ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אגרת השמד
איגרת השמד חלק י"א
וְקִדּוּשׁ הַשֵּׁם הוּא הֵפֶךְ חִלּוּל הַשֵּׁם. וְזֶה, שֶׁהָאָדָם כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה מִצְוָה מִן הַמִּצְווֹת, וְלֹא יְעָרֵב עִמָּהּ כַּוָּנָה מִן הַכַּוָּנוֹת, אֶלָּא מִצְוַת ה' וַעֲבוֹדָתוֹ לְבַד - הִנֵּה הוּא קִדֵּשׁ הַשֵּׁם, וְאִם עָשָׂה בְּקָהָל - קִדֵּשׁ הַשֵּׁם בְּרַבִּים. וּכְמוֹ כֵן אִם נִשְׁמְעוּ מִמֶּנּוּ שְׁמוּעוֹת טוֹבוֹת - קִדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם. וְכֵן אִם הִתְנַהֵג הֶחָכָם מִנְהָג יָפֶה - הִנֵּה קִדֵּשׁ אֵת הַשֵּׁם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ*: "בִּזְמָן שֶׁאָדָם" וְכוּ' עַד "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיה מט, ג). וְּכמוֹ כֵן אָדָם גָּדוֹל כְּשֶׁיִּמְנַע עַצְמוֹ מֵעִנְיָנִים מְכֹעָרִים אֵצֶל בְּנֵי אָדָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם בְּעֵינָיו מְכֹעָרִים - וַדַּאי זֶה קִדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ" (משלי ד, כד).
גודל העוון בחילול השם
וְחִלּוּל הַשֵּׁם הוּא עָווֹן גָּדוֹל, שׁוֹגֵג יֵעָנֵשׁ כְּמֵזִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז"ל: "אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד בְּחִלּוּל הַשֵּׁם" (אבות ד, ד). וְכֹל הָעֲווֹנוֹת יַאֲרִיךְ* ה' עֲלֵיהֶם, חוּץ מֵחִלּוּל הַשֵּׁם שֶׁאֵין מַאֲרִיכִין לוֹ, וְכָךְ אָמְרוּ: "אֵין מַקִּיפִין לְחִלּוּל הַשֵּׁם, מַאי אֵין מַקִּיפִין - אֵין עוֹשִׂין לוֹ כְּחֶנְוָנִי הַמַּקִּיף" (קידושין מ ע"א), כְּלוֹמַר שֶׁיִּפָּרְעוּ מִמֶּנּוּ מִיָּד. וְכֹל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ - הַקב"ה נִפְרָע מִמֶּנּוּ בַּגָּלוּי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: "כֹּל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ בַּגָּלוּי" (אבות ד, ד). וְהֶעָווֹן הַזֶּה גָּדוֹל יוֹתֵר מִכֹּל הָעֲווֹנוֹת, שֶׁאֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים וּתְשׁוּבָה וְיִסּוּרִין מְכַפְּרִין, אֶלָּא כֻּלָּן תּוֹלִין וּמִיתָה מְכַפֶּרֶת, וְכָךְ אָמְרוּ ז"ל: "כֹּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ חִלּוּל הַשֵּׁם אֵין כֹּחַ בַּתְּשׁוּבָה לִתְלוֹת, וְלֹא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר, וְלֹא בַּיִּסּוּרִין לְמָרֵק, אֶלָּא כֻּלָּן תּוֹלִין וּמִיתָה מְמָרֶקֶת*, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת אִם יְכֻפָּר הֶעָווֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן' (ישעיה כב, יד)" (יומא פו ע"א). וְכֹל זֶה כְּשֶׁיִּהְיֶה מְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בִּרְצוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר.
גודל המצווה בקידוש השם
וּכְמוֹ שֶׁחִלּוּל הַשֵּׁם הוּא עָווֹן גָּדוֹל - כָּךְ קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הִיא מִצְוָה גְּדוֹלָה, וְגוֹמְלִין לוֹ טוֹבָה גְּדוֹלָה הַרְבֵּה מְאֹד. וְכֹל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל חַיָּב בִּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז"ל בְּסִפְרָא: "'אֲנִי ה' (אשר הוצאתי) [מְקַדִּשְׁכֶם הַמּוֹצִיא] אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה'' - עַל מְנָת כָּךְ הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם שֶׁתְּקַדְּשׁוּ אֶת שְׁמִי בָּרַבִּים" (ספרא לויקרא כב, לג). וְאָמְרוּ בְּפֶרֶק 'בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה': "בָּעוּ מִנֵּיהּ* מֵרַ' אַמִּי: בֶּן נֹחַ* מְצֻוֶּה עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם אוֹ לֹא?" (סנהדרין עד ע"ב) - שְׁמַע מִנַּהּ* יִשְׂרָאֵל לֹא צָרִיךְ בַּעְיָא דִּמְצֻוֶּה הוּא עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, דִּכְתִיב: "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב, לב).
___________________________________
שֶׁאָמְרוּ – חז"ל במסכת יומא פו. יַאֲרִיךְ – מאריך את הזמן עד שייענש האדם. מְמָרֶקֶת – מנקה. בָּעוּ מִנֵּיהּ – שאלו ממנו. בֶּן נֹחַ – גוי. שְׁמַע מִנַּהּ וכו' – שומעים מן השאלה שברור שישראל מצֻווה.
