ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְאַחַר שֶׁסִּיֵּם לְבָאֵר אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה-עִקָּרִים, שֶׁהֵם הַתְחָלוֹת לַדָּת הָאֱלֹהִית, חָזַר לְהַתְחִיל הַסִּפּוּר וְסֵדֶר הַתּוֹלָדוֹת כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה, וְאָמַר: "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם" — כְּאִלּוּ אָמַר שֶׁמִּכָּאן הוּא הַתְחָלַת הַסֵּפֶר, כִּי כָל מַה שֶּׁכָּתַב עַד הֵנָּה אֵינוֹ אֶלָּא סִדּוּר הַתְחָלוֹת* הַסֵּפֶר, שֶׁאֵינוֹ מִן הַסֵּפֶר. אֲבָל, כְּמוֹ שֶׁכָּל מְחַבֵּר סֵפֶר אוֹמֵר בְּהַתְחָלָתוֹ: זֶה הַסֵּפֶר מְדַבֵּר בְּכָךְ וָכָךְ — כֵּן בְּכָאן אוֹמֵר: זֶה הַסֵּפֶר, שֶׁהוּא סֵפֶר "בְּרֵאשִׁית", מְדַבֵּר בְּתוֹלְדוֹת אָדָם וְהֵיאַךְ נִמְשַׁךְ הָעוֹלָם מִמֶּנּוּ. וּבָא לְבָאֵר שֶׁמַּה שֶּׁנִּכְתַּב עַד הֵנָּה אֵינוֹ מִן הַסֵּפֶר אֶלָּא הַתְחָלוֹת לַסֵּפֶר, כְּמוֹ שֶׁבְּכָל חָכְמָה יֻנְּחוּ* הַתְחָלוֹתֶיהָ בִתְחִלָּתָהּ; וּמִ"זֶּה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם" הוּא הַתְחָלַת סֵפֶר הַתּוֹרָה, וְשֶׁסֵּפֶר "בְּרֵאשִׁית" הוּא סִפּוּר תּוֹלְדוֹת אָדָם.
משמעות דמות אלוהים באדם
וְהֵחֵל וְאָמַר: "בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אוֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם" וגו', אַף-עַל-פִּי שֶׁלְּסִפּוּר הַתּוֹלָדוֹת הָיָה מַסְפִּיק בְּשֶׁיֹּאמַר: בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וגו' — אָמְנָם הֶאֱרִיךְ לְבָאֵר "בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אוֹתוֹ", לִרְמֹז עַל עִנְיָן גָּדוֹל, הוּא הֶכְרֵחִי לִמְצִיאוּת הַתּוֹרָה. וְהוּא: שֶׁהַשָּׂכָר-וְהָעֹנֶשׁ הַפְּרָטִי, אֲשֶׁר אָמַרְנוּ שֶׁהוּא אַחַת מֵהַתְחָלוֹת הַתּוֹרָה, אָמְנָם הוּא אֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעַ לָאָדָם מִצַּד-הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת* שֶׁבּוֹ, שֶׁהִיא בִדְמוּת אֱלֹהִים, שֶׁמִּזֶּה-הַצַּד* אֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעַ לָאָדָם הַקִּיּוּם הָאִישִׁי, וּמִזֶּה-הַצַּד הוּא רָאוּי לְקַבֵּל עֹנֶשׁ-וְשָׂכָר פְּרָטִי, לֹא מִצַּד-הַקִּיּוּם הַמִּינִי* שֶׁהוּא מִשְׁתַּתֵּף בּוֹ לִשְׁאָר הַבַּעֲלֵי-חַיִּים. וְעַל-כֵּן כָּתַב בְּזֶה-הַפָּסוּק, שֶׁהוּא תְחִלַּת הַתּוֹרָה, שְׁנֵי הַקִּיּוּמִים אֲשֶׁר לָאָדָם. כִּי אָמַר "בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אוֹתוֹ" — לִרְמֹז שֶׁיֶּשׁ לוֹ קִיּוּם אִישִׁי כָּעֶלְיוֹנִים מִצַּד-הֱיוֹתוֹ בִדְמוּת אֱלֹהִים, כְּלוֹמַר: הַמַּלְאָכִים, שֶׁהֵם קַיָּמִים-בָּאִישׁ*; וְאָמַר "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם" — לִרְמֹז עַל הַקִּיּוּם הַמִּינִי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ כַּתַּחְתּוֹנִים.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
