ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
וְדַע, שֶׁהַכְחָשַׁת שׁוּב הַנֶּפֶשׁ לַגּוּף לֹא תִמָּלֵט מֵאַחַת מִשְׁתֵּי סִבּוֹת: מדוע
אִם שֶׁיַּכְחִישֶׁנּוּ הַמַּכְחִישׁ לִהְיוֹתוֹ עִנְיָן בִּלְתִּי טִבְעִי, וְיִתְחַיֵּב לְפִי זֹאת הַסִּבָּה שֶׁיַּכְחִישׁ הַנִּפְלָאוֹת כֻּלָּם לִהְיוֹתָם בִּלְתִּי טִבְעִיּוֹת.
אוֹ שֶׁיַּכְחִישֶׁנּוּ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא זָכַר* בַּפָּסוּק, וְלֹא בָּאת בּוֹ הַהַגָּדָה הָאֲמִתִּית כְּמוֹ שֶׁבָּא בַּמּוֹפְתִים. וַאֲנַחְנוּ כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁבָּאוּ פְּסוּקִים, וְאִם הֵם מְעַטִּים, יוֹרוּ עַל שׁוּב* הַמֵּתִים.
וְאִם יֹאמַר אוֹמֵר 'אֲנַחְנוּ נְפָרֵשׁ הַפְּסוּקִים הָהֵם כְּמוֹ* שֶׁפֵּרַשְׁנוּ זוּלָתָם' - נֹאמַר לוֹ: הַמֵּבִיא* לְךָ לְפָרְשָׁהּ, הוּא לִהְיוֹת שׁוּב הַמֵּתִים בִּלְתִּי טִבְעִי, וּתְפָרֵשׁ אֵלּוּ הַפְּסוּקִים עַד שֶׁיַּסְכִּימוּ לָעִנְיָנִים הַטִּבְעִיִּים. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּ"מוֹרֵה הַנְּבוֹכִים", בְּדַבְּרֵנוּ בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁעִם אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם יִתְחַיֵּב בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיוּ הַמּוֹפְתִים כֻּלָּם אֶפְשָׁרִיִּים, וְלָזֶה יִהְיֶה גַּם כֵּן תְּחִיַּת הַמֵּתִים אֶפְשָׁרִי. וְכָל אֶפְשָׁר, כְּשֶׁיָּבוֹא בּוֹ הַגָּדַת הַנָּבִיא, נַאֲמִין, וְלֹא נִצְטָרֵךְ לְפָרְשׁוֹ וְלֹא נוֹצִיאֵהוּ מִפְּשׁוּטוֹ.
וְאָמְנָם נִצְטָרֵךְ לְפָרֵשׁ הַדָּבָר שֶׁפְּשׁוּטוֹ נִמְנָע*, כְּהַגְשָׁמַת הַשֵּׁם. אֲבָל הָאֶפְשָׁר יַעֲמֹד* כַּאֲשֶׁר הוּא. וַאֲשֶׁר יִשְׁתַּדֵּל וִיפָרֵשׁ תְּחִיַּת הַמֵּתִים עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם שׁוּב הַנֶּפֶשׁ לַגּוּף, אָמְנָם יַעֲשֶׂה זֶה בְּהַאֲמִינוֹ שֶׁהוּא נִמְנָע מִצַּד הַשֵּׂכֶל לֹא מִמִּנְהַג הַטֶּבַע. וְכֵן יִתְחַיֵּב בִּשְׁאָר הַנִּפְלָאוֹת בְּהֶכְרֵחַ, וְכָל זֶה אָמְנָם יִהְיֶה נִמְנָע לְגַמְרֵי לְפִי אֱמוּנַת קַדְמוּת הָעוֹלָם, וּמַאֲמִין הַקַּדְמוּת אֵינוֹ מֵעֲדַת מֹשֶׁה וְאַבְרָהָם עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם כְּלָל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּ"מוֹרֵה הַנְּבוֹכִים".
וּלְאֵלּוּ הַשֳּׁרָשִׁים הֶאֱמַנּוּ תְּחִיַּת הַמֵּתִים עַל פְּשׁוּטָהּ וְשַׂמְנוּהָ מִפִּנּוֹת הַתּוֹרָה, וְאָמַרְנוּ שֶׁאֵין רָאוּי לְפָרֵשׁ שְׁנֵי הַפְּסוּקִים הַמְגַלִּים הַמּוֹרִים עָלֶיהָ רְאָיָה בְּרוּרָה אֲשֶׁר לֹא יִסְבְּלוּ פֵּרוּשׁ.
