בעקבות המצב הבטחוני בארץ ישנם אנשים רבים המבקשים לשאת אקדח, כמו כן ישנן גם נשים המבקשות לשאת עליהן אקדח, ונשאלת השאלה האם קיים במעשה זה איסור מכח הפסוק: 'לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה'?

בגמרא במסכת נזיר (נט ע"א) מובאת המחלוקת בין תנא קמא לרבי אליעזר בן יעקב בפירוש האיסור בפסוק 'לא ילבש': רבי אליעזר בן יעקב סובר שאין לאיש לעסוק ב'תיקוני נשים' כלומר, לגבר אסור לגלח את שער הגוף, וכמו כן לאשה אסור לשאת כלי נשק. תנא קמא סובר שאסור לאיש או לאשה להתלבש כבן המין השני, אם שינוי הלבוש עשוי להביא לידי פריצות או זנות.

בפירוש המיוחס לרש"י (ד"ה תלמוד לומר; וכן בילקוט שמעוני משלי תתקמד) נאמר שאיסור זה הוא הסיבה לכך שיעל לא הרגה את סיסרא בחרב, אלא ביתד האוהל, שכן אם היתה נוטלת חרב בידה היתה עוברת על 'לא תלבש'. בהמשך דברינו נראה שעל מנת להציל את עם ישראל היה מותר גם לעבור על איסור לא ילבש, אלא שבאופן שהיתה לה אפשרות אחרת, העדיפה לעשות זאת באמצעות היתד.

פסיקת ההלכה באיסור
מדברי רש"י בפירושו לתורה (דברים כב, ה) ניתן לדייק שהוא פוסק כתנא קמא (רבי אליהו מזרחי דברים כב, ה), כי פרש שהתורה אסרה רק לבוש המביא לידי תועבה 'לא אסרה תורה אלא לבוש המביא לידי תועבה'. לפי זה, האיסור לעסוק בתיקוני המין השני הוא מדרבנן, ולא כרבי אליעזר בן יעקב, הסובר שהתורה אסרה גם תיקוני נשים או גברים שאינם מביאים את האדם לחברת המין השני, ולא יביאוהו לידי זנות.

מהרמב"ם (עבודה זרה פרק יב הלכה י) נראה שפסק כרבי אליעזר בן יעקב, שהרי כתב: 'לא תעדה אשה עדי האיש, כגון: שתשים בראשה מצנפת או כובע, או תלבש שריון וכיוצא בו'. ובהמשך אותה הלכה כתב שאסור לגבר ללבוש 'בגדי צבעונין... במקום שאין לובשין אותן... אלא נשים, הכל כמנהג המדינה', ואם עבר על איסורים אלו - לוקה. הרמב"ם לא ציין שהמלקות הן דוקא כאשר הולך ויושב בחברת בני המין השני. הכסף משנה כתב שמהרמב"ם עולה שפסק כר' אליעזר בן יעקב, שהאיסור על תיקוני נשים הוא מהתורה, אפילו באופן שאין שינוי הלבוש מביא לידי פריצות. וכן פסק גם בשולחן ערוך (יורה דעה קפב, ה).

באופן פשוט נראה מזה שאין לאשה לשאת נשק, כיון שבדרך כלל גברים הם אלו הנושאים נשק. אך כפי שיבואר להלן, ישנם ארבעה היתרים לכך בראשונים ובאחרונים:

א. יש להבחין בין לבוש לתועלת לבין לבוש לנוי
הט"ז והב"ח (קפב, ה) פסקו שאף על פי שאסור לאיש ללבוש מלבושי אשה או להיפך, מותר להם ללבוש בגדים כאלו אם ברור שהם לובשים אותם לצורך הגנה מהגשם וכדומה, וכמו כן נראה מהב"ח שהוא מקל באופן שלבישת הבגדים אינה על מנת ללכת לבין הנשים. ומהרש"ם (ב, רמג) למד מדבריו שכמו שמותר לאשה ללבוש בגדי איש אם צריכה זאת כהגנה מהקור, כך במקרה שאי אפשר להתגונן מבלי לשאת נשק, מותר לאשה לשאת בנשק. ומה שכתבו רש"י וילקוט שמעוני לגבי יעל, שם מדובר באופן שיכלה להרוג את סיסרא ביתד, אך אם לא היתה יכולה להורגו ביתד - היה מותר לה להורגו גם בחרב.

