ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
וְאֹמַר בְּמַעֲנֵה הַשְּׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁדִּבְרֵי הַנְּבִיאִים וּלְשׁוֹן הַסְּפָרִים אָמְנָם בָּאוּ מְסַפְּרִים טֶבַע הַמְּצִיאוּת הַנָּהוּג. וְיָדוּעַ שֶׁטֶּבַע זֶה הַמְּצִיאוּת הוּא הִתְחַבֵּר נְקֵבוֹת בַּעֲלֵי חַיִּים וְזִכְרֵיהֶם, וְהוֹלִידָם הַדּוֹמֶה, וּצְמִיחַת הַנּוֹלָד מְעַט מְעַט, עַד שֶׁיָּמוּת הָאִישׁ הַהוּא. וְאֵין מִן הַטֶּבַע שֶׁיָּשׁוּב הָאִישׁ הַהוּא וְיִתְהַוֶּה שֵׁנִית אַחַר מוֹתוֹ. אֲבָל בַּטֶּבַע הוּא כִּי כְּשֶׁיָּמוּתוּ בַּעֲלֵי חַיִּים, לֹא יָשׁוּבוּ לְעוֹלָם הָאֲנָשִׁים הָהֵם, אֲבָל יִכְלוּ וְיֻתְּכוּ מְעַט מְעַט, עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ אֶל הַיְסוֹדוֹת וְאֶל הַחֹמֶר הָרִאשׁוֹן בְּמִין מִן הַחֲזָרָה, לֹא יִשָּׁאֵר עִמָּהּ* חֵלֶק מֻגְבָּל נִרְמָז אֵלָיו, שֶׁנֹּאמַר בּוֹ זֶה הָיָה כָּךְ וְכָךְ.
וְשֶׁהָאָדָם לְבַדּוֹ נִדְבַּק בּוֹ הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי, וְהוּא חַיָּב שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ דָּבָר עוֹמֵד* לֹא יֹאבַד וְלֹא יִפָּסֵד. אָמְנָם גּוּף הָאָדָם יֹאבַד כִּשְׁאָר אִישֵׁי בַּעֲלֵי חַיִּים כֻּלָּם. הוֹרוּ עַל זֶה גַּם כֵּן רְאָיוֹת עִיּוּנִיּוֹת אֵצֶל מִי שֶׁנֶּחְלַץ לַחֲקֹר עַל אֵלּוּ הַדְּבָרִים הָעֲמֻקִּים, רְצוֹנִי לוֹמַר הִשָּׁאֵר הַדָּבָר הַנִּשְׁאָר מִמַּה שֶּׁהִגִּיעַ לָאָדָם, וְזֶהוּ הַדָּבָר אֲשֶׁר בַּטֶּבַע, וְהוּא אֲשֶׁר קְרָאוּהוּ סִפְרֵי הַנְּבוּאָה "נֶפֶשׁ" אוֹ "רוּחַ" בְּשִׁתּוּף הַשֵּׁם. וַאֲבֵדַת הַגּוּף וְשׁוּבוֹ לְמַה שֶּׁהֻרְכַּב מִמֶּנּוּ* הַמִּין הַהוּא, מִן הַחֲזָרָה, כְּמוֹ שֶׁבָּא בַּפָּסוּק [קהלת יב,ז] "וְיָשׁוֹב הֶעָפָר אֶל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ". זֶהוּ אֲשֶׁר בַּטֶּבַע. וּכְפִי הָעִנְיָן הַהוּא בָּאוּ הַפְּסוּקִים הָהֵם כֻּלָּם, וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין אָמְרוֹ "אִם יָמוּת גֶּבֶר הֲיִחְיֶה", וּבֵין אָמְרוֹ "הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם", שֶׁאֵין זֶה בַּטֶּבַע, אֲבָל נִמְנַע בּוֹ. אֶלָּא שֶׁכְּבָר יָצְאוּ הַמַּיִם מִן הַסֶּלַע בְּמוֹפֵת*. וְכֵן תְּחִיַּת הַמֵּתִים אָמְנָם הוּא מִן הַמּוֹפְתִים. וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין "הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ" וּבֵין אָמְרוֹ "הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה פֶּלֶא". וּכְבָר נֶהְפַּךְ מַרְאֵה הַיָּד הַטְּהוֹרָה לְלָבָן.
וְאִלּוּ יֹאמַר אוֹמֵר שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְנוֹעֵעַ הַדּוֹמֵם, הָיָה אוֹמֵר אֱמֶת לְפִי מַה שֶּׁבַּטֶּבַע, וְלֹא יְכַזֵּב זֶה הַמַּאֲמָר שׁוּב* הַמַּטֶּה נָחָשׁ אַחַר שֶׁהוּא מוֹפֵת. כֵּן כָּל מַה שֶּׁתִּמְצָאֵהוּ מֵהַרְחָקַת שׁוּב הַמֵּתִים*, הוּא עַל מַה שֶּׁבַּטֶּבַע, וְאֵין זֶה סוֹתֵר שׁוּב הַמֵּתִים כְּשֶׁיִּרְצֶה הַשֵּׁם בְּשׁוּבָם. הִנֵּה כְּבָר הִתְבָּאֵר לְךָ עִנְיְנֵי הַפְּסוּקִים כֻּלָּם עַל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר מִן הָאֱמֶת, וְאֵינְךָ צָרִיךְ לְפָרֵשׁ פָּסוּק מֵהֶם בַּפֵּרוּשִׁים הָהֵם הַמְגֻנִּים הָרְחוֹקִים לְקַבְּלָם, אֲשֶׁר יְחַזְּקוּ טְעָנוֹת מַכְחִישׁ תְּחִיַּת הַמֵּתִים וִיאַמְּצוּ מַאֲמָרוֹ.
