ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- סנהדרין
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- יסודות בדיני ממונות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
מרדכי בן ברוך ז"ל
תוספות סנהדרין ו ע"א ד"ה 'צריכה קניין'
תוספות קידושין טז ע"א ד"ה 'והרב שמחל'
קצות החושן סימן יב סק"א, וסימן קנ"ג סק"ג.
מחנה אפרים הלכות זכיה מההפקר סימן י"א
טור חושן משפט סימן קנ"ג (כד) - מחלוקת ראשונים בחזקת תשמישין אם צריכה קניין
רשב"א בבא בתרא כ"ח ע"ב ד"ה 'גמרא אלא מעתה כל חזקה שאין עמה טענה' וכו'.
מחילה - צריכה קניין?
התוספות 1 דנים בהרחבה בשאלה האם מחילת חוב צריכה מעשה קניין, ומביאים מספר ראיות שאין צורך בקניין כדי לתת תוקף למחילה. אחת מראיותיהם היא הגמרא בקידושין 2 שהקשתה לשם מה יש צורך בשטר שחרור לעבד עברי, הרי יכול לומר לו בפני שנים 'זיל!' (לך), ומתרצת הגמרא 'עבד עברי גופו קנוי', ומכאן שאם יש רק שעבוד של העבד כלפי אדונו - מספקת אמירה בלבד. ומבארים התוספות שודאי לא מדובר שעשה קניין, שאם כך לא מובן תירוץ הגמרא 'עבד עברי גופו קנוי', עדיין אפשר לשאול לשם מה יש צורך בקניין - הרי אמר שמואל 'המפקיר עבדו יצא לחרות, וא"צ גט שחרור!' אלא ודאי שכוונת שאלת הגמרא היא שאת מה שכותב בשטר - 'זיל' - יאמר לו בעל פה.
התוספות בקידושין 3 כתב שניתן לדחות הוכחה זו: "דכיון שהוא מוחזק בגופו, אין לך קניין גדול מזה". ועתה עולות שתי שאלות:
א. דחיית התוספות בקידושין נראית כה פשוטה עד שיש לשאול כיצד א"כ מביא התוספות בסנהדרין ראיה משם? הרי באמת 'אין לך קניין גדול מזה!'
ב. מה בין שחרור עבד למחילה על הלוואה? הרי בכל הלוואה הלוה מוחזק בחוב, וא"כ תוספות לא היו צריכים לומר שאין ראיה משחרור עבד למחילת חוב, אלא שהדיון אם מחילה צריכה קניין כלל אינו מתחיל, שהרי תמיד מי שמוחלים לו מוחזק בדבר "ואין לך קניין גדול מזה!"
מחילה בלב
הקצות 4 דן בשאלה אם מחילה יכולה להיות בלב, ומביא בשם המהרש"ל שאם אומר בלבו שמוחל לחבירו ואח"כ מחליט לחזור בו - אינו יכול לחזור ולתבעו, שמחילה בלב הריהי מחילה. וכן הוכיח הסמ"ע מהמשנה 5 האומרת שאלמנה שלא תבעה כתובתה 25 שנים - מחלה כתובתה, וודאי לא מדובר שנעשה על המחילה קניין שא"כ אין צורך ב- 25 שנים. מהראיה האחרונה אף מוכח שגם יש שטר מועילה מחילה בלב.
