ישיבה
בית המדרש
(ב) וַהֲרֵינִי מְבָאֵר לָכֶם רָאשֵׁי הַפְּרָקִים מֵאֵלֶּה הַדְּבָרִים שֶׁהֵן כִּבְשׁוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם*. דְּעוּ שֶׁכֹּל חַכְמֵי הָעוֹלָם, וְהֵם הַפִילוֹסוֹפִים הַגְּדוֹלִים בַּעֲלֵי הַשֵּׂכֶל וְהַמַּדָּע, הִסְכִּימוּ כֻּלָּן שֶׁיֵּשׁ לָעוֹלָם מַנְהִיג, וְהוּא מְסַבֵּב הַגַּלְגַּל, וְאֵין הַגַּלְגַּל סוֹבֵב מֵאֵלָיו. וְיֵשׁ לָהֶן סְפָרִים הַרְבֵּה לְהָבִיא רְאָיָה בְּרוּרָה עַל זֶה. וּבָזֶה לֹא נֶחְלְקוּ בַּעֲלֵי מַדָּע. וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶן מַחְלֹקֶת גְּדוֹלָה בְּזֶה הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁהוּא הַגַּלְגַּל וּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ:
הגלגל אינו נפסד
רֻבָּן אוֹמְרִין שֶׁאֵינוֹ הוֹוֶה* וְנִפְסָד, אֶלָּא כָּךְ עוֹמֵד, הָיָה וְיִהְיֶה לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ הַקב"ה שֶׁהוּא מְסַבֵּב אוֹתוֹ, לְעוֹלָם כָּךְ הָיָה: זֶה סוֹבֵב וְזֶה מְסַבֵּב, וּשְׁנֵיהֶם בְּיַחַד, לֹא יִמָּצֵא זֶה בְּלֹא זֶה.
הבורא יוצר מהחומר המצוי
וְיֵשׁ מֵהֶם מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁזֶּה הַגַּלְגַּל הָיָה* וְיִפָּסֵד, אֲבָל יֵשׁ שָׁם דָּבָר אַחֵר מָצוּי עִם הַבּוֹרֵא, כְּמוֹ הַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר, מֵאוֹתוֹ הַדָּבָר הַמָּצוּי עִמּוֹ הוּא עוֹשֶׂה כֹּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה: פְּעָמִים עוֹשֶׂה מִקְצָת אוֹתוֹ הַחֹמֶר שָׁמַיִם וּמִקְצָתוֹ אֶרֶץ, וּפְעָמִים, אִם יִרְצֶה, יִקַּח אוֹתוֹ הַמִּקְצָת שֶׁעָשָׂה מִמֶּנּוּ שָׁמַיִם וְיַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ דָּבָר אַחֵר. אֲבָל לְהוֹצִיא יֵשׁ מֵאַיִן אִי אֶפְשָׁר.
בריאה יש מאין
וְיֵשׁ מִן הַפִילוֹסוֹפִים מִי שֶׁאוֹמְרִים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַנְּבִיאִים, שֶׁהַקב"ה בָּרָא כֹּל הַנִּבְרָאִים מֵאַיִן, וְשֶׁאֵין עִם הַבּוֹרֵא דָּבָר אַחֵר אֶלָּא הַנִּבְרָא שֶׁהִמְצִיאוֹ.
עיקר התורה שה' ברא יש מאין
וּבְזֶה הַדָּבָר הִיא הַמַּחְלֹקֶת הַגְּדוֹלָה, וְזֶהוּ הַדָּבָר שֶׁהִכִּירוֹ אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּכְבָר נִתְחַבֵּר בְּדָבָר זֶה אֶלֶף סְפָרִים, בָּרְאָיוֹת שֶׁיַּעֲרֹךְ כֹּל אֶחָד וְאֶחָד לְחַזֵּק דְּבָרָיו. וְעִקַּר הַתּוֹרָה הוּא, שֶׁהָאֵל לְבַדּוֹ רִאשׁוֹן, וְשֶׁהוּא בָּרָא הַכֹּל מֵאַיִן, וְכֹל מִי שֶׁלֹּא יוֹדֶה עַל זֶה - כָּפַר בָּעִקָּר וְקִצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת. וּכְבָר חִבַּרְתִּי אֲנִי חִבּוּר גָּדוֹל* בְּלָשׁוֹן עֲרָבִי בְּעִנְיָנוֹת אֵלּוּ, וּבֵאַרְתִּי הָרְאָיוֹת הַבְּרוּרוֹת עַל מְצִיאוּת הַבּוֹרֵא, וְשֶׁהוּא אֶחָד, וְשֶׁאֵינוֹ גּוּף וּגְוִיָּה, וְשִׁבַּרְתִּי כֹּל אוֹתָן הָרְאָיוֹת שֶׁאוֹמְרִין הַפִילוֹסוֹפִים שֶׁהֵן רְאָיוֹת שֶׁהָעוֹלָם לֹא נִבְרָא, וְגַם פֵּרַקְתִּי כֹּל הַקֻּשְׁיוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁהִקְשׁוּ עָלֵינוּ עַל שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שֶׁהָאֵל בָּרָא הַכֹּל יֵשׁ מֵאַיִן.
