ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

איגרת השמד חלק ז'

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה אגרת השמד Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

י"ח כסלו התשע"ו

איגרת השמד חלק ז'

י"ח כסלו התשע"ו



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

אורך דברי המעתיק
וְלוּלֵי שֶׁהִסְכַּמְנוּ בִּתְחִלַּת דְּבָרֵינוּ שֶׁלֹּא נִזְכֹּר* כֹּל דִּבְרֵי זֶה הַמַּעְתִּיק - הִשְׁמַעְתִּים לְךָ, וְהָיִיתִי מַאֲרִיךְ, וְתִרְאֶה אֵיךְ יִסְכֹּל הָאָדָם עֶרְכּוֹ לְזֶה הַשִּׁעוּר* עַד שֶׁיְּדַבֵּר בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְיִשְׁלַח יָדוֹ וְיִכְתֹּב, וְיַעֲנֶה כְּשֶׁיִּשְׁאָלֵהוּ שׁוֹאֵל בְּעַד שְׁאֵלָה כְּמוֹ שֶׁזָּכַרְנוּ, וְיָשִׁיב עָלֶיהָ תְּשׁוּבוֹת שֶׁאֵינָן כָּעִנְיָן, וְיָבִיא רַאֲיוֹתָיו בְּעֵדִים זוֹמְמִין, וּבִמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, וּבְמִצְוַת צִיצִית, וּבְמִצְוַת תְּפִלִּין, וּבְחוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר, וּבְהַרְבָּעַת בְּהֵמָה, כְּאִלּוּ הַשּׁוֹאֵל יִשְׁאָלֵהוּ שֶׁיְּחַבֵּר לוֹ 'אַזְהָרוֹת'* יִמְנֶה בָּהֶן כֹּל הַמִּצְווֹת. וְאָמַר כְּמוֹ כֵן שֶׁהַיִּשְׁמְעֵאלִים יֵשׁ לָהֶם עֲבוֹדָה זָרָה בְּמֶכָּה וּבִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים, כְּאִלּוּ הַשּׁוֹאֵל יִשְׁאָלֵהוּ אִם יַעֲלֶה לָחֹג שָׁם אִם לֹא. וְאָמַר כְּמוֹ כֵן שֶׁהַמְשֻׁגָּע הָרַג מִיִּשְׂרָאֵל כ"ד אֶלֶף, כְּאִלּוּ הַשּׁוֹאֵל יִשְׁאָלֵהוּ אִם יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְרַבִּים כְּמוֹ אֵלֶּה. וּבֶאֱמֶת הָיָה רָאוּי לָאִישׁ הַזֶּה לְהִתְבּוֹנֵן בְּדַרְכֵי שְׁלֹמֹה ע"ה בְּאָמְרוֹ: "אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ, וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָּבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" (קהלת ה, א), שֶׁאִלּוּ הִתְבּוֹנֵן בַּפָּסוּק הַזֶּה, הָיָה יוֹדֵעַ כִּי כֹּל מִי שֶׁיָּשִׁיב עַל שְׁאֵלָה אוֹ יָדִין בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר, שֶׁהוּא מוֹצִיא דָּבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, וְלֹא הָיָה נוֹפֵל בְּמַה שֶּׁנָּפַל.

לשיטתו איש משומד שמתפלל – עבֵרה בידו
וה' יוֹדֵעַ וָעֵד, שֶׁאֲפִלּוּ חֵרֵף וְגִדֵּף יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁגִּדֵּף, וְהֵטִיחַ* וְהוֹסִיף דְּבָרִים יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהוֹסִיף - לֹא הָיָה קָשֶׁה עָלֵינוּ דְּבָרָיו, וְלֹא בִּקַּשְׁנוּ עֵזֶר לְעַצְמֵנוּ בְּשׁוּם פָּנִים, אֲבָל אָמַרְנוּ: נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ, כִּי לה' אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ. וְהָיָה מוֹסִיף בְּעֵינֵינוּ גְּדֻלָּה וּמַעֲלָה, וְנֹאמַר כִּי לְשֵׁם שָׁמַיִם נִתְכַּוֵּן. לְפִי שֶׁאָנוּ מַכִּירִים עֶרְכֵּנוּ וְלֹא נִסְכֹּל אוֹתוֹ, יָדַעְנוּ ה' רִשְׁעֵנוּ, עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ כִּי חָטָאנוּ לָךְ. וְלֹא הָיִינוּ תּוֹפְשִׂים עָלָיו, לוּלֵי שֶׁכָּתַב שָׁם פֶּרֶק אֶחָד, לֹא יֵאוֹת לָנוּ לְהַעֲלִים עַיִן מִמֶּנּוּ וּלְהַחֲרִישׁ לָנוּ, וְהוּא אָמְרוֹ שֶׁמִּי שֶׁהִתְפַּלֵּל מֵאַנְשֵׁי הַשְּׁמָד* אֵין לוֹ שָׂכָר בַּתְּפִלָּה הַהִיא, וַעֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ. וְיָדַעְנוּ כִּי כֹּל מִי שֶׁיְּחַבֵּר סֵפֶר, יִהְיוּ דְּבָרָיו אֱמֶת אוֹ שֶׁקֶר, אֵין סָפֵק שֶׁיְּפֻרְסַם בִּידֵי בְּנֵי אָדָם. וְזֶהוּ מַה שֶּׁהִרְבָּה הַדֵּעוֹת הַנִּפְסָדוֹת בִּבְנֵי אָדָם, לְפִי שֶׁאֵין בֵּינְךָ וּבֵין הַדֵּעוֹת הַנִּפְסָדוֹת אֶלָּא מַה שֶּׁיּוּחַק בַּסֵּפֶר וְתֵעָשֶׂה לוֹ כַּת* בְּלִי סָפֵק. לְפִיכָךְ פָּחַדְנוּ שֶׁתַּגִּיעַ הַתְּשׁוּבָה הַהִיא מֵאַחַר יָמִים בִּידֵי עַם הָאָרֶץ, וְיִמְצָא בָּהּ שֶׁאֵין לוֹ שָׂכָר בַּתְּפִלָּה, וְלֹא יִתְפַּלֵּל עוֹד. וּכְמוֹ כֵן יֶתֶר הַמִּצְווֹת - הִתְבָּאֵר מִדְּבָרָיו שֶׁאֵין לוֹ שָׂכָר בְּמַעֲשֵׂה אַחַת מֵהֶן.
___________________________________
נִזְכֹּר – נזכיר. אֵיךְ יִסְכֹּל וכו' – איך האדם יוריד את ערך חכמתו. אַזְהָרוֹת – פיוטים המונים את כל המצוות. הֵטִיחַ – אמר דברים בצורה תקיפה. אַנְשֵׁי הַשְּׁמָד – האנשים שהשתמדו. תֵעָשֶׂה לוֹ כַּת – תיווצר חבורת אנשים שתאחז בדעה זו.


ביאורים

הרמב"ם מסיים את טענותיו כנגד הקנאי בנקודה המהותית ביותר – אילו היה יודע שדבריו נאמרים לפני ה', לא היה נופל. שורש הטעות של הקנאי היא חיסרון ביראת שמים. כאשר אדם חש שהוא עומד לפני ה', הוא נחשף אל המֵמד הרוחני, העולם הפנימי – עולם מדויק ועמוק. הוא יודע להגדיר את הדברים בצורה ברורה וקצרה, לגעת בעיקרי הדברים, והכי חשוב – לבחון את הדברים במבט מעמיק שחודר את הרובד השטחי.
למרות כל הטענות החמורות שהעלה עד כה הרמב"ם, הוא מציין שלא היה צורך להגיב על הדברים. כאשר אנו שומעים תוכחה, גם אם היא אינה נכונה ומדויקת, ואפילו כוללת אמירות מוטעות לחלוטין שמקורן בשגיאות חמורות בעניינים יסודיים – יש לשמוע את הדברים בענווה ומתוך בושה בחטאינו והפגמים שבהם אנו לוקים. אף לאומר הדברים היינו מתייחסים בכבוד ואומרים שלמרות שטעה – לשם שמים נתכוון. יש לברור את הטוב מתוך הפסולת ולקחת את הנקודה הטובה שקיימת מולנו – קריאה לשוב אל ה' ולקיים דברו במסירות, ובודאי שיש לנו במה להשתפר בתחום זה. כמובן אין ליישם את הדברים בצורה המעוותת שבה נאמרו, אבל בהחלט אפשר לקחת מהם חיזוק לדרכה האמִתית של התורה ולהוציא מעז מתוק.
אך ישנה אמירה אחת שכנגדה אסור לשתוק – פגיעה במצוות ה'. אותו קנאי טען שלאותם אנוסים אין שכר על המצוות שהם עושים. טענה כזאת עלולה להתגלגל לאדם שאינו בקי בתורה והוא יפסיק לקיים מצוות. המצוות הן אבן יסוד בדרכה של היהדות, ואין לשתוק כנגד אפשרות של פגיעה בהן. הן חושפות את האור האלוהי ומביאות אותו לעולם המעשה. 'מצוה' מלשון 'צוותא' – צוות וחיבור אל ה'. הרמב"ם מגלה לנו שמכל הטעויות החמורות בדברי הקנאי שכנגדן טען עד כה – טעות זו היא הקשה והחמורה מכולן, וכדי להפריכה כתב הרמב"ם את האיגרת.

