ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הרב שלא זכה בפיס

בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות שמות Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

טבת תשע"ו

הרב שלא זכה בפיס


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

ישיבה אחת, שבראשה עמד אחד מגדולי ישראל, סבלה ממצוקה תקציבית קשה. פעם אחת, החליט ראש הישיבה לגייס כספים בדרך חדשה. הוא ניגש לדוכן הפיס הסמוך, ורכש כרטיס הגרלה לטובת הישיבה. בטוח היה, שכיוון שכל מטרת הכרטיס להרבות תורה בעולם, יסייע הקב"ה בידיו וישלח לו סכום גדול.
אך למרבה האכזבה, הכרטיס לא זיכהו במאומה. תמה הרב, והעמיק במחשבתו על העניין. לבסוף, גמלה החלטה בלבבו – הקב"ה רוצה לזכות יהודים רבים בשותפות בלימוד התורה. אם הכסף ללומדי התורה ישלח משמיים, נמצא מתקפח חלקם של תומכי התורה. לפיכך, הישיבות נעזרות בתרומות קטנות וגדולות, ומשתפות יהודים רבים בלימוד התורה. ואכן, הכרתי ארגון, שראה חשיבות גדולה בהתרמת סכומים קטנים מאנשים רבים, כדי לשתף רבים במצווה בה עסק.
בפרשת שמות (ג,יח) , מתגלה ה' למשה ומצווה אותו: "ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים, ואמרתם אליו – ה' אלוקי העבריים נקרה עלינו, ועתה נלכה נא...". דיוק בלשון הציווי מעלה, שה' 'נקרה', מלשון מקרה. ואכן רש"י במקום מדגיש זאת – לשון מקרה. גם אונקלוס מתרגם – 'אתקרי עלנא', לשון מקרה.
והנה, למרבה התמיהה, בשעה שבאים משה ואהרון אל פרעה הם משנים בלשונם ואומרים (ה, ג): "אלוקי העברים נקרא עלינו...". 'נקרא' באות – א' ולא נקרה באות ה', לשון קריאה ולא מקרה. ואכן אונקלוס שם משנה ומתרגם – 'אתגלי עלנא', התגלות מכוונת ולא מקרית. הכיצד?
אפשר להוסיף ולהקשות – הרי המקריות היא ההפך מהתגלות ה' בעולם, המנהיג את העולם בדרך מכוונת ומתוכננת ולא במקריות, ואם כן למה מדגיש ה' בציוויו את המקריות?
אבי מורי תירץ את השאלה הראשונה, שבציווי הראשוני היו גם הזקנים אמורים להשתתף במשלחת לפרעה, אך הזקנים פחדו מפרעה ונשמטו מהמשלחת. פרעה ידע שהזקנים אינם נביאים, ולכן אם היו אומרים 'נקרא' עלינו, התגלות המתאימה לנביאים, היה מבטל את דבריהם. לכן לזקנים מתאים לומר –'נקרה', עניין שהתגלגל באופן מקרי אליהם. אך בפועל, רק משה ואהרון הנביאים התייצבו לפגישה, ולכן הם דברו על ההתגלות ש'נקראה' אליהם.
תירוץ זה גונז בחובו אמירה עמוקה יותר, המתרצת את כל הקושיות שהקשינו. כידוע, גאולת מצריים הגיעה מכוח ההבטחה האלוקית, בעת שישראל היו שקועים ב- מט' שערי טומאה, ועדיין לא היו במדרגה הרוחנית המתאימה לגאולה. כידוע, 'מי שקופץ נופל', לפיכך, נפלנו בסוף ממדרגות גאולת מצריים שקיבלנו בקפיצה מעל לכוחותינו, והוכרחנו לצאת לדרך היסטורית ארוכה עד הגאולה השלימה.
בתחילה רצה הקב"ה, כביכול, להוביל מהלך שנזכה לגאולה מצריים בזכות ולא בחסד, וגאולה זו תהיה שלימה ונצחית. לכן ציווה ה' על משה, שיאסוף את הזקנים וישתמש בלשון – 'נקרה'. אם אפילו הזקנים שאינם נביאים פוגשים את ה' במקרה, 'על הדרך', הרי ששם ה' כבר מצוי בעולם, והעולם כבר בשל לגאולתו. אך הזקנים חששו, ונשמטו ממשימתם, והשאירו למשה ואהרון לעמול על הגאולה לבדם. במצב זה, שם ה' עדיין לא מצוי בעולם, ואלוקים 'נקרא'- כלומר, קורא מלמעלה לעולם להיגאל. זו תוכנית עתידית, שעדיין לא הגיע זמנה להתממש.
תירוץ זה מסביר שינוי נוסף בין ציווי ה' לדברי משה. ה' מצווה, שמשה יאמר לפרעה – "ועתה נלכה נא דרך שלושת ימים", כביכול זה רצון של עם ישראל, שהתעורר מעצמו ללכת לעבוד את ה' בעקבות ההתגלות האלוקית. בפועל – משה אומר: "כה אמר ה'... נלכה נא דרך.. פן יפגענו", משמע - ה' מצווה וגוזר עלינו ללכת, ומאיים עלינו בעונשים כבדים. כך בעקבות השתמטות הזקנים, מתחלפת ההתעוררות הפנימית בגזירה החיצונית המפחידה, והגאולה הנצחית הוחמצה.
ומכאן קריאה גדולה לכולנו. אל יאמר איש – בין כה וכה, חלקי קטן. על כולנו לקחת אחריות לגילוי דבר ה' בעולם, ורק כאשר כל אחד יתן חלקו נזכה לגאולה שלימה!
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il