ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

בכל יום יהיו בעיניך כחדשים

בית מדרש פרשת השבוע חומש דברים כי תבוא Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אלול תשע"ה

בכל יום יהיו בעיניך כחדשים

אנו מאמירים את הקב"ה והקב"ה מאמיר אותנו



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

יחסי גומלין בין ישראל לאביהם שבשמים
פרשת כי תבוא מתחילה בשמחת הארץ המתגלה במצוות הביכורים, "'והיה כי תבואו אל הארץ' - 'והיה' לשון שמחה, להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ" 1 , ומיד לאחר מכן באה קבוצת פסוקים החותמת את כל הפרשיות שמתחילת הספר בדברי התעוררות לקיום מצוות ה', וכך נאמר:
"הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹקֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" 2 .
המילים 'בכל לבבך ובכל נפשך' מזכירות לנו את פרשת קריאת שמע, אנו מצווים לקיים את מצוות ה' בלב שלם ובנפש חפצה.
בהמשך מבואר שהיחס בין ישראל לאביהם שבשמים איננו חד כיווני, יש כאן מעין יחסי גומלין.
" אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ: וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו: וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַה' אֱלֹקֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר" 3 .
אנחנו מאמירים את ריבונו של עולם, הולכים בדרכיו ושומרים את חוקיו ומשפטיו, והקב"ה מאמיר אותנו להיות לו עם סגולה. היחס בין הקב"ה לעם ישראל הוא יחס של "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" 4 , ראשי תיבות אלו"ל. כך דורשים דורשי רשומות, והגאון מוילנא 5 מבאר 6 , שאדם שמתמסר למען הדוד, גם הדוד מתמסר למענו. אנו פוגשים את יחסי הגומלין הללו במקומות שונים במקרא, כמו: "וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ" 7 , ה' משגיח ומסייע ליראיו מלמעלה כשהם עושים את מעשיהם מלמטה. ובמסכת ראש השנה 8 אומרים חז"ל: "ואמרו לפני בראש השנה: מלכיות, זכרונות, ושופרות. מלכיות - כדי שתמליכוני עליכם...", כדי שהקב"ה יהיה מלך עלינו צריך שישראל ימליכו את ה' עליהם.

על ידי תפילה ותורה ומעשים טובים נבנים עולמות עליונים

רבי יעקב אבוחצירא 9 בספרו "פתוחי חותם" 10 לומד מפסוקים אלה מה גדול כוחה של מצוה, ומה פועל קיומה בכל העולמות, וזו לשונו:
"'היום הזה... את ה' האמרת... וה' האמירך...'. אפשר לרמוז דבא משה רבנו ע"ה להזהיר לישראל על קיום המצוות, שיהיו זהירים בהם הרבה, ולהודיעם שפעולות גדולות עושים למעלה ועולמות עליונים נבנים על ידם. ולא יהיה קיום המצוות קל בעיניהם, ולא לימוד התורה ולא התפילות, כי על ידי המחשבה הזכה וההבל הטהור נבנים עולמות עליונים למעלה. וכל זה נעשה מידי יום ביומו, כמבואר בזוהר הקדוש ובדברי רבנו האר"י ז"ל. ולכן התחיל להם בתחילה 'היום הזה'.
וכך אומר משה רבנו ע"ה לכל אחד ואחד מישראל: דע לך שבכל יום ויום על ידי התפילה והתורה והמעשים טובים אשר אתה עושה, הרי אתה בונה עולמות למעלה. ולפיכך דרשו רבותינו ז"ל: בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, דכיוון שבכל יום מתחדשים העולמות למעלה, הרי חידושם תלוי במעשה תחתונים. לכן בכל יום יהיו דברי תורה בעיניך כחדשים, כדי שיתחדשו ויבנו העולמות על ידך".
כשאדם זוכה לקיים מצוה, הוא לא עושה מעשה קוף בעלמא, בכל מצוה שאדם מקיים הוא פועל על המציאות והופך אותה להיות אחרת ממה שהיתה קודם לכן. על ידי קיום המצוות אנחנו שותפים עם ריבונו של עולם בחידוש הבריאה, "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" 11 , זו בריאה שנמצאת בתנועה מתמדת, 'בריאה ללא הפסקה'.

מתן תורה הולך ומשתכלל מדור לדור
הבנה זו מדויקת במילים 'היום הזה', וכך דורשים חז"ל במדרש תנאים 12 :
"'היום הזה ה' אלקיך מצוך', כבר ישראל היה להן ארבעים שנה ואתה אומר 'היום הזה', ללמדך כיון ששנה להן משה את התורה וקבלוה בסבר פנים יפות, העלה עליהן המקום כאילו אותו היום קיבלוה מהר סיני".
בפרשת כי תבוא עם ישראל נמצא על מפתן הכניסה לארץ ישראל ומעמד הר סיני היה לפני עשרות שנים, אז מה התחדש 'היום'? התשובה לכך היא, שהדבר תלוי בעמדה הנפשית שלנו, ביחס הנפשי שלנו לתורה. כשמשה רבנו עומד כעת, ערב הכניסה לארץ ישראל, ושונה לישראל את התורה, כולם שותים בצמא את דבריו ומקבלים אותם בשמחה ובסבר פנים יפות, בשונה ממתן תורה בו ניתנה התורה בכפייה, לכן נחשב הדבר כאילו ניתנה להם התורה מחדש. ממשיך המדרש:
"דבר אחר: כל זמן שישראל עסיקין בתורה מעלה עליהן הקדוש ברוך הוא כאילו אותו היום קבלוה מסיני, לכך נאמר: 'היום הזה ה' מצוך לעשות'".
כשיהודי יושב ועוסק בתורה, הוא ממשיך את מעמד הר סיני, מתן תורה איננו מעמד חד פעמי אלא מעמד שהולך ומשתכלל מדור לדור. במוצאי שנת שמיטה, ביום א' של חול המועד סוכות, מצוה לאסוף את עם ישראל, כדי שהמלך יקרא באזניהם פרשיות מסוימות מספר משנה תורה. מעמד הקהל מעמיד אותנו שוב, אנשים נשים וטף, במעמד של קבלת תורה, ומעין זה אנו מוצאים גם במעמד קבלת הברכות על הר גריזים. המדרש מלמדנו שניתן לקבל תורה מידי יום ביומו, "'אשר אנכי מצוך היום' - שיהו בכל יום ויום כמו חדשים בעיניך כאילו קבלתם היום מהר סיני" 13 .

