ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

האם מוסיף והולך או פוחת והולך ;">

בית מדרש חגים וזמנים חנוכה עיונים בעניני חנוכה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

כסלו תשע"ו

האם מוסיף והולך או פוחת והולך


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

במחלוקת בית שמאי ובית הלל נאמרו שני טעמים: א. דעת בית שמאי כנגד הימים שנשארו לחנוכה, ובית הלל כנגד הימים מתחילת חנוכה. ב. דעת בית שמאי כנגד פרי החג, ודעת בית הלל מעלין בקודש.

שבת כא ע"ב: "תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין - בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך. ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך.
אמר עולא: פליגי בה תרי אמוראי במערבא, רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר: טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין, וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין. וחד אמר: טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג, וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שני זקנים היו בצידן, אחד עשה כבית שמאי, ואחד עשה כדברי בית הלל, זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג, וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקדש ואין מורידין".

והנה הרי"ף מעתיק את מחלוקת בית שמאי ובית הלל, ומעתיק גם את המעשה בשני זקנים בצידן שהסבירו כנגד פרי החג, וכנגד מעלין בקודש. וצריך להבין את הדברים, שלכאורה זה רק הבדלים בטעם, ומה משנה לנו להלכה ההסבר.

בית הלוי כתב שלפי טעם בית הלל שאין מורידים, אם ביום השלישי של חנוכה יש רק שתי נרות ידליק שתים כמוביום השני, אבל לפי הטעם שצריך לדעת את מספר הימים ידליק רק נר אחד, שאין יכול להדליק כמספר הימים.

בספר בית הלוי על בראשית – לחנוכה מתרץ את הדברים:
בגמרא חד אמר טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין כו' וחד אמר טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקודש ואין מורידין. לכאורה מאי נפקא מינה בפלוגתא זו. ולכאורה יש לומר באין לו נרות לכל הצורך, וכגון בליל שלישי ואין לו רק שני נרות, דאי טעמם דבית הלל כנגד ימים היוצאין אין צריך להדליק רק נר אחד עיקר החיוב, דמאי הידור יהיה אם ידליק בליל שלישי שני נרות, כיון דאינו כנגד מספר הימים. אבל לטעם דמעלין בקודש צריך להדליק שניים, דאף על גב דאי אפשר לו להיות מעלין, מכל מקום אין לו להיות מוריד, ואין לו להדליק היום פחות מאתמול כיון שיש לו שניים.

לדעת הגר"א לפי הטעם שמדליק כנכד הימים צריך היכר במספר הימים ואין יכולים להדליק עוד אנשים באותו במקום, שאז לא יהיה ניכר מספר הימים, אבל לטעם שמעלין בקודש אין חיסרון אם ידליקו כמה אנשים, אף שאין הכר לימים, ישנם יותר נרות.

והנה ראיתי בביאורי הגר"א (סי' תרעא ס"ב) שכתב בדעת הרמב"ם דסבירא ליה דמהדרין מן המהדרין קאי על מהדרין, וכל אחד מוסיף והולך. והתוספות הקשו על זה, אם כן הא ליכא היכרא דימים הנכנסין ויוצאין דיסברו שכך בני אדם בביתו, משום הכי כתב דמהדרין מן המהדרין קאי אנר איש וביתו. וכתב הגר"א לתרץ דעת הרמב"ם, דסבירא ליה דלהך מאן דאמר דמפרש טעם דבית שמאי כנגד פרי החג ודבית הלל משום מעלין בקודש - לא איכפת ליה כלל שיהיו הנרות כמספר הימים, והרי קיימא לן כהך מאן דאמר, כדמסיק בגמרא מהני שני זקנים שבצידון, ומשום הכי פסק הרמב"ם כן. ועל כל פנים לדבריו נתבאר דנפקא מינה טובא בהך פלוגתא.

הגר"א סובר בתוספות שצריך הכר למספר הימים, אם אין לו ביום החמישי רק ארבע נרות ידליק ארבע כבית שמאי

ולהתוספות - ההכרח לומר דסבירא ליה דבזה כולי עלמא מודים דעיקר ההידור הוא שיהיו הנרות לפי מספר הימים שנעשה בהם הנס, דאם לא כן למה לו להוסיף או לפחות. רק דבהא פליגא, דלטעם הראשון סבירא ליה לבית שמאי דכן היה התקנה של ההידור שיהיה דוקא כנגד ימים הנכנסין, ובית הלל סבירא ליה שההידור הוא דוקא כנגד היוצאין, ואידך מאן דאמר סבירא ליה דלא פליגי בהא, וכולי עלמא מודים דהיו יכולים לעשות ההידור או כנגד הנכנסין או כנגד היוצאין, רק בית שמאי סבירא ליה דתיקנו זה ההידור של כנגד הנכנסין, וכמו שהיה בפרי החג, ובית הלל סבירא ליה דעשו ההידור כנגד היוצאין, משום דמעלין בקודש. אבל מכל מקום עיקר ההידור הוא לכולי עלמא מה דהנרות הם כמו מספר הימים, ומשום הכי הקשו התוספות שפיר, והוכיחו דמהדרין מן המהדרין קאי אנר איש וביתו.

