ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
בגמרא במסכת נזיר (נט ע"א) מובאת המחלוקת בין תנא קמא לרבי אליעזר בן יעקב בפירוש האיסור בפסוק 'לא ילבש': רבי אליעזר בן יעקב סובר שאין לאיש לעסוק ב'תיקוני נשים' כלומר, לגבר אסור לגלח את שער הגוף, וכמו כן לאשה אסור לשאת כלי נשק. תנא קמא סובר שאסור לאיש או לאשה להתלבש כבן המין השני, אם שינוי הלבוש עשוי להביא לידי פריצות או זנות.
בפירוש המיוחס לרש"י (ד"ה תלמוד לומר; וכן בילקוט שמעוני משלי תתקמד) נאמר שאיסור זה הוא הסיבה לכך שיעל לא הרגה את סיסרא בחרב, אלא ביתד האוהל, שכן אם היתה נוטלת חרב בידה היתה עוברת על 'לא תלבש'. בהמשך דברינו נראה שעל מנת להציל את עם ישראל היה מותר גם לעבור על איסור לא ילבש, אלא שבאופן שהיתה לה אפשרות אחרת, העדיפה לעשות זאת באמצעות היתד.
פסיקת ההלכה באיסור
מדברי רש"י בפירושו לתורה (דברים כב, ה) ניתן לדייק שהוא פוסק כתנא קמא (רבי אליהו מזרחי דברים כב, ה), כי פרש שהתורה אסרה רק לבוש המביא לידי תועבה 'לא אסרה תורה אלא לבוש המביא לידי תועבה'. לפי זה, האיסור לעסוק בתיקוני המין השני הוא מדרבנן, ולא כרבי אליעזר בן יעקב, הסובר שהתורה אסרה גם תיקוני נשים או גברים שאינם מביאים את האדם לחברת המין השני, ולא יביאוהו לידי זנות.
מהרמב"ם (עבודה זרה פרק יב הלכה י) נראה שפסק כרבי אליעזר בן יעקב, שהרי כתב: 'לא תעדה אשה עדי האיש, כגון: שתשים בראשה מצנפת או כובע, או תלבש שריון וכיוצא בו'. ובהמשך אותה הלכה כתב שאסור לגבר ללבוש 'בגדי צבעונין... במקום שאין לובשין אותן... אלא נשים, הכל כמנהג המדינה', ואם עבר על איסורים אלו - לוקה. הרמב"ם לא ציין שהמלקות הן דוקא כאשר הולך ויושב בחברת בני המין השני. הכסף משנה כתב שמהרמב"ם עולה שפסק כר' אליעזר בן יעקב, שהאיסור על תיקוני נשים הוא מהתורה, אפילו באופן שאין שינוי הלבוש מביא לידי פריצות. וכן פסק גם בשולחן ערוך (יורה דעה קפב, ה).
באופן פשוט נראה מזה שאין לאשה לשאת נשק, כיון שבדרך כלל גברים הם אלו הנושאים נשק. אך כפי שיבואר להלן, ישנם ארבעה היתרים לכך בראשונים ובאחרונים:
א. יש להבחין בין לבוש לתועלת לבין לבוש לנוי
הט"ז והב"ח (קפב, ה) פסקו שאף על פי שאסור לאיש ללבוש מלבושי אשה או להיפך, מותר להם ללבוש בגדים כאלו אם ברור שהם לובשים אותם לצורך הגנה מהגשם וכדומה, וכמו כן נראה מהב"ח שהוא מקל באופן שלבישת הבגדים אינה על מנת ללכת לבין הנשים. ומהרש"ם (ב, רמג) למד מדבריו שכמו שמותר לאשה ללבוש בגדי איש אם צריכה זאת כהגנה מהקור, כך במקרה שאי אפשר להתגונן מבלי לשאת נשק, מותר לאשה לשאת בנשק. ומה שכתבו רש"י וילקוט שמעוני לגבי יעל, שם מדובר באופן שיכלה להרוג את סיסרא ביתד, אך אם לא היתה יכולה להורגו ביתד - היה מותר לה להורגו גם בחרב.