___________________________________
לֹא יִשָּׁאֵר עִמָּהּ וכו' – בַּקבר הגוף מתכלה לגמרי, ולא נשאר ממנו סימן המרמז לאיזה בעל חיים הוא שייך. עוֹמֵד – נצחי. לְמַה שֶּׁהֻרְכַּב מִמֶּנּוּ – האדם יסודו מעפר. בְּמוֹפֵת – בדרך נס. שׁוּב – הפיכת. מֵהַרְחָקַת שׁוּב הַמֵּתִים – משלילת חזרת המתים לחיים.
ביאורים
השאלה הראשונה שאותה הקשה הרמב"ם הייתה איך ליישב סתירות בפסוקים הנוגעים לאמונת תחיית המתים. יש להקדים כי הנביאים וספריהם מתארים את טבע המציאות בתור רצף הגיוני אשר מובן בשכל שלנו. למשל, איש ואישה מתחתנים ומולידים בן הדומה להם, בן זה גדל אט אט עד שלבסוף הוא מת. פה נעצר הטבע. בחיים הטבעיים אין אפשרות לחזור לעולם החיים אחרי המיתה, אלא להפך, חומרי הגוף מתכלים ונהפכים חזרה לעפר שממנו נוצר האדם.
האדם שונה בעניין זה מכל בעלי החיים. הגוף האנושי אמנם מתכלה כמו גופם של החיות, אבל לאדם יש 'שפע אלוהי'. מתוך עיון בחכמות השונות אפשר להסיק שחלק מהאדם נשאר אחרי מותו, והוא הנקרא 'רוח' או 'נפש' בדרך משל. כעת אפשר ליישב את השאלה. ברמה הטבעית, מתקיים בגוף האדם "וישוב העפר אל הארץ כשהיה" [קהלת יב, ז]. אבל בנוגע לרוח נאמר: "והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" [שם].
דבר דומם לעולם לא יתחיל לזוז מעצמו, זה נוגד את השכל, את הטבע. וכפי שכבר הזכרנו, המופת יכול לשנות את הטבע, שהרי משה רבנו הפך את מקלו לנחש על ידי הנס. ממילא כל הפסוקים הדוחים חיים שאחרי המוות מתפרשים בנקל. מצד הטבע אין אפשרות לשנות את גלגל החיים, ולחיות אחרי שמתים. אך אם ה' ירצה בשובם לחיים – גם המתים יוכלו לחיות, שאין כל נמנע מלפני הקב"ה.
הנה התבאר שכל פסוק מתפרש בקלות, ואין צורך להמציא פירושים נגד השכל אשר אינם מתיישבים בכוונת הפסוקים. מציאות הניסים תלויה באמונה שלמעלה מהשכל, ולעומתה מציאות הטבע נלמדת מתוך החיים שלנו, ולה יש מקור בנביאים.
הרחבות
חשיבות הטבע לפי הרמב"ם
כָּל מַה שֶּׁתִּמְצָאֵהוּ מֵהַרְחָקַת שׁוּב הַמֵּתִים, הוּא עַל מַה שֶּׁבַּטֶּבַע. הרמב"ם ראה חשיבות גדולה בקבלת המושג 'טבע' – חוקים שבהם הקב"ה מנהיג את העולם באופן מתמיד. גישתו של הרמב"ם מודגשת בעניין הבא: הרמב"ם סובר שגם הניסים נקבעו עוד בששת ימי בראשית, יחד עם קביעת חוקי הטבע, ואין לראות בהם חריגה מסדרו של עולם. כך כותב הרמב"ם: "הרצון (– האלוהי) היה בששת ימי בראשית, והדברים כולם נמשכים על טבעיהם תמיד, כמו שאמר: 'מה שהיה הוא שיהיה' [קהלת א, ט]... ומפני זה הוצרכו החכמים לומר שכל המופתים היוצאים ממנהגו של עולם... כולם קדם הרצון בהם בששת ימי בראשית, והושם בטבע הדברים ההם אז, שיתחדש בהם מה שהתחדש (– הנס)" [הקדמה לפרקי אבות פרק ח].
הרב יעקב משה חרל"פ מוסיף עומק נפלא בהבנת גישתו של הרמב"ם: " שיערה חכמתו שלמען הגילוי הגדול של העתיד נדרשת ... ההעלמה של השם, במשך של שית אלפי שנין ואחרי כן יקויים 'ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר'..." [מי מרום א, פרק ח אות ח]. לפי הרב חרל"פ, הרמב"ם רואה ערך נעלה בטבע מפני שהוא האופן הנצרך לקיום העולם כדי לתת מקום שלם לגילוי האלוהי לעתיד לבוא. הסתרת הפנים של הקב"ה, המתבטאת בטבע, תגרום לנו להעריך יותר את הגילוי וההשגחה האלוהית בזמן הגאולה. דווקא בצורה כזו נוכל להבין שגם דברים שהיו נראים לנו כמו טבע גמור – גם בהם הייתה יד ה'.
לרפואת והצלחת מרים בת חסן אברהם הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
