ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש שבת ומועדים ימי השובבי"ם

בזכות העין הטובה

כדוד ומשה בשעתם, כך יש להודות לה' גם כשהוא מכביד את לב האומות נגדנו ולהאמין ולהיווכח שהכול לטובה.
לחץ להקדשת שיעור זה
בימים השובבי"ם (פרשות שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו ומשפטים) נוהגים לקרוא תהילים פעם או שלוש פעמים תוך כדי תענית דיבור. קריאת תהילים יכולה להיות ספר לימוד ואימון לעין ולשון טובה. כל ספר תהילים מראה לנו איך דוד מודה לה' בכל רגע נתון, וכך הוא אומר מזמור "בבא הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד מסתתר עמנו", "בברחו מפני שאול במערה", "בהיותו במדבר יהודה". על אחד מהם מקשה הגמרא: "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו", לכאורה היה צריך לומר "קינה לדוד"? עונה הגמרא שדוד הצליח למצוא במרידת בנו צד של חיוב, באומרו: אם כבר נגזר שימרדו בי, טוב שבני מורד, כיוון שהוא מרחם על האנשים. אילו עבד מרד בי, הוא יכול היה לשטוף את כל הממלכה בדמים.
דוד מכניס לספר תהילים מזמורים של אנשים שהבינו את העיקרון הזה. אחד מהם הוא: "מזמור לאסף אלוקים באו גוים בנחלתך טימאו את היכל קדשך שמו את ירושלים לעיים: נתנו את נבלת עמדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידך לחייתו ארץ" (עט). גם כאן אומרים חז"ל שהיה צריך להיות כתוב "קינה לאסף", ומסבירה הגמרא שאומרים מזמור על שהשליך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים ולא מחה את עם ישראל.
דוד למד את הדרך הזאת ממשה רבנו שתמיד האיר כפני חמה. אחד הדברים שחוזר פעמים רבות בפרשיות שובבי"ם הוא ההודעה של ה' למשה כי הוא מכביד את לב פרעה. במקביל, ה' דורש ממשה לעשות על מנת להוציא את בני ישראל ממצרים. משה יודע שה' פועל דרכו ופועל במקביל דרך לב פרעה. המציאות הזאת נותנת כוח למשה לפעול, וגם מונעת ממנו את הכעס, הייאוש והעצבנות. הוא יכול להיות בשמחה גם כשהמציאות מורכבת כל כך.
מרן הרב אליהו זצוק"ל אמר בערב לפני שחלה, בשביעי של פסח, כי אנחנו צריכים ללמוד את הדרך הזאת ממשה רבינו. שנאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז, טו). גם בימינו צריך להבין את ההתנהלות של אומות העולם כתוכנית של ה'.

הסכמת האומות – כהסכמת פרעה
הרב חרל"פ כותב כי אחד הדברים המיוחדים שהיו ביציאת מצרים ומתרחשים גם בדורנו הוא הצורך בהסכמת הגויים לגאולה. ביציאת מצרים משה חיכה להסכמת פרעה. גם בימינו היינו צריכים את הסכמת האומות להקמת המדינה. היא ניתנה בוועידת האומות בסן רמו בסיום מלחמת העולם הראשונה (1920).
שם הוחלט כי במקום האימפריה הטורקית יוקמו מדינות ערביות. במקביל נתנו מנהיגי העולם דאז לבריטניה מנדט על עבר הירדן המערבי והמזרחי: "בעלת המנדט תהיה אחראית להגשמת ההצהרה שממשלת בריטניה פרסמה ביום 2 בנובמבר 1917, ושנתקבלה על ידי ממשלות ההסכמה האחרות, לטובת ייסוד 'הבית הלאומי' לעם היהודי בארץ ישראל".
אחרי ההחלטה חזרו בהם מנהיגי אומות העולם מהסכמתם הראשונה ולקחו מאיתנו בתחילה את עבר הירדן המזרחי. אחר כך עשו עוד "חלוקה" והחליטו לתת לנו רק חצי מעבר הירדן המערבי. ממש כמו שבמצרים חוזר בו פרעה ורודף אחרי בני ישראל.
הרה"ג צבי יהודה זצוק"ל סיפר כי היה לו ולנזיר צער גדול בהחלטת החלוקה הזאת, שנראית כאילו נסיגה במהלך הגאולה. עד שיצא מפיו ומפי הנזיר: "מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו". הם הבינו שברעה הזאת יש טובה גדולה אף על פי שהיא לא מובנת להם באותה שעה. על כן צריך להודות עליה לאלוקים, כי בוודאי מאת ה' הייתה החלוקה הזאת.
את ההסבר לטוב שבחלוקה אנו קוראים בתורה, "מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ" (שמות כג, כט; דברים ז, כא). אם זאת הסיבה שבגללה ערבים יושבים בארץ ישראל, אנו יודעים את דרך הפתרון. כל עולה שעולה - מסלק אותם מהארץ. כל ילד שנולד – מגרש אותם מהארץ. ואיננו כואבים או מתייאשים כשאנחנו רואים אותם עדיין פה.
את ההסבר לטוב שבחזרה החלקית של הגויים מהבטחתם כתב הרב חרל"פ זצוק"ל בספרו. הוא הסביר כי בשלב שבו האומות מסכימות לגאולתנו, אנחנו קצת משעובדים להם. סוף סוף הכול בהסכמתם. רק כשהם חוזרים בהם ולמרות זאת הגאולה ממשיכה, מתברר לכול שזו גאולת ה'. לכן, רק אחרי שפרעה רודף אחרי בני ישראל נאמר בהם: "ובני ישראל יוצאים ביד רמה".
התהליך הזה, שבו מנהיגי האומות נראים כאילו עצמאיים וחופשיים להחליט וה' מקשה את לבם או נותן להם רוחב לב כלפינו, הוא סוג של משחק. דוגמה למשחק הזה הייתה בקום המדינה, כשמנהיגי הערבים אמרו לערביי ישראל לברוח מארץ ישראל, כדי שהם יוכלו להשמיד בקלות את היהודים שנשארו בה. כמה ברכה הביאה ההחלטה החשובה הזאת.
מיד אחרי הקמת המדינה קיבלה הליגה הערבית החלטה להציף את מדינת ישראל בעולים כדי שתקרוס כלכלית. בבת אחת עלו לארץ מאות אלפי יהודים. בתוך 18 חודשים בלבד הוכפלה האוכלוסייה מ 650,000 ל 1.3 מיליון תושבים. למזלם, היו הרבה בתים ערביים ריקים. על כל ה"צרות" האלה נאמר: "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום".
מתוך העיתון בשבע.
עוד בנושא ימי השובבי"ם

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il