ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- האבילות על החורבן
- מדורים
- סיפורים ותולדות צדיקים
- חסידים מספרים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
חסידים מספרים כי פעם אחת נתארח אצל רבי ברוך איש נכבד מארץ ישראל, אחד מאלה המתאבלים כל הימים על ציון וירושלים ואינם שוכחים את צערם אפילו רגע אחד. בליל שבת זימר הרבי "כל מקדש שביעי" בניגונו הרגיל. כשהגיע לחרוז: "אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל", נשא את עיניו וראה את האורח יושב עצוב ומתאנח כדרכו כל הימים. הפסיק את הזמר וקרא בגיל ורעדה בפניו של האיש הנבעת את דברי החרוז: "אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל ביום שבת קודש שישו כמקבלי מתן נחליאל!" ואחר כך סיים את הזמר.
הסיפור שלנו מפגיש שתי דמויות. את דמותו של האיש מארץ ישראל עם דמותו של ר' ברוך ממז'יבוז' מי שהיה נכדו של הבעש"ט וכידוע לא גר בארץ ישראל. האיש הנכבד מארץ היה מן המתאבלים על חורבן הארץ כל ימי חייו. לכאורה לפנינו יחס חיובי וחם כלפי ארץ ישראל. לכאורה לפנינו אדם הנושא את כאבה של ארץ ישראל כל ימי חייו. אולם מתברר כי לתוך התיאור האידיאלי של האיש מארץ ישראל מתגנבת נימה שהחסידות איננה יכולה להסכים לה. לפנינו אדם השרוי כל העת בעצבות ובצער. אמנם העצבות והצער הם על בהקשר חיובי של היחס לארץ ישראל אולם יחד עם זאת עצבות היא עצבות גם אם היא בקשר לדברים שבקדושה. בדברי בעל התניא נאמרו דברים מפורשים על העצבות הבאה בשל דאגה לדברים שבקדושה: "אך העצבות ממילי דשמיא צריך לשית עצות בנפשו לפטר ממנה אין צריך לומר בשעת עבודה שצריך לעבוד ה' בשמחה ובטוב לבב אלא אפילו מי שהוא בעל עסקים ודרך ארץ אם נופל לו עצב ודאגה ממילי דשמיא בשעת עסקיו בידוע שהוא תחבולת היצר כדי להפילו אח"כ בתאוות ח"ו כנודע" (ליקוטי אמרים פרק כו). העצבות והצער הממלאים את ליבו של האיש מארץ ישראל, הם הנקודה הראשונה בה ר' ברוך איננו מסכים איתו.
הנקודה השניה היא העובדה שהאיש שרוי בצער ובעצבות ביום השבת. הסיפור מדגיש את הניגודיות שבין התנהגותו של ר' ברוך לבין התנהגות האורח בשעת שירת "כל מקדש". ר' ברוך שר את השיר מתוך שמחה של שבת קודש ואילו האיש יושב עצוב ומתאנח כדרכו כל הימים. הדגש כאן הוא על המילים "כדרכו כל הימים". יש כאן ביקורת. שבת איננו יום של עצבות. שבת היא יום של שמחה, עונג והתעלות הנפש. שבת צריכה להיות שונה מימי השבוע גם ביחס לאבלות על חורבנה של הארץ הקדושה.
כאן מחליט ר' ברוך להעביר לאיש מארץ ישראל מסר מסוים באמצעות החרוז המופיע בתוך הפיוט של "כל מקדש". הוא נעצר ומדגיש בפניו את החרוז "אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל". מסתבר כי יש אוהבי ה' המתאבלים על חורבן אריאל, ויש אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל. המתאבלים בחורבן אריאל שרויים כל ימיהם בצער על החורבן אולם צער זה לכשעצמו אין בו די. הצער על חורבן אריאל צריך הוא שיביא את האדם לידי ציפיה עצומה לבנין אריאל. הכאב על האובדן צריך שיניע לקראת עשייה של בנין מחודש. המחכים בבנין אריאל יביאו גם לבנינו בפועל. יכול אדם לשבת על אדמת הקודש אולם להיות שרוי כל העת במחשבות של חורבן ואובדן וממילא הוא מנציח את הגלות יחד עם שבתו בארץ ישראל. זאת ועוד הציפייה לבנין אריאל מתקשרים ברגש חיובי של "אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל". הציפיה נקשרת עם אהבה וממילא היא מקבלת גוון חיובי ולא גוון של צער וכאב.
לאחר שר' ברוך מדגיש בפני האורח את החרוז הזה, הוא ממשיך את החרוז לחלקו השני: "אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל ביום שבת קודש שישו כמקבלי מתן נחליאל". יש כאן שימת דגש על העובדה ששבת היום. דרך ההתמודדות עם החורבן בשבת, צריכה להיות שונה מזו של ימות החול. דווקא השבת המעניקה כח לכל ימי השבוע היא שתביא את האדם להתבונן על החורבן במבט של בנין של התחדשות, שכן שבת היא מלזעוק ויכולה שבת שתרחם.
המחכים לבנין אריאל נקראים בחרוז של הפיוט לשמוח כמקבלי מתן נחליאל כלומר כמקבלי התורה. התורה שניתנה במדבר מלמדת אותנו כי השמחה איננה צריכה להיות תלויה במקום זה או אחר. הקניינים הרוחניים שהאדם נושא עימו לכל מקום הם שאמורים לתת לו את האפשרות להתמודד עם המצבים הקשים ביותר ואף עם החורבן. חז"ל מלמדים אותנו כי בשבת ניתנה התורה. כוחות הנפש להם זכינו במעמד הר סיני, כוחות הנפש להם אנו זוכים בשבת, אינם תלויים בגבולות של מקום. יכולים הם להעניק לנו את המוכנות לבנין מחודש של אותו אריאל עליו אנו מתאבלים.
-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע
החופש הגדול חוסן רוחני בימי בין הזמנים
הרב עוסק בחשיבותו המיוחדת של לימוד התורה דווקא בימי בין הזמנים, בהם הלימוד מגיע מתוך בחירה חופשית ומתיקות מיוחדת, המהווה בסיס לחוסן הרוחני של עם ישראל. כמו כן, הרב מדגיש כיצד כוחה של התורה והיראת שמיים משמשים כעוגן חיוני להתמודדות מול אתגרי הרחוב והאווירה המתירנית בתקופה זו.
