בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • נח
לחץ להקדשת שיעור זה

אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן

undefined

הרב יוסף צבי רימון

חשוון תשע"ו
2 דק' קריאה
בפרשתנו מסופר על הקשת שקבע הקב"ה כברית בינו לבין העולם, המסמלת שהקב"ה לא יביא יותר מבול לעולם (בראשית ט', יא-טו):
וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם… זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם… לְדֹרֹת עוֹלָם: אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ:… וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם…
המילה 'ברית' היא המילה המרכזית בקטע העוסק בקשת, והיא מופיעה בו שבע פעמים (מילה מנחה)! מכאן שמטרת הקשת היא הברית.
אנו יודעים שהקשת היא דבר טבעי, ואם כן יש לשאול: כיצד הקשת הטבעית תסמן ברית שכורת הקב"ה עם העולם? אמנם, האבן עזרא סבור שהקשת היא דבר על-טבעי, שנוצר על ידי הקב"ה בימי נח.
לעומתו, הרמב"ן (בראשית ט', יב) כתב שהקשת היא טבעית: "ואנחנו על כורחנו נאמין לדברי היוונים שמלהט השמש באוויר הלח, יהיה הקשת… ולכן נפרש הכתוב 'את קשתי נתתי בענן' – מיום הבריאה…". הרמב"ן מסביר שכך ניתן לדייק מדברי התורה האומרת "את קשתי נתתי בענן", ואינה אומרת 'את קשתי אתן'. כלומר, מדובר על נתינה בעבר – מיום הבריאה נתן הקב"ה את הקשת בענן, לאות ברית בינו ובין העולם.
לאור הסבר הרמב"ן חוזרת השאלה: כיצד ייתכן שדבר טבעי יבטא את הברית שבין הקב"ה לברואיו?
בדרך כלל, אדם איננו מרגיש בכל רגע ורגע ובכל פעולה ופעולה את הימצאות הקב"ה. כאשר מתרחש משהו חריג – קריעת ים סוף, מכות מצרים וכד' – רק אז הוא שם לב ליד ה' העומדת מאחורי הקלעים.
לכן, הקב"ה מראה לנו את בריתו, את הימצאותו בינינו, דווקא על ידי הקשת – על ידי דבר טבעי. הקשת הטבעית מזכירה לנו שגם הדברים הטבעיים (קיץ, חורף, יום, לילה, קור וחום) פסקו פעם – בימי המבול – ושגם הם מופעלים על ידי הבורא.

הנביא יחזקאל מתנבא (א', כח):
כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה'…
הנביא מתאר את מראה דמות ה' כמראה הקשת. הקשת מסמלת דבר מורכב (צבעי הקשת), אך כזה שקיים בתוך הטבע. כך היא מציאות ה': מורכבת ועמוקה, אך מצויה בכל מקום בטבע.
ימים אלה ימים קשים. פצועים, הרוגים. לעיתים מתוך הקשיים העכשוויים למדים אנו כמה פלאיים הם החיים הנראים כטבעיים בארץ ישראל. למדים אנו כמה פיגועים חפצים אויבנו לעשות בכל עת. למדים אנו כמה העולם שמח כשטרור פוגע בישראל. למדים אנו עד כמה צריכים אנו להודות ולהלל את הקב"ה בכל עת ובכל שעה על קיומנו בארץ ישראל ועל קיומה של מדינת ישראל.
אויבנו פוגעים באכזריות, הורגים אזרחים, ילדים וטף, ואילו אנו מגנים על עצמנו ונזהרים שלא לפגוע בנפש חיה, כשאין צורך הגנתי בכך. העולם האנטישמי מנסה לבלבל ולהטעות, מנסה להראות כאילו יש כאן מלחמה דו-צדדית ואבידות משני הצדדים. אולם אנחנו יודעים את האמת. אנחנו יודעים שמגמת אויבנו- לרצוח, להרוג, להשמיד ולאבד, ואילו מטרתנו- להגן ולהציל. מטרתם- להוסיף רע בעולם ולפגוע בו. מטרתנו- להוסיף טוב בעולם ולהאיר אותו. מי שמתמקד ברע הוא ארעי וזמני וסופו להיעלם, להיכחד מהעולם. עם ישראל שדבק בטוב, דבק בטוהר- דבק בנצח. וסופו להמשיך ולהאיר, להוסיף להתקיים ולהתפתח לעולמי עד. "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il