ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

איגרת תימן חלק י"ז

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה איגרת תימן Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

י"ד טבת התשע"ו

איגרת תימן חלק י"ז

י"ד טבת התשע"ו



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

היזהרו מהכופרים בתורה שבעל פה
וּמִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ שֶׁתֵּדָעֵהוּ, כִּי כְּמוֹ שֶׁאֵין תּוֹסֶפֶת וְחִסָּרוֹן בַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה - כֵּן בְּפֵרוּשָׁהּ הַמְקֻבָּל, וְהוּא שֶׁקִּבַּלְנוּ מֵחֲכָמֵינוּ ז"ל, וְהִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וֶהְיוּ נִשְׁמָרִים וּמַשְׁגִּיחִים שֶׁלֹּא יִשְׁתַּקַּע אֶצְלְכֶם אַחַד הַמִּינִים, מְהֵרָה יֹאבְדוּ, וְיִהְיֶה לָכֶם קָשֶׁה מִכֹּל שְׁמָד. לְפִי שֶׁכָּאן בָּאָרֶץ הַזֹּאת, כְּמוֹ שֶׁתֵּדְעוּ, הִיא אֶרֶץ חֲכָמִים וְתַלְמִידִים וּמִדְרָשׁוֹת, וּדְבָרָם* מֻשְׁפָּל, וַאֲנַחְנוּ מְעִירִים עַל טָעֻיּוֹתֵיהֶם וּבְדָיוֹתֵיהֶם וְהַבְלֵיהֶם בְּכֹל עֵת. וְאַתֶּם שָׁם בְּאוֹתָם הַקְּצָווֹת, עִם הֱיוֹתְכֶם חֲכָמִים וְגִבּוֹרִים בְּתוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים - מְתֵי מִסְפָּר אַתֶּם, ה' יַרְבֶּה מִסְפַּרְכֶם, וִיקָרֵב עֵת קִבּוּצְכֶם וְקִבּוּץ אֻמָּתֵנוּ, וְאִם יִשְׁתַּקַּע אֶחָד מֵהֶם שָׁם - יַפְסִיד הַכֹּל, וִיקַלְקֵל אֱמוּנַת בְּנֵי הַנְּעוּרִים, וְלֹא יִמְצְאוּ מַצִּיל, וְלָכֵן הֱיוּ נִזְהָרִים מֵהֶם. וּדְעוּ כִּי דָּמָם מֻתָּר* מִן הַדִּין, לְפִי שֶׁהֵם מְכַזְּבִים נְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָאוֹמֵר בְּשֵׁם ה': "עַל פִּי הַתּוֹרָה*" [וְגוֹ'] (דברים יז, יא), וְיִטְעֲנוּ הַהַפְלָגָה בָּאֱמוּנָה בִּדְבָרוֹ בְּחֻצְפָּה וּבְעַזּוּת, כְּמוֹ שֶׁיֹּאמְרוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים וְהָאֱדוֹמִים* שֶׁהֵם מַאֲמִינִים בִּנְבוּאָתוֹ, וְיַפְסִידוּ תּוֹרָתוֹ וִיבַטְּלוּהָ, וְיַהַרְגוּ מַאֲמִינֶיהָ וְהַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, הֵם וּמַתְעָם כְּאֶחָד. וְזֶה מַה שֶּׁרָאִינוּ גַּם כֵּן שֶׁרָאוּי לְהָעִיר עָלָיו וּלְגַדֵּל עָלָיו הַקְּטַנִּים, לְפִי שֶׁהוּא יְסוֹד אֱמוּנָה.
___________________________________
וּדְבָרָם – של המינים. כִּי דָּמָם מֻתָּר – הריגתם. עַל פִּי הַתּוֹרָה וכו' – על פי פירושם של חכמי התורה. וְהָאֱדוֹמִים – הנוצרים.


