איגרת תימן חלק כ' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
איגרת תימן

קטגוריה משנית

4 דק' קריאה

בהשפעת המזלות
וְכֵן רְאִיתִיךָ אוֹמֵר שֶׁהַמַּדָּע בְּאַרְצוֹתֵיכֶם מֻעָט, וּפָסְקָה מִכֶּם הַחָכְמָה, וְשַׂמְתָּ סִבָּתוֹ הֱיוֹת הַדִּבּוּק בַּמְשֻׁלֶּשֶׁת הָעֲפָרִית*. דַּע שֶׁזֶּה מִקְרֶה בִּלְתִּי מְיֻחָד בְּאַרְצוֹתֵיכֶם, אֲבָל הוּא הַיּוֹם בְּכֹל יִשְׂרָאֵל, כְּלוֹמַר: הֶפְסֵק הַחָכְמָה וְחֻלְשַׁת הַיְדִיעוֹת. וְעִלַּת* זֶה בֶּאֱמֶת הִיא מַה שֶּׁיִּעֲדָנוּ ה' רָע עַל יְדֵי יְשַׁעְיָהוּ, וְהוּא אָמְרוֹ: "לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא, וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִנַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" (שם כט, יד), וְאֵין סִבָּתוֹ לֹא מְשֻׁלֶּשֶׁת עֲפָרִית וְלֹא מְשֻׁלֶּשֶׁת אִשִּׁית. וְהַמּוֹפֵת עָלָיו, שֶׁשְּׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֵעִיד עָלָיו הַכָּתוּב: "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם" (מלכים א ה, יא), הָיָה בְּאֶמְצַע מְשֻׁלֶּשֶׁת עֲפָרִית. וְכֵן אַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה, אֲשֶׁר הָיָה עַמּוּדוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהוּא גִּלָּה הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה בְּכֹל הָעוֹלָם, וְיָסַד פִּנַּת הַיִּחוּד לְכֹל בְּנֵי הָאָדָם, וְכֵן יִצְחָק וְיַעֲקֹב, אֲשֶׁר שְׁלָשְׁתָּם הֵם נוֹשְׂאֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד* בְּלִבּוֹתָם אֲשֶׁר הִשִּׂיגוּהוּ בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: "הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים' (בראשית לה, יג)" (בראשית רבה מז, ו; שם פב, ו) - אֵלּוּ הָאָבוֹת שְׁלָשְׁתָּם הָיוּ בְּאֶמְצַע מְשֻׁלֶּשֶׁת עֲפָרִית גַּם כֵּן. וְיִתְבָּאֵר כֹּל זֶה בְּמַה שֶּׁנּוֹדַע שֶׁהַדִּבּוּק הַקָּטָן, וְהוּא דִּבּוּק שַׁבְּתַאי וָצֶדֶק, מִזְּמָן שֶׁיִּתְחַבְּרוּ בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁיִּתְחַבְּרוּ עַד שֶׁיִּתְחַבְּרוּ פַּעַם שֵׁנִית - הַזְּמָן שֶׁבֵּינָתַיִם עֶשְׂרִים שָׁנָה מִשְּׁנֵי הַחַמָּה בְּקֵרוּב. וְלֹא יָסוּרוּ מִלְּהִתְחַבֵּר בִּמְשֻׁלֶּשֶׁת אַחַת שְׁנֵים עָשָׂר חִבּוּרִים, וְתִהְיֶה מִדַּת עֲמֹד הַדִּבּוּקִים בִּמְשֻׁלֶּשֶׁת אַחַת מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים שָׁנָה. אַחַר כֵּן יֶעְתַּק דִּבּוּקָם בִּמְשֻׁלֶּשֶׁת אַחֶרֶת, וְהוּא שֶׁיִּקָּרֵא הַדִּבּוּק הָאֶמְצָעִי, וְהוּא דִּבּוּק הַהֶעְתֵּק הַהוֹוֶה כֹּל מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁל חַמָּה. וְיִהְיֶה לְפִי זֶה הַסֵּדֶר, מִיּוֹם שֶׁיִּתְחַבְּרוּ שְׁנֵי הַכּוֹכָבִים הָאֵלֶּה בְּמַעֲלָה אַחַת, אֵיזוֹ מַעֲלָה שֶׁתִּהְיֶה, עַד שֶׁיִּתְחַבְּרוּ בַּמַּעֲלָה הַהִיא בְּעַצְמָהּ - תת"ק וְשִׁשִּׁים שָׁנָה, וְזֶהוּ הַדִּבּוּק הַגָּדוֹל הַהוֹוֶה כֹּל אֶלֶף שָׁנָה חָסֵר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְהוּא מִיּוֹם שֶׁיִּתְדַּבְּקוּ שַׁבְּתַאי וָצֶדֶק בַּחֵלֶק הָרִאשׁוֹן מִמַּזָּל טָלֶה עַד שֶׁיִּתְדַּבְּקוּ פַּעַם שֵׁנִית. וּכְשֶׁתָּשִׁיב הַחֶשְׁבּוֹן לְאָחוֹר, יִתְבָּאֵר לְךָ מַה שֶּׁזָּכַרְתִּי לְךָ מִהְיוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בִּמְשֻׁלֶּשֶׁת עֲפָרִית, וְכֵן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה. וְאוּלָם הֵבֵאתִי לְךָ זֶה לְהָסִיר מִמְּךָ הַסָּפֵק, שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב שֶׁיֵּשׁ לַמְשֻׁלֶּשֶׁת בָּזֶה סִבָּה. החכמה אינה תלויה

האמונה בדיבוק היא שקר
וְכֵן אָמְרְךָ שֶׁאֲנָשִׁים חִשְּׁבוּ הַדִּבּוּק הֶעָתִיד וּמָצְאוּ שִׁבְעַת הַכּוֹכָבִים כֻּלָּם יִתְקַבְּצוּ בְּמַזָּל אֶחָד - הוּא מַאֲמָר בִּלְתִּי אֲמִתִּי מִמִּי שֶׁאֲמָרוֹ לְךָ, שֶׁאֵין שָׁם דִּבּוּק שֶׁל שִׁבְעָה כְּלָל, לֹא בַּדִּבּוּק הֶעָתִיד לִהְיוֹת רִאשׁוֹנָה, וְלֹא בְּהַרְבֵּה דִּבּוּקִים הַבָּאִים אַחֲרָיו, וְאוּלָם זֶה דְּבַר מִי שֶׁלֹּא יֵדַע לְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹן טוֹב, כְּמוֹ שֶׁסִּפַּרְתָּ מִכְּלַל דְּבָרָיו שֶׁהוּא אוֹמֵר שֶׁיִּהְיֶה מַבּוּל מֵעָפָר וַאֲוִיר. וַאֲשֶׁר רָאוּי לְךָ שֶׁתֵּדָעֵהוּ, שֶׁאֵלּוּ הַמַּאֲמָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם הֵם שֶׁקֶר וְכָזָב, וְלֹא תִּהְיֶה אֶצְלְךָ רְאָיָה עַל אֲמִתָּתָם הִמָּצְאָם כְּתוּבִים בַּסְּפָרִים, כִּי הַשַּׁקְרָן כְּמוֹ שֶׁיְּכַזֵּב בְּפִיו כֵּן יְכַזֵּב בְּקֻלְמוֹסוֹ, וְאֵינוֹ נִמְנָע לוֹ. וְהַסְּכָלִים הַפְּתָיִים הֵם אֲשֶׁר תִּהְיֶה אֶצְלָם רַאֲיַת אֲמִתַּת מַאֲמָר הֱיוֹתוֹ כָּתוּב, וְלֹא בָּזֶה יִתְאַמְּתוּ הַדֵּעוֹת, אֲבָל בְּפָנִים אֲחֵרִים.
___________________________________

איגרת תימן (40)

בשביל הנשמה

30 - איגרת תימן חלק י"ט

31 - איגרת תימן חלק כ'

32 - איגרת תימן חלק כ"א

טען עוד

בַּמְשֻׁלֶּשֶׁת הָעֲפָרִית – שנים עשר המזלות מחולקים על ידי האסטרולוגים לארבעה 'משולשים' בני שלושה שלושה מזלות, הנקראים על שם ארבעת היסודות (אש, רוח, מים, עפר) [הרב שילת]. וְעִלַּת – סיבת. כִּסֵּא הַכָּבוֹד – גילוי ה' בעולם.

ביאורים
אתמול למדנו כי הנהגת ה' עומדת מעל כל החישובים האנושיים, והיום הרמב"ם מראה כיצד אחת מתיאוריות האסטרולוגים, שהשואל הסתמך עליה, מופרכת על ידי החישובים האנושיים עצמם. אגב כך אנו נחשפים לבקיאותו המופלאה של הרמב"ם בחוכמת האסטרונומיה.
השואל טוען כי החכמה בארצו מועטת בשל ה"דיבוק במשולשת העפרית", שהוא התקבצות של מספר כוכבים בסדר מסוים. על פי תאוריות האסטרולוגים דיבוק זה משפיע לרעה על רמת החכמה באזורים שונים. הרמב"ם דוחה זאת בהסבירו כי מיעוט החכמה היא תופעה שתקרה לישראל בגלות, ואף ישעיהו הנביא חזה אותה. הוא מוסיף להוכיח כי "דיבוק" זה הינו חסר משמעות, והיה קיים בזמנם של האבות הקדושים ושלמה המלך. כפי שאנו כבר יודעים – הוא לא השפיע כלל על השגותיהם בחכמה ובקדושה.
הרמב"ם מפריך את החששות בדבר מבול של עפר ואוויר שחזו האסטרולוגים, וסותר את חישוביהם בדבר היווצרות "דיבוק" מסוים של שבעה כוכבים. הוא מסביר כי העובדה שתיאוריות אלו כתובות בספרים והן נחלתם של רבים אינה מרתיעה אותנו. כשם שאפשר לומר דברי הבל בעל פה, אפשר לעשות זאת גם בספר. בחתירה לאמת איננו מתחשבים בקישוטים חיצוניים ובמוסכמות חברתיות. גם כאשר אנו נתקלים בתיאוריות ותרבויות מרשימות – יש לבררן בלא מורא באמצעות הכלים שה' חנן אותנו.
עולה השאלה – הדרכה זו רלוונטית לאנשים חכמים וכשרוניים כדוגמת הרמב"ם, המסוגלים לברר לעומק כל תיאוריה ולבדוק את אמִתותה. מה יעשו אנשים שאינם בעלי ידע כה נרחב באסטרונומיה, פילוסופיה, לוגיקה ועוד? כיצד יוכלו למצוא את הדרך הישרה? על כך נלמד מחר.

הרחבות
תורה ומדע
הֶפְסֵק הַחָכְמָה וְחֻלְשַׁת הַיְדִיעוֹת. הרמב"ם מסביר שכיום אנו חסרים חכמות עמוקות, כעונש על חטאנו. במורה נבוכים הרמב"ם מפרט יותר, שעם ישראל ביסודו הוא עם חכם, ורק בעקבות הגלות, שבה עם ישראל התערבב בגויים הבורים, הוא סיפח לעצמו את דעותיהם. על פי זה הרמב"ם מיישב סתירות רבות בין התורה לבין הפילוסופיה והמדע: "כי אומתנו היא אומה מלומדת מושלמת... אולם כאשר רשעי האומות הבורות איבדו את מעלותינו הטובות והשמידו את דברי החכמה שלנו ואת יצירותינו, וקטלו את חכמינו עד שנעשינו בורים, כפי שאיים לעשות לנו בשל עוונותינו באומרו ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר [ישעיה כט, יד], ואנו התערבנו בהם, עברו אלינו דעותיהם... ואנו גדלנו מורגלים לדעותיהם של הבורים הפכו עניינים פילוסופיים כאילו הם זרים לתורתנו כמו שהם זרים לדעותיהם של הבורים, ואין הדבר כן " [ב, יא]. דברים דומים אמר הרב צבי יהודה קוק : "לבחור ששאל על הסתירות בין תורה למדע, השבתי בקיצור: לא כל מה שאומרים בשם המדע זה מדע, וגם לא כל מה שאומרים בשם התורה זו תורה. לא כל אחד ראוי ודי מומחה כדי לדבר בשם התורה. שני הדברים צריכים להתברר לאמיתותם, ואחרי הבירור, רוב השאלות מתנדפות ממילא" [שיחות הרב צבי יהודה בראשית, עמ' 67-66].

לעילוי נשמת ר' יהודה ב"ר חיים שמחה נוימן ז"ל

איגרת תימן