חביבה תפילה לפני הקב"ה יותר מכל מעשים טובים
במדרש תנחומא 14 ישנה דרשה שמחברת בין הפרשיה שלנו לפרשיה שלפניה העוסקת במצוות ביכורים, וזו לשון המדרש:
"'היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות'... צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והביכורים עתידין ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלושה פעמים בכל יום, לפי שחביב תפילה לפני הקדוש ברוך הוא מכל מעשים טובים ומכל הקרבנות, שכך כתיב: 'תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב' (תהלים קמא, ב), ומשה רבינו אף על פי שעשה כל מעשים טובים, כיון שנגזר עליו שלא ליכנס לארץ התפלל ואמר 'אעברה נא ואראה' (דברים ג, כה), ואמר לו הקדוש ברוך הוא: 'אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה עלה ראש הפסגה' (דברים ג, כז)".
במקום שיש חורבן נדרש מזון רוחני שיפיח רוח חיים, לכן משנגלה למשה רבנו שבית המקדש עתיד להיחרב, עמד ותיקן שלוש תפילות.

ברכת ה' למביאי הביכורים
בהמשך מביא המדרש נוסח של ברכה מיוחדת בה מברכת בת קול את מביאי הביכורים. רש"י מביא את הדברים בתמצות רב וכותב:
"ושמרת ועשית אותם - בת קול מברכתו: הבאת ביכורים היום, תשנה לשנה הבאה".
בכל מצוה שאנחנו מקיימים, אנו חפצים ומתפללים שגם בשנה הבאה נזכה לקיימה. עם סיום הקמת הסוכה אנו מתפללים שגם בשנה הבאה נזכה להקים את הסוכה בהידור, ועם גמר אכילת המצה אנו מתפללים שבעזרת ה' גם בשנה הבאה נזכה לקיים מצוה זו בהידור. המדרש מתאר את זה בצורה נפלאה, אצל כל אדם ישנה תביעה פנימית להתעלות, ובמקביל ישנה השתוקקות אלקית לפגוש אותנו פעם נוספת באותה נקודת זמן שכולה התעלות של מצוה. אומר המדרש:
"אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא: בא וראה כמה מתחטאין וכמה יש להן פתחון פה לעושי מצוות; אדם יש לו עסק אצל מלכות, פעמים שהוא נותן כמה ממון עד שמגיעין אותו אצל המלך. כיון שהגיע אצל המלך, ספק עושה שאלתו ספק לא עשה".
כדי להגיע אל המלך צריך להפעיל קשרים ולעבור את כל המחסומים האנושיים שבדרך, ועדיין אין מובטח לו לאדם שבשעה שסוף סוף יעמוד לפני המלך ויבקש בקשתו, הבקשה תענה בחיוב.
"אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא יורד אדם לתוך שדהו רואה אשכול שביכר תאנה שביכרה רימון שביכר, מניחו בסל והולך לירושלים, ובא ועומד באמצע העזרה ומבקש רחמים על עצמו ועל ישראל ועל ארץ ישראל, שנאמר: 'השקיפה ממעון קדשך וגו', ולא עוד אלא שהיה אומר: איני זז מכאן עד שתעשה צרכי היום הזה, שכתוב אחריו 'היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות'.
אמר רבי שמעון בן לקיש: יצתה בת קול ואמרה לו: תזכה לשנה הבאה ותביא כהיום הזה, כאדם שהוא נותן פרי חדש לחברו ואומר לו: יהי רצון שתשנה ותתן לי לשנה האחרת".
מביא הביכורים עומד באמצע העזרה, בהיכלו של המלך, ומתפלל שלוש תפילות: על עצמו, על עם ישראל ועל ארץ ישראל. והוא לא זז משם עד שהוא נענה בחיוב ומתברך מפי ה'. ומהי הברכה האלקית לנותן הביכורים? "תזכה לשנה הבאה ותביא כהיום הזה", תבוא גם בשנה הבאה בידיים מלאות.
גם כאן אנו פוגשים את יחסי הגומלין שבהם פתחנו, אנחנו באים לפני ה' וה' משיב לנו בברכה.