בינת אדם (איסור והיתר סימן עד על חכמת אדם צ, ג) התקשה בדברי הרמב"ם, מדוע כתב רק שאשה הלובשת שריון עוברת על לא ילבש, ולא כתב חידוש גדול יותר, שגם אשה שמחזיקה חרב בידה עוברת על האיסור? וכותב שדברי הב"ח קשים, שהרי בגמרא ובילקוט שמעוני נכתב במפורש שלאשה אסור לצאת עם כלי זיין 'למלחמה', ומשמע שאסורה ללכת עם בגדי קרב, גם כאשר הדבר נעשה לתועלת והגנה! וכן הרבה להביא ראיות לסתור דברי הב"ח. לדעתו, סברת הב"ח נכונה, אלא שלדעתו, יש להבחין בין מלבוש לתכשיט. במלבוש האיסור רחב, והוא מקיף גם לבושים שאדם לובש לתועלת. לעומת זאת בתכשיט, האיסור אינו אלא כאשר מתכוון לנוי, אבל כאשר כוונתו לתועלת - מותר לַעַדוׂת תכשיט המיועד לנשים. לפיכך, יהיה הבדל בין שריון לחרב: שריון הוא לבוש, ואסור לאשה ללבוש אותו אפילו לתועלת, ואילו חרב הנה תכשיט, ומותר לאשה לשאת אותה לתועלת.

ב. האיסור קשור דווקא למלחמה, ואינו חל באופן אחר
אבן עזרא וחזקוני (דברים כב, ה) כתבו, שפרשת 'לא ילבש' סמוכה לפרשת המלחמה כדי ללמדנו שאין לאשה לצאת למלחמה, משום שהדבר פוגע בתפקידה כאם, וכן עלול להביא לידי זנות. גם רש"ר הירש (דברים כב, ה), הבין שישנו איסור מיוחד בנשיאת כלי נשק על ידי נשים כשיוצאות למלחמה: הוא מדייק שהאיסור החל על אשה הוא 'לצאת בכלי זיין למלחמה'. כלומר, התורה אוסרת על כל מין את מה שמתאים בייחוד לטבע המין השני, ולאשה אסור להשתתף במלחמה כחייל, אך מותר לה לשאת כלי נשק כדי להתגונן. ר' משה פיינשטיין בתשובה לר' שבתי רפפורט (אגרות משה אורח חיים ד, עה אות ג) התיר לנשים ללכת עם אקדח מטעם זה, שכן אסור לאשה לשאת דוקא כלי נשק המיועד למלחמה, ואילו אקדח משמש להגנה עצמית (בניגוד לרובה). כמו כן, הוא מוסיף שבמקום שבו אזרחים הולכים כדרכם והסכנה באה אליהם, אין זה נחשב לנשיאת נשק לשם מלחמה, ולכן אין בזה איסור 'לא ילבש'.
יש להעיר שה'תורה תמימה' (שם הערה מא) כתב שאסור לאשה לשאת כלי נשק, שמטרתו לסייע במלחמה או בריב, אך מותר לה להשתמש בחרב וכדומה כסכין חיתוך. לפי זה, יהיה אסור לנשים לשאת אקדח גם לשם הגנה עצמית.

ג. יש להתיר איסורים לצורך התגוננות
בספר חסידים (ר) כתב שאף שיש איסור לאשה לשאת נשק, יש להתיר זאת במקום מסוכן משום 'עת לעשות לה' הפרו תורתך'. ובשו"ת עשה לך רב (ג, כד) התיר לאשה להשתמש בנשק באופן שהשימוש הוא לצורך הגנה מאיום ספציפי, אך עולה מדבריו שאין היתר לאשה לשאת נשק באופן קבוע (עיינו ביחווה דעת חלק ה סימן נה).

ד. נשיאת נשק אינה מיוחדת לגברים
היתר נוסף המופיע ברמ"א (קפב, ה) הוא שגם נשיאת מלבוש מלחמה אינה אסורה אלא אם זהו מלבוש שרק דרך הגברים ללובשו. לכן אם יש אקדח המיועד לנשים, או שגם נשים רגילות לנושאו, הרי שאין בכך איסור. הרב הרצל יהודה הנקין, אביו של הרב איתם הנקין הי"ד, כתב (תחומין כח עמוד 272) שכיון שבימינו גם נשים משתמשות בנשק בצבא במדינת ישראל (אף שאין זה על פי חכמים), מכל מקום לא שייך לומר שזה מלבוש לגבר. וכותב שהבנה זו אינה מסתדרת עם האחרונים שהבאנו לעיל, שביארו שהאיסור הוא משום שהיציאה למלחמה אינה מתאימה לנשים ובגללה יש איסור 'לא ילבש' בנשיאת נשק.

סיכום: אף שהיה מקום לומר שאשה הנושאת נשק עוברת על איסור 'לא ילבש', יש להתיר זאת מארבע סיבות עיקריות:
א. אין איסור 'לא ילבש' כאשר מטרת נשיאת הנשק היא לתועלת ולא לשם נוי.
ב. האיסור חל רק כאשר האשה משמשת בתפקיד ביטחוני-מלחמתי, ולא כשהנשק משמש להגנה עצמית.
ג. גם אם הדבר אסור יש להתירו לצורך התגוננות.
ד. אין היום איסור 'לא ילבש' בנשיאת נשק ע"י נשים, משום שנשים רבות חמושות בנשק.