הקצות מקשה על שיטת המהרש"ל והסמ"ע - היכן מצינו שמועילה מחשבה? אפילו בהפקר והקדש לא מועילה מחשבה, לבד מקדשי מזבח לגביהם מובא פסוק מיוחד 'כל נדיב לב!' ומביא הקצות את דברי המוהרי"ט, שדן בשאלה אם מועילים דברים שבלב והעלה "דהיכא שידוע לכל העולם מה שבליבו, כגון שלש שנים דחזקה, מהני דברים שבלב..." וכתב הקצות "ועיין שם דהוא אמיתי". כלומר אם התנהגותו מוכיחה שמחל הרי אין זה בגדר 'דברים שבלב'. וכן כתב המרדכי שאם אדם נדר באונס - כגון שנודר שלא יאכל פירות אך ידוע לכל שהדבר נעשה באונס, ברור לכל אדם שכוונתו רק לאותו יום, אף שלא אמר זאת בפירוש. וממילא אין כל ראיה מאשה שלא תבעה כתובתה, שכן גם שם ברור לכל אדם שמחלה. ראיה נוספת מהגמרא במסכת שבת 6 , שהקשתה לדברי ב"ש שאסרו שביתת כלים כיצד אנו מחממים כלים בשבת? ועונה "סתם כלים בין השמשות אפקורי מפקר להו". ולא מצאנו שאדם צריך להפקיר בפיו.
מחילה - הקנאה או הסתלקות?
המחנה אפרים חוקר חקירה נוספת בדין מחילה - האם מחילה היא הקנאה או הסתלקות. הוא תולה שאלה זו בשאלה אם מועילה מחילה בעל כרחו של הלוה, ומביא שהדבר נתון במחלוקת: בתורה אנו למדים על דין היעוד - היכולת של אדם לקדש את אמתו העבריה, ע"י מחילת החוב שהיא חייבת לו. התוספות בקידושין 7 מבאר שלמרות שלקטן אין זכיה ההתורה ואם כן השפחה אינה יכולה לקבל את הקידושין הדבר מועיל "שאינה אלא מחילת שעבוד בעלמא". והבין המחנה אפרים בכוונת דבריהם, שמחילה אינה הקנאה אלא הסתלקות המלוה מהשעבוד, וממילא אין היא תלויה בצד השני. ומוסיף המחנ"א שמדברי הריטב"א בשם רבו 8 משמע שמחילה היא הקנאה, וממילא אין אפשרות להקנות בעל כרחו.
ניתן לתלות את חקירתו הראשונה של המחנה אפרים - האם מחילה מועילה בלב - בחקירה אם מחילה היא הסתלקות. אם מחילה היא הסתלקות הרי זה דבר שבין האדם לבין עצמו, וממילא היא מועילה גם בלב, כפי שכתב המאירי שביטול חמץ מועיל בלב, משום שזהו דבר בין אדם לעצמו. אך אם היא הקנאה אין סיבה שתועיל בלב, שהרי זה דבר שבין האדם לבין אחרים.
ניתן לבאר באופן נוסף את תלות זו, שהסתלקות היא מצב פסיבי , שאין האדם מקפיד על החוב ולא איכפת לו ממנו - בדומה לגדרו של 'יאוש' שאינו אלא מצב נפשי של האדם ביחס לחפץ, וכיון שכך - ברור שאין צורך בדיבור. לעומת זאת הקנאה היא פעולה חיובית , ופעולות יש לפעול בפועל ולא להסתפק בלב.
נפק"מ בשאלה אם מחילה היא הסתלקות או הקנאה היא כאשר יש חוב המתחדש ללא הרף, לדוגמא - אדם שחייב במזונות אשתו והיא מחלה לו. האם יועיל הדבר מכאן ולהבא? אם מחילה היא הסתלקות הרי אדם יכול להסתלק רק ממה שכבר חייבים לו, אך לא מחוב שיתחדש בעתיד; אך אם נאמר שמחילה היא הקנאה פירושו של דבר שהיא מחזירה את השעבוד אל הבעל, הבעל קונה אותו - ויותר לא יהיה חייב לשלם לה.
מחילה על השתמשות
נחלקו הראשונים 9 האם מחילה על השתמשות מועילה: אדם בנה כותל בחצירו, וחבירו מניח עליו קורות. והבעלים שתק. לאחר זמן תבעו הבעלים מהמשתמש לסלק את קורתו, והלה טוען - מחלת לי! הבעלים טוען שאמנם מחל עד עכשיו אבל לא מכאן ואילך. הטור 10 (חו"מ קנג) מביא שלפי הרשב"ם חזקת תשמישין צריכה טענת קניין, כלומר המשתמש צריך לטעון שעשה קניין על השימוש, אך אם הוא עצמו מודה שלא נעשה על כך קניין הרי שגם לדבריו אין למחילה תוקף. לעומת זאת, לפי הגאונים מספיקה מחילה בלי טענה.
