ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ארץ ישראל ומצוותיה
- ארץ ישראל בהלכה ובאגדה
- משפחה חברה ומדינה
- ישוב הארץ, גבולותיה ויציאה לחו"ל
- גבולות הארץ
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת חנה
"בן אדם שים פניך אל צידון והנבא עליה: ואמרת כה אמר אדני ידוד הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי אני ידוד בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה: ושלחתי בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי אני ידוד: ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני ידוד: כה אמר אדני ידוד בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב: וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם וידעו כי אני ידוד אלהיהם".
רואים, שלפי הנביא יחזקאל צידון היתה עיר שגרמה צרות לישראל, ומוגדרת כאן:
"... סילון ממאיר וקוץ מכאיב..." כלומר, יש כאן כמה סוגי קוצים.
גם בתורה מצינו דימוי לקוצים:
ארץ ישראל בהלכה ובאגדה (94)
הרה"ג חיים שטיינר
9 - הגבול הצפוני של ארץ ישראל 1
10 - הגבול הצפוני של ארץ ישראל 2 - לבנון נחלת אבות
11 - הגבול הצפוני של ארץ ישראל 3 - מלחמת של"ג, מלחמת מצווה
טען עוד
"ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה".
ובתרגום אונקלוס שם [מקור 3]:
"ואם לא תתרכון ית יתבי ארעא מן קדמיכון ויהי דתשארון מנהון לסיען נטלן זין לקבלכון ולמשרין מקפניכון ויעיקון לכון על ארעא דאתון יתבין בה".
"תרגום לתרגומו: והיה מה שתשאירו מן העמים יהיו לסיעות ולחבורות הנוטלות נשק לעומתכם, ולמחנות המקיפים והמסובבים אתכם, ויצרו לכם על האדמה אשר אתם יושבים בה.
והסביר האור החיים [מקור 4]:
(נה) ואם לא תורישו וגו' והיה וגו' לדבריהם ז"ל שאמרו (מגילה י:) כל מקום שנאמר והיה הוא לשון שמחה, כאן נתכוין לומר שהגם שהם יותירו אותם לצד הרצון והשמחה בהם לצורכיהם, הוא מבשרם שיהיו לשיכים וגו':
וצררו אתכם על הארץ וגו' - פירוש לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו, וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו, לומר קומו צאו ממנו..."
כלומר:וצררו אתכם על הארץ וגו' - פירוש לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו, וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו, לומר קומו צאו ממנו..."
אם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם, ותשאירו אותם לצרכיכם שלכם, בסופו של דבר הם יהפכו לקוצים וצוררים שלא יסתפקו בישיבתם בחלק הארץ שבו הם כבר יושבים, אלא ירצו לכבוש את החלק שאתם יושבים, וידרשו מכם לקום ולצאת - ויאלצו אתכם על ידי מחבלים שנוטלים נשק נגדכם!
וזוהי גם המציאות בימינו, אנחנו נתונים לאיום מתמיד בארצנו שלנו!
ואכן יהושע, בזמן כיבוש הארץ - לחם בדרך שמצוה אותנו התורה כאמור ביהושע פרק יא [מקור א5]:
(א) ויהי כשמע יבין מלך חצור וישלח אל יובב מלך מדון ואל מלך שמרון ואל מלך אכשף:
(ב) ואל המלכים אשר מצפון בהר ובערבה נגב כנרות ובשפלה ובנפות דור מים:
(ג) הכנעני ממזרח ומים והאמרי והחתי והפרזי והיבוסי בהר והחוי תחת חרמון בארץ המצפה:
(ד) ויצאו הם וכל מחניהם עמם עם רב כחול אשר על שפת הים לרב וסוס ורכב רב מאד:
(ה) ויועדו כל המלכים האלה ויבאו ויחנו יחדו אל מי מרום להלחם עם ישראל: פ
(ו) ויאמר ידוד אל יהושע אל תירא מפניהם כי מחר כעת הזאת אנכי נתן את כלם חללים לפני ישראל את סוסיהם תעקר ואת מרכבתיהם תשרף באש:
(ז) ויבא יהושע וכל עם המלחמה עמו עליהם על מי מרום פתאם ויפלו בהם:
(ח) ויתנם ידוד ביד ישראל ויכום וירדפום עד צידון רבה ועד משרפות מים ועד בקעת מצפה מזרחה ויכם עד בלתי השאיר להם שריד:
