ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אגרת השמד
איגרת השמד חלק י"ב
הַמִּין הַשְּׁלִישִׁי - בְּמַדְרֵגַת הַנֶּהֱרָגִים עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם וְהָאֲנוּסִים בְּאֹנֶס הַשְּׁמָד.
דַּע, שֶׁכֹּל מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ ז"ל "יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר*" - אִם נֶהֱרַג כְּבָר קִדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם. וְאִם הָיָה בַּעֲשָׂרָה* מִיִּשְׂרָאֵל - קִדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם בְּרַבִּים, כַּחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, וְדָנִיֵּאל, וַעֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת, וְשִׁבְעַת בְּנֵי חַנָּה, וּשְׁאָר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַנֶּהֱרָגִים עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, הָרַחֲמָן יִקֹּם נִקְמַת דְּמֵיהֶם בְּקָרוֹב. וּבַעֲדָם נֶאֱמַר: "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי, כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח" (תהלים נ, ה). וְאָמְרוּ ז"ל: "'הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם' וְגוֹ' (שיר השירים ב, ז), 'הִשְׁבַּעְתִּי' - בְּדוֹרוֹת שֶׁל שְׁמָד, 'בִּצְבָאוֹת' - שֶׁעָשׂוּ צִבְיוֹנִי* וְעָשִׂיתִי צִבְיוֹנָם, 'אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה' - שֶׁהָיוּ שׁוֹפְכִים דָּמָם עָלַי כְּדַם צְבִי וְאַיָּל, וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: 'כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם' (תהלים מד, כג)" (שיר השירים רבה ב, א). וְאִישׁ שֶׁזִּכָּהוּ ה' לַעֲלוֹת בַּמַּעֲלָה הָעֶלְיוֹנָה הַזֹּאת, כְּלוֹמַר שֶׁיֵּהָרֵג עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, אֲפִלּוּ הָיוּ עֲווֹנוֹתָיו כְּיָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַחֲבֵרָיו - הוּא מַנְחִיל* לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ, וַאֲפִלּוּ לֹא הָיָה תַּלְמִיד חָכָם. וְכֵן אָמְרוּ ז"ל: "מָקוֹם* שֶׁהֲרוּגֵי מַלְכוּת עוֹמְדִין אֵין כֹּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּמְחִצָּתָן" (פסחים נ ע"א; בבא בתרא י ע"ב). וְהִקְשׁוּ: "אִילֵימָא* רַ' עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו - כֹּל שֶׁכֵּן דְּאִיכָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֶלָּא הֲרוּגֵי לוּד*".
העובר על שלוש העברות ולא נהרג – לא קידש השם אבל אינו נחשב כעובר עבֵרה
וְאִם לֹא יֵהָרֵג, וְעָבַר מִפְּנֵי הָאֹנֶס וְלֹא נֶהֱרַג - לֹא הֵטִיב לַעֲשׂוֹת, וְהוּא מְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּאֹנֶס. אָמְנָם אֵינוֹ חַיָּב עֹנֶשׁ מִכֹּל שִׁבְעָה עֳנָשִׁים*, שֶׁלֹּא מָצִינוּ בַּתּוֹרָה כֻּלָּהּ, לֹא בַּקַּלּוֹת וְלֹא בַּחֲמוּרוֹת, מָקוֹם שֶׁיְּחַיֵּב ה' גְּמוּל* מִגְּמוּלֵי הָעֹנֶשׁ לָאָנוּס, אֶלָּא לָעוֹשֶׂה בְּרָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה" וְגוֹ' (במדבר טו, ל), אוּלָם הָאָנוּס לֹא. כָּךְ כָּתוּב בְּכֹל הַתַּלְמוּד: "אָנוּס דְּאוֹרַיְתָא* הוּא, דִּכְתִיב: 'כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ' וְגוֹ' (דברים כב, כו)" (עיין נדרים כז ע"א ובמקבילות). וּבְהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת אָמְרוּ: "אָנוּס רַחְמָנָא פְּטָרֵיהּ*" (שם). וְלֹא נִקְרָא לֹא פּוֹשֵׁעַ וְלֹא רָשָׁע וְלֹא פָּסוּל לְעֵדוּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה עֲבֵרוֹת יִפָּסֵל בָּהֶן לְעֵדוּת, אֶלָּא שֶׁהוּא לֹא קִיֵּם מִצְוַת קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ 'מְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּאֹנֶס', וְאֵינוֹ כְּמוֹ מְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּרָצוֹן בְּשׁוּם פָּנִים.
