- פרשת שבוע ותנ"ך
- וישלח
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
"לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז, לא שלותי - מעשו, ולא שקטתי - מלבן, ולא נחתי - מדינה, ויבא רוגז - בא עלי רגזו של יוסף" (בראשית רבה פרשה פד).
הואיל וכל " מעשה אבות סימן לבנים " (כפי שלמדנו מדברי הרמב"ן בספר בראשית) לכן אותו פסוק מלמד גם על ארבעת הגלויות שעתידים ישראל להשתעבד בהם, וכך מובא במדרש (שמות רבה פרשה כו):
"לא שלותי - מבבל, ולא שקטתי - ממדי, ולא נחתי - מיון, ויבא רוגז - באדום".
הרמב"ן רואה בצרת לבן סימן לגלות מצרים ולגאולה משם, עבודתו הקשה של יעקב למען לבן " ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני ", היא סימן לעבודת פרך של ישראל במצרים. התרומה של יעקב לעושרו של לבן לא מנע ממנו להחליף את משכורתו עשרת מונים, ולבסוף יצא מביתו ברכוש גדול. וכך גם יוסף ואחיו תרמו לעושרה של מצרים, ולמרות זאת פרעה עשה עצמו כאילו "לא ידע את יוסף", וגמל להם רעה תחת טובה. ולבסוף ישראל יצאו ממצרים ברכוש גדול.
וכן ההתגלות של המלאך האומר ליעקב לחזור ארצה מזכירה את ההתגלות של ה' למשה לפקוד את עמו ולצאת ממצרים.
הבריחה של יעקב דרך שלושת ימים והרדיפה אחריו עד שהדביקו לאחר שבעה ימים עד שגל עד שהפריד ביניהם, מזכירה את רדיפת פרעה אחרי בני ישראל, שאמרו "כי ברח העם" ולקחו את כל שלל מצרים, והיא הייתה גם כן לאחר שלושה ימים והדביקום לאחר שבעת ימים. עד גלי ים סוף (גל עד) הפרידו ביניהם ובין המצרים.
ואפשר לראות גם בהמשך דרכו של יעקב סימן לבנים, "ולא שלותי - מעשו" המפגש עם עשו בדרך לארץ מזכיר את המפגש עם עמלק מזרעו של עשו "אשר קרך בדרך", יעקב אבינו חשש מעשו "פן יבוא והכני אם על בנים", וכך גם עמלק רצה "ללוק דמם של ישראל" ולכלותם.
ואז "ולא נחתי - מדינה", לכאורה הגיע יעקב לשכם שבארץ ישראל, אל המנוחה ואל הנחלה, "ויבא יעקב שלם", שלם בתורתו שלם בגופו שלם בממונו, ונתקיים בו "ושבתי בשלום (שלם) לבית אבי", וכך קרה גם לבנים, ליהושע שנכנס לארץ והגיע תחילה לשכם ושם קבלו עליהם את המצוות בשבועה בברכות וקללות האמורות בתורה.
בשכם מתחיל יעקב להתערות ביושבי הארץ, והוא אף מתקן דברים לרווחתם, כפי שאמרו חז"ל (שבת דף לג עמוד ב):
"ויחן את פני העיר, אמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם" 1 .
דווקא אז אנו מוצאים "ולא נחתי - מצרת דינה".
מה הסיבה הפנימית שגרמה ליעקב ייסורים אלו עם דינה?
מובא במדרש (בראשית רבה פרשה עט):
"'ויצב שם מזבח ויקרא לו א-ל', אר"ל 'ויקרא לו אל אלקי ישראל' אמר אתה אלו'ה בעליונים ואני אלו'ה בתחתונים, ר' הונא בשם ריש לקיש אמר: אפילו חזן הכנסת אינו נוטל שררה לעצמו ואתה היית נוטל שררה לעצמך, מחר בתך יוצאה ומתענה, הה"ד 'ותצא דינה בת לאה' ".
כלומר ההשליה של יעקב שהוא כבר השיג את ייעודו גרמה לו את המכשול הזה של הנפילה הרוחנית של בתו דינה, וכן את סרך ע"ז שדבק בבני יעקב עד שהוצרך לומר להם "הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם".