(ט) ויעש להם יהושע כאשר אמר לו ידוד את סוסיהם עקר ואת מרכבתיהם שרף באש...
(טז) ויקח יהושע את כל הארץ הזאת ההר ואת כל הנגב ואת כל ארץ הגשן ואת השפלה ואת הערבה ואת הר ישראל ושפלתה:
(יז) מן ההר החלק העולה שעיר ועד בעל גד בבקעת הלבנון תחת הר חרמון ואת כל מלכיהם לכד ויכם וימיתם".
(ב) ואל המלכים אשר מצפון בהר ובערבה נגב כנרות ובשפלה ובנפות דור מים:
(ג) הכנעני ממזרח ומים והאמרי והחתי והפרזי והיבוסי בהר והחוי תחת חרמון בארץ המצפה:
(ד) ויצאו הם וכל מחניהם עמם עם רב כחול אשר על שפת הים לרב וסוס ורכב רב מאד:
(ה) ויועדו כל המלכים האלה ויבאו ויחנו יחדו אל מי מרום להלחם עם ישראל: פ
(ו) ויאמר ידוד אל יהושע אל תירא מפניהם כי מחר כעת הזאת אנכי נתן את כלם חללים לפני ישראל את סוסיהם תעקר ואת מרכבתיהם תשרף באש:
(ז) ויבא יהושע וכל עם המלחמה עמו עליהם על מי מרום פתאם ויפלו בהם:
(ח) ויתנם ידוד ביד ישראל ויכום וירדפום עד צידון רבה ועד משרפות מים ועד בקעת מצפה מזרחה ויכם עד בלתי השאיר להם שריד:
(ט) ויעש להם יהושע כאשר אמר לו ידוד את סוסיהם עקר ואת מרכבתיהם שרף באש...
(טז) ויקח יהושע את כל הארץ הזאת ההר ואת כל הנגב ואת כל ארץ הגשן ואת השפלה ואת הערבה ואת הר ישראל ושפלתה:
(יז) מן ההר החלק העולה שעיר ועד בעל גד בבקעת הלבנון תחת הר חרמון ואת כל מלכיהם לכד ויכם וימיתם".
חצביה [מקור 5א]:
היתה בה קהילה יהודית שהחזיקה מעמד מאות בשנים. ידיעות על כך קיימות בספרי "שאלות ותשובות", וכן נוסעים יהודים ותיירים נוצרים. ר' יהוסף שוורץ בספרו "תבואות הארץ" מספר:
"והם (היהודים) אנשים חזקים, אנשי חיל, ועובדי אדמה, כמו גויי ההר. גם בנותיהם רועות צאנם עם קשת ורומח בידיהם ללחום עם חיות השדה. וזה עשר שנים יצאה נערה יהודית בעיר חצביה השדה עם צאנה וקשתה במותנה. והנה בא ישמעאלי אחד לענותה, כי בשדה מצאה ואין מושיע לה. ותזהיר אותו לאמר: אל תגע בי כי מות תמות בידי! ולא שמע אליה. ותקם ותשלך עליו בכלי המשחית וימת לעיניה, וכאשר בא הדבר לפני השופטים ויהללו מעשיה".
קברים עתיקים [מקור 5ב]:
"עולי רגל יהודים, שנהגו להשתטח על קברים קדושים, הוסיפו להתקדם צפונה, אל מעבר לנהר ליטני - אל קבר זבולון בן יעקב בעיר צידון, אל קבר אהליאב בן אחיסמך --נבי סג'ור בפי הערבים, ואל קבר צפניה הנביא - א-נבי צאפי, קברים אלה נמצאים בדרום הרי הלבנון.
קברו של שמגר בן ענת נמצא בתחום העיירה תבנין, במרומי ההרים, ונזכר לראשונה ברשימת קברים "יחוס אבות ונביאים" משנת רצ"ז (1537), שבה נקראת תבנין בשם תמנין: " תמנין - שם קבור שמגר בן ענת , ועליו שני עמודי שיש". לפי "אגרת צדיקי ארץ ישראל" משנת 1640 - "ועליו כיפה". בימינו ידוע קבר זה בקרב הערבים בשם הסתמי "א-נבי א-צדיק" - הנביא הצדיק."
יהושע כבש ממי מרום (בדרום מזרח) עד צידון - בצפון מערב, כולל בקעת הלבנון וכו'.
אם כן - לבנון היא ארץ ישראל, וגם נכבשה בימי יהושע.
והנה, מצאנו ששלמה המלך נותן לחירם מלך צור - חלק בארץ ישראל.
בספר שמואל מתוארת עזרתו של חירם לבנין בית לדוד:
שמואל ב פרק ה פסוק יא [מקור 6]:
"וישלח חירם מלך צר מלאכים אל דוד ועצי ארזים וחרשי עץ וחרשי אבן קיר ויבנו בית לדוד"
בספר מלכים - עוזר חירם לבנות את בית המקדש ואת בית המלך:
מלכים א פרק ה [מקור 7]:
"(כב) וישלח חירם אל שלמה לאמר שמעתי את אשר שלחת אלי אני אעשה את כל חפצך בעצי ארזים ובעצי ברושים:
(כג) עבדי ירדו מן הלבנון ימה ואני אשימם דברות בים עד המקום אשר תשלח אלי ונפצתים שם ואתה תשא ואתה תעשה את חפצי לתת לחם ביתי:
(כד) ויהי חירום נתן לשלמה עצי ארזים ועצי ברושים כל חפצו:
