ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הקדמה חלק א'

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה אמונות ודעות Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

א' אדר א' התשע"ו

הקדמה חלק א'

א' אדר א' התשע"ו



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

הַקְדָּמָה
פתיחת הספר
1 -א- אָמַר יְהוּדָה בֶּן שָׁאוּל*, פָּתַח מְחַבְּרוֹ וְאָמַר: בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לוֹ יֵאוֹת עֵין הָאֱמֶת הַבְּרוּרָה, הַמְאַמֵּת* לַמְדַבְּרִים* מְצִיאוּת נַפְשׁוֹתָם אֱמֶת בְּרוּרָה, וּמָצְאוּ בָּהּ* מוּחֲשֵׁיהֶם מְצִיאָה בְּרוּרָה, וְיָדְעוּ בָּהּ יְדִיעוֹתָם יְדִיעַת צֶדֶק, נִסְתַּלְּקוּ בָּהּ מֵעֲלֵיהֶם הַשִּׁבּוּשִׁים, וְסָרוּ עִמָּהּ הַסְּפֵקוֹת, וְנִצְלְלוּ לָהֶם הָרְאָיוֹת, וְהִזְדַּכּוּ לָהֶם הַמּוֹפְתִים*, וְיִשְׁתַּבַּח עַל כָּל סִפּוּר נַעֲלֶה לִתְהִלָּה.

2 -ב-וְאַחַר מַה שֶּׁפָּתַחְנוּ בּוֹ מִתְּהִלַּת אֱלֹהֵינוּ וְשִׁבְחוֹ בְּמַאֲמָר קָצָר, אֲנִי מַקְדִּים לַסֵּפֶר הַזֶּה אֲשֶׁר כִּוַּנְתִּי לְחַבְּרוֹ, הוֹדָעַת סִבַּת נְפִילַת הַסְּפֵקוֹת לִבְנֵי אָדָם בִּדְרוּשֵׁיהֶם* וְאוֹפַנֵּי הֲסָרָתָם, עַד שֶׁתִּשְׁלַם הַגָּעָתָם אֶל הַדָּרוּשׁ וְיִשְׁלֹט קְצָתָם עַל קְצָתָם*, עַד אֲשֶׁר קִיְּמוּ אוֹתוֹ אֲמִתּוֹת כְּפִי מַחֲשַׁבְתָּם וּסְבָרָתָם. וּבֵאלֹהִים אֵעָזֵר לְגַלּוֹתָם מֵעָלַי עַד אֲשֶׁר יִשְׁלַם לִי מַה שֶּׁאַגִּיעַ בּוֹ אֶל עֲבוֹדָתוֹ, כַּאֲשֶׁר שָׁאַל אוֹתוֹ חֲסִיד* בְּאָמְרוֹ (תהלים קיט, יח): גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ.

הספר יהיה קל ללימוד
3 וּרְצוֹנִי לָשׂוּם אֶת זֶה עִם דִּבְרֵי הַסֵּפֶר כֻּלּוֹ מַאֲמָר קָרוֹב* וְלֹא רָחוֹק, מֵהַדְּבָרִים הַקַּלִּים וְלֹא הַקָּשִׁים, מִשָּׁרְשֵׁי הָרְאָיוֹת וְהַטַּעַם וְלֹא מִסַּעֲפוֹתָם, לְבַעֲבוּר יִקְרַב דַּרְכּוֹ וְיֵקַל טָרְחוֹ וְיִישַׁר לִמּוּדוֹ וְיַגִּיעַ בּוֹ מְבַקְשׁוֹ אֶל הַצֶּדֶק וְהָאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם עַל הַחָכְמָה כְּשֶׁהִיא קְרוֹבָה (משלי ב, ט): אָז תָּבִין צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים כָּל מַעְגַּל טוֹב.
4 וְאוֹדִיעַ תְּחִלָּה סִבַּת נְפִילַת הַסְּפֵקוֹת לִבְנֵי אָדָם. וְאֹמַר כִּי הַמֻּשְׂכָּלוֹת מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ יְסוֹדוֹתָם מוּשָׂמִים עַל הַמּוּחָשִׁים*, וְהָיוּ הַדְּבָרִים הַמֻּשָּׂגִים בְּחוּשׁ נוֹפְלִים* בָּהֶם הַסְּפֵקוֹת בְּאֶחָד מִשְּׁנֵי סִבּוֹת; וְזֶה אִם מִפְּנֵי קֹצֶר יְדִיעַת* הַדּוֹרֵשׁ בִּדְרוּשׁוֹ, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵקֵל עַל עַצְמוֹ* וּמַנִּיחַ הָעִיּוּן וְהַהִשְׂתַּכְּלוּת, כְּאָדָם שֶׁמְּבַקֵּשׁ אֶת רְאוּבֵן, וְנִסְתַּפֵּק לוֹ בְּאֶחָד מִשְּׁנֵי דְבָרִים, אִם בַּעֲבוּר שֶׁאֵין יוֹדֵעַ אוֹתוֹ, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לְפָנָיו וְלֹא יַכִּירֶנּוּ אוֹ שֶׁיִּהְיֶה זוּלָתוֹ וְיַחְשֹׁב שֶׁהוּא הוּא, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵקֵל עַל עַצְמוֹ וּמְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ בְּקַלּוּת וְרִפְיוֹן לֵב.