בינת אדם (איסור והיתר סימן עד על חכמת אדם צ, ג) התקשה בדברי הרמב"ם, מדוע כתב רק שאשה הלובשת שריון עוברת על לא ילבש, ולא כתב חידוש גדול יותר, שגם אשה שמחזיקה חרב בידה עוברת על האיסור? וכותב שדברי הב"ח קשים, שהרי בגמרא ובילקוט שמעוני נכתב במפורש שלאשה אסור לצאת עם כלי זיין 'למלחמה', ומשמע שאסורה ללכת עם בגדי קרב, גם כאשר הדבר נעשה לתועלת והגנה! וכן הרבה להביא ראיות לסתור דברי הב"ח. לדעתו, סברת הב"ח נכונה, אלא שלדעתו, יש להבחין בין מלבוש לתכשיט. במלבוש האיסור רחב, והוא מקיף גם לבושים שאדם לובש לתועלת. לעומת זאת בתכשיט, האיסור אינו אלא כאשר מתכוון לנוי, אבל כאשר כוונתו לתועלת - מותר לַעַדוׂת תכשיט המיועד לנשים. לפיכך, יהיה הבדל בין שריון לחרב: שריון הוא לבוש, ואסור לאשה ללבוש אותו אפילו לתועלת, ואילו חרב הנה תכשיט, ומותר לאשה לשאת אותה לתועלת.
ב. האיסור קשור דווקא למלחמה, ואינו חל באופן אחר
אבן עזרא וחזקוני (דברים כב, ה) כתבו, שפרשת 'לא ילבש' סמוכה לפרשת המלחמה כדי ללמדנו שאין לאשה לצאת למלחמה, משום שהדבר פוגע בתפקידה כאם, וכן עלול להביא לידי זנות. גם רש"ר הירש (דברים כב, ה), הבין שישנו איסור מיוחד בנשיאת כלי נשק על ידי נשים כשיוצאות למלחמה: הוא מדייק שהאיסור החל על אשה הוא 'לצאת בכלי זיין למלחמה'. כלומר, התורה אוסרת על כל מין את מה שמתאים בייחוד לטבע המין השני, ולאשה אסור להשתתף במלחמה כחייל, אך מותר לה לשאת כלי נשק כדי להתגונן. ר' משה פיינשטיין בתשובה לר' שבתי רפפורט (אגרות משה אורח חיים ד, עה אות ג) התיר לנשים ללכת עם אקדח מטעם זה, שכן אסור לאשה לשאת דוקא כלי נשק המיועד למלחמה, ואילו אקדח משמש להגנה עצמית (בניגוד לרובה). כמו כן, הוא מוסיף שבמקום שבו אזרחים הולכים כדרכם והסכנה באה אליהם, אין זה נחשב לנשיאת נשק לשם מלחמה, ולכן אין בזה איסור 'לא ילבש'.
יש להעיר שה'תורה תמימה' (שם הערה מא) כתב שאסור לאשה לשאת כלי נשק, שמטרתו לסייע במלחמה או בריב, אך מותר לה להשתמש בחרב וכדומה כסכין חיתוך. לפי זה, יהיה אסור לנשים לשאת אקדח גם לשם הגנה עצמית.
ג. יש להתיר איסורים לצורך התגוננות
בספר חסידים (ר) כתב שאף שיש איסור לאשה לשאת נשק, יש להתיר זאת במקום מסוכן משום 'עת לעשות לה' הפרו תורתך'. ובשו"ת עשה לך רב (ג, כד) התיר לאשה להשתמש בנשק באופן שהשימוש הוא לצורך הגנה מאיום ספציפי, אך עולה מדבריו שאין היתר לאשה לשאת נשק באופן קבוע (עיינו ביחווה דעת חלק ה סימן נה).