לעיל הזכרנו שצרת דינה רמוזה בכתוב "ולא נחתי" וכן גלות יון רמוזה באותו ביטוי "ולא נחתי", ונראה שיש נקודות רבות של השוואה ביניהם, שניהם אירעו בארץ ישראל, דווקא לאחר שיעקב בא שלם לארץ הוא עומד בניסיון זה של בירור יחודו של זרעו שממנו יצא עם ישראל, שאינו יכול להתערות ביושבי הארץ, מעשהו של חמור נשיא הארץ אינו רק מעשה של זנות, הוא מבקש להוכיח בזה שבני ישראל שווים להם ויכולים להתחתן בהם. וכך הוא ומר לבני עמו (בראשית לד) "אַךְ בְּזֹאת יֵאֹתוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים לָשֶׁבֶת אִתָּנוּ לִהְיוֹת לְעַם אֶחָד בְּהִמּוֹל לָנוּ כָּל זָכָר כַּאֲשֶׁר הֵם נִמֹּלִים", אין הוא רוצה להתגייר ולהיות כמותם אלא רק לעשות מעשה חצוני של מילה, אך כבר אמרו חכמינו (משנה מסכת נדרים פרק ג משנה יא):
"קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות קונם שאיני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם שאין הערלה קרויה אלא לשם עכו"ם שנא' (ירמיה ט) כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב".
כלומר, גם אם הגוי מל את עצמו, אין זה משנה את מהותו, והוא נשאר נכרי ערל בשר.
וכך גם גלות יון הייתה בארץ ישראל, כוונתם הייתה לא להשמיד את ישראל אלא להעבירם על דתם ולבטל את יחודם. הם לא החריבו את המקדש את חללו אותו וכך בטלו את קדושתו, וכך נאמר בגמ' (עבודה זרה דף נב עמוד ב):
"אבני המזבח ששקצו אנשי יון, ואמר רב ששת: ששקצו לעבודת כוכבים! אמר רב פפא: התם קרא אשכח ודרש, דכתיב: (יחזקאל ז) 'ובאו בה פריצים וחללוה' ".
הם לא שפכו את השמן של המקדש אלא טמאו אותו. ולכן הם גזרו גזרות לטמא את בנותיהם של ישראל כפי שכתב הרמב"ם (הלכות מגילה וחנוכה פרק ג הלכה א):
"בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות",
וכן אמרו במדרש (מדרש משלי (בובר) פרשה ל):
"אם נבלת בהתנשא. זה יון, שגזרו לבטל נשותיהן של ישראל, כד"א כי נבלה עשה בישראל (בראשית לד ז)".
הרי לנו שהשוו את הנבלה שעשו אנשי שכם לדינה בנבלה שעשו היוונים לישראל.
וכל זה היה כדי לבטל את קדושת ישראל, כפי שאמרו במדרש (בראשית רבה (וילנא) פרשה ב):
"ר"ש בן לקיש פתר קריא בגליות ... וחושך זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהייתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל וכו' ".
אם נרצה להתעמק מה גרם את הנפילה הרוחנית הזאת הן בזמן יעקב והן בזמן היוונים, נדמה שהדבר אמור במדרש הבא (תנחומא (ורשא) פרשת וישלח סימן ח):
"בא וראה כשהלך יעקב לארם נהרים מה כתיב שם 'וידר יעקב נדר לאמר וגו' ' (בראשית כח), השיבו על כל דבר ודבר, הלך ונתעשר ובא וישב לו ולא שלם את נדרו. הביא עליו עשו ובקש להרגו נטל ממנו כל אותו דורון עזים מאתים, לא הרגיש. הביא עליו המלאך ורפש עמו ולא הרגו, שנאמר 'ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו' זה ס"מאל שרו של עשו שבקש להרגו, שנאמר וירא כי לא יכול לו ונעשה צולע, כיון שלא הרגיש באת עליו צרת דינה, שנאמר 'ותצא דינה', כיון שלא הרגיש באת עליו צרת רחל, שנאמר 'ותמת רחל ותקבר' ... אמר הקב"ה: עד מתי יהא הצדיק הזה לוקה ואינו מרגיש באיזה חטא לוקה הריני מודיעו, שנאמר 'ויאמר אלקים אל יעקב קום עלה בית אל ושב שם' ... א"ל הקב"ה: לא הגיעוך הצרות האלו אלא על שאחרת את נדרך, אם את מבקש שלא יגיעוך עוד צרה 'קום עלה בית אל ועשה שם מזבח' לאותו מקום שנדרת לי שם נדר 'אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר' ".
