49. אמונה שלמה מביאה לביטחון בה'

האמונה השלמה היא מביאה לבטחון בד'. להכרה שכל מה שהקב"ה עושה הכל לטובה. ובטחון זה שכל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה הוא נותן את ההגנה האיתנה ביותר לנגד כל הפגעים והצרות המתרחשות בעולם. המאמין הבוטח בד' אינו נשבר מהצרות אלא מקבל אותם בשמחה והוא מצדיק עליו את הדין. מתוך התבוננות בהנהגת הקב"ה את עולמו הוא רואה את הטוב האלקי. הוא רואה עולם נפלא מלא חכמה, מליוני נבראים ולכל אחד צרכי קיום משלו ולכולם הקב"ה נותן את אוכלם בעיתו. ומשביע לכל חי רצון.

לא את כל פרטי ההנהגה האלקית אפשר להשיג ולהבין. אבל בהתבוננות כללית על כל הבריאה רואים את הסדר הנפלא את הצדק ואת הטוב האלקי המלא עולם. ומהכלל אל הפרט. כשם שכלל העולם מונהג לטובה. וזה כל ענינו של העולם לגלות את הטוב האלקי העליון מתוך כך גם הכרה אישית שכל מה שקורה לכל אחד ואחת בעולם הוא לטובה ולברכה. כזה היה נחום איש גם זו שכל צרה שבאה אליו אמר עליה גם זו לטובה. קבלת הצרות יכולה אפילו לשמח. כי אדם מרגיש שהצרות מכפרות על החטאים שחטא, וזה משמח אותו. כאדם הפורע חוב המרגיש הקלה ושמח בזה. איש כזה יודע גם לעודד אנשים אחרים בעת צרתם ולהקל עליהם והם מקבלים חזוק ממנו ומודים לו וזה מוסיף שמחה.

כל זה ביחס לצרות הפרטיות ואולם כך גם המבט על הצרות של הכלל. כאשר עולות על לבו מחשבות של צער על אורך הגלות על פזור האומה בכל הארצות. על החולשה הרוחנית והפיזית של עם ישראל שנאת ישראל האנטישמית. הלחץ שהגויים לוחצים אותנו. הוא מתנחם תחילה בהצדקת הדין הוא יודע שהכל ניתן על ד' שופט צדק דין אמת. והוא מתנחם שהצרות מכפרות והם מסלקות את עונש של העברות. הם מזככות את האומה ומכשירות אותה להדבק שוב אל ד' יתברך. אם עולה על הלב מחשבת יאוש האם יש תקוה האם עם ישראל יוכל פעם לשוב למעלתו להתאחד על כל המניעות אם עולה ההרהור התחיינה העצמות האלה. הוא מעלה לנגד עיניו את נס יציאת מצרים ואיך ישראל יצאו מעבדות לחרות וכמה מעלות טובות למקום עלינו כמה נסים ונפלאות עשה ד' לנו אז. וזה מבטיח את תקות העתיד. והאמונה בגאולת ישראל השלמה. אינה שטחית חצונית והדבור עליה אינו כצפצוף הזרזיר אלא היא איתנה וחזקה.

זהו תיאורו של היהודי השלם זו מדרגת החסיד בישראל כך מתאר אותו החבר לפני מלך כוזר. ומלך כוזר כששמע זאת מגיב ואומר איש כזה חיי חיים מאושרים אפילו בגלות אמונתו ובטחונו מגן עליו מכל הצרות והוא זוכה באמונתו זו בשני עולמות גם טוב לו בעולם הזה וגם וגם הוא בן עולם הבא.

לעומת זאת מי שמתמרמר ואינו נושא את עול הצרות באהבה אלא הוא סובל מהם ולא רוצה בהם הוא מפסיד כמעט את כל שכרו בשני העולמות חוסר האמונה והבטחון גורמים לו להפסיד את העולם הבא וגורמים לו לסבול בעולם הזה. אך המאמין מאושר וזוכה בשניהם. זה היה עוד פרק ביסודות האמונה על-פי הכוזרי.