___________________________________
זָכַר – נזכר. שׁוּב – חזרתם לחיים. כְּמוֹ – בדרך טבעית. הַמֵּבִיא – הגורם. שֶׁפְּשׁוּטוֹ נִמְנָע – שהבנתו כפשוטו בלתי אפשרית. יַעֲמֹד וכו' – נפרשהו כפשוטו.
ביאורים
הכופרים ב'שוב הנפש לגוף', כלומר בתחיית המתים, מתחלקים לשתי קבוצות. ישנם אלו שכופרים בתחיית המתים כי כל מה שאינו מוסבר על פי השכל נדחה מדעתם. וישנם שמקבלים את המופתים המופיעים בתנ"ך, כי הם נזכרו בפירוש, הגם שאינם מוסברים על פי שכלם. הבעיה שלהם היא רק עם תחיית המתים, מפני שאין פסוקים מפורשים שמזכירים אותה. אך בכל זאת – בדניאל, כפי שהבאנו, ישנם פסוקים מפורשים המורים על האמונה בתחיית המתים.
לכאורה אפשר היה לדחות ולומר שפסוקים אלו הינם משל ואין להבינם כפשוטם, מפני שהם סותרים את השכל ואת הטבע. אלא שהרמב"ם פירש במורה הנבוכים שהעולם נברא בידי ה' כשקודם לכן לא הייתה מציאות כלל. ומתוך כך אפשר ללמוד על כל הניסים שהם אפשריים, שאין נס יותר גדול מבריאת העולם יש מאין. אם-כן אין מניעה שכלית לתחיית המתים, ובכל דבר שמסתדר עם השכל יש להאמין בדברי הנבואה כפשוטם.
בהתאם לכלל שקבע הרמב"ם, שבדברים שאינם אפשריים לפי השכל יש לפרש את הפסוקים שלא כפשוטם, אין להאמין בהגשמת השם, כי זה נוגד את השכל. באותו אופן הכופרים בשיבת הנפש לגוף עושים זאת ממניע שכלי ולא מתוך הנחות על המציאות הטבעית בעולם. לפי העיקרון של דעה זו כל המופתים אינם אפשריים. אמנם נכון שלפי מי שסבור שהעולם קדמון אין אפשרות לחידוש ניסים ותחיית המתים. אך במורה הנבוכים כבר התבאר שמאמיני הקדמוניות אינם מעדת משה ואברהם, המאמינים בחידוש.
אחרי בירור זה מובן למה האמונה בתחיית המתים הינה אחד מעיקרי האמונה ביהדות, ומדוע אין לעקור מפשוטם את הפסוקים המלמדים אותנו אמונה זו.
הרחבות
מקור לתחיית המתים בתורה
אוֹ שֶׁיַּכְחִישֶׁנּוּ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא זָכַר בַּפָּסוּק. רבי סעדיה גאון כתב מאמר ארוך ומקיף על תחיית המתים. במאמר זה מתמודד רבי סעדיה גאון מספר פעמים עם הטענה שתחיית המתים היא רק משל לתחיית האומה דהיינו, שעם ישראל יחזור לארצו, לשלטונו ולכוחו גם לאחר הגלות. רבי סעדיה גאון נוקט, כמו כל חכמי ישראל, שתחיית המתים היא כמובן גם כפשט הדברים, שכל אחד ואחד מעם ישראל יקום לתחייה.
בתוך דבריו הוא מזכיר פסוק המדבר במפורש על תחיית המתים : "שירת האזינו סדורה כפי מצבי (– ההיסטוריה של) בני ישראל... וששית (– החלק השישי של השירה) – בגאולתינו וישועתינו, מן 'ראו עתה כי אני אני הוא' [דברים לב, לט] עד סוף השירה. והרי לפי סדר זה, יהיה אומרו ' אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא' [שם] ... כל זה יהיה בזמן הישועה..." ['הנבחר באמונות ודעות', מאמר שביעי - בתחיית המתים בעולם הזה, עמוד רכא במהדורת הרב קאפח].
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע
