"מהו אבל שאולה? שמא אני מת במיתת הרשעים בעולם הזה ולעולם הבא, למה? שהבטיחני הקב"ה, שיהא נותן לי שנים עשר שבטים, והרי מת אחד מהם, שמא לא זכיתי בהם, ואני מת בשני עולמות, לכך אמר כי ארד אל בני אבל שאולה. רצונך לידע, כשראה אותו שהוא חי מה אמר, ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם (שם בראשית מו ל) , ומה ראה לומר אמותה הפעם, אלא אמר כשבאו ואמרו לי מת יוסף, אמרתי אני מת בשני עולמות, עכשיו שראיתי שאתה חי אני מבושר שאיני מת, אלא פעם אחת, אמותה הפעם". וכך אנו מוצאים שכל בקשתו של יעקב היתה שכל בניו יהיו שלמים באמונת הבורא, וראויים לבנות ביחד את בית ישראל, ובצאתו לחרן בקש "והיה ה' לי לאלקים", פירש רש"י "שלא ימצא פסול בזרעי".

"חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך (תהלים קי"ט), חרדה שהחרידה רות לבועז, דכתיב: ויחרד האיש וילפת, ובדין הוא שיקללנה, אלא: ובוטח בה' ישוגב, נתת בלבו וברכה, שנאמר: ברוכה את לה' בתי").

"מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה (משלי כ ה): משל לבאר עמוקה מליאה צונין והיו ממיה יפין, ולא היתה בריה יכולה לשתות ממנה, בא אחד וקשר חבל בחבל נימה בנימה ודלה ממנה ושתה, התחילו הכל דולים ושותים ממנה, כך לא זז יהודה משיב ליוסף דבר על דבר עד שעמד על לבו".

"שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח: גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ: יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב: אֱלֹקִים בְּאַרְמְנוֹתֶיהָ נוֹדַע לְמִשׂגב כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו: הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ: רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה:"

"כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו, כי הנה המלכים - זה יהודה ויוסף, עברו יחדיו - זה נתמלא עברה על זה, וזה נתמלא עברה על זה, המה ראו כן תמהו - (בראשית מג) ויתמהו האנשים איש אל רעהו, נבהלו נחפזו - ולא יכלו אחיו וגו', רעדה אחזתם שם - אלו השבטים, אמרו מלכים מדיינים אלו עם אלו אנו מה איכפת לנו, יאי למלך מדיין עם מלך, ויגש אליו יהודה (איוב מא) אחד באחד יגשו - זה יהודה ויוסף, ורוח לא יבא ביניהם - אלו השבטים, אמרו: מלכים מדיינים אלו עם אלו, אנו מה איכפת לנו".