(כה) ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כר חטים מכלת לביתו ועשרים כר שמן כתית כה יתן שלמה לחירם שנה בשנה:
(כג) עבדי ירדו מן הלבנון ימה ואני אשימם דברות בים עד המקום אשר תשלח אלי ונפצתים שם ואתה תשא ואתה תעשה את חפצי לתת לחם ביתי:
(כד) ויהי חירום נתן לשלמה עצי ארזים ועצי ברושים כל חפצו:
(כה) ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כר חטים מכלת לביתו ועשרים כר שמן כתית כה יתן שלמה לחירם שנה בשנה:
ואחר כך - נותן שלמה מתנה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל:
מלכים א פרק ט [מקור 8]:
"ויהי מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים את בית ידוד ואת בית המלך:
(יא) חירם מלך צר נשא את שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים ובזהב לכל חפצו אז יתן המלך שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל:"
(יא) חירם מלך צר נשא את שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים ובזהב לכל חפצו אז יתן המלך שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל:"
אמנם בערים הללו היו כנראה בשטח לא פורה, וחירם מתלונן על כך [מקור א9]:
"ויצא חירם מצר לראות את הערים אשר נתן לו שלמה ולא ישרו בעיניו: ויאמר מה הערים האלה אשר נתתה לי אחי ויקרא להם ארץ כבול עד היום הזה:"
אבל סוף סוף אסור לתת לגוי שטח כשלהו בארץ ישראל, שנאמר "ולא תחנם" (דברים ז', ב). כלומר, אסור לתת להם שטח בארץ ישראל, ואיך עבר שלמה ח"ו על איסור זה?
וזה לשון האברבנאל בפירושו שם [מקור 10]:
"הנה יקשה מאד איך היה מוכר שלמה עשרים עיר, ומיעט את מלכותו, ונותן את ארץ ישראל לעממים אשר לא כדת"? (מאחר ומסירת ארץ ישראל לזרים כרוכה בכמה איסורי תורה).
ותשובתו: "ולכן אחשוב אני, ששלמה... אחרי שכלה את כל מלאכתו, ראה לתת לחירם עיירות מארץ הגליל, לא שישתעבדו העיירות ההם לחירם, ולא שיהיה אדון להם, וישתעבדו בם ישראל הדרים בהם אל מלך צור, כי יהיה שלמה בזה עובר על מצות התורה. אבל היה ענין המתנה, שבאותן העיירות יגבה בכל שנה ושנה החיטים והשמן שהיה נותן (שלמה) אליו, יהיו אם כן הפירות לחירם, ומשפט הערים ואדנותם יהיה לשלמה...
והנה חירם יצא לראות את הערים ההם, רצונו לומר: אם יוכל להוציא בכל שנה ושנה מהם חיטים והשמן אשר נתן לו שלמה, "ולא ישרו בעיניו", כי נראה לו שלא יתנו אותן העיירות כל כך חטה ושמן. ולכן קרא אותן "ארץ כבול", שענינו - ארץ שאינה עושה פירות, כמו שפרשוהו חז"ל. (מסכת שבת דף נ"ד ע"א). הנה היתה המתנה בפירות לא בקרקע בארץ".
ותשובתו: "ולכן אחשוב אני, ששלמה... אחרי שכלה את כל מלאכתו, ראה לתת לחירם עיירות מארץ הגליל, לא שישתעבדו העיירות ההם לחירם, ולא שיהיה אדון להם, וישתעבדו בם ישראל הדרים בהם אל מלך צור, כי יהיה שלמה בזה עובר על מצות התורה. אבל היה ענין המתנה, שבאותן העיירות יגבה בכל שנה ושנה החיטים והשמן שהיה נותן (שלמה) אליו, יהיו אם כן הפירות לחירם, ומשפט הערים ואדנותם יהיה לשלמה...
והנה חירם יצא לראות את הערים ההם, רצונו לומר: אם יוכל להוציא בכל שנה ושנה מהם חיטים והשמן אשר נתן לו שלמה, "ולא ישרו בעיניו", כי נראה לו שלא יתנו אותן העיירות כל כך חטה ושמן. ולכן קרא אותן "ארץ כבול", שענינו - ארץ שאינה עושה פירות, כמו שפרשוהו חז"ל. (מסכת שבת דף נ"ד ע"א). הנה היתה המתנה בפירות לא בקרקע בארץ".
כלומר, לדעת האברבנאל, נשארה הריבונות הישראלית גם על עשרים הערים האלה, והוא העביר לחירם רק את התוצרת של חיטה ושמן.
ככתוב באברבנאל: "משפט הערים" (כלומר זכות השיפוט) "ואדנותם" (כלומר הריבונות) - נשארו בידי שלמה.
וכשחירם בדק את התוצרת החקלאית הדלה של ערים אלו - לא ישרו בעיניו, וקרא להם "ארץ כבול", שענינו ארץ שלא עושה פירות.