הקצות שואל על שיטת הגאונים - איך יתכן שהמשתמש יזכה בזכויות השימוש ללא מעשה קניין? הקצות דן בכך בהרחבה, וכותב שאפשר שהדבר תלוי במחלוקת ראשונים, ולפי הרמב"ם שסובר שקרקע נקנית באכילת פרותיה כך גם חפץ נקנה בשימושיו. אולם ראשונים רבים חולקים על הרמב"ם, וביניהם גם ראשונים הפוסקים שחזקת תשמישין אינה צריכה קניין, ועל כן מחדש הקצות שכל המחלוקת היא האם ניתן לקנות את גוף החפץ ע"י שימוש בו, כגון את הקרקע משום אכילת פרותיה, אך השימוש עצמו - אכילת הפירות - ודאי נקנה 11 .
נחזור לשאלה על התוספות בסנהדרין - כיצד ניתן להביא ראיה משחרור עבד, הרי שם העבד מוחזק בעצמו, כפי שדחו התוספות בקידושין?
כדי לענות על כך, נתבונן בשיטת הרשב"ם: מה יהיה הדין אם יטען המשתמש 'אתה מחלת לי ואני עשיתי קניין'? הרשב"ם אומר שטענה זו כלל אינה תופסת, וטעמו הוא שהבעלים מבחינתו מעולם לא התכוון להקנות אלא רק הרשה לחבירו להשתמש, והקניין שעשה המשתמש אינו על דעת הבעלים ואין סיבה שיועיל. נראה שהרשב"ם סובר שמחילה היא הסתלקות, אך אם נאמר שמחילה היא הקנאה, אין סיבה שמעשה הקניין לא יועיל.
מעתה ניתן לומר שלפי התוספות בקידושין סובר שמחילה היא הקנאה, ולכן כאשר האדון מוחל לעבד על שעבודו מועילה תפיסתו של העבד בעצמו. אך לדעת התוספות בסנהדרין מחילה היא הסתלקות, וממילא תפיסתו של העבד בעצמו אינה מועילה - האדון מעולם לא אמר לעבד לעשות מעשה קניין בעצמו.
לפי התוספות בסנהדרין יש צורך אפוא בקניין ממש, ואילו לפי התוספות בקידושין כל מציאות של קניין מועילה.
שאלנו עוד - מדוע לא נאמר לפי התוספות בקידושין שבכל מחילה יש קניין, שהרי הלוה מוחזק בנכסיו? נראה לומר שהתוספות בקידושין סובר שאם מחילה צריכה קניין משמעות הדבר שהשעבוד שיש למלוה בחפץ הוא ממשי, והוא כעין שותף, וממילא צריך לעשות קניין ממשי ואין די במחילה, אף שמחילה היא הקנאה. לעומת זאת בעבד די במחילה מפני שהמחילה היא על גופו עצמו , ולכן המוחזקות היא עצמה נחשבת מעשה קניין. מה שאין כן בממונו של המשועבד, שאע"פ שהוא מוחזק בו - אין זה מעשה קניין 12 .
^ 1 ו ע"א ד"ה צריכה קניין.
^ 2 ט"ז ע"א.
^ 3 ד"ה והרב שמחל על גרעונו.
^ 4 סימן י"ב סק"א.
^ 5 כתובות קד ע"א.
^ 6 י"ח ע"ב.
^ 7 י"ט ע"ב ד"ה אומר אדם.
^ 8 קידושין שם.
^ 9 בבא בתרא ו ע"א.
^ 10 חו"מ סימן קנ"ג.
^ 11 נראה לבאר באופן שונה מהקצות את שיטת הגאונים. כאמור, לפי הקצות, אין מחלוקת עקרונית בין הראשונים על כך שחזקת תשמישים צריכה קניין, והמחלוקת היא רק האם להחשיב את השימוש כמעשה קניין. אולם מצאנו ראשונים לפיהם אין צורך בקניין כלל: הגמרא בתחילת פרק שלישי בב"ב דנה בטיבה של חזקת קרקעות, ושואל שם הרשב"א מדוע לא נאמר שחזקה מועילה משום מחילת הבעלים? הרשב"א מדמה זאת הרשב"א לשיטת הגאונים שחזקת תשמישים אינה צריכה קניין, ומתרץ "דקרקע אינה נקנית במחילה אלא במכירה ונתינה, אבל שעבודים שיש להם חזקה בטענת סבלנות - נקנים הם במחילה... שאין זה כנותן קרקע אלא כמוחל על שעבודים". בפשטות נראה מדברי הרשב"א שמחילה על שעבודים, ובכלל זה חובות, כלל אינם צריכים קניין. בטעם הדבר נראה ששעבודים אינם חפץ ממשי אלא זכות מופשטת של השתמשות. כמובן ששיטה זו תיתכן רק אם נאמר שמחילה היא הקנאה, אך אם היא הסתלקות - זכותו של הבעלים לומר שעד עתה לא הקפיד, ועכשיו הוא מקפיד.
^ 12 לשומעי השיעור - הרב חזר בו מתשובתו שנאמרה בשיעור עצמו, ולכן תשובה זו שונה מהתשובה שנאמרה בשיעור.
^ 2 ט"ז ע"א.
^ 3 ד"ה והרב שמחל על גרעונו.
^ 4 סימן י"ב סק"א.
^ 5 כתובות קד ע"א.
^ 6 י"ח ע"ב.
^ 7 י"ט ע"ב ד"ה אומר אדם.
^ 8 קידושין שם.
^ 9 בבא בתרא ו ע"א.
^ 10 חו"מ סימן קנ"ג.
^ 11 נראה לבאר באופן שונה מהקצות את שיטת הגאונים. כאמור, לפי הקצות, אין מחלוקת עקרונית בין הראשונים על כך שחזקת תשמישים צריכה קניין, והמחלוקת היא רק האם להחשיב את השימוש כמעשה קניין. אולם מצאנו ראשונים לפיהם אין צורך בקניין כלל: הגמרא בתחילת פרק שלישי בב"ב דנה בטיבה של חזקת קרקעות, ושואל שם הרשב"א מדוע לא נאמר שחזקה מועילה משום מחילת הבעלים? הרשב"א מדמה זאת הרשב"א לשיטת הגאונים שחזקת תשמישים אינה צריכה קניין, ומתרץ "דקרקע אינה נקנית במחילה אלא במכירה ונתינה, אבל שעבודים שיש להם חזקה בטענת סבלנות - נקנים הם במחילה... שאין זה כנותן קרקע אלא כמוחל על שעבודים". בפשטות נראה מדברי הרשב"א שמחילה על שעבודים, ובכלל זה חובות, כלל אינם צריכים קניין. בטעם הדבר נראה ששעבודים אינם חפץ ממשי אלא זכות מופשטת של השתמשות. כמובן ששיטה זו תיתכן רק אם נאמר שמחילה היא הקנאה, אך אם היא הסתלקות - זכותו של הבעלים לומר שעד עתה לא הקפיד, ועכשיו הוא מקפיד.
^ 12 לשומעי השיעור - הרב חזר בו מתשובתו שנאמרה בשיעור עצמו, ולכן תשובה זו שונה מהתשובה שנאמרה בשיעור.
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הלכות שטיפת כלים בשבת
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
עשרת המכות סוללות דרך
האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
למה אנחנו ממש דומים לשמן?
מה המשמעות הנחת תפילין?
הקשר בין ניצבים לראש השנה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
