- הלכה מחשבה ומוסר
- איגרת תימן
וְאַתֶּם, אַחֵינוּ, דְּעוּ, שֶׁה' יֵרְטָנוּ* בְּרֹב עֲווֹנֵינוּ עִם זֹאת הָאֻמָּה, רְצוֹנִי לוֹמַר: אֻמַּת יִשְׁמָעֵאל, הַמַּרְבָּה לְצַעֲרֵנוּ, וּלְהוֹצִיא דִּינִים* מִדָּתָם לְהָרַע לָנוּ וְלִמְאֹס אוֹתָנוּ, כְּמוֹ שֶׁיִּעֲדָנוּ יִתְעַלֶּה: "וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים" (דברים לב, לא). וְלֹא עָמְדָה כְּלָל עַל יִשְׂרָאֵל אֻמָּה יוֹתֵר מְרֵעָה מִמֶּנָּה, וְלֹא מִי שֶׁהִפְלִיג* לְהַשְׁפִּילֵנוּ וּלְהַפְחִיתֵנוּ וּלְחַזֵּק שִׂנְאָתֵנוּ כְּמוֹתָם, עַד שֶׁדָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהֶרְאוּ לוֹ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָרָעוֹת אֲשֶׁר יַעַבְרוּ עַל יִשְׂרָאֵל - לֹא צָעַק וְלֹא הֵילִיל וְלֹא בִּקֵּשׁ תְּשׁוּעָה עַל לְשׁוֹן הָאֻמָּה* זוּלַת מִמַּלְכוּת יִשְׁמָעֵאל, אָמַר: "אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר" (תהלים קכ, ה). וְהִשְׂתַּכְּלוּ אֵיךְ יִחֵד קֵדָר מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, כִּי הַמְשֻׁגָּע אָמְנָם הוּא מִבְּנֵי קֵדָר, כְּמוֹ שֶׁנּוֹדָע מִיַּחֲסוֹ. וְגַם דָּנִיֵּאל לֹא סִפֵּר כְּנִיעָתֵנוּ וּפְחִיתוּתֵנוּ רַק עַל מַלְכוּת יִשְׁמָעֵאל, מְהֵרָה תִּכָּנַע, וְהוּא אָמְרוֹ עָלֶיהָ: "(ויפל) [וַתַּפֵּל] אַרְצָה מִן הַצָּבָא וּמִן הַכּוֹכָבִים (וירמסם) [וַתִּרְמְסֵם]" (דניאל ח, י). וַאֲנַחְנוּ, עִם הֱיוֹתֵנוּ סוֹבְלִים מֵהַכְנָעָתָם וְשִׁקְרוּתָם וּפַחֲזוּתָם מַה שֶּׁאֵין בִּיכֹלֶת הָאָדָם לְסָבְלוֹ, וְשַׁבְנוּ* כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא: "וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע, וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו" (תהלים לח, יד), וּכְמוֹ שֶׁיִסְּרוּנוּ הַחֲכָמִים ז"ל שֶׁנִּסְבֹּל שִׁקְרֵי הַיִּשְׁמְעֵאלִים וּכְזָבָם, וְנִשְׁמַע וְנִדֹּם, וְשָׂמוּ הֶעָרָתָם* עַל זֶה מִשְּׁמוֹת בָּנָיו: "וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא" (בראשית כה, יד), שְׁמַע וְדֹם וְשָׂא, וּכְבָר הִרְגַּלְנוּ עַצְמֵנוּ, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, לִסְבֹּל הַכְנָעָתָם, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה יְשַׁעְיָה וְאָמַר: "גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים" (ישעיה נ, ו) - וְעִם זֶה כֻּלּוֹ לֹא נִמָּלֵט מֵחֹזֶק רָעָתָם וְהִתְפָּרְצָם בְּכֹל עֵת, וְכֹל אֲשֶׁר נִסְבֹּל כְּדֵי לַעֲמֹד עִמָּהֶם בְּשָׁלוֹם יְעוֹרְרוּ עָלֵינוּ מִלְחָמָה וָחֶרֶב, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד: "אֲנִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה" (תהלים קכ, ז). וְכֹל שֶׁכֵּן כְּשֶׁנְּעוֹרֵר כֹּחַ, וְנִתְפָּאֵר לָהֶם בַּמְּלוּכָה בִּשְׁטוּת וּבְכָזָב - שֶׁאָז נִמְסֹר עַצְמֵנוּ לַמָּוֶת.
___________________________________
יֵרְטָנוּ – שם אותנו (בגלות). דִּינִים – חוקים. שֶׁהִפְלִיג – שהִרבה. עַל לְשׁוֹן הָאֻמָּה – על אומה פרטית. וְשַׁבְנוּ – ונעשינו. הֶעָרָתָם – הדרכתם זו.
