ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אגרת השמד
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
נעה בת בת אל מזל
וְאוּלָם מִי שֶׁיֹּאמַר, אוֹ מִי שֶׁיַּעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ ז"ל: "יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר", שֶׁאִם עָבַר שֶׁיִּהְיֶה חַיָּב מִיתָה - זֶהוּ טָעוּת גְּמוּרָה. שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁאֲסַפֵּר, וְזֶה, שֶׁהוּא מְצֻוֶּה שֶׁיֵּהָרֵג, וְאִם לֹא נֶהֱרַג - אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה, וַאֲפִלּוּ עָבַד עֲבוֹדָה זָרָה בְּאֹנֶס - אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת, וְכֹל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יַהַרְגוּהוּ בֵּית דִּין. וְזֶה הָעִקָּר הוּא מְבֹאָר בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, אָמַר ה' בְּנוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ: "'(ונתתי) [וַאֲנִי אֶתֵּן] אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא' - לֹא אָנוּס וְלֹא שׁוֹגֵג וְלֹא מֻטְעֶה" (ויקרא כ, ג וספרא שם). הִנֵּה שֶׁאָמַר שֶׁאָנוּס אוֹ שׁוֹגֵג אוֹ מֻטְעֶה אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת, אַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיֶה חַיָּב אִם עָשָׂה בְּמֵזִיד וּבְרָצוֹן כָּרֵת. וְכֹל שֶׁכֵּן עֲבֵרוֹת שֶׁיְּחַיֵּב עַל זְדוֹנָם מַלְקוֹת אַרְבָּעִים בְּרָצוֹן - שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּב אִם עָשָׂה בְּאֹנֶס בְּמַלְקוֹת בְּשׁוּם פָּנִים. וְחִלוּל הַשֵּׁם בְּלָאו הוּא, כְּמוֹ שֶאָמַר ה' יִתְעַלֶּה: "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" וְגוֹ' (ויקרא כב, לב). וְיָדוּעַ הוּא שֶׁשְּׁבוּעַת שֶׁקֶר הוּא חִלּוּל הַשֵּׁם, שֶׁכֵּן כְּתִיב: "וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'" (ויקרא יט, יב), וְעִם כֹּל זֶה לְשׁוֹן הַמִשְׁנָה: "נוֹדְרִין לֶהָרָגִין וְלֶחָרָמִין וְלַמּוֹכְסִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בְּנֵדֶר, בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף בִּשְׁבוּעָה" (נדרים כז ע"ב). וְהָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה הֵם מְבֹאָרִים בְּעַצְמָם, וְאֵין צָרִיךְ לְהָבִיא עֲלֵיהֶם רְאָיָה בְּשׁוּם פָּנִים, כִּי אֵיךְ יוּשַׂם דִּין מִי שֶׁעָשָׂה בְּאֹנֶס כְּדִין מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּרָצוֹן?
במקום שצריך לעבור אסור לההרג
[וּבְמָקוֹם] שֶׁאָמְרוּ חז"ל "יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג", וְרָאָה אִישׁ אֶחָד עַצְמוֹ שֶׁהוּא יוֹתֵר יָקָר* מֵהַחֲכָמִים וְיוֹתֵר מְדַקְדֵּק בַּמִּצְווֹת, וְהִתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה בְּפִיו וּבִלְשׁוֹנוֹ, וְקִדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם לְפִי דְּבָרָיו וּמַחְשַׁבְתּוֹ - הוּא חוֹטֵא וּמוֹרֵד בְּמַעֲשָׂיו, דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וְהוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, לְפִי דְּבַר הָאֵל יִתְעַלֶּה: "'אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם' (ויקרא יח, ה) - וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם" (יומא פה ע"ב).
___________________________________
יָקָר – חשוב.
