלָּתָהּ; וּמִ"זֶּה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם" הוּא הַתְחָלַת סֵפֶר הַתּוֹרָה, וְשֶׁסֵּפֶר "בְּרֵאשִׁית" הוּא סִפּוּר תּוֹלְדוֹת אָדָם.
משמעות דמות אלוהים באדם
וְהֵחֵל וְאָמַר: "בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אוֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם" וגו', אַף-עַל-פִּי שֶׁלְּסִפּוּר הַתּוֹלָדוֹת הָיָה מַסְפִּיק בְּשֶׁיֹּאמַר: בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וגו' — אָמְנָם הֶאֱרִיךְ לְבָאֵר "בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אוֹתוֹ", לִרְמֹז עַל עִנְיָן גָּדוֹל, הוּא הֶכְרֵחִי לִמְצִיאוּת הַתּוֹרָה. וְהוּא: שֶׁהַשָּׂכָר-וְהָעֹנֶשׁ הַפְּרָטִי, אֲשֶׁר אָמַרְנוּ שֶׁהוּא אַחַת מֵהַתְחָלוֹת הַתּוֹרָה, אָמְנָם הוּא אֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעַ לָאָדָם מִצַּד-הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת* שֶׁבּוֹ, שֶׁהִיא בִדְמוּת אֱלֹהִים, שֶׁמִּזֶּה-הַצַּד* אֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעַ לָאָדָם הַקִּיּוּם הָאִישִׁי, וּמִזֶּה-הַצַּד הוּא רָאוּי לְקַבֵּל עֹנֶשׁ-וְשָׂכָר פְּרָטִי, לֹא מִצַּד-הַקִּיּוּם הַמִּינִי* שֶׁהוּא מִשְׁתַּתֵּף בּוֹ לִשְׁאָר הַבַּעֲלֵי-חַיִּים. וְעַל-כֵּן כָּתַב בְּזֶה-הַפָּסוּק, שֶׁהוּא תְחִלַּת הַתּוֹרָה, שְׁנֵי הַקִּיּוּמִים אֲשֶׁר לָאָדָם. כִּי אָמַר "בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אוֹתוֹ" — לִרְמֹז שֶׁיֶּשׁ לוֹ קִיּוּם אִישִׁי כָּעֶלְיוֹנִים מִצַּד-הֱיוֹתוֹ בִדְמוּת אֱלֹהִים, כְּלוֹמַר: הַמַּלְאָכִים, שֶׁהֵם קַיָּמִים-בָּאִישׁ*; וְאָמַר "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם" — לִרְמֹז עַל הַקִּיּוּם הַמִּינִי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ כַּתַּחְתּוֹנִים.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
32 - מאמר ראשון פרק י"א חלק ג'
33 - מאמר ראשון פרק י"א חלק ד'
34 - לימוד שבועי באמונה יז-כג אב תשע"ה
טען עוד
וְאֶל זֶה רָמְזוּ רז"ל בִּבְרֵאשִׁית-רַבָּה [ח, ג], שֶׁאָמְרוּ עַל פָּסוּק "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ" וגו' [בראשית א, כו]: בְּמִי נִמְלַךְ*? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי: בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם וָאָרֶץ נִמְלָךְ. וּבֵאוּר זֶה — כִּי לְפִי שֶׁעַד יוֹם הַשִּׁשִּׁי, קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא אָדָם, הָיוּ בָעוֹלָם שְׁתֵּי יְצִירוֹת מִתְחַלְּפוֹת*: הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁהֵם קַיָּמִים-בָּאִישׁ וְהַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁהֵם קַיָּמִים-בַּמִּין* וְלֹא בָאִישׁ. נִמְלַךְ הקב"ה בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים וְאָמַר: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" — כְּלוֹמַר, שֶׁיִּתְחַבְּרוּ בוֹ שְׁנֵי הַכֹּחוֹת יַחַד: קִיּוּם-בָּאִישׁ וְקִיּוּם-בַּמִּין. קִיּוּם-בָּאִישׁ — כָּעֶלְיוֹנִים, מִצַּד-הַכֹּחַ הַשִּׂכְלִי אֲשֶׁר בּוֹ; וְקִיּוּם-בַּמִּין — כַּתַּחְתּוֹנִים, מִצַּד-הַכֹּחַ הַחָמְרִי אֲשֶׁר בּוֹ. וְלָזֶה אָמַר [שם, כז]: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אוֹתוֹ" — בִּלְשׁוֹן יָחִיד, לִרְמֹז עַל הַקִּיּוּם הָאִישִׁי שֶׁנָּתַן לוֹ יוֹתֵר עַל שְׁאָר-בַּעֲלֵי חַיִּים; וְאַחַר-כֵּן אָמַר: "זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אוֹתָם" — בִּלְשׁוֹן רַבִּים, לִרְמֹז עַל הַקִּיּוּם הַמִּינִי, שֶׁהוּא מִצַּד-הַזָּכָר וְהַנְּקֵבָה יָחַד.