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
37 - איגרת תימן חלק כ"ה
38 - איגרת תימן חלק כ"ו
39 - איגרת תימן חלק כ"ז
טען עוד
לקראת סוף האיגרת הרמב"ם מדבר קצת על גודל רשעותם של הישמעאלים. בדברים אלו הוא 'מחבק' במעט את בני תימן וכואב אִתם את כאבם, וכן מחזקם להאמין בה' ולהתעודד בביטחון בגאולתו, כשהוא מראה להם כיצד צרותיהם הקשות – מהן סובלים כמחצית מעמנו תחת מלכות ישמעאל – נצפו מראש. הקב"ה הודיענו עליהן מראש בפי נביאיו, וממילא הן חלק מהתוכנית של ה', עד שהוא יצילנו וישיבנו אליו כימי קדם. נוסף לזה, נראה שמטרת הרמב"ם להזהיר על גודל האכזריות של הישמעאלים , כהמשך לסוף דבריו שלמדנו אתמול, ולהזהיר על החשיבות שלא לעורר את זעמם.
הרמב"ם מזהיר כי לא היתה אומה רעה ורשעה כמו ישמעאל. רשעותם מתעצמת הרבה מכך שמעשיהם מוּנָעִים גם מטענות, מדינים ומחוקים שהם בשם הדת שלהם. "וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים (=שופטים)" [דברים לב, לא] – אלו אויבים שמשתמשים במשפטים, בחוקים ובטיעונים של לחימה על האמת כדי לתרץ ולחזק את לחימתם הברברית. כל אומות העולם היו שטופות מראשית ההסטוריה בשנאה ואכזריות, תוקפנות ולוחמנות. אולם, כשאומה משכנעת את עצמה שתוקפנות זו מוצדקת וראויה גם מצד האמת, מצד גאולת העולם ומצד רצון הא-ל – האכזריות רק תתעצם בכפלי כפליים. לחימתם תהיה בלא כל ייסורי מצפון, ותהיה ניזונה הן מהדחפים החומריים הגסים והן מהצדדים הרוחניים, כשכולם מאוחדים להרע. בהתאם לכך מסכם הרמב"ם כי בזמן הגלות יש לנקוט זהירות מירבית, לנהוג באיפוק ולסבול את בזיוננו: "וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע, וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו" [תהלים לח, יד]. כל תגובה והתקוממות מצדנו רק תרע לנו.
הרחבות
משיח נולד בבירת ערב
אֻמַּת יִשְׁמָעֵאל, הַמַּרְבָּה לְצַעֲרֵנוּ, וּלְהוֹצִיא דִּינִים מִדָּתָם לְהָרַע לָנוּ וְלִמְאֹס אוֹתָנוּ. חז"ל דורשים שהמשיח נמצא בבית לחם שהיא בירת הערבים [איכה רבה א, נא]. המהר"ל מבאר את עומק העניין: "ויש להבין מה שאמר דווקא בבירת ערבא (– בירת ערב). כי המשיח הוא רוכב ומתעלה על מדרגת הערביים, שהם בני ישמעאל. והוא דבר מופלג ועמוק בחכמה, כי כח ישמעאל נאמר עליו 'שנים עשר נשיאים יוליד' [בראשית יז, כ], ודרשו ז"ל כי 'נשיאם' חסר כתיב, ורוצה לומר יכלו כענן (– "נשיא" הוא גם ענן). ודבר זה רמז מופלג בענין כח ישמעאל, אשר ישמעאל מתעלה בכוחו למעלה למעלה , אבל הוא כמו ענן זה שיכלה בסוף. אבל מלך המשיח מתעלה עליהם , שהרי נאמר 'וארו עם ענני שמיא כבר אנש' [דניאל ז, יג], ודרשו חכמים [סנהדרין צח.] זכו – 'וארו עם ענני שמיא', לא זכו – 'עני רוכב על החמור' [זכריה ט, ט]. הרי כי מדרגת המשיח לעתיד שיהיה מתעלה על כל העולם החמרי הזה מעלה מעלה, ולכך הוא רוכב על הענן, שהוא למעלה, לפי שיהיה מתעלה על עליונים. ולכך המשיח גדל בבירת ערבא, לפי שהמשיח מתעלה על כח ישמעאל. ולפיכך הוא נמצא בבירת ערבא בבית לחם, כי הוא מתעלה על כח הערביים, שעליהם נאמר 'שנים עשר נשיאים יוליד', אשר כח שלהם הוא הענן, והמשיח הוא מתעלה על הענן, כדכתיב 'וארו עם ענני שמיא כבר אנש', שזה נאמר על המשיח, ולכך אמר שהוא בבירת בית ערבא" [נצח ישראל כו]. לאומה הישמעאלית יש כוח רב, ועניין זה מרומז בכך שהם דומים לענן. אך הדמיון לענן הוא גם משום ההבטחה שהם יִכלו כענן. לעומת זאת, בדניאל נאמר שהמשיח מגיע 'מעל הענן'. כלומר, המשיח יותר חזק מהאומה הישמעאלית וכן מכל עולם החומר.
מה המשמעות הנחת תפילין?
מתנות בחינם
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל
רמב"ם וכוזרי
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
למה ספר דברים נקרא ''משנה תורה'' ?
בריאת העולם בפרשת לך לך
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
דיני פלסטר בשבת
הלכות שטיפת כלים בשבת
הקשר בין ניצבים לראש השנה