ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויגש
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
"כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו- כי הנה המלכים- זה יהודה ויוסף... אמרו (האחים): מלכים מדיינים אלו עם אלו מה אכפת לנו, יאי למלך מדיין עם מלך".
במה הם נתגלו כמלכים? שמסרו נפשם על עקרונותיהם. חז"ל מתארים במדרש בצבעים חיים באיזו עוצמה דבר יהודה, וכולו מסירות נפש על בנימין:
"שנאמר: ליש אובד מבלי טרף- זה יהודה שמסר עצמו על בנימין, אמר שמא ימחול לי הקב"ה על אותו עוון, שהטעתי את אבא ואמרתי לו אני מביאו לך".
וכן יוסף מסר את נפשו על אחיו להתפייס עמהם, כשאמר "הוציאו כל איש מעלי", שהיו יכולים להורגו באותה שעה, עד שחלוקים החכמים בדעותיהם אם עשה כהוגן שסכן עצמו כל כך
"ר' חמא בר' חנינא אמר: לא עשה יוסף כשורה, שאילו בעט בו אחד מהם מיד מת. ר' שמואל בר נחמן אמר: כהוגן וכשורה עשה. יודע היה צדקן של אחיו. אמר חס ושלום, אין אחי חשודים על שפיכות דמים.
(למרות שהם בעבר חשבו להורגו! היה זה מתוך אידיאולוגיה, ועתה ראה שהם מתחרטים על כך)".
ובזה שונה מלכות בישראל, ממלכות אצל אומות העולם. אצלם נתפסת המלכות כעוצמה אישית של "אני ואפסי עוד". אבל אצלנו מלכות נתפסת ככלי שרת לפעול למען הכלל, ובספירת הקבלה המלכות - "לית לה מגרמא כלום", כולה מסירות נפש ובטול אישי. מלך ישראל מצווה לכתוב לו את משנה התורה הזאת, ומפרש האור החיים הקדוש: מפני שה"התורה מלבשתו ענוה" (פרקי אבות פ"ו), מתוך מידה זו מתגלה בו עוצמה לפעול, על מנת להוציא לפועל למען הכלל, ועוז - לתקן עולם במלכות ש-די.
מלכות יוסף
בזכות מה זכה יוסף למלכות? חז"ל מקבילים את מציאת חינו בעיני פרעה , למציאת חינו בעיני הקב"ה. פרעה אומר לו: "ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו" (בראשית מ"א, ט"ו), והיינו מצפים שיוסף יתלה תקוותו בכך, כדי שיוכל להינצל מבור תחתיות, ומגזירת מות לחיים. והנה תשובת יוסף באה "בלעדי, אלקים יענה את שלום פרעה" (שם, ט"ז) כפרש"י "אין החכמה משלי, אלא אלקים יענה, יתן ענייה בפי לשלום פרעה ". יוסף תלה את הכל בקב"ה, ובטח בו שינצל. ובזכות זה מצא חן בעיני פרעה שראה אותו לראוי למלכות, ומינה אותו למושל בכל ארץ מצרים, בלא לחשוש ממנו שירצה לנשל אותו מן המלכות. (וכך גם פוטיפר נתן לו כל אשר לו ביתו מפני שסמך עליו). ונראה שבגלל זה גם בעיני הקב"ה מצא חן להיות מלך, כמו שאמרו חז"ל, שבניה של רחל זכו למלכות שעה, כיוסף במצרים, היינו שראו בו גילו של מלכות אמת. וחז"ל הקבילו זאת למלכות ישראל בעולם
"אמר ר"ל: שתי פרשיות הכתיב לנו משה בתורה, ואנו למדים מפרשת פרעה הרשע. כתוב אחד אומר: והיית רק למעלה, יכול כמוני!? אתמהה! ת"ל: רק, גדולתי למעלה מגדולתכם. ואנו למדים מפרעה הרשע. אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי. יכול כמוני!? ת"ל: רק, גדולתי למעלה מגדולתך" (בר"ר צ,ב).
לכאורה קשה להבין את ההוה אמינא הזאת במדרש, שישראל הם כמו הקב"ה ממש, האם אפשר לדמות צורה ליוצרה?