___________________________________
אַל יַעֲבֹר – לא יעשה את העבֵרה. בַּעֲשָׂרָה – בפני עשרה. צִבְיוֹנִי – רצוני. מַנְחִיל – נוחל, זוכה. מָקוֹם – מדרגה. אִילֵימָא – אם תאמר. הֲרוּגֵי לוּד – שלא היו מפורסמים בצדקתם, ומסרו את הנפש. שִׁבְעָה עֳנָשִׁים – ארבע מיתות בית דין, כרת, מיתה בידי שמים ומלקות. גְּמוּל – שכר או עונש. דְּאוֹרַיְתָא – פטורו מופיע בתורה. רַחְמָנָא פְּטָרֵיהּ – ה' פוטרו.
ביאורים
סביב העיסוק בענייני גזֵרות השמד נדרש הרמב"ם לעניינם של אלה שנאלצים למסור את נפשם על קידוש השם וליהרג, וכן לאלה שלא עשו כנדרש מהם, ועבדו עבודה זרה מחמת האונס.
כל אחד מעם ישראל נברא כדי לגלות את מלכות ה' בעולם ולקדש את שמו. דרכו של עולם הוא שכל אדם חי בעולם מספר מסוים של שנים, ולאחר מכן מסיים את חייו ונפטר בדרך מסוימת. במשך כל הדורות, ובייחוד מאז שהחלו עם ישראל לגלות מארצם, זכו יהודים רבים לסיים את חייהם ולמות על קידוש השם. חז"ל לימדו אותנו שאותם אנשים זכו במעלה גדולה מאוד. אנשים אלו נתנו את עצם החיים שלהם ומסרו את חלקם בעולם הזה למען קידוש שמו יתברך, ולכן שכרם רב מאוד. הרמב"ם מדגיש שאף אם במשך חייהם היו אותם אנשים רחוקים משמירת תורה ומצוות ואף דבוקים בחטא, הם יזכו למעלה כה עליונה – עד כדי כך שאין מי שיוכל להגיע למדרגתם ולהיות במחיצתם בעולם הבא.
מכאן הוא עובר לדון בעניינם של אלה שלא עשו כנדרש מהם ועבדו עבודה זרה באונס. אותם אנשים עשו מעשה חמור ביותר, ונכשלו בעבֵרה שהיא מהחמורות ביותר, אולם מכיוון שמעשיהם לא נבעו מתוך רצון חופשי, אלא מחמת אונס, חומרת מעשיהם אינה כה גדולה, אף שבחירתם לא הייתה נכונה. היחס לאנשים אלו יהיה כאל מי שביטל מצוות קידוש השם וחילל את שמו באונס, ואינו קרוב כלל ליחס אל מי שעשה את אותו המעשה במזיד מתוך רצון חופשי.
הרחבות
מאיפה הכוח למסור את הנפש?
וּשְׁאָר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַנֶּהֱרָגִים עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, הָרַחֲמָן יִקֹּם נִקְמַת דְּמֵיהֶם בְּקָרוֹב. לצערנו, במהלך השנים נגזרו גזֵרות שמד רבות על עם ישראל, ורבים מסרו את נפשם על קידוש השם. רבי אריה לייב צינץ (שהיה אחד מגדולי הדור בפולין לפני כמאתיים שנה) הסביר שאת הגבורה הנצרכת לכך קיבלנו מאברהם אבינו: "עשרה ניסיונות ניסה הקב"ה את אברהם אבינו ועמד בכולם. והנסיון העשירי הוא נסיון העקידה. והנה כבר צווחו בזה מה זה הניסיון שחושבים לאברהם, הלא כמה וכמה נפשות מישראל אשר הערו (– מסרו בגבורה) נפשם למות עבור קדושת שמו יתברך, וסבלו ענויים אשר אין לשער, ולמה זה נחשב ניסיון לעקידה, וכמה שחטו תינוקות בזמן השמד שלא יטמעו בגויים. אמנם בכל דבר ההתחלה היא העיקר, והמתחיל הוא האב המוריש בכח מדה טובה שבו לבניו (את המידה הטובה) והתולדות הם ענפים מן השורש. אחד היה אברהם אוהבו יתברך, ומזה נקנה לנו כל מדות טובות" [תורת המהרא"ל, אבות ה ג]. והוסיף לבאר זאת רבי חיים מוולוז'ין : "כי כמה מדות שהצדיק טרח ויגע להשיגם – לבניו אחריו המה כטבע מוטבע, ובקצת יגיעה יגיעו לזה. כמו שנראה בחוש שרבים מעמי ארץ מהיהודים מוסרים את עצמם על קידוש השם. והוא מוטבע בנו מאבינו אברהם שמסר נפשו לאור כשדים על אמונתו. וכן כל העשרה נסיונות היו להישיר הדרך לפנינו. וכן ההתעוררות לאדם פתאום לילך לארץ הקודש הוא מנסיון 'לך לך'" [רוח חיים (על פרקי אבות), ה, ג].
להצלחת אחיקם יחיה בן שרה הי"ו
לעילוי נשמת משולם יהודה בן יעקב דוד ז"ל
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