ביאורים
פירושי התורה וביאוריה שנמסרו לנו מאת חכמי ישראל במדרשי ההלכה והאגדה, הם התורה שבעל פה המכוונת לאמִתה של תורה. לא כל אחד יכול להבין את התורה כרצונו ולעשות בה כשלו. התורה שבכתב ירדה לעולם גנוזה, ובה הלכות רבות וסתרי תורה הנלמדים מבין השיטין, אבל דווקא באופן שבו אמרו חז"ל: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע" וכן הלאה. גם פירוש התורה ניתן בסיני, וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה בסיני [ויקרא רבה פרק כב].
לפיכך במקום שבו נמצאים תלמידי חכמים, משמרי מסורת התורה ופירושה, אין חשש מפני המלעיגים על התורה. תלמידי החכמים שבאותו מקום עומדים על המשמר ומיד יצאו בתוקף נגד אותם רשעים. אך במקום שבו אין מצויים תלמידי חכמים, יבוא פלוני רשע ויעשה בתורה כשלו, ואין פוצה פה ומצפצף כנגדו. לכן מזהיר הרמב"ם את תושבי תימן להרחיק מהם כל מין ורשע, לבל יבלבל אותם וחס ושלום, ויביא אותם להמיר דתם.
וכבר כתב הרמב"ם במקומות רבים (לדוגמה: הלכות דעות פרק ו הלכה א) על חובת האדם לדור במקום שבו יש תורה ותלמידי חכמים. וכך כתב באיגרת השמד (ראה יום כו כסלו): "וכבר הזהירונו רבותינו ז"ל שלא ידור אדם בעיר שאין בה עשרה צדיקים, ולמדו לזה מסדום, דכתיב: 'אולי ימצאון שם עשרה, ויאמר לא אשחית בעבור העשרה' [בראשית יח, לב]".
ממקור זה למדנו שלא רק שתלמידי החכמים שומרים על הצביון של העיר, אלא יש מכוחם שמירה סגולית על בני העיר. מכאן סיבה נוספת ליהודים שנמצאים בימינו עדיין בארצות תבל לעשות מאמץ ולעלות לארץ ישראל, שבה מצויים רובם ככולם של תלמידי החכמים שבדור.

הרחבות

אמונת בני הנעורים
אִם יִשְׁתַּקַּע אֶחָד מֵהֶם שָׁם יַפְסִיד הַכֹּל, וִיקַלְקֵל אֱמוּנַת בְּנֵי הַנְּעוּרִים וְלֹא יִמְצְאוּ מַצִּיל . הרמב"ם מדגיש שיש להשגיח במיוחד על חינוך בני הנעורים. הילדים מושפעים מאוד מההתנהגות של הוריהם. כך מסופר בגמרא: "מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה, והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים. כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח, ואמרה: לוקוס לוקוס (– זאב זאב), עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק! וכששמעו חכמים בדבר קבעו את טבעתה, וסתמו את חלונה... משום ברתיה קנסינן ליה לדידיה? (– האם משום שבִתו אינה נוהגת כשורה, יקנסו את אביה?) אמר אביי: אין, כדאמרי אינשי: שותא דינוקא בשוקא, או דאבוה או דאימיה (– ילד אומר את מה ששמע מהוריו) [סוכה נו:]. הרב זאב קרוב מסביר שהילדים לא רק לומדים מההורים את הדברים שאותם הם אומרים, אלא מושפעים בעיקר מעצם הדוגמה האישית של ההורים לילדיהם: "כוח ההשפעה הראשון במעלה הוא הדוגמה האישית, שהיא מפגשו של הילד עם החיים. הדיבור הוא רק אחד מכוחות החיים ואילו הדוגמה האישית מקיפה את האדם בכללו. לא בכדי אמרו חז"ל 'גדול שימושה של תורה יותר מלימודה' [ברכות ז:] שעיקר החינוך וההשפעה על המתחנך... [הינו] בעיקר זרם החיים שעובר מהמחנך למתחנך" [בנחת רוח, עמ' 33-35].

לעילוי נשמת עזר בן מייסה אנקרי ז"ל
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il