הרחבות
 האם הישמעאלים נחשבים לעובדי עבודה זרה?
וְאָמַר כְּמוֹ כֵן שֶׁהַיִּשְׁמְעֵאלִים יֵשׁ לָהֶם עֲבוֹדָה זָרָה בְּמֶכָּה. הראשונים דנו בשאלה האם הישמעאלים נחשבים לעובדי עבודה זרה. מצד אחד הם מאמינים באל אחד, אולם מצד שני הם משתחווים לאבן במֶכָּה, וכן הגמרא אומרת שיש מקום עבודה זרה בארץ ערב (ערביא) [עבודה זרה יא:]. בשאלה זו נחלקו הראשונים: הרמב"ם סובר שאכן בתחילה הישמעאלים היו עובדי עבודה זרה לעבודת פעור ומרקוליס. אולם הישמעאלים כיום "אינם עובדי ע"ז כלל, וכבר נכרתה מפיהם ומלבם, והם מיחדים לאל יתעלה יחוד כראוי... ואם יאמר אדם שהבית שהם מקלסין אותו בית ע"ז הוא, וע"ז צפוּנה בתוכו שהיו עובדין אותה אבותיהם מה בכך. אלו המשתחוים כנגדו היום אין לבם אלא לשמים. וכבר פירשו רז"ל בסנהדרין שאם השתחוה אדם לבית ע"ז והוא סבור שהוא בית הכנסת הרי לבו מסור לשמים" [שו"ת הרמב"ם, תמח].
לעומת זאת הר"ן סובר שלמקומות הקדושים לישמעאלים יש דין עבודה זרה, כיוון ש"אף על פי שאין טועים אחריהם לעשותן אלהות, הואיל ומשתחוים לפניהם השתחואה של אלהות (כלומר שעובדים ומשתחווים לאותם מקומות, כגון לאבן שבמכה) דין עבודת אלילים יש להן" [חידושי הר"ן סנהדרין סא:]. אם-כן, הישמעאלים נחשבים לעובדי עבודה זרה אף שמאמינים באל אחד.
ממחלוקת זו נגזרת סוגיה נוספת: האם מותר להיכנס למסגד? הרב וולדנברג פסק כר"ן, שמקום תפילתם של הישמעאלים מוגדר כעבודה זרה ולכן אסור להיכנס אליו [ציץ אליעזר יד, סא]. ואילו הרב עובדיה יוסף טען שאילו היה הר"ן רואה את דברי הרמב"ם, היה מודה לו, כיוון "שבודאי הרמב"ם היה בקי בהם (בישמעאלים) ביותר". על פי זה פסק שמסגדים אינם מוגדרים כמקום עבודה זרה ומותר להיכנס אליהם ואף להתפלל בהם [יביע אומר ז, יו"ד, יב]. (ראה להלן הרחבה ביום כט טבת)

לעילוי נשמת משולם יהודה בן אברהם ז"ל
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il