ד. נשיאת נשק אינה מיוחדת לגברים
היתר נוסף המופיע ברמ"א (קפב, ה) הוא שגם נשיאת מלבוש מלחמה אינה אסורה אלא אם זהו מלבוש שרק דרך הגברים ללובשו. לכן אם יש אקדח המיועד לנשים, או שגם נשים רגילות לנושאו, הרי שאין בכך איסור. הרב הרצל יהודה הנקין, אביו של הרב איתם הנקין הי"ד, כתב (תחומין כח עמוד 272) שכיון שבימינו גם נשים משתמשות בנשק בצבא במדינת ישראל (אף שאין זה על פי חכמים), מכל מקום לא שייך לומר שזה מלבוש לגבר. וכותב שהבנה זו אינה מסתדרת עם האחרונים שהבאנו לעיל, שביארו שהאיסור הוא משום שהיציאה למלחמה אינה מתאימה לנשים ובגללה יש איסור 'לא ילבש' בנשיאת נשק.
סיכום: אף שהיה מקום לומר שאשה הנושאת נשק עוברת על איסור 'לא ילבש', יש להתיר זאת מארבע סיבות עיקריות:
א. אין איסור 'לא ילבש' כאשר מטרת נשיאת הנשק היא לתועלת ולא לשם נוי.
ב. האיסור חל רק כאשר האשה משמשת בתפקיד ביטחוני-מלחמתי, ולא כשהנשק משמש להגנה עצמית.
ג. גם אם הדבר אסור יש להתירו לצורך התגוננות.
ד. אין היום איסור 'לא ילבש' בנשיאת נשק ע"י נשים, משום שנשים רבות חמושות בנשק.
מאמרים נוספים דברים לכבודו של הגאון הרב יורם אברג'ל זצ"ל
כוח מופלא של הרבצת תורה מתוך אהבת ישראל עמוקה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עקב פרשת עקב – לא תירא מהם
זה הכל בתוכנו בראש שלנו ובהסתכלות שלנו משם הכל מתחיל ולכן השינוי הגדול צריך להתרחש קודם כל בתוכנו ממש בתפיסתנו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת עקב
מה הטעם שבתחלה אמר וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן לשון רבים, ואח"כ אמר וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ לשון יחיד. 'אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל', אַל תִּקְרֵי 'אֲבָנֶיהָ', אֶלָּא בּוֹנֶיהָ. צריך להבין למה הוציאו את המקרא מידי פשוטו. מה הטעם שבברכות התורה אומר 'בָּרְכוּ אֶת יְ-הֹוָה הַמְּבֹרָךְ'. והוא שם יְ-הֹוָה שהוא מידת הרחמים, ואילו בברכת המזון אומר ברוך א-לוהינו שאכלנו, מזכיר שם א-להים שהוא מידת הדין. מה נשתנה ברכת התורה שחיובה מן התורה הוא לפני הלימוד, שהרי מברך ברכות השחר טרם תחילת לימודו, מברכת המזון שחובתה היא רק לאחר האכילה
קרח מבחן הקטורת של משה
לשיטת רס"ג ורמב"ן משה הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה'. לפי חזקוני משה הציע אותו מדעתו מתוך הנחה שהם לא ירצו למות ולא יקטירו, לפי ר' חיים פלטיאל מבחן הקטורת לא היה אסור ולא מסוכן.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מצוות ירושת הארץ
עיון בשיטת רש"י והרמב"ן במצוות ירושת הארץ, האם המצווה היא לגרש את האויבים או לשבת בארץ.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפוחי זהב במשכיות כסף
כיצד ניתן להעביר את עומקה הפנימי של התורה לדורות הבאים מבלי לפגוע בהם או לעוות את כוונתה? דרך בחינת המושג "תפוחי זהב במשכיות כסף", השיעור יעסוק במבנה הרב-שכבתי של התורה המשלב פשט, רמז, דרש וסוד כמיקשה אחת בלתי נפרדת.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מעמדם הלכתי של חוקי המדינה
השיעור עוסק במעמדם ההלכתי של חוקי המדינה ודיני המלכות, תוך בחינת המקורות ההיסטוריים וההבדלים שבין הגישות השונות ביחס לתוקפם. במהלך השיעור נדון הגבול שבין סמכותו הלגיטימית של השלטון לבין גזל, לצד בירור השלכותיהם של הדינים הללו על המציאות הישראלית הנוכחית.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו פרה אדומה ורפואה מודרנית
