^ 1. במשנה (גיטין פ"ו ה"ז) פוסק רבי יוסי, שכאשר אדם אמר לשלושה אנשים 'תנו גט לאשתי', צריכים הם עצמם לכתוב את הגט, ולא יכולים למנות אחרים שיכתבו. והגמ' (גיטין ס"ו ע"ב) מבארת שטעמו הוא ש'מילי לא מימסרן לשליח'. ולכן ציווי על כתיבת גט היא 'מסירת דברים' בלבד, ואי אפשר למנות שליח לכך. החתם סופר (יו"ד ח"ב ס' שכא) מביא שתי מקורות לדבר: א. הגמ' (קידושין מא.) לומדת שניתן לעשות שליחות מפס' שנאמרו בקידושין וגירושין ותרומה, ובשלושתם יש 'מעשה' ממש ולא אמירה. ב. בגמ' (ב"מ צו.) נחלקו האמוראים אם הבעל יכול למנות שליח להפר את נדרי אשתו, רבי יאשיה אוסר שנאמר (במדבר ל,יד) "אישה יקימנו אישה יפרנו", ורבי יונתן מתיר כיוון ששלוחו של אדם כמותו. ונפסק בשו"ע (יו"ד רל"ד,ל) שאין יכולים לעשות שליח להפרת נדרי אשתו או לקיימם. הר"ן (שו"ת הר"ן ע"ז) כתב, שאף פרוזבול, אין עניינו מסירת השטרות בפועל, אלא אף היא נחשבת מסירת 'מילי' בלבד. ולכן פסק המהריק"ש (חו"מ סז,סקי"ט) שלא ניתן לעשות פרוזבול על ידי שליח, כיוון 'שמילי לא ממסרן לשליח'. וראיה לדבר מהגמ' (גיטין לז.) "רבנן דבי רב אשי מסרי מילייהו להדדי...". ובאר רש"י (שם) שאותם חכמים לא כתבו שטר פרוזבול, אלא הסתפקו באמירה לחבריהם שישבו כבית דין, שהחובות מסורים להם. וכך פסקו הרמב"ם (שמיטה ויובל פ"ט הכ"ז) והשו"ע (חו"מ סז,ה"כ) "תלמידי חכמים שהלוו זה את זה ומסר דבריו לתלמידים, ואמר מוסרני לכם שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה אינו צריך לכתוב פרוזבול, מפני שהן יודעים שהשמטת כספים בזמן הזה מדבריהם ובדברים בלבד היא נדחית". אולם באחרונים התירו: א. הברכי יוסף (או"ח תל"ד,אות ה) סובר שאם אדם אמר לשלוחו שיאמר לדיינים שמוסר להם חובותיו מועיל. כיוון שאף המשלח עצמו היה אומר אמירה בעלמא ולכן כשהשליח עצמו אומר מועיל, והוכיח זאת מכך שניתן לבטל חמצו על ידי שליח (שו"ע או"ח תלד,ה"ד). ב. הרב עובדיה יוסף (יב"ע ח"ב חו"מ ס' ה') התיר למנות שליח לכתיבת פרוזבול, וזאת לאור הבנת רבי עקיבא איגר (גיטין לב: ד"ה ולכאורה) בהגדרת 'מילי לא ממסרן לשליח' - שרק כאשר האמירה לא גומרת את כל המעשה, כגון לכתוב גט, אי אפשר למנות שליח. אך אם כל העניין נגמר עלי האמירה כמו ביטול גט, נחשב כמעשה ואפשר לעשות על ידי שליח. וראייתו מהגמ' (ב"מ צו. הובאה לעיל) שרבי יאשיה סבר שבעל לא יכול להפר את נדרי אשתו רק בגלל שנאמר בתורה (במדבר ל,יד) "אישה יקימנו אישה יפרנו", ולא בגלל שהפרת נדר היא 'מילי' ואי אפשר לעשותה על ידי שליח. וכך גם לעניין פרוזבול, כיוון "שתיכף כשמוסר הדברים בשם משלחו שהוא מוסר כל חובותיו לבית דין, נגמר כל העניין, שנמסרו כל החובות לבית דין, ויכולים לגבותם". וכתיבת הפרוזבול בשטר היא רק לראיה בעלמא כפי שעולה מהגמ' (גיטין לז. הובאה לעיל) שחכמים הסתפקו באמירה לחבריהם שישבו בבית דין, ולא כתבו שטר, וזאת בניגוד לגט ששם השטר אינו ראיה בעלמא אלא יוצר ומחיל את הגירושין. והסכים לדבר הציץ אליעזר (ח"ו ס' לט ס"ק י"א).