____________________________________
הַתְחָלוֹת – הקדמות. יֻנְּחוּ – יוצבו. הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת – הכח השכלי שבאדם, הנשמה. שֶׁמִּזֶּה-הַצַּד וכו' – בכח היכולת השכלית הוא קונה את מדריגתו הרוחנית, ונצחיות הנפש. הַקִּיּוּם הַמִּינִי – הפרט אובד במותו, אך המין הכללי נשאר ברצף הדורות. קַיָּמִים-בָּאִישׁ – יש להם קיום פרטי נצחי. נִמְלַךְ – התייעץ. מִתְחַלְּפוֹת – שונות זו מזו. קַיָּמִים-בַּמִּין – קיום לכלל המין ללא ייחודיות של פרט מסוים, המין קיים לדורות למרות שפרטיו משתנים ומתחלפים.
ביאורים
לאחר שהסביר רבי יוסף אלבו את עיקרי האמונה, הנמצאים בראשית פרקי התורה, הוא עובר לבאר את המשך הפסוקים הנפתחים במילים "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם". את פשר 'הפתיחה המחודשת' מבאר רבי יוסף אלבו למעשה כהתחלת התורה. עד כה התורה שטחה בפנינו את המבוא – התוכן של עיקרי התורה, ומעתה ואילך מתחילה התורה בפועל. כאן, עומד רבי יוסף אלבו על דיוק חשוב בפסוק: "בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אוֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם". בפסוק זה מוצג האדם כדמות בעלת שני צדדים, שני פנים המולידים שתי התייחסויות שונות. על צד אחד של האדם נאמר 'בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אוֹתוֹ' ואילו על הצד השני נאמר: 'זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם'. הצד הראשון נקשר לעיקר השלישי – השכר והעונש הפרטיים. במילים 'דמות אלהים' מתבטאת מעלתו של האדם ותפארתו. זוהי גם המעלה המזכה אותו בהשגחה פרטית וגם בקיום אישי נצחי, בדומה למלאכים. הקיום הנצחי הוא זה שמאפשר את השכר והעונש בעולם הבא. הצד השני הוא הצד הטבעי של האדם – בהיות האדם חלק מעולם הטבע. חלק זה מצוין במילים: 'זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם'. באמצעות פירוש זה מסביר רבי יוסף אלבו את המדרש המתאר כביכול התייעצות של ה' יתברך בעליונים ובתחתונים בטרם בריאת האדם. התייעצות זו היא ביטוי ציורי לשני הצדדים הדרים באדם בכפיפה אחת – החלק הרוחני-האישי-הייחודי; ולעומתו – החלק הטבעי-הלא-אישי. החלק הראשון מבטא את ייחודו של האדם מצד מעלתו השכלית ואילו החלק השני את הצד הגופני הטבעי.
הרחבות
• אחריותו של האדם כלפי העולם כולו
שְׁנֵי הַקִּיּוּמִים אֲשֶׁר לָאָדָם. רבי יוסף אלבו מסביר שהאדם מורכב משני חלקים – החלק הרוחני, עליו נאמר שהוא נברא 'בצלם אלוהים', והחלק הגשמי המאפשר את המשכיות האדם.
במדרש רבה כתוב: "כל מה שאתה רואה – תולדות שמים וארץ הן. שנאמר: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", בשני ברא מן העליונים שנאמר: "ויאמר אלהים יהי רקיע", בשלישי ברא מן התחתונים, "ויאמר אלהים תדשא הארץ"... בששי בא לבראות את אדם אמר: אם אני בורא אותו מן העליונים עכשיו העליונים רבִּים על התחתונים בריה אחת, ואין שלום בעולם, ואם אני בורא אותו מן התחתונים עכשיו התחתונים רבִּים על העליונים בריה אחת, ואין שלום בעולם, אלא הרי אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים" [בראשית רבה, בראשית יב]. המדרש מסביר שיש בעולם איזון בין החלק הגשמי ובין החלק הרוחני שבמציאות, והאדם, שעל ידו נשלם תהליך הבריאה, מורכב מגשמיות ורוחניות ובכך נשמר האיזון. הרב חיים מצ'רנוביץ מעמיק ומסביר שכוונת המדרש להטיל על האדם את האחריות להעלות את העולם ולרומם אותו [באר מים חיים, פרשת שמיני מג].
הרב חיים מוולוז'ין מבאר בדרך זו את הפסוק "בצלם אלוהים עשה את האדם" [בראשית ט, ו], וכי מה דמיון יכול להיות בין יצור אנושי לקב"ה? אלא משמעות הפסוק היא שהאדם משפיע במעשיו על כל חלקי המציאות, בדומה לבורא שהוא "בעל הכוחות כולם" – משפיע חיים לכל [נפש החיים א, ג].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
