ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
וְדַע, שֶׁהַכְחָשַׁת שׁוּב הַנֶּפֶשׁ לַגּוּף לֹא תִמָּלֵט מֵאַחַת מִשְׁתֵּי סִבּוֹת: מדוע
אִם שֶׁיַּכְחִישֶׁנּוּ הַמַּכְחִישׁ לִהְיוֹתוֹ עִנְיָן בִּלְתִּי טִבְעִי, וְיִתְחַיֵּב לְפִי זֹאת הַסִּבָּה שֶׁיַּכְחִישׁ הַנִּפְלָאוֹת כֻּלָּם לִהְיוֹתָם בִּלְתִּי טִבְעִיּוֹת.
אוֹ שֶׁיַּכְחִישֶׁנּוּ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא זָכַר* בַּפָּסוּק, וְלֹא בָּאת בּוֹ הַהַגָּדָה הָאֲמִתִּית כְּמוֹ שֶׁבָּא בַּמּוֹפְתִים. וַאֲנַחְנוּ כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁבָּאוּ פְּסוּקִים, וְאִם הֵם מְעַטִּים, יוֹרוּ עַל שׁוּב* הַמֵּתִים.
וְאִם יֹאמַר אוֹמֵר 'אֲנַחְנוּ נְפָרֵשׁ הַפְּסוּקִים הָהֵם כְּמוֹ* שֶׁפֵּרַשְׁנוּ זוּלָתָם' - נֹאמַר לוֹ: הַמֵּבִיא* לְךָ לְפָרְשָׁהּ, הוּא לִהְיוֹת שׁוּב הַמֵּתִים בִּלְתִּי טִבְעִי, וּתְפָרֵשׁ אֵלּוּ הַפְּסוּקִים עַד שֶׁיַּסְכִּימוּ לָעִנְיָנִים הַטִּבְעִיִּים. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּ"מוֹרֵה הַנְּבוֹכִים", בְּדַבְּרֵנוּ בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁעִם אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם יִתְחַיֵּב בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיוּ הַמּוֹפְתִים כֻּלָּם אֶפְשָׁרִיִּים, וְלָזֶה יִהְיֶה גַּם כֵּן תְּחִיַּת הַמֵּתִים אֶפְשָׁרִי. וְכָל אֶפְשָׁר, כְּשֶׁיָּבוֹא בּוֹ הַגָּדַת הַנָּבִיא, נַאֲמִין, וְלֹא נִצְטָרֵךְ לְפָרְשׁוֹ וְלֹא נוֹצִיאֵהוּ מִפְּשׁוּטוֹ.
וְאָמְנָם נִצְטָרֵךְ לְפָרֵשׁ הַדָּבָר שֶׁפְּשׁוּטוֹ נִמְנָע*, כְּהַגְשָׁמַת הַשֵּׁם. אֲבָל הָאֶפְשָׁר יַעֲמֹד* כַּאֲשֶׁר הוּא. וַאֲשֶׁר יִשְׁתַּדֵּל וִיפָרֵשׁ תְּחִיַּת הַמֵּתִים עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם שׁוּב הַנֶּפֶשׁ לַגּוּף, אָמְנָם יַעֲשֶׂה זֶה בְּהַאֲמִינוֹ שֶׁהוּא נִמְנָע מִצַּד הַשֵּׂכֶל לֹא מִמִּנְהַג הַטֶּבַע. וְכֵן יִתְחַיֵּב בִּשְׁאָר הַנִּפְלָאוֹת בְּהֶכְרֵחַ, וְכָל זֶה אָמְנָם יִהְיֶה נִמְנָע לְגַמְרֵי לְפִי אֱמוּנַת קַדְמוּת הָעוֹלָם, וּמַאֲמִין הַקַּדְמוּת אֵינוֹ מֵעֲדַת מֹשֶׁה וְאַבְרָהָם עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם כְּלָל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּ"מוֹרֵה הַנְּבוֹכִים".
וּלְאֵלּוּ הַשֳּׁרָשִׁים הֶאֱמַנּוּ תְּחִיַּת הַמֵּתִים עַל פְּשׁוּטָהּ וְשַׂמְנוּהָ מִפִּנּוֹת הַתּוֹרָה, וְאָמַרְנוּ שֶׁאֵין רָאוּי לְפָרֵשׁ שְׁנֵי הַפְּסוּקִים הַמְגַלִּים הַמּוֹרִים עָלֶיהָ רְאָיָה בְּרוּרָה אֲשֶׁר לֹא יִסְבְּלוּ פֵּרוּשׁ.