דברי תורה חביבים על ישראל גם בעומק הגלות
רבנו בחיי 15 בפירושו למילים "הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹקֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת" מביא את דרשת חז"ל במדרש תנחומא, ומבאר שהדרכה זו של 'יהיו בעיניך חדשים' היא זו שעמדה לישראל בכל הגלויות והחזיקה את עמידתם לפני ה' בימים קשים של 'הסתרה שבתוך הסתרה', וזו לשונו:
"'היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות'. בשנת הארבעים היה עומד והוא אומר 'היום הזה', והלא יש ארבעים שנה שקיבלו את התורה, אבל פירשו רבותינו ז"ל: יהיו חביבין עליך כאלו היום הזה קבלתם מסיני.
ובפרשת שמע, בפסוק: 'אשר אנכי מצוך היום', דרשו: יהיו בעיניך חדשים כאילו היום קיבלתם מסיני. בין בלשון 'חביבין' בין בלשון 'חדשים' הוצרכו לדרוש כן לפי שהדורות חולפים ולב האדם הולך אחר עיניו בדבר הנראה, כי בעמדו בין עיניו יזכרנו ובהסתרו מעיניו ישכחנו, והאותות והמופתים אינן עומדין לעולם, לכך יזהירו שתהיה האמונה קבועה בלב עומדת לעד בזמן ההסתר כמו שהיתה בזמן הגלות, ויהיו דברי התורה חביבין אצלנו שלא נעבור עליהם, ויהיו גם כן חדשים בענין זיכרון האותות והמופתים שלא נשכחם מליבנו בהתעלמם מעינינו, אך יהיה אצלנו מעמד הר סיני בנפלאותיו בחידושו תמיד".
בפרשיית "הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹקֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת" קובע משה רבנו את העוגן האמוני בלב היהודי. מכאן ואילך גם במצבים הקשים ביותר, 'בהסתרה שבתוך הסתרה', בעומק הגלות, דברי תורה חביבים על ישראל והם נזהרים זהירות יתרה שלא לעבור עליהם.

איך אפשר לסיים את היום בלי דף של גמרא?!
הרב סיני אדלר, רבה האשכנזי של אשדוד לשעבר ור"מ בכולל מר"צ במבשרת ציון, כתב ספר בשם "בגיא צלמות", ספר שמתאר מעט מהמאורעות שעברו עליו בצוק העתים בתקופת השואה הנוראה. באחד מסיפוריו המופלאים מובא לידי ביטוי אותו עוגן אמוני שקבוע ותקוע עמוק כל כך בלב היהודי, וכך הוא מספר 16 :
"באחד הערבים נצטווינו לעבור חיטוי-דזינפקציה. מדי פעם ביצעו כזה חיטוי כדי להשמיד כינים ושאר שרצים שהתרבו מאוד בתנאים בהם חיינו. הביאו אותנו לבית המרחץ שנקרא 'זאונה', ושם לקחו מאתנו את בגדינו חוץ מנעליים וחגורות עור. הבגדים הוכנסו לתא מיוחד שבו הושמדו כל המזיקים על ידי אויר חם. התקלחנו במים חמים ולאחר מכן מרחו את גופנו בחומר חריף כעין 'ליזול', שהיה משמיד את הזוחלים ואת ביציהם. חומר זה היה חריף ביותר וזמן רב לאחר החיטוי עדיין הרגשנו היטב את חריפותו. אחרי שסיימנו את ה"רחצה" היה עלינו לחכות לקבלת הבגדים. באותו ערב חלה תקלה במתקן שנועד לחיטוי הבגדים וזמן רב נאלצנו להמתין בחדרי המקלחות. אך לשוא, לבסוף הודיעו לנו שעלינו לחזור למקום מגורנו ללא הבגדים, כשרק נעלים לרגלינו וחגורות על מתנינו. עברנו בריצה בחוצות המחנה. נכנסנו למקום מגורנו רועדים בכל גופנו. כאן צפתה לנו אכזבה נוספת. קיוינו שלפחות נוכל להתחמם תחת ה"שמיכות", אולם בבואנו לחדר נוכחנו לדעת שגם אלה נמצאות בחיטוי. כעבור זמן רב הביאו לנו את השמיכות בלבד. עלינו על דרגשינו וחיפשנו מקלט מהקור העז תחת השמיכה.
בדרגש הסמוך אלי שכב היהודי הצדיק. כמוני גם הוא רעד בכל גופו. לפתע קרא לי וביקש שאבוא לשכב על ידו עם השמיכה שלי, כי קר לו מאד, ואם נשכב יחד מכוסים בשתי שמיכות, אולי נתחמם קצת. מילאתי את בקשתו. כעבור מספר רגעים כשאנו שוכבים איש על יד רעהו התחיל לספר לי שמידי לילה לאחר יום עבודה מפרך לפני שהוא סוגר את עיניו הוא קובע עתים לתורה. אמנם באושוויץ אין שום ספר שממנו אפשר ללמוד תורה, אולם הוא זוכר בעל פה את שלמד בצעירותו, וכעת למרות עייפותו הרבה, ולמרות הקור העז שאינו מרפה מאתנו, אינו רוצה לבטל את קביעותו. הוא אמר שכעת הוא לומד מסכת ביצה, וביקש ממני שאקשיב לו. הוא החל ללמוד
מילה במילה את דף הגמרא, הוא קרא את הדף בניגון כפי שרגילים ללמוד גמרא בבית מדרש. בסביבה שממנה באתי נהוג היה שמסכת ביצה היתה המסכת הראשונה שלימדו את הילדים, כך שיכולתי להבין את השיעור המיוחד שקיבלתי באותו לילה. על כגון זה בוודאי נאמר: 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ', 'אשריך ישראל מי כמוך'".
הכפור חודר, נמצאים בשפל שבשפלים, אבל איך אפשר לסיים את היום בלי דף של גמרא?! זהו העוגן האמוני שקבע משה רבנו בלב היהודי באמרו: "הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹקֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת".