וגם להתוספות נפקא מינה לדינא בהך פלוגתא באין לו כל הצורך מיום החמישי ולמעלה, ואין לו רק ד' נרות, דלטעם הראשון לא ידליק לבית הלל רק נר אחד, דבארבע ליכא הידור כלל. אבל לטעם השני, דגם בית הלל מודים דהיו יכולין לעשות הידור של הנכנסין, ורק משום מעלין בקודש, (עשו כנגד הימים היוצאים.) אם כן, כשאין לו רק ארבע, ידליק ד', ויהיה ההידור כנגד ימים הנכנסין".

ובאמת הבית יוסף (סימן תרעא) הביא את שני הסברי הגמרא למחלוקת בית שמאי ובית הלל, ולא אומר שיש נפקא מינה ביניהם...ומשמע שסובר ששניהם אמת. וגם פוסק שהמנהג כתוספות ולא כרמב"ם.

לדעת הרב זוין ישנה חשיבות להדגשה שהלכה כבית הלל ואי אפשר להדליק כדעת בית שמאי אף לא בדיעבד.

לעומת הגר"א בהסבר תוספות הרב זוין (המועדים בהלכה עמודים קס-קסא) כותב שישנה חשיבות להדגיש שמדליקים דווקא כב"ה :"מובן אחר לשם חנוכה ניתן בדרך נוטריקון- "ח' נרות והלכה כבית הלל", מוסיף והולך, בניגוד לבית שמאי הסוברים פוחת והולך. אף טעם זה נאמר באבודרהם, והביאו "עטרת זקנים" שעל השולחן ערוך. הזכירו גם ה"פרי מגדים", קשה לומר שמניחי הנוטריקון נתכוונו שזהו באמת טעם יסודי לקריאת שם עיקר חנוכה. יש לשער, שאמרו את הדבר בתורת סימן ורמז. ואף על פי כן מצינו בספרי הלכות שהשתמשו בטעם זה לצורך ישובי קושיות שונות. בשו"ת "מור ואהלות" כתב לישב את קושית הבית יוסף (מדוע חנוכה אינו שבעה ימים, הרי יום אחד יכולה היתה המנורה לדלוק בלא נס, שכן מצאו שמן), אם היו עושים שבעה ימים לא היה ניכר בכל יום שהלכה כבית הלל, שכן ביום הרביעי יצטרכו להדליק ארבעה נרות בין לבית שמאי בין לבית הלל, ומכיון שהשם חנוכה רומז שהלכה כבית הלל, יש צורך שבכל יום ויום תהיה נכרת הלכה זו. וכן מתרץ בזה שלא עושים חנוכה תשעה ימים בחוץ לארץ מדין ספיקא דדינא, (ההסבר הפשוט שיש כאן ספק דרבנן.) שייצא ביום החמישי שלא יהיה הבדל בין בית שמאי לבית הלל.
אומר הרב זוין יסוד כמובן יש לתירוצים אלו ערך של שנינות "וצחות" בלבד, אבל אף על פי כן יש פה יתד לתלות עליו חידודים הלכתיים, ישנה חשיבות לאמירה שהלכה כבית הלל.

לדעת החכמת שלמה גר שהתגייר וקטן שנולד אין מדליק כנגד הימים היוצאים לבית הלל, ולפי הטעם שדעת בית הלל מעלין בקודש מדליק כנגד הימים היוצאים.

החכמת שלמה (סימן תרעז סק"ב) כתב נ"מ גר שנתגייר וקטן שמגדיל באמצע חנוכה, חיוב ימים יוצאים אין לו היות שלא חייב בכל החיוב, אבל ימים הנכנסים יש לו, וכן אם טעם ב"ש כנגד פרי החג, הרי שלא חייב להדליק מספר נרות, שכן אינו חייב בכל החיוב, אבל לטעם של מעלים בקודש מדליק כנגד הימים היוצאים, שכל יום עומד לעצמו, אלא שהטעם של מעלים בקודש גרם לב"ה לפסוק שידליק כנגד ימים היוצאים ולא הנכנסים.

לדעת הרב זוין יסוד מחלוקת בית שמאי ובית הלל האם הולכים לפי הבכח(פוטנציאל) ולפי בית הלל הולכים אחרי הבפועל.
הסבר מחלוקת בית שמאי ובית הלל מסביר הרב זוין בספר מועדים בהלכה עמוד קנח: השמן לפי רבי חיים התעצם באיכות ולא בכמות, וכבר נכתב בסייעתא דשמיא בפרק ד הצורך להסביר שהנס היה באיכות, והדיון בזה. ולפי זה ביום הראשון כלה שמינית מהשמן, יוצא שביום הראשון גם כן יש נס, ובזה מובנת מחלוקת בית שמאי ובית הלל, בית שמאי סוברים שיש בכח ביום הראשון לדלוק שמונה ימים, שהרי התעצם השמן פי שמונה, ביום השני יש כל לשמן לדלוק רק שבעה ימים... הולכים על הבכח. ובית הלל הולכים על הבפועל, ביום הראשון היה נס שנשאר השמן, ביום השני היה נס שנשאר השמן...
רבים ממחלוקות בית שמאי ובית הלל נובעות מיסוד זה האם הולכים על הבכח או בפועל.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il