בית המדרש

  • מדורים
  • קרוב אליך
לחץ להקדשת שיעור זה
גליון 96

רוצה לתת

undefined

חשוון תשע"ו
5 דק' קריאה
היה פעם יהודי שתרם בנדיבות לבית ספר אחד. כשהוא הגיע לביקור בבית הספר, הכניסו אותו לאחת הכיתות ונתנו לו לשוחח עם התלמידים. הוא שאל את אחד הילדים: "מי שבר את לוחות הברית?", והילד ענה לו: "זה לא הייתי אני!". הגביר אמר לו: "אני מבין שאתה בטח קצת מתרגש. אל תדאג, תרגיש בנוח, ותנסה שוב – מי שבר את לוחות הברית?", והילד בשלו: "באמת, זה לא הייתי אני".
המורה שמע את ההתרחשות, והרגיש ממש לא בנוח, הוא ניגש אל הגביר ולחש לו באוזן: "סליחה, באמת סליחה, אבל אני מכיר את התלמיד הזה, הוא תמיד אומר אמת. אם הוא אומר שזה לא הוא – אז זה לא הוא!". הגביר התרגז. לאיזה בית ספר הגעתי? למי אני תורם את כל הכסף הזה? הוא הלך למנהל, וסיפר לו הכל. המנהל הנהן בהבנה, נתן לו לסיים ואז אמר: "אני מבין שאתה כועס, ובצדק. אז בוא נסכם שתגיד לי כמה עלו הלוחות, ואנחנו נשלם על זה...".
בפרקי אבות (ה, יג) כתוב: "ארבע מדות בנותני צדקה: הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים, עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן, עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים, חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים, רשע". המשנה מדברת על ארבעה סוגים של נותני צדקה, אך מדוע מי שלא נותן נכנס להגדרה של "נותני צדקה"? למה הוא מופיע כאן?
אברהם אבינו, היהודי הראשון, קיבל ברכות מפורשות מה': "ואעשך לגוי גדול, ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה". חז"ל אומרים על הפסוקים הללו: "אמר רבי שמעון בן לקיש, 'ואעשך לגוי גדול' – זהו שאומרים אלוקי אברהם, 'ואברכך' – זהו שאומרים אלוקי יצחק, 'ואגדלה שמך' – זהו שאומרים אלוקי יעקב. יכול יהו חותמין בכולם? תלמוד לומר 'והיה ברכה' – בך חותמין ואין חותמין בכולם" (פסחים קיז). הברכה הראשונה בשמונה־עשרה מתחילה בשבח של אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב, אבל חותמת רק ב"מגן אברהם". למה באמת לא לחתום במעלה של כולם?
אחד ההסברים מובא בספר "בני יששכר": שלושת האבות, אברהם, יצחק ויעקב, מייצגים שלושה קווים של עבודת ה', שלושה קווים שעליהם עומד העולם – תורה, עבודה וגמילות חסדים. יעקב, שהוא ישראל, מייצג את התורה, שניתנה לעם ישראל. יצחק מייצג את התפילה, כי עבודתו בעולם הייתה לחפור בארות, וגם התפילה היא מעין "חפירה" בנפש, חיפוש ועמידה לפני ה' יתברך. אברהם מייצג את גמילות החסדים. בכל הדורות יהודים למדו תורה, קיימו מצוות ושמרו על המסורת. אך, אומר ה"בני יששכר", הקדוש ברוך הוא רומז לעם ישראל שיהיה זמן לפני ביאת המשיח, שבו רק קו אחד יוותר בתוקף אצל כל היהודים.
הרב ישראל מאיר לאו סיפר פעם, שימים ספורים לפני שאריאל שרון לקה בשבץ שממנו לא קם, שרון התקשר אליו וסיפר לו שלאחרונה הוא מסר הרצאה לפני תלמידי תיכון. במהלך ההרצאה הוא דיבר על כל מיני נושאים, ובין היתר שאל אותם מה זה "מעריב"? התלמידים הכירו רק את עיתון מעריב, הם לא ידעו בכלל מה זו תפילת מעריב. שרון היה מזועזע. הוא אמר לרב לאו שמוכרחים לעשות משהו: "גם אם הם לא שומרים את כל המצוות, לפחות שיכירו את המסורת שלהם!".
מצד אחד יש לנו שפע של תורה: ישיבות, בתי מדרש, דף יומי, רמב"ם יומי, שיעורי חסידות וספרים דיגיטליים. אך מצד שני, יש אנשים שלא יודעים כלום, לא יודעים מה זה בית כנסת ואפילו מה זה "שמע ישראל". הקדוש ברוך הוא אומר לנו שבאותו זמן שלפני ביאת משיח יהיו אנשים שלא תהיה להם תורה, לא תפילה, לא מצוות, אבל גמילות חסדים וצדקה – יהיו גם יהיו. זה הפירוש של הגמרא על אברהם אבינו, שמייצג את גמילות החסדים, "בך חותמין" – החתימה תהיה שלך. גם האדמו"ר הזקן אומר, שהעבודה של דור עקבתא דמשיחא תהיה בקו הצדקה, והיום באמת רואים אנשים שאף שהם רחוקים מאוד מתורה ומצוות, בכל זאת מידת הצדקה מתבטאת אצלם באופן מובהק. קראתי ספר של היסטוריון לא יהודי שכתב, שהוא היה יכול לזהות באוניברסיטה אם התלמיד יהודי או לא לפי מידת הצדקה שהיתה בו.