מסירות נפש על מצוות התורה גם בזמנים הקשים
מסיים רבנו בחיי:
"ויתכן לומר כי פסוק זה התחיל 'היום הזה' וסיים 'ובכל נפשך', להורות כי יתחייב האדם שימסור נפשו על המצוות בכל הזמנים כולן כיום של מתן תורה, כי כשם שהיה מוסר נפשו על השם באותו יום עצמו של מתן תורה בראותו האותות והמופתים והאש האוכלת בראש ההר, כן ראוי לו למסור נפשו עליו בכל הזמנים כולן, וזהו שאמר: 'היום הזה' וסיים 'בנפשך', לבאר שתמסור נפשך עליו בכל הזמנים כולן כהיום הזה".
במעמד הר סיני היינו מוכנים למסור את הנפש, כי ראינו את העוצמה האלקית מופיעה במציאות, ראינו גודל, ראינו השראת שכינה, וצריך להמשיך את זה.

אי אפשר לעלות במעלות התורה בלי ספיקות וקושיות
רבנו בחיי הדגיש את ההתחדשות המתמדת של מעמד הר סיני בליבו של כל אחד מישראל, אך מלבד זאת צריכה להיות בליבו של כל יהודי הרגשה של התחדשות בכל לימוד של תורה, וכדברי בעל ה"הפלאה" 17 , רבי פינחס הלוי הורוויץ 18 , שכתב בפירושו לתורה:
"'היום הזה ה' אלקיך' וגו'. פירש רש"י: בכל יום יהיה בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם, עניינו דכתיב: 'אין כל חדש תחת השמש' (קהלת א, ט), ואמרו חז"ל (רש"י שם): תחת השמש אין חדש, אבל למעלה מן השמים יש חדש שהוא תורה".
התורה היא למעלה מגבולות הגזרה של עולמנו, בעוד עולם הטבע מתנהל על פי כללים ברורים ומוצקים, בתורה יש התחדשות מתמדת.
"ועוד אמרו חז"ל (הקדמת הזוהר ה ע"א), 'כי כאשר השמים החדשים וארץ החדשה אשר אני עושה', אני עשיתי לא נאמר וכו' אלא תלמידי חכמים העוסקים בתורה, הקדוש ברוך הוא עושה שמים חדשים, והוא מה שאמר הכתוב: 'ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה' (זכריה ג, ז), שהולך מעולם לעולם, הרי שעוסק בתורת ה' לשמה הוא שיתחדש אצלו בכל יום... ואי אפשר לעלות במעלות התורה הנשגבה עד שנולד לו ספיקות וקושיות ויעיין בהם ואז יחוננהו ה' להבינו כמשפטו, ואם עוד יעסוק בה ימצאהו ה' גם בזה חוקים כדי שיבוא למעלה עליונה מזה, וכן לעולם, והיינו דכתיב: 'ונתתי לך מהלכים', שהולך מעולם לעולם, והם שמים וארץ החדשים, וזה שאמר: 'את החוקים האלה ואת המשפטים', שעל ידי החוקים והמשפטים מתחדשים אצלו בכל יום".
כדי לעלות בתורה יש צורך ב'ספיקות וקושיות', בשקלא וטריא של תורה 19 . כשיש לאדם קושיות, זה מחייב אותו להתעמק ולהתיישב בדבר, ו"אין שמחה כהתרת הספיקות" 20 . כשיהודי יושב ועוסק בתורה כל המציאות שלו מתחדשת, כל עולמו הפנימי מתחדש.

להאמיר פירושו לאהוב
בראשית הדברים עמדנו על כך שהיחס בין ישראל לאביהם שבשמים איננו חד כיווני, אלא "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ... וַה' הֶאֱמִירְךָ" 21 . נבקש להתעכב מעט על משמעות המילה 'האמרת'.
ב"תרגום יונתן" מתורגמות מילים אלו:
"יַת יְיָ חֲטַבְתּוּן חֲטִיבָא חֲדָא בְּעַלְמָא... וּמֵימְרָא דַיְיָ חֲטִיב יַתְכוֹן חֲטִיבָא חֲדָא בְּעַלְמָא".
וב"כתר יונתן" שם מבואר:
"את ה' אהבתם אהבה אחת בעולם... ומאמר של ה' אוהב אתכם אהבה אחת בעולם".
כלומר המילה 'חטיבה', פירושה אהבה, אתם אוהבים את הקב"ה והקב"ה אוהב אתכם. במסגרת הצבאית יש 'חטיבה' ויש 'אוגדה', ומנגד יש 'מחלקה' ו'פלוגה', המחלקה והפלוגה מונות מספר חיילים מועט יותר משל החטיבה והאוגדה, לכן השם שניתן להן מנציח את היותן חלק ופלג מן הדבר הגדול. לעומתן החטיבה והאוגדה הן דבר גדול, הן מונות חיילים רבים, ולכן השם שניתן להן הוא בעל משמעות מחברת, הן מחוטבות ומאגדות בתוכן כוח רב, החיטוב בא מלשון חיבור, וחיבור זו אהבה.