32 - מאמר ראשון פרק י"א חלק ג'
33 - מאמר ראשון פרק י"א חלק ד'
34 - לימוד שבועי באמונה יז-כג אב תשע"ה
טען עוד
וְאֶל זֶה רָמְזוּ רז"ל בִּבְרֵאשִׁית-רַבָּה [ח, ג], שֶׁאָמְרוּ עַל פָּסוּק "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ" וגו' [בראשית א, כו]: בְּמִי נִמְלַךְ*? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי: בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם וָאָרֶץ נִמְלָךְ. וּבֵאוּר זֶה — כִּי לְפִי שֶׁעַד יוֹם הַשִּׁשִּׁי, קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא אָדָם, הָיוּ בָעוֹלָם שְׁתֵּי יְצִירוֹת מִתְחַלְּפוֹת*: הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁהֵם קַיָּמִים-בָּאִישׁ וְהַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁהֵם קַיָּמִים-בַּמִּין* וְלֹא בָאִישׁ. נִמְלַךְ הקב"ה בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים וְאָמַר: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" — כְּלוֹמַר, שֶׁיִּתְחַבְּרוּ בוֹ שְׁנֵי הַכֹּחוֹת יַחַד: קִיּוּם-בָּאִישׁ וְקִיּוּם-בַּמִּין. קִיּוּם-בָּאִישׁ — כָּעֶלְיוֹנִים, מִצַּד-הַכֹּחַ הַשִּׂכְלִי אֲשֶׁר בּוֹ; וְקִיּוּם-בַּמִּין — כַּתַּחְתּוֹנִים, מִצַּד-הַכֹּחַ הַחָמְרִי אֲשֶׁר בּוֹ. וְלָזֶה אָמַר [שם, כז]: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אוֹתוֹ" — בִּלְשׁוֹן יָחִיד, לִרְמֹז עַל הַקִּיּוּם הָאִישִׁי שֶׁנָּתַן לוֹ יוֹתֵר עַל שְׁאָר-בַּעֲלֵי חַיִּים; וְאַחַר-כֵּן אָמַר: "זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אוֹתָם" — בִּלְשׁוֹן רַבִּים, לִרְמֹז עַל הַקִּיּוּם הַמִּינִי, שֶׁהוּא מִצַּד-הַזָּכָר וְהַנְּקֵבָה יָחַד.
____________________________________
הַתְחָלוֹת – הקדמות. יֻנְּחוּ – יוצבו. הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת – הכח השכלי שבאדם, הנשמה. שֶׁמִּזֶּה-הַצַּד וכו' – בכח היכולת השכלית הוא קונה את מדריגתו הרוחנית, ונצחיות הנפש. הַקִּיּוּם הַמִּינִי – הפרט אובד במותו, אך המין הכללי נשאר ברצף הדורות. קַיָּמִים-בָּאִישׁ – יש להם קיום פרטי נצחי. נִמְלַךְ – התייעץ. מִתְחַלְּפוֹת – שונות זו מזו. קַיָּמִים-בַּמִּין – קיום לכלל המין ללא ייחודיות של פרט מסוים, המין קיים לדורות למרות שפרטיו משתנים ומתחלפים.
