הבגדים של הגולם

ר' חנוך מאלכסנדר היה מספר:

סיפורו של הרבי החותם במסקנה הלא כל כך נעימה "ואף אנו משולים לאותו אדם" מזמין התייחסות מעמיקה לסיפור מגוחך זה אודות אותו גולם. בהשקפה נראה שיש לו בעיה של סדר. הוא אינו זוכר היכן שם את בגדיו משום שהוא מפוזר מאד. עם בעיה של סדר אפשר להתמודד. אפשר לערוך רישום שיבטיח שלהבא לא יקרה עוד כל שיבוש וחפציו יימצאו לו בעת שיבקשם. אולם דווקא משסולקה בעיית הסדר, מתברר כי הבעיה של הגולם היא בעיה חמורה הרבה יותר. הבעיה היא שהפיזור החיצוני נובע בעצם מפיזור פנימי. האדם עצמו הלך לאיבוד ולא החפצים. לאדם שהלך לאיבוד לא יועילו כל רישומים. ואף אנו משולים לאותו אדם. אף אנו לא מבינים תמיד כי הבעיה שלנו איננה בעיה חיצונית שיש צורך לפתור אותה באמצעים של פרוצדורות וכדומה. הבעיה שלנו לעיתים היא העובדה שאנחנו הלכנו לאיבוד. אז לא יועילו רשימות וחיפושי חפצים. האדם צריך להתמסר לחיפוש עצמי ולא להסתפק בחיפוש חיצוני של פריטי לבוש.

זאת ועוד, הלבוש הוא סמל למימד החיצוני של האדם. זוהי התדמית. יש רבים המשקיעים מאמץ גדול בתדמיתם. חושבים הם שהחיצוניות היא חזות הכל. מנסים הם לערוך רשימות ואמצעים חיצוניים שיועילו להם לשיפור תדמיתם. הבעיה היא שהחיסרון האמיתי איננו במימד החיצוני, בלבושים. החיסרון הוא חסרון פנימי. יכול אדם שיהיה מצויד בכל הכיסויים החיצוניים אבל עדיין יחסר לו המימד הפנימי. אז בוקעת מגרונו הזעקה: "ואני עצמי היכן אני?". הוא יגע ומבקש את עצמו ברישומי הנייר אולם אינו מצליח למצוא.

חסידים מספרים (93)

הרב אריה הנדלר

add_alert

27 - לא להירדם בשמירה

28 - הבגדים של הגולם

29 - לסמוך על הנס

טען עוד

הלצה יהודית מספרת על יהודי אחד שתהה כיצד ידע מי הוא כשיפשוט את בגדיו בעת שיבוא לטבול במקווה לקראת שבת. השיא לו חברו עצה הגונה לקשור על ידו חוט אדום כך שאף כשיהיה בלא בגדיו יוכל להיזכר כי הוא הינו הוא לפי שחוט אדום קשור לו על ידו. לרוע המזל כשנכנס למים, נתרופף החוט וניתר. ראה יהודי אחר חוט אדום צף על פני המים ונטלו וקשרו על ידו כדי שימצא לו אם יהיה צריך לו. כשיצא הראשון מן המים ראה שהחוט איננו על ידו. עודו עומד ומשתומם ראה את המוצא עולה מן המים כשחוט אדום קשור על ידו. פנה המאבד אל המוצא ואמר לו: "מי אתה כבר יודע אני, אבל שמא תוכל לומר לי מי אני?". יש הקושרים את כל הווייתם בחוט אדום המגדיר את כל אישיותם. יש העורכים רשימות של תדמית חיצונית. אולם מה יהיה על האדם עצמו? מה יהיה על האני? האם גם אותו ניתן לקפל לתוך חוט אדום או לתוך רשימות של סדר וארגון?

הכינוי אותו מדביק העולם לאותו מבולבל הוא גולם. במדרש אמרו: "רבי תנחומא... אמר בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון גולם בראו והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו". אדם הראשון מוטל כגולם לפני בורא עולם, הכל יש בו, כל האביזרים הנחוצים לחיים כבר קיימים בו אבל הוא עדיין גולם. חסרה בו הנשמה שתהפוך אותו מגולם לאדם. זהו גם חסרונו האמיתי של אותו מבולבל. הבעיה איננה חסרון של מפרט טכני שאיננו מאפשר חיים. החיסרון הוא חסרון של נשמה. הוא חסרון של מהות. הוא הזעקה היוצאת מפיו של הגולם לאחר שכבר מצא את כל המרכיבים הטכניים שלו: "ואני עצמי היכן אני?".

נראה כי האמירה של ר' חנוך מאלכסנדר הינה משמעותית ביותר גם לדרך עבודת ה' שלנו. לעיתים נדמה לנו כי הבעיה שלנו היא ההתרשלות בקיום תורה ומצוות. אנו מנסים לערוך רשימות, לפנות אל הצד הטכני של קיום התורה והמצוות ונדמה לנו כי בכך תעלה ארוכה להתרשלותנו בעבודת ה'. הנה כי מסתבר כי אפשר לקיים הכל, לעבוד לפי הרשימות, אבל בעצם האדם איננו נמצא בתוך כל העשייה הזו. יש צורך לחפש את האדם. יש צורך לחפש את הנשמה שבתוך הגולם. יש צורך למצוא את עצמנו בתוך עבודת ה'. אם את עצמנו נמצא בתוך עבודת ה' הרי שכבר לא נצטרך יותר לרשימות ולאמצעים חיצוניים שיובילו אותנו במהלך חיצוני לקשר עם בורא עולם. הכמיהה והחיבור הפנימי הם שיביאו לידי הצדדים המעשיים של הקשר עם בורא עולם.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.