בית המדרש

  • מדורים
  • קרוב אליך
לחץ להקדשת שיעור זה
גליון מס 102

קופצים למים

undefined

הרב משה שילת

כסלו תשע"ו
2 דק' קריאה
מצב רוח חיובי עדיף מדיכאון. חיוך רחב עדיף מאווירה חיובית, אבל צחוק מתגלגל והתלהבות פורצת הם משהו לגמרי אחר...
שמחה היא עניין יחסי, וכמוה גם ערות. כשאתה מגשש אחר השעון המעורר אתה ער יותר מאשר לפני שהוא צלצל, אבל עדיין מטושטש למדיי. אחרי נטילת ידיים אתה כבר באמת מתעורר, אבל הקפה או, להבדיל, צפירה פתאומית מרכב חולף, יעירו אותך סופית. ולמרות זאת, ריצה של כמה קילומטרים תגלה לך מה זה להיות ער באמת...
גם החום והתעופה בתפילה דומות לתהליך שכזה. מתי בדיוק מתחילה התפילה? מתי זה כבר "ממש זה"? אם ב"מודה אני" ההודאה שלנו היא כללית ומתאימה למבטים המטושטשים שלנו, הרי שעכשיו אנחנו כבר ממש ערים. יחסית.

המראה בשלבים
"הודו לה' קראו בשמו"! הוא הסמל הרשמי של תחילת התפילה. פרק זה נאמר לפני "ברוך שאמר", לפי הנוסחאות המכוונות על־פי הסוד בהן מתפללים הספרדים והאשכנזים שבנוסח ספרד, ולכן איננו נחשב לחלק מפסוקי דזמרה. תקנת אמירתו מאוחרת יותר מתקנת פסוקי דזמרה, והוא בעצם ה"חימום" שלקראת אמירת פסוקי דזמרה, שנתקנו על־ידי אנשי כנסת הגדולה.
"קודם בואו להתלהבות גדול מתחיל בתחילה בלא התלהבות כל־כך, ולכן נתקנה הודו תחילה שהוא רק פסוקים מלוקטים, ואינם פסוקי דזמרה ממש בכדי שכשיגיע לפסוקי דזמרה יהא בהתלהבות גדול" (הבעל שם טוב, צוואת הריב"ש קמג). בשלב הזה אנחנו כבר ערים, שמחים ומתלהבים, אבל עדיין לא הגענו לשיא. אנחנו בדרך.

מזמור הלקוטים
רבים לא יודעים, אך "הודו לה'" איננו פרק בתנ"ך אלא מיקס של פסוקים. חציו מתוך "דברי הימים", פסוקים שנאמרו לראשונה כשארון הברית חזר בדרך נס משבי הפלשתים. השירה הזאת נאמרה במקדש בכל יום, לאחר הקרבת התמיד, ומכאן מיקומו בתפילה – בין הקורבנות ל"ברוך שאמר". המשך הפסוקים מדבר על העתיד, בו כל הבריאה תעריץ את ה' ואת בני ישראל.
חציו השני של "הודו" הוא לקט משמונה־עשר(!) מקומות שונים בתהילים, ומובאים בו פסוקי רחמים, חיזוק והתעוררות. אנו מבקשים רחמים עלינו ומבקשים את בניין בית המקדש.

נכנסים לפרטים
"הודו" דומה ל"מודה אני" אך ערני יותר ממנו. בשניהם אנו עדיין מודים ומתבטלים לה' עם ממד מסוים של כפייה, בבחינת "בטל רצונך מפני רצונו". ההתלהבות והחשק, ההזדהות והתעופה, יגיעו בהמשך התפילה. אך למרות הדמיון, קיים הבדל ברור. "מודה אני" הוא כללי מאוד, ואילו "הודו לה'" מפורט מאוד, אנחנו נכנסים לפרטים וכבר "קוראים בשמו" ומפרסמים בכל העמים את עלילותיו. מופיעות בפסוקים גם בקשות רחמים עלינו, שנצליח להתקרב אל ה' בתפילה ולרצות בו באמת.
חלק מעניין ב"הודו" הוא עיסוק בהשגחה האלוקית על עם ישראל לאורך ההיסטוריה. מול כל הגויים וכנגד כל הסיכויים, אנחנו קיימים ובועטים! "הודיעו בעמים עלילותיו", "ויתהלכו מגוי אל גוי" ו"לא הניח לאיש לעושקם"! "אשרי העם שככה לו".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il