בשיעור קודם הבאנו את מחלוקת התנאים במדרש:
לפי זה לדעת רבי יהודה כל דברי התורה מוסבים אך ורק על ירושלים ואילו לפי דעת רבי שמעון התורה מצווה אותנו מה לעשות במשכן שילה ואחר כך במקדש בירושלים.
המלבי"ם במקום מבאר מחלוקתם בדרך זו. מצינו במסכת מגילה שנחלקו רבי יהודה ותנא קמא במחלוקת הבאה
(במאמר מוסגר מוכיח המלבי"ם כי תנא קמא הוא רבי שמעון, בר הפלוגתא של רבי יהודה גם אצלנו במדרש). לכן לפי דעתו של רבי שמעון הפסוק הראשון "באחד שבטיך" עוסק במשכן שילה ששכן בנחלת שבט אחד בלבד ואילו הפסוק "מכל שבטיכם" עוסק בירושלים שלא נחלקה לשבטים. אבל רבי יהודה שסובר שגם ירושלים נחלקה לשבטים מתרץ אחרת ששני הפסוקים עוסקים בירושלים, אלא שפסוק אחד עוסק במקום והוא היה שייך לשבט אחד והפסוק השני בכסף והוא אכן הגיע מכל השבטים. לפי דעה זו מתורצת גם הסתירה לכאורה בין ספר שמואל לספר דברי הימים. בשמואל כתוב:
ובדברי הימים כתוב:
לשיטת רבי יהודה הפתרון פשוט כל שבט נתן חמישים שקלים ביחד נאספו שש מאות שקלים. בשיעור הבא נמשיך בעזרת ד' לברר את הנושא.
הלכות ירושלים והמקדש (24)
הרב יוסף כרמל
10 - "אל המקום אשר יבחר ה'" (חלק י')
11 - מה נתחדש במצוות בנין המקדש בירושלים? (חלק י"א)
12 - ירושלים נחלקה לשבטים? (חלק י"ב)
טען עוד
"כתוב אחד אומר (דברים י"ב יד) "באחד שבטיך" וכתוב אחד אומר (שם, שם ה) "מכל שבטיכם", כיצד נתקיימו שני כתובים הללו, ... הכסף מכל שבטיכם בית הבחירה משבט אחד דברי רבי שמעון רבי יהודה אומר באחד שבטיך זו שילה, מכל שבטיכם זו ירושלם" (ספרי דברים פיסקא סב ד"ה (ה) כי).
לפי זה לדעת רבי יהודה כל דברי התורה מוסבים אך ורק על ירושלים ואילו לפי דעת רבי שמעון התורה מצווה אותנו מה לעשות במשכן שילה ואחר כך במקדש בירושלים.
המלבי"ם במקום מבאר מחלוקתם בדרך זו. מצינו במסכת מגילה שנחלקו רבי יהודה ותנא קמא במחלוקת הבאה
"במאי קמיפלגי? תנא קמא סבר: לא נתחלקה ירושלים לשבטים, ורבי יהודה סבר: נתחלקה ירושלים לשבטים, ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: מה היה בחלקו של יהודה - הר הבית, הלשכות והעזרות. ומה היה בחלקו של בנימין - אולם והיכל ובית קדשי הקדשים. ורצועה הייתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין, ובה מזבח בנוי, והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לבולעה, שנאמר (דברים ל"ג) "חפף עליו כל היום" לפיכך זכה בנימין ונעשה אושפיזכן לשכינה (מפורש כי ירושלים נחלקה לשבטים, חלקה בנחלת שבט יהודה וחלקה בנחלת שבט בנימין). והאי תנא סבר: לא נתחלקה ירושלים לשבטים. דתניא: אין משכירים בתים בירושלים, מפני שאינן שלהן" (דף כו עמוד א).
(במאמר מוסגר מוכיח המלבי"ם כי תנא קמא הוא רבי שמעון, בר הפלוגתא של רבי יהודה גם אצלנו במדרש). לכן לפי דעתו של רבי שמעון הפסוק הראשון "באחד שבטיך" עוסק במשכן שילה ששכן בנחלת שבט אחד בלבד ואילו הפסוק "מכל שבטיכם" עוסק בירושלים שלא נחלקה לשבטים. אבל רבי יהודה שסובר שגם ירושלים נחלקה לשבטים מתרץ אחרת ששני הפסוקים עוסקים בירושלים, אלא שפסוק אחד עוסק במקום והוא היה שייך לשבט אחד והפסוק השני בכסף והוא אכן הגיע מכל השבטים. לפי דעה זו מתורצת גם הסתירה לכאורה בין ספר שמואל לספר דברי הימים. בשמואל כתוב:
"וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים" (שמואל ב כ"ד כד)
ובדברי הימים כתוב:
"וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִיד לְאָרְנָן לֹא כִּי קָנֹה אֶקְנֶה בְּכֶסֶף מָלֵא כִּי לֹא אֶשָּׂא אֲשֶׁר לְךָ לַיקֹוָק וְהַעֲלוֹת עוֹלָה חִנָּם: וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקָל שֵׁשׁ מֵאוֹת" (דברי הימים א כ"א כד-כה).
לשיטת רבי יהודה הפתרון פשוט כל שבט נתן חמישים שקלים ביחד נאספו שש מאות שקלים. בשיעור הבא נמשיך בעזרת ד' לברר את הנושא.