להאמיר פירושו להבדיל
רש"י 22 מבאר באופן אחר. לדבריו, הביטוי 'האמרת' הוא לא מלשון אהבה, אלא מלשון הבדלה, וזו לשונו:
"האמרת... והאמירך - אין להם עד מוכיח במקרא. ולי נראה שהוא לשון הפרשה והבדלה, הבדלתי לך מאלהי הנכר להיות לך לאלקים, והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה".
בכל המקרא אין לשונות שניתן ללמוד מהן על משמעות המילה 'האמרת', אבל מן ההקשר לומד רש"י שמשמעות המילה היא הבדלה.

להאמיר פירושו לגדל ולרומם
ברמב"ן 23 אנו מוצאים הסבר שלישי, וזו לשונו:
"וטעם את ה' האמרת היום - כיון שקיבלתם עליכם כל התורה בפירושיה ובדקדוקיה ובחידושיה, הנה גידלתם השם ורוממתם אותו שיהיה הוא לבדו לכם לאלקים, לא תודו באל אחר כלל".
כלומר להאמיר פירושו לגדל ולרומם, כמו: "שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר " 24 , וכדברי המשנה בסוטה 25 : "בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר ...", כלומר המחירים יעלו.
כשאנחנו עומדים בתפילה ואומרים: "יתגדל ויתקדש שמיה רבה", אנחנו מגדלים ומקדשים את שמו יתברך בעולם. הקב"ה נתן כוח לעם ישראל להמליך אותו עליהם, נמצא שבלעדינו הקב"ה איננו מלך, "'ואתם עדי נאם ה' ואני אל' (ישעיה מג, ב). תני רבי שמעון בן יוחאי: אם אתם עדי - אני אל, אין אתם עדי - כביכול איני אל" 26 .



להאמיר פירושו לקדש
הסבר רביעי למילה 'האמרת' הוא הסברו של המלבי"ם 27 , וזו לשונו:
"'את ה' האמרת'. יש אומרים שהוא לשון הגדלה והרמה, ורש"י ז"ל אמר שהוא לשון הפרשה והבדלה. ויש לומר שהוא לשון 'מאמר' הנזכר בלשון המשנה ביבמה: ועשה בה מאמר, שפירושו שקידשה... כן בזה הענין, כי במעמד הר סיני כבר קיבלו בני ישראל על עצמם עול מלכותו יתברך וה' הבטיחם אז שיהיו לו לעם סגולה ועתה חידש ברית עמהם...
'את ה' האמרת היום' - קידשת. 'להיות לך לאלקים' - שיהיה מנהיגך. 'וללכת בדרכיו' - שקיבלתם על עצמכם לילך ולהתדבק בדרכיו שהם מידותיו, מה הוא רחום וכו'".
קידושין שמקדש היבם את יבמתו בכסף או בשטר, נקראים 'מאמר'. מן התורה, אין היבמה נקנית ליבם, להיות כאשתו לכל דבר, אלא בביאה, אבל חכמים תיקנו, שלא יבוא היבם על יבמתו עד שיקדש אותה תחילה בכסף או בשטר, ויאמר לה בפני עדים: "הרי את מקודשת לי בזה", כמו שנוהגים בשאר נשים. קידושין אלו נקראים 'מאמר'.

להאמיר מלשון אמירה
הסבר חמישי ניתן למצוא בפירושו של רבי חיים פלטיאל 28 על התורה 29 , וזו לשונו:
"'האמרת... האמירך', פירש רש"י אין להם עד במקרא. וצריך עיון, והא כתיב: 'אמרו לצדיק כי טוב', וכן 'יתאמרו כל פועלי און', ולפי פשוטו משמע דהוא לשון 'אמירה'. 'את ה' האמרת' - ייחדת אמירה שלך אליו. 'וה' האמירך היום' - גם הוא מכל אומה ייחד אמירה שלו אליך מכל אומה ולשון".
לפי דבריו להאמיר פירושו לומר, ומכאן אנו למדים כמה גדול כוחו של הדיבור, כפי שנראה בהמשך.

אמירה בונה עולמות
ראינו אם כן חמישה הסברים שונים למילה 'האמרת', והמכנה המשותף לכולם הוא, שכולם סבורים שמדובר כאן על יחסי גומלין, ומשמעות הדבר היא, שבלעדינו כאילו אין לקב"ה מציאות. כשאנחנו מגדלים ומקדשים את שמו של הקב"ה בעולם, גם הקב"ה מגדל ומקדש אותנו בעולם, מעין 'חוק הכלים השלובים', כשאנחנו עולים, סימן שהעלינו את הקב"ה, וכשהקב"ה עולה, מתברר שגם אנחנו עולים.
כדי להבין במשהו את סדרי ההנהגה האלקית בעולם, כדי להבין שבעצם לכל אחד מאתנו יש כוח לשנות את המציאות ולפעול עליה, נבקש לשוב לדבריו של רבי יעקב אבוחצירא בספרו "פתוחי חותם" 30 , ואלה דבריו:
"וזהו שאמר לו 'את ה' האמרת היום' - 'האמרת' לשון חטיבה הוא. ולמה נאמר בלשון הזה? אלא כך היא הכוונה: הגדולה והחטיבה שאתה עושה, להקב"ה היא. פירוש, אמירתך שאתה אומר בלבבך ובפיך, בזה אתה בונה עולמות למעלה ועושה גדולה להקב"ה.
והנה, מצינו אמירה נאמרה גם בלב, כמו שנאמר: 'אמרו בלבבכם' (תהלים ד, ה), ולפיכך אמר בלשון הזה 'את ה' האמרת היום' - דהיינו, על ידי אמירתך אתה מגדיל שמו יתברך ובזה יקרא אלקיך.
וראוי לך לשמור מצוותיו 'ולשמוע בקולו'. ודע לך סימן מובהק לזה - כי 'וה' האמירך היום להיות לו לעם' קדוש, וכל הטובה שעושה לך הוא יתברך, הוא על ידי אמירתו, וכמו שהוא עושה על ידי אמירתו - גם אתה הטובה שתעשה לו היא על ידי אמירתך".
אילו יהודי היה יודע כמה גדול כוח הדיבור שניתן לו, ומה הוא מסוגל לפעול בדיבורו, לחיוב ולשלילה, כמה מחשבה הוא היה משקיע לפני כל דיבור ודיבור שיוצא מפיו. במאמר אחד אדם יכול ליצור מציאות של חיים מלאי התקדשות והטהרות, ומנגד, אותה לשון שפועלת גדולות ונצורות, יכולה לדבר קטנות, "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" 31 .