ביאורים
לאחר שהסביר רבי יוסף אלבו את עיקרי האמונה, הנמצאים בראשית פרקי התורה, הוא עובר לבאר את המשך הפסוקים הנפתחים במילים "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם". את פשר 'הפתיחה המחודשת' מבאר רבי יוסף אלבו למעשה כהתחלת התורה. עד כה התורה שטחה בפנינו את המבוא – התוכן של עיקרי התורה, ומעתה ואילך מתחילה התורה בפועל. כאן, עומד רבי יוסף אלבו על דיוק חשוב בפסוק: "בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אוֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם". בפסוק זה מוצג האדם כדמות בעלת שני צדדים, שני פנים המולידים שתי התייחסויות שונות. על צד אחד של האדם נאמר 'בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אוֹתוֹ' ואילו על הצד השני נאמר: 'זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם'. הצד הראשון נקשר לעיקר השלישי – השכר והעונש הפרטיים. במילים 'דמות אלהים' מתבטאת מעלתו של האדם ותפארתו. זוהי גם המעלה המזכה אותו בהשגחה פרטית וגם בקיום אישי נצחי, בדומה למלאכים. הקיום הנצחי הוא זה שמאפשר את השכר והעונש בעולם הבא. הצד השני הוא הצד הטבעי של האדם – בהיות האדם חלק מעולם הטבע. חלק זה מצוין במילים: 'זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם'. באמצעות פירוש זה מסביר רבי יוסף אלבו את המדרש המתאר כביכול התייעצות של ה' יתברך בעליונים ובתחתונים בטרם בריאת האדם. התייעצות זו היא ביטוי ציורי לשני הצדדים הדרים באדם בכפיפה אחת – החלק הרוחני-האישי-הייחודי; ולעומתו – החלק הטבעי-הלא-אישי. החלק הראשון מבטא את ייחודו של האדם מצד מעלתו השכלית ואילו החלק השני את הצד הגופני הטבעי.
הרחבות
• אחריותו של האדם כלפי העולם כולו
שְׁנֵי הַקִּיּוּמִים אֲשֶׁר לָאָדָם. רבי יוסף אלבו מסביר שהאדם מורכב משני חלקים – החלק הרוחני, עליו נאמר שהוא נברא 'בצלם אלוהים', והחלק הגשמי המאפשר את המשכיות האדם.
במדרש רבה כתוב: "כל מה שאתה רואה – תולדות שמים וארץ הן. שנאמר: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", בשני ברא מן העליונים שנאמר: "ויאמר אלהים יהי רקיע", בשלישי ברא מן התחתונים, "ויאמר אלהים תדשא הארץ"... בששי בא לבראות את אדם אמר: אם אני בורא אותו מן העליונים עכשיו העליונים רבִּים על התחתונים בריה אחת, ואין שלום בעולם, ואם אני בורא אותו מן התחתונים עכשיו התחתונים רבִּים על העליונים בריה אחת, ואין שלום בעולם, אלא הרי אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים" [בראשית רבה, בראשית יב]. המדרש מסביר שיש בעולם איזון בין החלק הגשמי ובין החלק הרוחני שבמציאות, והאדם, שעל ידו נשלם תהליך הבריאה, מורכב מגשמיות ורוחניות ובכך נשמר האיזון. הרב חיים מצ'רנוביץ מעמיק ומסביר שכוונת המדרש להטיל על האדם את האחריות להעלות את העולם ולרומם אותו [באר מים חיים, פרשת שמיני מג].
הרב חיים מוולוז'ין מבאר בדרך זו את הפסוק "בצלם אלוהים עשה את האדם" [בראשית ט, ו], וכי מה דמיון יכול להיות בין יצור אנושי לקב"ה? אלא משמעות הפסוק היא שהאדם משפיע במעשיו על כל חלקי המציאות, בדומה לבורא שהוא "בעל הכוחות כולם" – משפיע חיים לכל [נפש החיים א, ג].
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
סינון פסולת בשבת
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
אנחנו קודש למענך
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
איך ללמוד גמרא?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