מדוע התעכב יעקב אבינו בקיום הנדר? לפי חז"ל יעקב ישב בשכם שנה וחצי לפני שפנה לראות את אביו יצחק, ולפני שקיים את הנדר לעשות את האבן מצבה ובית אלקים, והדבר מפתיע מדוע לאחר שכבר נמצא בארץ ישראל לא יזדרז לראות את אביו ולקיים את נדרו.
אפשר שיעקב בקש להכין את עצמו נפשית לאירוע הגדול הזה של הקמת בית אלקים בארץ, ואפשר שפחד לעורר את קנאת יושבי הארץ, כפי שאמר לבניו לאחר שהכו את יושבי שכם "עכרתם אותי", ופירש רש"י (בראשית פרק לד פסוק ל):
"עכרתם - ... ואגדה: צלולה הייתה החבית ועכרתם אותה, מסורת הייתה ביד כנענים שיפלו ביד בני יעקב, אלא שהיו אומרים (שמות כג ל) עד אשר תפרה ונחלת את הארץ, לפיכך היו שותקין",
וא"כ עדין לא הגיע הזמן לפרסם את אחיזתם בארץ. וכמו שנאמר בתורה שהזמן להקים את המקדש הוא כאשר יבואו אל המנוחה ואל הנחלה כפי שנאמר (דברים פרק יב):
"כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ: וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח: וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַה' ".
וחשב יעקב אבינו שעדין לא הגיעו למצב של מנוחה ולכן לא הגיע הזמן לקיום הנדר. המדרש משווה את מה שקרה ליעקב למה שקרה גם יהושע שהשופטים שבאו אחריו שהתעכבו בבנין בית המקדש ובגלל זה נכשלו בשלושת עברות חמורות, והם" עבודה זרה - בפסל מיכה, גלוי עריות - בפילגש בגבעה, ושפיכות דמים - במלחמת השבטים עם בנימין.
והראה לו הקב"ה, כי אדרבה העיכוב בקיום הנדר הוא שהביא את כל המשברים והניסיונות שעבר, וכל הייסורים היו רק כדי לרמוז לו שהגיע הזמן להקים את בית האלקים כפי שנדר. כי לא יזכה למנוחה עד שיזכה לקיים את יעודו להקים בית לה', ובית המקדש הוא הנקרא "מנוחה", מפני שהוא יכול לישב את נפש הכמהה לאלוקים. הכתוב אומר "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה", ואמרו חז"ל (מסכת מגילה דף י עמוד א) "מנוחה - זו שילה, נחלה - זו ירושלים".
וכן אפשר לזכות למנוחה רק בארץ ישראל, כפי שנאמר " אשר נשבעתי באפי אם יבאון אל מנוחתי ", ולמדו מכאן חז"ל (מדרש תהלים מזמור צה):
"זה ארץ ישראל, שנאמר: 'כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה' (דברים יב ט), וכתיב 'זאת מנוחתי עדי עד' (תהלים קלב יד)".
משום שרק בארץ ישראל אפשר לזכות לאמונה האמיתית בה', וזו הסיבה שיעקב מצוה את בניו דווקא כאן בכניסתם לארץ להסיר את אלהי הנכר אשר בתוכם, כפי שכתב הרמב"ן (ויקרא פרק יח פסוק כה):
"וזו היא מצות יעקב אבינו לביתו ולכל אשר עמו בשעת ביאתם לארץ (בראשית לה ב) 'הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו'" 2 .
ולכן רמז הכתוב צרת דינה וגלות יון באומרו "ולא נחתי", כי אי השגת שלימות הנפש גורמת לחוסר מנוחה, ולעומת זאת בנין בית המקדש מביאים את האדם לידי מנוחה, וכן מתוך קדושת השבת אפשר לזכות למנוחת אמת, כפי שאנו אומרים בתפילת מנחה של שבת:
"מנוחת אהבה ונדבה מנוחת אמת ואמונה מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח, מנוחה שלימה שאתה רוצה בה יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם ועל מנוחתם יקדישו את שמך".