מכל דיבור של קודש נבראים כמה מלאכים קדושים
רבי חיים מוולוז'ין 32 בספרו "נפש החיים" 33 מביא ציטוטים שונים מהזוהר הקדוש המלמדים כמה גדול כוחה של מילה או אפילו הבל פה היוצא מפינו, והרי מעט מדבריו:
"וכמו שכתוב בסבא (זוהר ח"ב ק ע''ב): אפילו הבל דפומא אתר ודוכתא אית ליה, וקודשא בריך הוא עביד מיניה מה דעביד ואפילו מילה דבר נש, ואפילו קלא, לא הוי בריקניא, ואתר ודוכתא אית להו לכולא [אפילו הבל פה, מקום ומעמד יש לו, והקב"ה עושה ממנו מה שעושה, ואפילו מילה של אדם, ואפילו קול אינם לריק, ומקום ומעמד יש להם לכולם].
ובפרשת מצורע (נה ע"א): כל מילה ומילה דאפיק בר נש מפומיה, סלקא לעילא ובקעא רקיעין ועאלת לאתר דעאלת [כל מילה ומילה שהאדם מוציא מפיו עולה למעלה ובוקעת רקיעים ונכנסת למקום שנכנסת וכו'].
ובריש פרשת נשוא: דההוא מילה דאפיק בר נש מפומיה, סלקא ובקע רקיעין וקיימא באתר דקיימא [המילה ההיא שהאדם הוציא מפיו עולה ובוקעת רקיעים ועומדת במקום שעומדת וכו'].
שככל היוצא מפיו יעשה למעלה ומעורר כוח עליון. הן בדיבור טוב מוסיף כוח בכוחות הקדושים, כמו שכתוב: 'ואשים דברי בפיך גו' לנטוע שמים' גו' (ישעיה נא, טז)".
ובזוהר אמור (קה ע"א): דלית לך מילה ומילה כו' ומאן דאפיק מילה קדישא מפומיה, מילה דאורייתא. אתעביד מניה קלא וסליק לעילא, ואתערו קדושי מלכא עלאה ומתעטרן ברישיה, וכדין אשתכח חדוותא לעילא ותתא [כי אין לך מילה ומילה וכו' ומי שמוציא דיבור קדוש מפיו, דיבור של תורה, נעשה ממנו קול ועולה למעלה ומתעוררים קדושי מלך העליון, ומתעטרים בראשו, ואז נמצא שמחה למעלה ולמטה].
ועיין באורך בפרשת ויקהל (ריז ע"א), נוראות נפלאות ענין הדיבור של מילין קדישין דאורייתא, שכל עלמין נהירין מחדוותא, ושמחות וגיל תבאנה בהיכלין קדישין עילאין, ומעטרן להו בעטרין קדישין. ועיין בפרשת קדושים (פה סוף ע"א).
וכן מבואר במקומות רבות בתיקונים, שמכל דיבור וקול והבל דאורייתא או דצלותא נבראים כמה מלאכים קדושים. ובהיפך, בדיבור אשר לא טוב ח''ו, הוא בונה רקיעים ועולמות של שווא לס''מ ר''ל, וגורם ח"ו הריסת וחורבן העולמות סדרי המרכבה הקדושה הנוגעים לשורש הדיבור".
אנחנו נמצאים בחודש אלול, חודש שבו כוח הדיבור הוא כוח מרכזי. כשאדם מרבה בתורה ובתפילה ובורר את מילותיו לטובה, הוא פועל טוב על המציאות. בחודש אלול אנחנו מדברים עם ה' דיבור של אהבה, אנחנו מביעים את הרגשתנו כלפי הקב"ה כאדם שאוהב את אשתו ובניו ומדבר אתם בחיבה יתירה.
כשאדם חפץ להכיר טובה לחבר קרוב או לבן משפחה, הוא מחפש את המילים הנכונות שמביאות לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר את רגש האהבה והתודה שהוא חש כלפיו. לכל אחד יש ביטויים של חיבה שהוא משתמש בהם כלפי האישים הקרובים אליו ביותר. מהם ביטויי החיבה שאנחנו משתמשים בהם כלפי שמיא? תורה ומצוות. על ידי תלמוד תורה וקיום מצוות, על ידי אהבה, הבדלה, רוממות, קידוש ואמירה, אנחנו מאמירים את ה', "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ", ומתוך כך ריבונו של עולם משיב לנו אהבה "וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה".