נראה שיש ללמוד מכאן, שגילוי ישראל כמנהיגי העולם, יכול להיות כביכול כמו הקב"ה , עד שיש מקום לטעות בדבר כאילו כל הנהגת העולם תלויה בהם, עד "אפשר כמוני"! והתשובה לדבר היא, שאת כל הכח הזה הם קבלו מהקב"ה, ורק מי שלא יטעה בדבר ויחשוב שזה כח שלו, הוא זוכה לקבל את היכולת הזאת, שהיא כביכול כמוהו. מבארים חז"ל שסוד הדבר הוא, כמו שלמדנו מפרעה הרשע, שנתן את כל הסמכויות שלו ליוסף, אלא הודיעו כי מקור הסמכות הזאת היא בו "רק הכסא אגדל ממך" וידע שיוסף יהיה מודע לכך . כך הקב"ה נתן לישראל את כל הכח להנהיג את העולם, כיון שהם יודעים בעומק נפשם שגדולתו של הקב"ה היא מקור גדולתם.
מספרים שהבעש"ט בחר במגיד ממזריטש כממשיך דרכו ואמר עליו את המשל הבא: למלך ששם את כתרו על וו, ונשאלת השאלה הלא ראוי יותר שיתן כתרו למשמרת בראש אחד משריו. אבל התשובה פשוטה, שאם ישים את כתרו על שר משריו עלול הוא עוד לחשוב שהוא עצמו המלך ולכן עדיף לשים את הכתר על וו שאינו מתפעל מכך! וכך היה המגיד בענותנותו!
וזה סוד המלכות, סמכות שנובעת מכח הקב"ה " אשר בחר ה' אלוקיך בו ", בזכות הרבים ששלחוהו לכך, ולא מכח גאוה ויוהרא.
"לא אתם"
"ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה, כי למחיה שלחני אלקים לפניכם ... וישלחני אלקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה. ועתה לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלקים וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים"(בראשית ד- ח).
ולכאורה קשה, גם אם לבסוף יצא ממכירת יוסף דבר טוב, אבל הם הרי חשבו לעשות מעשה רע, ודמי למי ש"בקש לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה", שצריך לחזור בתשובה על כך. מה עוד, אפי' היו יודעים לכתחילה שיוסף עתיד להיות מושל בכל ארץ מצרים, היה אסור להם למכור אותו ד"בהדי כבשיה דרחמנא למה לך", ואם כן במה מנחמם?.
ונראה שזה כוחה של תשובה ש"זדונות נעשים לו כזכויות", עד שהמעשה הרע אינו מתיחס אליהם, כמו שכתב ה"מסילת ישרים" פ"ד שהתשובה היא כהתרת נדרים, שנחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה. וכך אמר ר' צדוק הכהן מלובלין שעומק התשובה מביא לידי כך שמתברר שכביכול לא החוטאים פעלו את המעשים המיוחסים עליהם, אלא כך נקבע ע"י "קורא הדורות מראש". וכך אומרת הגמ' (שבת פט:) על הפסוק " אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו", שלא נאמר שני אלא שנים, היינו "אם יהיו חטאיכם כשנים הללו, שסדורות ובאות מששת ימי בראשים ועד עכשיו, כשלג ילבינו " היינו, שהתשובה צריכה להיות ברמה כזאת שלא יהיה לו קשר לחטאיו, ויחשב כאילו כך היה צריך להיות במחשבה תחילה ע"י הקב"ה מששת ימי בראשית. וכן כאן אחרי תשובת האחים מתברר ש"לא אתם מכרתם אותי הנה" אלא "וישלחני אלוקים לפניכם", ויפים הדברים ליוסף שאמרם, שהיה במדרגת בטחון כזאת בהשגחת הבורא, שתלה את כל השגיו בו, וממילא גם החטאים היו בהשגחה עליונה, ככתוב " והאלקים אנה לידו ", וכן " האלוקים אמר לו קלל ", ובמיוחד כאן שהאחים חזרו בתשובה על חטאם.
ובלשון זו בטאו זאת חז"ל (תנחומא ז'):
"זהו שאמר הכתוב: לכו וראו מפעלות אלקים נורא עלילה על בני אדם. אמר ר' יהושע בן קרחה: אף הנוראות שאתה מביא עלינו, בעלילה את מביאן. וכן הוא אומר ביוסף וכו', הקב"ה היה מבקש לקיים גזירת "ידוע תדע, והביא עלילה לכל אלו הדברים".
היינו, שכביכול הקב"ה שהוא נורא עלילות הביא עליהם את הדברים שהתרחשו בלא דעתם. ואין לומר שלא היתה להם בחירה חופשית, אלא שזה כך אחרי שחזרו בתשובה.