"לבנון" כמושג מושאל לבית המקדש:
דברים ג, כה - משה רבינו מבקש:
"אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן, ההר הטוב הזה, והלבנון".
וברש"י שם בשם הספרי (פנחס כג):
"ההר הטוב - זו ירושלים. והלבנון - זה בית המקדש."
וברש"י שם בשם הספרי (פנחס כג):
"ההר הטוב - זו ירושלים. והלבנון - זה בית המקדש."
וכתב שם בפירוש "כלי יקר":
"... שכל הרואה המקום הקדוש ההוא בראיה לחוד - קני שלימות נפשו, ונתלבש ברוח קדושה וטהרה, כי מלך ביופיו תחזינה עיניו..."
כשבעים פעמים נזכרת לבנון בתנ"ך, כמושג של יופי, הדר, ועוצמה ופוריות ועוד.
שיר השירים: ה, טו - "שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז, מראהו כלבנון, בחור כארזים"
שם ז, ה - "... אפך כמגדל הלבנון צופה בפני דמשק"
הושע פרק יד פסוק ו - "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון"
הושע פרק יד פסוק ז - "ילכו ינקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון"
הושע פרק יד פסוק ח - "ישבו ישבי בצלו יחיו גן ויפרחו כגפן זכרו כיין כלבנון"
תהלים פרק צב, פסוק יג - "צדיק כתר יפרח כארז בלבנון ישגה"
שיר השירים פרק ד פסוק יא - "נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמתיך כריח לבנון"
ועוד ועוד [ראה מקור ב11].שם ז, ה - "... אפך כמגדל הלבנון צופה בפני דמשק"
הושע פרק יד פסוק ו - "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון"
הושע פרק יד פסוק ז - "ילכו ינקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון"
הושע פרק יד פסוק ח - "ישבו ישבי בצלו יחיו גן ויפרחו כגפן זכרו כיין כלבנון"
תהלים פרק צב, פסוק יג - "צדיק כתר יפרח כארז בלבנון ישגה"
שיר השירים פרק ד פסוק יא - "נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמתיך כריח לבנון"
הגמרא במסכת יומא, מבהירה את השימוש של "לבנון" לגבי המקדש בבנינו, בחורבנו, ובבנינו השלישי הנצחי [מקור 11]:
זכריה יא: "פתח לבנון דלתיך ותאכל איש בארזיך"
מצודת דוד שם:
פתח לבנון דלתיך - הנבואה ההיא נאמרה על חורבן בית השני ואמר אתה א"י הקרויה בשם לבנון פתח דלתיך למען יכנסו בך העכו"ם. ותאכל אש בארזיך - ר"ל ויאבד האויב את השרים ולפי שקרא את א"י בשם לבנון המשיל אבדן השרים לשריפת ארזי יער הלבנון".
תלמוד בבלי מסכת יומא דף לט עמוד ב [מקור 12]:
"תנו רבנן: ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין, ולא היה לשון של זהורית מלבין, ולא היה נר מערבי דולק, והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן, עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי. אמר לו: היכל היכל! מפני מה אתה מבעית עצמך? יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב, וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא +זכריה יא+ פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך. אמר רבי יצחק בן טבלאי: למה נקרא שמו לבנון - שמלבין עונותיהן של ישראל. אמר רב זוטרא בר טוביה: למה נקרא שמו יער דכתיב +מלכים א' י+ בית יער הלבנון - לומר לך: מה יער מלבלב אף בית המקדש מלבלב. דאמר רב הושעיא: בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב, והיו מוציאין פירות בזמניהן, וכיון שהרוח מנשבת בהן היו נושרין פירותיהן, שנאמר +תהלים עב+ ירעש כלבנון פריו, ומהן היתה פרנסה לכהונה. וכיון שנכנסו גוים להיכל - יבשו, שנאמר +נחום א+ ופרח לבנון אמלל, ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירה לנו שנאמר +ישעיהו לה+ פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן - לה." (12)

מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?

איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?

האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?

למה כולם נלחמים על ירושלים

שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?

ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י

סדרת החינוך של הטבע!

"בזאת התורה" - איזו תורה?

כאב הגלות ותקוות הגאולה

בצלאל ואהליאב - חיבור של קצוות
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מאמר שלישי החסיד והמצוות בספר הכוזרי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בדמותו של החסיד על פי ספר הכוזרי, המנהל את חייו מתוך מודעות מתמדת לכך שהבורא רואה ובוחן כל מחשבה, דיבור ומעשה שלו. בנוסף, השיעור מסביר כיצד החסיד מושל בכל איבריו וכוחותיו, ומכוון אותם לשמש ככלים ייעודיים לעבודת השם ולחיבור אמיתי אל השכינה.

אורות התשובה - הרב הראל כהן זדונות נהפכות לזכויות
אורות התשובה פרק ו פסקה ה' - ו'
הרצון והמעשים קשורים אחד בשני, לכן כאשר האדם משנה את רצונו לטובה הוא נותן משמעות אחרת למעשה.

אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א לגלות את אלוקים כאבא אוהב
אורות התחיה -פסקה א'
השיעור מעמיק בפער שבין תפיסת אלוקים כשליט חיצוני הזר לנפש, לבין ההכרה האמיתית בו כנשמת העולם וכאבא אוהב המהווה את מקור החיים. מתוך עיון ב"אורות התחיה", נלמד כיצד התפתחות המידות הטובות והחיבור האורגני לכלל האומה מאפשרים לנו להתעלות מעבודת השם שמבוססת על פחד אל חיבור פנימי ועמוק של אהבה ויראת הרוממות.