חז"ל אומרים בתלמוד הירושלמי: "אין אתה יכול לעמוד על אופייה של אומה זו: נתבעים לעגל – ונותנים, נתבעים למשכן – ונותנים". הכוונה הפשוטה היא שעם ישראל זה עם מאוד מעניין, מצד אחד מתבקשים לתת תכשיטים וזהב לעשות עגל ומביאים, מצד שני הם מתבקשים למשכן ומביאים. מידת הצדקה מוטבעת בהם כל־כך, חודרת לתוך ה"עצם" שלהם, עד שיש בה סתירות. אין הכוונה שזה בסדר לתרום לעגל הזהב, אבל הנדבנות והצדקה כל־כך חזקות אצלם, עד שלפעמים השכל ושיקול הדעת לא עובדים אצלם נכון כשמדובר על לתת. גם בזמננו ניתן לראות את זה: מצד אחד יש אנשים מסוימים שמתרעמים ושואלים למה אנחנו מתאכזרים לערבים, למה החיילים מתנהגים בתוקף, דורשים לתת זכות דיבור למי שמדבר נגד יהודים, תומכים במשפחות של מחבלים וכיוצא באלו. זה לא שהם לא יהודים, אלא בגלל הכלל של "בך חותמין" – מידת הצדקה, הרחמנות וגמילות החסדים של אברהם כל־כך טבועות בהם, עד שלפעמים הם מתנהגים כך בלי דעת. למרות שמעשים אלה לא מבוררים, הם נובעים דווקא מתוך מידת החסד.
המשנה אומרת "הרוצה ליתן". מדובר באדם שלא נותן עדיין, רק רוצה לתת. גם אם הוא לא נותן ולא רוצה שיתנו אחרים, ואין פה בכלל צדקה, בכל זאת, כמו שהסברנו - "בך חותמין", אתה צריך לדעת שכל יהודי במהותו הוא נותן צדקה. רק בגלל חינוך שגוי, אינטרסים או סיבה אחרת הוא נעצר מלבטא את מי שהוא בעצם.
מידה שניה בנותני צדקה היא זה ש"לא יתן ושלא יתנו אחרים". אפילו אדם כזה נמנה בארבע המידות בנותני צדקה. הוא חלק מכלל ישראל. מסופר על רבי לוי יצחק מברדיטשוב ורבי אהרן מקרלין שהיו צריכים לאסוף כסף בשביל להציל יהודי שגויס לפתע לצבא הרוסי – ביום חתונתו. האדמו"ר הזקן, שהיה אז עדיין צעיר, ביקש להצטרף אליהם, וכך יצאו השלושה לאסוף את הסכום הדרוש לשחרור החתן. הם הכינו רשימה של כל עשירי העיר, אולם האדמו"ר הזקן דרש שבראש הרשימה הם יוסיפו את אחד העשירים, שגר בבית גדול מחוץ לעיר. העשיר הזה נהג להעניק לכל מי שבא אליו פרוטה שחוקה אחת ויחידה. מרוב כעס על קמצנותו היו משליכים את זה עליו חזרה, והשמועה על מידתו הרעה יצאה למרחקים, אך אדמו"ר הזקן התעקש שיגיעו אליו ראשון, ושני הצדיקים שתמהו על כך הסכימו בלית ברירה.
השלושה הגיעו אליו, וסיפרו לו את הסיפור. הקמצן העשיר כל־כך התרגש והשתתף בצער החתן. הוא ניגש לארון והוציא ממנו... פרוטה שחוקה אחת, ומסר להם. רבי לוי יצחק מברדיטשוב והרבי מקרלין רצו לזרוק עליו את הפרוטה בחזרה ולגעור בו על קמצנותו הנוראה, אך האדמו"ר הזקן - הצעיר קיבל אותה בברכה, חייך והודה לו מעומק הלב. הם פנו ללכת, אך העשיר קרא להם לשוב: "באמת, מצוה כזו גדולה, אולי אתן לכם עוד משהו". והוא נתן עוד סכום פעוט. האדמו"ר הזקן הודה שוב מקרב הלב, וכשהם הגיעו לשער שוב קרא להם העשיר. "אולי אוכל להוסיף עוד משהו, חכו רגע". כך קרה שוב ושוב, עד שאותו עשיר שילם את כל הסכום! כשהגיעו חזרה לעיר, שאלו שני הצדיקים את אדמו"ר הזקן "איך ידעת?". תשובתו הייתה, שלאדם הזה הייתה קליפה על מידת הצדקה. בגלל סירובם המתמיד של העניים, מעולם לא ניתנה לו הזדמנות להרגיש נותן. ברגע שקיבלנו ממנו את הפרוטה, זה יצר אצלו הנאה וטהרת הלב. הסדק הזה בליבו גדל, והוא נתן עוד ועוד.
המשנה אומרת שגם מי שלא נותן – רוצה לתת, אבל הרצון נמצא בבית הסוהר. יש בנו הרבה רצונות כבויים, אך איננו מגלים אותם. לפעמים, ברגע אחד זה מתגלה ופתאום האדם הופך לאדם אחר לגמרי.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il