___________________________________
זָכַר – נזכר. שׁוּב – חזרתם לחיים. כְּמוֹ – בדרך טבעית. הַמֵּבִיא – הגורם. שֶׁפְּשׁוּטוֹ נִמְנָע – שהבנתו כפשוטו בלתי אפשרית. יַעֲמֹד וכו' – נפרשהו כפשוטו.
ביאורים
הכופרים ב'שוב הנפש לגוף', כלומר בתחיית המתים, מתחלקים לשתי קבוצות. ישנם אלו שכופרים בתחיית המתים כי כל מה שאינו מוסבר על פי השכל נדחה מדעתם. וישנם שמקבלים את המופתים המופיעים בתנ"ך, כי הם נזכרו בפירוש, הגם שאינם מוסברים על פי שכלם. הבעיה שלהם היא רק עם תחיית המתים, מפני שאין פסוקים מפורשים שמזכירים אותה. אך בכל זאת – בדניאל, כפי שהבאנו, ישנם פסוקים מפורשים המורים על האמונה בתחיית המתים.
לכאורה אפשר היה לדחות ולומר שפסוקים אלו הינם משל ואין להבינם כפשוטם, מפני שהם סותרים את השכל ואת הטבע. אלא שהרמב"ם פירש במורה הנבוכים שהעולם נברא בידי ה' כשקודם לכן לא הייתה מציאות כלל. ומתוך כך אפשר ללמוד על כל הניסים שהם אפשריים, שאין נס יותר גדול מבריאת העולם יש מאין. אם-כן אין מניעה שכלית לתחיית המתים, ובכל דבר שמסתדר עם השכל יש להאמין בדברי הנבואה כפשוטם.
בהתאם לכלל שקבע הרמב"ם, שבדברים שאינם אפשריים לפי השכל יש לפרש את הפסוקים שלא כפשוטם, אין להאמין בהגשמת השם, כי זה נוגד את השכל. באותו אופן הכופרים בשיבת הנפש לגוף עושים זאת ממניע שכלי ולא מתוך הנחות על המציאות הטבעית בעולם. לפי העיקרון של דעה זו כל המופתים אינם אפשריים. אמנם נכון שלפי מי שסבור שהעולם קדמון אין אפשרות לחידוש ניסים ותחיית המתים. אך במורה הנבוכים כבר התבאר שמאמיני הקדמוניות אינם מעדת משה ואברהם, המאמינים בחידוש.
אחרי בירור זה מובן למה האמונה בתחיית המתים הינה אחד מעיקרי האמונה ביהדות, ומדוע אין לעקור מפשוטם את הפסוקים המלמדים אותנו אמונה זו.
הרחבות
מקור לתחיית המתים בתורה
אוֹ שֶׁיַּכְחִישֶׁנּוּ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא זָכַר בַּפָּסוּק. רבי סעדיה גאון כתב מאמר ארוך ומקיף על תחיית המתים. במאמר זה מתמודד רבי סעדיה גאון מספר פעמים עם הטענה שתחיית המתים היא רק משל לתחיית האומה דהיינו, שעם ישראל יחזור לארצו, לשלטונו ולכוחו גם לאחר הגלות. רבי סעדיה גאון נוקט, כמו כל חכמי ישראל, שתחיית המתים היא כמובן גם כפשט הדברים, שכל אחד ואחד מעם ישראל יקום לתחייה.
בתוך דבריו הוא מזכיר פסוק המדבר במפורש על תחיית המתים : "שירת האזינו סדורה כפי מצבי (– ההיסטוריה של) בני ישראל... וששית (– החלק השישי של השירה) – בגאולתינו וישועתינו, מן 'ראו עתה כי אני אני הוא' [דברים לב, לט] עד סוף השירה. והרי לפי סדר זה, יהיה אומרו ' אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא' [שם] ... כל זה יהיה בזמן הישועה..." ['הנבחר באמונות ודעות', מאמר שביעי - בתחיית המתים בעולם הזה, עמוד רכא במהדורת הרב קאפח].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