הגלגלים והכוכבים עושים את הדברים בטבע
וְכֹל אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ כִּתּוֹת שֶׁל חַכְמֵי הָעוֹלָם מִקֶּדֶם וְעַד עַתָּה - בֵּין אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֵין הַגַּלְגַּל נִבְרָא אֶלָּא כָּךְ הָיָה וְיִהְיֶה לְעוֹלָם, בֵּין אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁהָאֵל בְּרָאוֹ מֵאוֹתוֹ הַחֹמֶר הַמָּצוּי עִמּוֹ תָּמִיד, בֵּין אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַנְּבִיאִים, שֶׁאֵין שָׁם דָּבָר אַחֵר עוֹמֵד עִם הָאֵל אֶלָּא הוּא לְבַדּוֹ, וּכְשֶׁרָצָה הִמְצִיא הָעוֹלָם כִּרְצוֹנוֹ מֵאַיִן - כֹּל אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ כִּתּוֹת מַסְכִּימִין שֶׁכֹּל מַה שֶּׁיִּהְיֶה בְּזֶה הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, מִהְיוֹת כֹּל נֶפֶשׁ חַיָּה וְכֹל אִילָן וְכֹל מִין עֵשֶׂב וְכֹל מִין מִמִּינֵי הַמַּחְצָבִים, הַכֹּל הָאֵל עוֹשֵׂהוּ בְּכֹחַ שֶׁיָּבוֹא* מִן הַגַּלְגַּלִּים וּמִן הַכּוֹכָבִים, וְשֶׁכֹּחַ הַבּוֹרֵא צָף* בַּתְחִלָּה עַל הַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים, וּמִן הַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים יָצוּף וְיִפְשֹׁט בְּזֶה הָעוֹלָם, וְיִהְיֶה כֹּל מַה שֶּׁיִהְיֶה. וּכְשֵׁם שֶׁאָנוּ אוֹמְרִין שֶׁהַקב"ה עוֹשֶׂה אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים עַל יְדֵי הַמַּלְאָכִים, כָּךְ אֵלּוּ הַפִילוֹסוֹפִים אוֹמְרִין שֶׁכֹּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים הַנַּעֲשִׂין בְּטִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם תָּמִיד - עַל יְדֵי הַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים הֵן נַעֲשִׂין. וְהֵן אָמְרוּ שֶׁהַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים בַּעֲלֵי נֶפֶשׁ וּמַדָּע הֵן. וְכֹל אֵלּוּ הַדְּבָרִים אֱמֶת הֵן, וּכְבָר בֵּאַרְתִּי אֲנִי בִּרְאָיוֹת שֶׁכֹּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים אֵין בָּהֶם הֶפְסֵד בַּדָּת*, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֵבַנְתִּי בְּדִבְרֵי חֲכָמִים מִכֹּל הַמִּדְרָשׁוֹת שֶׁהֵם אוֹמְרִין כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַפִילוֹסוֹפִים, וְאֵין בֵּין חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין אֵלּו הַפִילוֹסוֹפִים בְּאֵלוּ הַדְּבָרִים מַחְלֹקֶת כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְתִּי בְּאוֹתָן הַפְּרָקִים.
___________________________________
כִּבְשׁוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם – דברים נסתרים ועמוקים. שֶׁאֵינוֹ הוֹוֶה – העולם לא נברא אלא קדמון. הָיָה וכו' – העולם נוצר בידי ה'. לא מ'אין', אלא תמיד היה חומר קדמון (היולי) וממנו ה' יצר את העולם. חִבּוּר גָּדוֹל – ספר 'מורה נבוכים'. בְּכֹחַ שֶׁיָּבוֹא וכו' – ה' משפיע שפע על העולם באמצעות הכוכבים. צָף – משפיע. הֶפְסֵד בַּדָּת – אינם סותרים את אמונתנו.
ביאורים
דעת נביאי ישראל, ואף מקצת מן הפילוסופים אמרו כן, שהקב"ה ברא כל הנבראים מאין. הרמב"ם אומר כי מי שאינו מאמין בחידוש העולם מהאין הינו כופר בעיקר. אמנם במורה נבוכים מבוארת הוכחת מציאות ה' כאינה תלויה באמונה בחידוש העולם, אבל בכל זאת הניסים, הנבואה והחידוש הם יסודות איתנים החוזרים פעמים אינספור בתורה, ומהותיים לקשר של הקב"ה אל העולם. הכופר בחידוש העולם כופר גם כן בקשר של הקב"ה אל כל הפרטים בעולם, ובכך הוא כופר בעיקר.
האמונה בחידוש, האמונה בניסים והאמונה בנבואה תלויות אלה באלה. אמנם החידוש איננו רעיון שהשכל שלנו יכול להבין עד תומו, אך הרמב"ם מסביר באיגרת תחיית המתים כי אין שום סתירה שכלית או הגיונית לאמונה בחידוש העולם. לעומת זאת הנצרות מבססת את כל עולמה, ולא רק את עניין הניסים, על סתירה לוגית מהותית, באמרם כי אחד שווה שלוש. אף שהחידוש הוא אמונה עיקרית לישראל, מקומו של החידוש לפי הרמב"ם הוא אחרי הכרת ה', וממילא אין מניעה לוגית מלקבל אפשרות כזו שה' יחדש ניסים בעולם.
תחום הקרוב בתוכנו לאופן חידוש העולם הוא סוגיית השגחת ה'. למרות המחלוקת העקרונית ביחס לחידוש העולם, לדברי הרמב"ם אין מחלוקת בין חכמי ישראל לפילוסופים בנוגע לשאלה איך עובר שפע הקיום מהבורא אל הנבראים – זה נעשה דרך הכוכבים והגלגלים. המחשבה האנושית בעניינים כלליים חוצה גבולות עמים, אף שמדובר בנושאים הקרובים לנושאים השנויים במחלוקת. אופן ההשגחה של ה' על המציאות דרך כוכבים כמתווכים התקבל על דעת הרמב"ם, ולכן הוא כותב כאן שאין מחלוקת ביחס לנקודה זו בין חכמי העולם כולו. צורה זו של השגחה בעזרת מתווכים אינה מקהה כלל את הנוכחות המתמדת והמוחלטת של ה' בתוך כל העניינים, אלא מתארת את הכלים שבהם ה' משגיח עלינו. ההנחה שההשגחה עוברת דרך הכוכבים נבעה מתוך התבוננות בגאות ושפל הקבועים על פי מולד הירח. הרמב"ם קיבל בעניין את דעת חכמי יוון שלכוכבים יש נשמות גדולות ויכולת השפעה בעולמנו, ואף הביע דעה זו בהלכות יסודי התורה על פי מקורות חז"ל. אבל המהר"ל התנגד בנחרצות לשיטתו, מכיוון שיסוד השיטה הוא ממקור חיצוני לתורה, וסותר את ההבנה הפשוטה של דברי חז"ל [הקדמה לגבורות השם].
הרחבות
הוכחה על חידוש העולם
וְזֶהוּ הַדָּבָר שֶׁהִכִּירוֹ אַבְרָהָם אָבִינוּ. הרמב"ן מוסיף שאברהם האמין בחידוש העולם מכוח מסורת מהדורות הקודמים לו: "כי זה יאמת לשומעים חדוש העולם וגם זה אמת כי אברהם אבינו יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ויעיד להם על נח ובניו שראו המבול והיו בתיבה והנה הוא עד מפי עד בענין כל המבול ועד רביעי על יצירה כי נח ראה אביו שראה אדם הראשון" [בראשית י, ה]. אביו של נח היה מתושלח, שהיה חי עוד בזמן אדם הראשון, והוא העיד בפניו שהקב"ה ברא את העולם, וכך עבר הדבר במסורת לנח שהעביר זאת לאברהם.
האמונה בחידוש העולם
עִקַּר הַתּוֹרָה הוּא, שֶׁהָאֵל לְבַדּוֹ רִאשׁוֹן, וְשֶׁהוּא בָּרָא הַכֹּל מֵאַיִן. בתורה ישנן מצוות רבות שנועדו לחזק בנו עיקר זה. כך למשל בספר החינוך , כשעוסק במצוות סיפור יציאת מצרים, הוא מסביר מדוע ישנן מצוות רבות זכר ליציאת מצרים: "ואין מן התמה אם באו לנו מצות רבות על זה, מצות עשה ומצות לא תעשה, כי הוא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו. ועל כן אנו אומרים לעולם בברכותנו ובתפלותנו זכר ליציאת מצרים, לפי שהוא לנו אות ומופת גמור בחדוש העולם, וכי יש אל קדמון חפץ ויכול , פועל כל הנמצאות הוא ובידו לשנותם, כפי שיחפץ בכל זמן מן הזמנים, כמו שעשה במצרים, ששנה טבעי העולם בשבילנו, ועשה לנו אותות מחדשים גדולים ועצומים, הלא זה משתק כל כֹּפֵר בחִדוש העולם ומקים האמונה בידיעת ה' יתברך, וכי השגחתו ויכלתו בכללים ובפרטים כלם" [מצוה כא]. המצוות המשרישות בתוכנו את זכר יציאת מצרים מטביעות בנו את עיקרי האמונה – בריאת העולם ומציאות ה'.
לעילוי נשמת ציפורה בת הרב אליהו ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