תשעה באב איך לחיות את החיסרון?
מבט על תשעה באב
אופני התבוננות שונים על צום תשעה באב - בבחינת אבלות ובבחינת תשובה

הלכות שלושת השבועות הלכות תשעה באב: מערב הצום ועד מוצאי התענית
הלכה למעשה
בשיעור זה נעבור בצורה מסודרת על פני כל סדר הזמנים – החל מדיני ערב תשעה באב ומחצות היום של יום רביעי, דרך גדרי שני תבשילים בסעודה מפסקת, ועד לחמשת העינויים, הפטורים לצום (חולים, מעוברות ומניקות) ומנהגי האבלות בתפילה ובבית. דגש מיוחד בשיעור זה ניתן להלכות מוצאי תשעה באב שחל בשנה זו ביום שישי (ערב שבת) – כיצד מאזנים בין מנהגי עשירי באב לבין כבוד שבת? מתי מותר להסתפר, להתרחץ, ולכבס לבני אשכנז ולבני ספרד?

מידות הראי"ה חיבור השכל והרגש באמונה
אמונה י"ח - כ'
השיעור עוסק בחשיבות השילוב ההכרחי בין בירור שכלי לרגש פנימי חי בבניית קשר אותנטי לבורא, תוך אזהרה מפני תפיסות אמונה שטחיות או ילדותיות. כמו כן, מודגש ההכרח המעשי להתאים את ההדרכה הרוחנית ואת רמת הלימוד במדויק לכלים, למידה ולמדרגה האישית של כל לומד.

לקראת הנישואין הדרכה לשידוכים ובניית בית תורה
הרב נותן הדרכה מעשית ותורנית לבחורי ישיבה לקראת תקופת השידוכים, תוך שימת דגש על שמירה על צניעות ופנימיות הקשר, הימנעות מהשפעות תרבותיות זרות, ופרופורציות נכונות סביב אירוע החתונה ולימוד התורה. בנוסף, הרב מציג מודל מובנה בן שלושה שלבים לקבלת החלטות בבחירת בת זוג – בירור חזון הבית, בחינת תכונות אופי וכישורים, ומציאת חן – מתוך מטרה עליונה להקים יחד בית של תורה, קדושה והערכה הדדית.

דברים סוד האחדות והשראת השכינה
שיחת מוצ"ש פרשת דברים
הרב מסביר כיצד השכינה ממשיכה לשרות בעם ישראל גם לאחר חורבן בית המקדש, במיוחד כאשר העם מאוחד סביב ההלכה, בבתי הכנסת ובבתי המדרש. כמו כן, מודגש כי אימוץ "עין טובה" וחיפוש נקודות הזכות בכל אדם הם המפתח לתיקון עוון שנאת חינם ולקירוב הגאולה השלמה.

דברים חומש דברים והכמיהה לבניין המקדש
השיעור עוסק בקשר שבין פרשיות "בין המצרים" וספר דברים, לבין תהליך הכניסה לארץ ישראל והצורך בהקמת חברה ומערכת משפט מתוקנות. מתוך הלימוד על חורבן הבית, מודגשת החובה להעמיק את הכמיהה הפנימית למשכן השכינה, לפעול לתיקון רוחני ומעשי, ולצפות באופן פעיל לגאולה השלמה.

לנתיבות ישראל קץ המגולה ונצחיות הכותל המערבי
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"א
הרב מסביר את המושג "הקץ המגולה", המהווה תוכנית אלוקית וסימן מובהק לגאולה שאינו תלוי בתשובה, ומתבטא בפריחתה ומתן פירותיה של ארץ ישראל. בנוסף, הרב מסביר כי הכותל המערבי מסמל את לב האומה ומקום משכנה הנצחי של השכינה שלא זזה ממנו, והוא עומד איתן כעדות חיה לברית ולתקומת ישראל.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א השאיפה לגדלות
דרך הקודש טז - יז
לבעלי נשמות גדולות אין מרגוע עד שהם יממשו את מדרגתם. ואסור להם לחשוש לגאווה, אדרבה, הם צריכים להזהר הרבה יותר מענווה פסולה. אמנם מיצנו שנאמר על הראשונים שהם כמלאכים, אבל אל לנו להבהל אם נמצא דבר שאנו מגיעים בו למדרגה פנימית יותר מהם. כמו שמצינו שיש יתרונות לבני אדם על מלאכים

מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק לאור דמותם ותפקידם של הראי"ה והרצי"ה קוק זצ"ל
שיעור מיוחד לרגל סיום ספר אורות במסגרת התוכנית הישיבתית - סקירה על תפקידם הגדול של הראי"ה קוק ובנו הן ברובד המעשי והן ברובד השמיימי.