ביאורים
תפקיד מיוחד הוטל על עם ישראל – להיות אלה שמופקדים על השראת השכינה וגילויה בארץ. העולם נברא בידי הבורא כעולם גשמי , שבו העולם הרוחני הקדוש אינו מתגלה כשלעצמו, כל עוד לא נעשים בו מעשים מיוחדים לצורך כך. תפקידם של עם ישראל הוא לגרום לגילוי הקודש בעולם הזה. דבר זה הם עושים הן בעצם לימוד התורה וקיום מצוותיה, והן בהפצת שם ה' בעולם, וגרימה ליותר ויותר נבראים לדעת ולאהוב את הבורא. זו הדרך להביא את העולם לייעודו עד ש"ידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו" [תפילות הימים הנוראים].
ממילא ענייני קידוש השם וחילול השם בעולם נוגעים בתפקיד המרכזי של עם ישראל, וכל אחד ואחד מצֻווה על קידוש השם. זו הסיבה שהקב"ה מייחס לעניין זה חשיבות עליונה מאוד, הן לחומרת עונשו של מחלל השם, והקושי לכפר על מעשיו, והן על גדולתו של מקדש שם שמים.
כיצד, אם-כן, יוכל האדם להיות ממקדשי השם? על האדם להרגיל את עצמו להרבות בקיום התורה והמצוות, ולעשות זאת אך ורק לשם שמים. אפילו מצוה שאדם מקיים בינו לבין בוראו ואיש אינו רואהו, מרבה את קידוש השם בעולם, ומוסיפה קדושה במציאות. ואם בני האדם שמים לב להקפדתו לקיים את המצוות, יהיה קידוש השם גדול יותר – קידוש השם ברבים . נוסף לזה, אדם שהוא ירא ה' ומוכר כתלמיד חכם – אם ינהג באופן נעלה – יקפיד על הנהגות מוסריות תקינות ויברח מדבר שיש בו כיעור כלשהו או אינו ישר, יזכה לקדש את השם בעיני הבריות. דרך הנהגתו של התלמיד-חכם תביא את בני האדם להתרשם מגדלות הבורא וההולכים בדרכיו, ולרצות לדבוק בו. המחשבה התמידית על החובה לקדש שם שמים מלבד התביעה לעומק אמונה ואמִתיות שהיא מוסיפה לעבודת השם של היהודי, היא מובילה אותו גם להתבונן בהשפעות ה'חינוכיות' של מעשיו על הסובבים אותו.
הרחבות
עבודת ה' בכוונה שלמה
וְלֹא יְעָרֵב עִמָּהּ כַּוָּנָה מִן הַכַּוָּנוֹת, אֶלָּא מִצְוַת ה' וַעֲבוֹדָתוֹ לְבַד. במקום אחר מרחיב הרמב"ם בעניין הכוונה הרצויה בעבודת ה', וכותב שהעבודה השלמה היא העבודה מאהבה. ומהי העבודה מאהבה? על כך הוא כותב: "שלא ישים תכלית החכמה לא שיגדלוהו בני אדם ולא שירוויח ממון... ולא תהיה אצלו תכלית החכמה אלא ידיעתה בלבד , וכן אין תכלית האמת אלא שידע שהיא אמת. והמצוות אמת ולפיכך תכליתן – קיומן" [פירוש המשנה, הקדמה לפרק חלק]. לפי הרמב"ם, האדם שעובד את ה' מאהבה מקיים את המצוה כיוון שזו האמת, ולא בשביל שיחשב לאדם המקפיד במצוות. בהמשך דבריו הוא כותב שקשה מאוד לעבוד כך ולכן התירו להמון העם לעבוד אף 'שלא לשמה', שמתוך כך יבואו לעבודה לשמה.
וכאן מופיעה השאלה הגדולה: כיצד נוכל לעבוד את ה' לשמה? מה יגרום לאדם לעשות האמת מפני שהיא אמת? הייתכן לאדם לעשות דבר שאינו מקבל ממנו שום תועלת?
הרב קוק מבאר זאת על פי משל: אדם אחד צפה שבמדינה מסוימת תתרחש רעידת אדמה בעוד מספר ימים. הוא הזהיר את כולם מפני העתיד להתרחש ואנשים קיבלו את עצתו והתרחקו ממקום הסכנה. ואכן לאחר כמה ימים התרחשה רעידת אדמה, ואלפי בני אדם ניצלו בזכות אותו אדם. באו לאותו אדם ונתנו לו פרס כספי גדול על תושייתו וחכמתו. אם אותו אדם ישמח על קבלת הפרס יותר מעל עצם ההצלה – ודאי נחשבהו לאדם פחות ומגונה. שהרי עצם ההצלה היא ודאי דבר נפלא ומשמח. כך גם בעבודת ה', כשהאדם מבין את גודל האמת בתורה ובמצוות ואת גדולתו של הבורא יתברך – מיד ירצה לעובדו מאהבה בלא שום סיבה חיצונית אחרת (מוסר אביך ב, ד, עיין שם שמרחיב עוד בזה, וראה גם בתוספת עומק באגרות הראי"ה א, מד).
לרפואת ג'וסלין שמחה בת מסעודה דורה דיה הי"ו
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