בשיעור ייחודי זה, נצלול אל תוך עולמו של המרצה, אשר משתף בסיפורים אישיים מרתקים על משפחתו, ועל החיבור הייחודי שבין סוגיות הלכתיות עתיקות לבין עולם הרפואה והטכנולוגיה המודרנית. השיעור נע בין ההיסטוריה המרתקת של שיקום עולם התורה, דרך מאמצים בני זמננו להשבת סוגיות מקדשיות לקדמת הבמה, ועד לפתרונות הלכתיים ורפואיים מתקדמים.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו כוחה של עצירה: תענית מול אבלות
השיעור בוחן את כוחם של ימי החורבן והצום לא כמצב של חוסר אונים, אלא כהזדמנות ייחודית להתעלות ולתשובה. דרך ההבחנה של הרמב"ם בין אבלות לתענית, נגלה כיצד דווקא מתוך הכרת החיסרון והשבר נפתח הפתח לבניין רוחני מחודש.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מסירות נפש ורוח מלחמה
בשיעור זה נעסוק בפרשות מטות-מסעי ונתעמק בפרשת מלחמת מדין תוך בחינת סוגיות הלכתיות והשקפתיות מרתקות. נברר את המקורות לעניין השארת "רוח רביעית" לבריחת האויב, נדון במעמדו של פנחס כמשוח מלחמה, ונסיים בהנחיות מעשיות לניצול נכון וקדוש של ימי בין הזמנים.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפילה כממשיכת עבודת הקורבנות
השיעור עוסק במהותה של התפילה, ומציג את התפיסה לפיה כוחה של התפילה יונק וממשיך את עבודת הקורבנות שהתקיימה בבית המקדש. דרך בחינת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, מוסבר כיצד עבודת הקורבנות והתפילות נועדו לעדן ולאזן את העולם הגשמי, ולהעלותו בהדרגה לקדושה.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו האור המפציע: תהליך הגאולה וקושי הגלות
בשיעור זה, מנתח הרב את דברי הראי"ה קוק זצ"ל בעין אי"ה, הדנים במעבר המורכב וההדרגתי מחושך הגלות אל אור הגאולה. מתוך כך, השיעור מציג את התפיסה כי דווקא מתוך המשברים ותופעות הבוסריות של דור עקבתא דמשיחא, נבנים בהדרגה כוחות החומר והרוח של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו דילמות חיים ומוות בסל התרופות
השיעור עוסק בדילמות המוסריות, הכלכליות וההלכתיות המורכבות שעמן מתמודדת ועדת סל התרופות בישראל בבואה לתעדף תרופות וטכנולוגיות תחת מגבלת תקציב נוקשה. באמצעות דוגמאות רפואיות ומקורות תלמודיים, המרצה מנתח את ההכרעה הקשה בין הארכת חיים לשיפור איכותם, ובין הצלת הפרט לעומת טובת הכלל כשותפות ציבורית.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מריקבון עצמות לכוח מניע
הקנאה היא כוח עוצמתי בנפש האדם, שיכול לפעול בשני כיוונים מנוגדים לחלוטין. מחד, קנאה שלילית שאינה מובילה לעשייה מייצרת תחושת חוסר צדק ומביאה לריקבון פנימי, בעוד שמאידך, קנאה חיובית יכולה לשמש מנוע לצמיחה, ללמידה ולרכישת קניינים רוחניים וחומריים. המפתח לטרנספורמציה זו טמון באימוץ תודעת שליחות, המאפשרת לאדם לשמוח בחלקו ובתפקידו הייחודי בעולם מתוך הבנה שכולנו שותפים באותה הממלכה.
לקראת הנישואין מההצעה עד החתונה - בניית הקשר
שיחת הכנה לקראת הדייטים בה נבאר לעומק את מפת הדרכים מהדייט הראשון ועד לחתונה, נלמד איך לייצר תקשורת מקרבת, להימנע מטעויות קריטיות, להתגבר על אמונות מגבילות ולבנות קשר עמוק בקצב הנכון. את השיחה העביר יונתן קורנבלום, מאמן אישי לחתונה.