^ 1 אנו מוצאים שהרומאים עסקו בדברים שהיו יכולים להיות תקון העולם אבל הם לא עשו כן אלא לצורך עצמם, כפי שמובא בגמ' (שבת דף לג עמוד ב) "פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס".
וכשניצל ויצא מהמערה "אמר: הואיל ואיתרחיש ניסא - איזיל אתקין מילתא, דכתיב (בראשית לג) ויבא יעקב שלם ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו. בראשית לג ויחן את פני העיר אמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם".
אנו מוצאים שיעקב קבל על עצמו את התפקידים של זרעו של עשו הרומאים, ובזה הוכיח שהוא ראוי לברכות.
^ 2 ועיין עוד ברמב"ן ויקרא פרק יח פסוק כה "ואמר הנביא (ירמיה טז יח) ושלמתי ראשונה משנה עונם וחטאתם על חללם את ארצי, בנבלת שקוציהם ותועבותיהם מלאו את נחלתי. והעניין הזה הוא במקומות רבים בכתובים, ותראנו מפורש בהם אחר שפקחתי בו עיניך. וכתב ר"א בפרשת וילך (דברים לא טז), ידענו כי השם אחד והשינוי יבא מהמקבלים, והשם לא ישנה מעשיו כי כולם הם בחכמה, ומעבודת השם לשמור כח הקבול כפי המקום על כן כתוב את משפט אלהי הארץ, ואמר ביעקב הסירו את אלהי הנכר , והפך המקום הדבק בעריות שהם שאר, והמשכיל יבין, אלו דבריו ז"ל. ואל תשיב עלי מפסוק מיכאל שרכם (דניאל י כא) , כי הוא שר משרת לבקש רחמים על ישראל, לא שר מלכות וממשלה. וכן היה שר צבא הנראה ליהושע ביריחו (יהושע ה יג) , הראה לו כי השם שלחו ללחום מלחמותיהם, כעניין בחזקיהו (מ"ב יט לה) . וגם שהיה זה בהיותנו בחוצה לארץ".
^ 1 אנו מוצאים שהרומאים עסקו בדברים שהיו יכולים להיות תקון העולם אבל הם לא עשו כן אלא לצורך עצמם, כפי שמובא בגמ' (שבת דף לג עמוד ב) "פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס".
וכשניצל ויצא מהמערה "אמר: הואיל ואיתרחיש ניסא - איזיל אתקין מילתא, דכתיב (בראשית לג) ויבא יעקב שלם ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו. בראשית לג ויחן את פני העיר אמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם".
אנו מוצאים שיעקב קבל על עצמו את התפקידים של זרעו של עשו הרומאים, ובזה הוכיח שהוא ראוי לברכות.
^ 2 ועיין עוד ברמב"ן ויקרא פרק יח פסוק כה "ואמר הנביא (ירמיה טז יח) ושלמתי ראשונה משנה עונם וחטאתם על חללם את ארצי, בנבלת שקוציהם ותועבותיהם מלאו את נחלתי. והעניין הזה הוא במקומות רבים בכתובים, ותראנו מפורש בהם אחר שפקחתי בו עיניך. וכתב ר"א בפרשת וילך (דברים לא טז), ידענו כי השם אחד והשינוי יבא מהמקבלים, והשם לא ישנה מעשיו כי כולם הם בחכמה, ומעבודת השם לשמור כח הקבול כפי המקום על כן כתוב את משפט אלהי הארץ, ואמר ביעקב הסירו את אלהי הנכר , והפך המקום הדבק בעריות שהם שאר, והמשכיל יבין, אלו דבריו ז"ל. ואל תשיב עלי מפסוק מיכאל שרכם (דניאל י כא) , כי הוא שר משרת לבקש רחמים על ישראל, לא שר מלכות וממשלה. וכן היה שר צבא הנראה ליהושע ביריחו (יהושע ה יג) , הראה לו כי השם שלחו ללחום מלחמותיהם, כעניין בחזקיהו (מ"ב יט לה) . וגם שהיה זה בהיותנו בחוצה לארץ".
מה הייעוד של תורת הבנים?
איך ללמוד גמרא?
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
איך נראית נקמה יהודית?
האם מותר לפנות למקובלים?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך להתכונן לחגים?
מה זה אומר בחזקת בשרי?
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?