^ 1.ראה אור החיים דברים כו, א.
^ 2.דברים כו, טז.
^ 3.דברים כו, יז-יט.
^ 4.שיר השירים ו, ג.
^ 5. רבי אליהו קרמר (הגאון מוילנא) (ליטא), הת"פ-התקנ"ח - מגדולי חכמי התורה בישראל. שלט בכל מקצועות התורה ובשאר חכמות. בקיאותו וידענותו העצומה זיכו אותו בכינוי "הגאון מוילנא". על-אף שלא החזיק במשרה רשמית כלשהי, קנה לו מעמד של מנהיג חשוב בדורו ובדורות הבאים אחריו. כתביו לא ראו אור בחייו אך לאחר מותו נדפסו כשבעים ספרים המיוחסים לו, וביניהם: פירוש למשנה, פירושים לזוהר, תיקונים לספר יצירה ולספרא דצניעותא, פרשנות לתנ"ך ועוד.
^ 6.ראה סידור אשי ישראל, פתיחה לתפילת ראש השנה.
^ 7.תהלים צ, יז.
^ 8.ראש השנה טז ע"א.
^ 9. רבי יעקב אבוחצירא (אביר יעקב) (תפיללאת שבדרום מרוקו), התקס"ו-התר"ם - מגדולי רבני מרוקו, בן למשפחת רבנים עתיקה ומיוחסת וסבו של הבבא סאלי. כבר בצעירותו השיב תשובות לשואלים רבים. עסק רבות בחכמת הנסתר, וכתב חיבורים רבים בעניינה. כל ימיו חשק לעלות לארץ הקודש, אך בני קהילתו מנעו זאת ממנו, ובזקנותו קם ועשה מעשה, אך לדאבון לב נפטר במצרים בעודו בדרך, ונקבר בדמנהר. קברו מהווה מקום עליה לרגל ותפילה. מחבר הספרים: "פתוחי חותם" - פירוש על התורה, "מחשוף הלבן" - פירוש על התורה (מתמקד יותר בהסברים בקבלה), "מעגלי צדק" - פירוש על התנ"ך (עיקר הספר עוסק במזמור קיט בתהלים), "אלף בינה" - פירוש על תהלים עם התמקדות במזמור קיט, שו"ת "יורו משפטיך ליעקב", "בגדי השרד" - פירוש על דרך הקבלה על הגדה של פסח, "גנזי המלך" - ביאור על תחילת ספר בראשית ועל השבת, "שערי תשובה" - ביאור המילה 'תשובה' בקבלה, "שערי ארוכה" - ספר מוסר לימים נוראים ולחודש תשרי, "לבונה זכה" - חידושים על התלמוד (מסודר לפי פרשות השבוע), "יגל יעקב" - פיוטים של רבי יעקב וצאצאיו, "דורש טוב" - שבע עשרה (בגימטריה טוב) דרשות בנושאים שונים.
^ 10.פתוחי חותם לפרשת כי תבוא ד"ה היום הזה.
^ 11.תפילת שחרית, ברכת יוצר אור.
^ 12.מדרש תנאים דברים כו, טז.
^ 13.פסיקתא זוטרתא דברים יא ע"א.
^ 14.מדרש תנחומא כי תבוא א.
^ 15.רבנו בחיי דברים כו, טז.
^ 16.בגיא צלמות עמ' 69.
^ 17.פנים יפות דברים כו, טז.
^ 18. רבי פינחס הלוי הורוויץ (טשורטקוב שבפולין), התצ"א-התקס"ה - בצעירותו למד תורה מפי אביו שהיה אב"ד בטשורטקוב, ומפי אחיו הגדולים רבי נחום, לימים אב"ד בעיר פרסקרוב, ורבי שמואל שמלקא, לימים רבה של העיר ניקלשבורג. האחים רבי שמעלקא ורבי פנחס לא נמנו תחילה על תנועת החסידות. מי שקרבם לתנועת החסידות היה רבי אברהם מקליסק, מתלמידי המגיד ממזריטש וממפיצי תורתו, שהביאם לבית רבו, שם שהו תקופה מסוימת והפכו לחסידיו של המגיד. בהקדמת שו"ע הרב שחיבר רבי שניאור זלמן מלאדי מתארים בניו של המחבר את בואם של שני האחים, "הני צנתרי דדהבא שבת אחים גם יחד, הגאונים המפורסמים קדושי עליון עמודי עולם... טרם נסיעתם על כיסא הרבנות למדינת אשכנז לקה"ק נ"ש וק"ק פ"פ-דמיין". לבואם של שני האחים, שכבר אז היו מפורסמים בגדלותם התורנית, לחצר החסידית בתקופה שבה התעוררה לחסידות התנגדות עזה היתה משמעות רבה. בהמשך שימש רבי פינחס ברבנות בערים שונות, ובשנת התקל"ב מונה למלא את מקומו של רבי אברהם אביש כרבה של פרנקפורט דמיין. בתפקיד זה שימש במשך שלושים ושלוש שנים, עד מותו. בתקופה זו היה בקשרים הדוקים עם רבי יחזקאל לנדא בעל ה"נודע ביהודה", רבי נתן אדלר רבו המובהק של רבי משה סופר בעל ה"חתם סופר", ועם כמה מגדולי החסידות. בסוף ימיו החלה לפרוח תנועת ההשכלה, ורבי פינחס נאבק בה בכל כוחו. הוא העמיד תלמידים רבים, המפורסם שבהם הוא ה"חתם סופר". ספרו הידוע ביותר הוא ספר ה"הפלאה", הכולל בתוכו שלושה ספרים: ספר 'כתובה' על מסכת כתובות, ספר 'המקנה' על מסכת קידושין, וספר 'פנים יפות' - דרשות על התורה ועל חמש מגילות. חידושיו על מסכתות נוספות פורסמו תחת השם 'הפלאה'.