ביאורים
הרמב"ם ממשיך להסביר ולהוכיח כאן, שלא ייתכן להתייחס באופן שווה לאדם שעובר על עבֵרה זאת ודומות לה מכוח בחירתו החופשית, לבין מי שעושה זאת מאונס, מתוך חשש לחייו. וממילא גם העונשים הקשים שנענשים בהם הנכשלים בעבֵרות הללו אינם שייכים לאלה שעוברים עליהם באונס. הדברים מהווים עידוד וחיזוק לאלה שלא עמדו בניסיון הקשה, ומלמדים אותם שלמרות מעשיהם יש להם תקווה ושייכות לעם ישראל ולאמונתו.
לאחר מכן הוא פונה לעסוק באלה שנהרגו כדי לא לעבור עבֵרות אחרות. הכלל הנקוט בידינו שאם קורה מקרה שאדם נאלץ לעבור על כל ציווי התורה, באופן שאם לא יעשה זאת יגיע לכלל סכנה, עליו לעבור על הציווי ולא ליהרג. ההדרכה של 'יהרג ואל יעבור' שייכת אך ורק בשלוש העבֵרות החמורות או במקרים מיוחדים אחרים (כמו שעת השמד ועוד). כאן דן הרמב"ם בעניינו של מי שרוצה ליהרג כדי שלא לעבור על אחת מהמצוות האחרות. לשיטת הרמב"ם דבר זה אסור ואף חמור מאוד. ציווי התורה מחייב אותנו לבחור בחיים אפילו במחיר של ויתור על קיום המצוות.
דברים אלו מזכירים לנו יסוד חשוב לחיינו. האדם אמנם שולט על חייו ומנהל אותם כרצונו ובבחירתו החופשית, אולם, כעבדי הבורא, אנו נתונים למָרוּתו. שאלת החיים שלנו אינה תלויה בבחירתנו, אפילו אם מטרתנו נעלה וקדושה, אלא בציווי הבורא. לעיתים הבורא רואה ערך בקדושת חיי האדם, ומעדיף את המשכם אפילו על חשבון של קיום מצוה זו או אחרת. דברים אלו, על כך שחיי האדם מסורים בידי הקב"ה, בולטים בדברי המשנה במסכת אבות: "שעל כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא" [ד, כב].
הרחבות
מותר ליהרג במקום שאינך מצווה בכך?
הוּא חוֹטֵא וּמוֹרֵד בְּמַעֲשָׂיו. לדעת הרמב"ם כאן, במקום שאמרו יעבור ואל יהרג, אסור ליהרג וחייב לעבור, ומי שנהרג ולא עבר – עבר על איסור של ' וחי בהם ' (כן פסק גם בספרו משנה תורה [יסודי התורה ה, ד] וכן פסקו ראשונים נוספים רבים).
אמנם, ראשונים אחרים חולקים על הרמב"ם וסוברים שהרוצה להחמיר על עצמו ולמות על קידוש השם, רשאי [עיין בית יוסף יורה-דעה קנז, ד"ה 'ומ"ש רבנו על שאר עברות']. לדעת הסמ"ק , לא זו בלבד שמותר לאדם ליהרג ולא לעבור, אלא אף מידת חסידות לעשות כן [סמ"ק עשין ג].
להלכה פסק השולחן ערוך [יורה דעה קנז, א] כדעת הראשונים הסוברים שמותר להחמיר על עצמו ולמות על קידוש השם, במקרה שהגוי רוצה להכשילו בעבֵרה בכוונה. אך במקרה שהגוי מעוניין בהנאה מעבֵרת היהודי – אף לדעתם אסור ליהרג. כפסק זה נהגו לאורך כל הדורות, ורבים מסרו את נפשם על קידוש השם אף בעבֵרות שאינן משלוש עברות החמורות.
לעילוי נשמת אביבה בת קנו ע"ה
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך עושים קידוש?
מה זה בכלל אמונה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך ללמוד גמרא?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
למה אומרים "במה מדליקין" בערב שבת?
עבודה שאין לה סוף
בריאת העולם בפרשת לך לך
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