ויותר מזה מצאנו שחכמים הסתכלו על כל מכירת יוסף כזכות, וז"ל:
"... ולפי שמכירת יוסף זכות היה לו, שהיא גרמה לו למלוך. וזכות היתה לאחיו ולכל בית אביו, שכלכלם בלחם בשני רעבון - לכך נמכר על ידם, שמגלגלין זכות ע"י זכאי" (במ"ר יג, יח).
היינו, כאשר חוזרים בתשובה מאהבה"זדונות נהפכים לזכויות" , וכך גם מכירת יוסף הפכה להיות זכות , עד כדי כך, שבאו חז"ל ואמרו, שרק הם היו זכאים לעשות זאת, שמגלגין זכות ע"י זכאי.
מלכות יהודה
אמרו חז"ל "מפני מה זכה יהודה למלכות? מפני שהודה במעשה תמר...." (תוספתא ברכות ד, טז). מהו יחודו של מעשה זה שזיכה את יהודה במלכות?
הדבר הבולט ביותר שבו הוא "מסירות נפש", למדנו זאת מתמר שהיתה מוכנה להשרף ובלבד שלא לבייש את יהודה ברבים. ולמדו מכאן חז"ל "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים, מנין? מתמר!" (סוטה י:), שהלבנת פנים כמוה כרציחה, נמצא שכאשר יהודה הודה ברבים "צדקה ממני", כאילו מסר נפשו על תמר.
ואע"פ שלכאורה היה יהודה מחויב להציל את תמר, לאחר שהתברר לו שלא הגיע לה עונש זה? נראה שאין הדבר כה פשוט לפטור אותה מעונש. ונקדים לכך את דברי הרמב"ן שמסביר את חומרת העונש שנגזר על תמר, וז"ל:
"ונראה לי שהיה יהודה קצין שוטר ומושל בארץ, והכלה אשר תזנה עליו איננה נידונת כמשפט שאר האנשים אך כמבזה את המלכות. ועל כן כתיב: ויאמר יהודה הוציאוה ותישרף, כי באו לפניו לעשות לה ככל אשר יצוה והוא חייב אותה מיתה למעלת המלכות, ושפט אותה כמחללת את אביה לכבוד כהונתו, לא שיהיה דין הדיוטות כן".
ואם כן אפילו אחרי שהתגלה לו שלא זינתה עם אחר, אבל היא היתה "גרמא בנזיקין" לגרום בושה ליהודה שבגללה עלול להפסיד את מלכותו והיתה לו נגיעה עצמית גדולה לומר שלכבוד המלכות לא יגלה את פשעו בה. ואעפ"כ לא חש לכך שמא יפסיד את המלוכה והודה. יש כאן גלוי של ביטול עצמי שמוכן למסור אף את מלכותו שהיא יעודו בחיים האמת. ויש בכך מסירות נפש אף יותר מיוסף. משום שיוסף במסירות נפשו משלים את עצמו ורואה עצמו במעשיו שליח ה', ויכול לומר לאחיו "אני יוסף אחיכם" אני שלם בצדקתי. אבל יהודה בטל אף את ה"אני" הרוחני שלו, היינו את מידת המלכות שלו, והודה בחטאו. אבל אדרבה בגלל זה גופא זכה למלכות, שמידה זו שייכת למי ש"לית ליה מגרמי כלום". הרבי מרוז'ין אמר שרבי יכול להיות רק מי ששבל את כל התאות שלו. והוסיף שזה כולל גם את התאוה להיות רבי! והן הן הדברים.
וע"ז אמרו חז"ל:
"יוסף שקידש שם שמים בסתר, זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה - דכתיב עדות ביהוסף שמו. יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה" (סוטה י:).
נראה לפרש זאת, יוסף קדש שם שמים בסתר, לא רק בגלל שמעשהו עם אשת פוטיפר היה בצינעא, אלא שגדלותו של יוסף באה לידי ביטוי במחשבה, שהאמין בה' ובטח בו בכל דרכיו. וזהו בצינעא שהמחשבה היא בסתר המדרגה. אבל גדלותו של יהודה באה לידי בטוי במעשה שמסר נפשו והודה, היינו כיון שחטא במעשה מסר גופו בפועל, ובגלל זה זכה למלכות עולם שעולה אף על מלכות יוסף שהייתה מלכות לשעה. (כן ראובן שהפסיד את הבכורה בגלל שבלבל יצועי אביו, בגלל קנאת הבכורה. חזר וקבל את הבכורה להיות "בכור לתשובה" כשהציל את יוסף, ובכך מסר נפשו על בכורתו ליוסף).
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