^ 19.ראה עוד "פנים יפות" לספר שמות (יג, יד), שם הסביר מה תפקידן של שאלות ארבעת הבנים בהגדה של פסח. שאלות הבנים לדידו אינן רק אתגר חינוכי או אינטלקטואלי עבור ההורים המבקשים להתמודד עם קושיות בניהם, אלא אתגר מכונן לכל אדם באשר הוא - כשנתקל אדם בקושיה, זכות היא לו ועדות היא כי משמים נתנה לו ההזדמנות להעפיל גבוה יותר בעבודת השם ולצלול עמוק יותר בעמקה של תורה. ובלשונו: "והיה כי ישאלך בנך וגו' - ענין הארבעה בנים הוא על דרך מה שפירשנו במה שאמר דוד המלך ע"ה: 'מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן' וגו' (תהלים קמז, יט-כ), כי הענין הוא שהקב"ה רוצה לקרב ישראל לעבודתו וחונן אותם דעה, לפי יכולתו והזמנתו לקדושה, אמנם בין בתורה ובין בעבודה אי אפשר להעלות השגתו, כי אם על ידי קושיא שנתקשה בו ומתוך כך נותן לבו להבין יותר, וכל זמן שאינו יכול להשיג עומק הלכה מעלים ממנו הקושיא, לכך אמרו כי יהיה לאדם איזה קושיא בלימודו ידע באמת שרצון השם יתברך להיות יגע בעומק הלכה, כי לולי זאת לא היה נודע לו הקושיא, וכן בעבודת השם יתברך.
והוא מה שאמר הכתוב: 'חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשי ידי אמן' (שיר השירים ז, ב), ואמרו חז"ל (מועד קטן טז ע"ב): מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר, והמשילו המשל לאבן טוב אשר לא יבין בו כל אדם מעלתו, ויחפה אותו בזהב אשר כל אדם מתכוון מעלתו ויעשה בחיפהו נקבים, והאיש חכם מביט בנקבים שבו ורואה אבן הטוב שבו, ומי שהוא מחוסר הבנה לא יקשה בעיניו הנקבים ואינו רואה רק מעלות הזהב שעליו".
^ 20.ראה שו"ת הרמ"א סימן סח ומצודת דוד למשלי טו, ל.
^ 21.דברים כו, יז-יח.
^ 22.רש"י דברים כו, יז.
^ 23.רמב"ן דברים כו, יז.
^ 24.ישעיה יז, ו. ראה אבן עזרא שם.
^ 25.סוטה פ"ט, מט"ו.
^ 26.ילקוט שמעוני לפרשת יתרו רמז רעא.
^ 27.מלבי"ם דברים כו, יז.
^ 28. רבי חיים פלטיאל (פלייזא שבצרפת-מיידבורק שבגרמניה), נולד סביב תחילת האלף השישי ונפטר בערך בשנת הס' - תלמיד-חבר של מהר"ם מרוטנברג, התכתב עמו בענייני הלכה, וכמה משאלותיו ומתשובותיו נמצאות בשו"ת מהר"ם. כמו כן היה בקשר מכתבים עם הרשב"א שבספרד. לעיתים חתם 'חיים פלטיאל תולעת'. חיבר קובץ של הערות על ספר המנהגים של רבי יעקב ממגדבורג, ועליו הוסיף מאוחר יותר רבי אברהם קלויזנר הערות רבות. ספר המנהגים כולו נקרא על שמו של רבי אברהם קלויזנר, והוא שימש בסיס מרכזי למנהג אשכנז. ספר 'פירושי התורה' מאת רבי חיים פלטיאל הוא לקט של פירושים על התורה מבית מדרשם של בעלי התוספות בעריכת בנו של רבי חיים פלטיאל.
^ 29.רבי חיים פלטיאל דברים כו, יז-יח.
^ 30.פתוחי חותם לפרשת כי תבוא ד"ה היום הזה.
^ 31.משלי יח, כא.
^ 32. רבי חיים (איצקוביץ) מוולוז'ין, התק"ט-התקפ"א - מגדולי הדור בתקופתו ומחשובי תלמידיו של הגאון מוילנה (הגר"א), רב העיירה וולוז'ין ומייסד ישיבת וולוז'ין ("אם הישיבות"). בצעירותו למד אצל רבי רפאל זיסקינד הכהן מהמבורג, רבה של מינסק‏‏, ואחר כך אצל הרב אריה ליב גינצבורג, בעל ה"שאגת אריה", שהיה רב העיירה באותה עת. מגיל תשע עשרה החל נוסע אל הגאון מוילנה, ונעשה לתלמידו החשוב. בהסכמתו ובברכתו של רבו, הגאון מוילנה, חזר רבי חיים מוילנה לוולוז'ין ושימש כרבה של העיירה. לאחר פטירת רבו, ייסד רבי חיים את ישיבת וולוז'ין. המפורסם מבין ספריו הוא ספר "נפש החיים", ספר יסודי בהדרכה לתורה, לתפילה ולעבודת ה' טהורה על-פי תורת הנגלה והנסתר. כמו-כן חיבר ביאור לפרקי אבות בשם "רוח חיים".
^ 33.נפש החיים שער א, פרק יג.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il