גורמי הספקות
5 וּבַעֲבוּר זֶה לֹא יִתְבָּרֵר לוֹ גַּם כֵּן הַדְּבָרִים הַמֻּשְׂכָּלִים, יִפֹּל בָּהֶם הַסָּפֵק לְאֶחָד מִשְׁתֵּי סִבּוֹת הָאֵל*. אִם* מִפְּנֵי שֶׁמְּבַקֵּשׁ הַמַּדָּע הַשִּׂכְלִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ אוֹפַנֵּי הָרְאָיוֹת, וּמֵשִׂים הָרְאָיָה לֹא רְאָיָה*, וּמֵשִׂים גַּם כֵּן מַה שֶּׁאֵינֶנָּה רְאָיָה רְאָיָה. אוֹ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ דֶּרֶךְ הָעִיּוּן, אַךְ הוּא מֵקֵל עַל עַצְמוֹ וּמְמַהֵר לִגְזֹר עַל הַיָּדוּעַ* קֹדֶם הַשְׁלָמַת מְלֶאכֶת הָעִיּוּן בּוֹ. 6 וְכָל שֶׁכֵּן אִם יִתְקַבְּצוּ בָּאָדָם שְׁנֵי הַדְּבָרִים יַחַד, רְצוֹנִי לוֹמַר שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּקִי בִּמְלֶאכֶת הָעִיּוּן וְעִם זֶה אֵינֶנּוּ מַמְתִּין עַד שֶׁיַּשְׁלִים מַה שֶּׁהוּא נוֹדָע מִמֶּנָּה כַּמִּשְׁפָּט, וְיִהְיֶה רָחוֹק מִבַּקָּשָׁתוֹ אָז בְּעִנְיַן יֵאוּשׁ*. וְאָמַר הֶחָכָם בָּרִאשׁוֹנִים* מִן הַנִּזְכָּרִים (נחמיה י, כט): יוֹדֵעַ מֵבִין*, וּבָאַחֲרוֹנִים מֵהֶם (תהלים פב, ה): לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ.
¬ ________________________
יְהוּדָה בֶּן שָׁאוּל – הוא המתרגם של ספרנו מערבית ללשון הקודש. הַמְאַמֵּת וכו' – הנותן לבני אדם את השכל, ובעזרתו יש ביכולתם להשיג האמת. לַמְדַבְּרִים – לבני אדם (האדם נקרא "מדבר" בלשון הקדמונים בגלל מעלתו השכלית, שניכרת בעיקר בדיבור). בָּהּ – בנפש. וְהִזְדַּכּוּ לָהֶם הַמּוֹפְתִים – התבררו ההוכחות. בִּדְרוּשֵׁיהֶם – בנושאים הנדרשים והנצרכים לידיעתם. וְיִשְׁלֹט קְצָתָם עַל קְצָתָם – יכריע בשכלו כצד מסוים ולא כצד שכנגדו. שָׁאַל אוֹתוֹ חֲסִיד – ביקש דוד המלך. מַאֲמָר קָרוֹב – בדרך פשוטה וברורה. מוּשָׂמִים עַל הַמּוּחָשִׁים – מבוססים על הכרת המציאות כפי שנקלטת באמצעות החושים. נוֹפְלִים – חלים. קֹצֶר יְדִיעַת וכו' – חוסר ידיעה כיצד לברר את העניין. מֵקֵל עַל עַצְמוֹ – מתרפה. הָאֵל – האלו. אִם – או. הָרְאָיָה לֹא רְאָיָה – חושב על הוכחה נכונה שהיא אינה נכונה. לִגְזֹר עַל הַיָּדוּעַ – להסיק מסקנות. בְּעִנְיַן יֵאוּשׁ – באופן שיש להתייאש מיכולתו לכוון לאמת. בָּרִאשׁוֹנִים – אותם שאין ביכולתם להבין (הסיבה הראשונה לטעות). יוֹדֵעַ מֵבִין – מכאן למדנו שהידיעה היא תוצאת התבונה.

ביאורים

-א- פתיחת הספר
רבנו פותח בדברי שבח לקדוש ברוך הוא. אין דבר בעולם שהוא אמת מוחלטת חוץ מאשר הקדוש ברוך הוא בעצמו, אולם בטובו הגדול הוא נתן לנו, בני האדם, יכולת לדעת על ידי השכל מהי האמת ומהו השקר. על ידו יכולים בני האדם להבחין בין חושיהם השונים ולהגיע לידיעות אמיתיות על העולם, ואז נעלמים כל הספקות והשאלות על הקורה בעולם. בתשובה לשאלה מה הפסיד האדם הראשון לאחר שאכל מעץ הדעת, שהרי נראה שהוא הרוויח מן החטא את ידיעת הטוב והרע, כותב הרמב"ם (מורה נבוכים חלק א פרק ב) ובעקבותיו גם אחרים, שלפני החטא ידע האדם הראשון להבחין בין האמת והשקר ולא היו לו ספקות כמו שיש לנו, ולאחר החטא נכנס בו יצר הרע נעלמה ממנו יכולת הידיעה של האמת האבסולוטית ומונחי האמת והשקר שלו נהיו מונחים יחסיים. רבי חיים מוולוז'ין (נפש החיים שער א פרק ו) מסביר שלפני החטא היצר הרע היה מחוץ לאדם, וזה היה הנחש, אולם לאחר החטא יצר הרע נכנס לתוך האדם.

2 -ב- גורמי הספקות והטעויות
תחילה מעוניין רבנו למנות את גורמי הספקות והטעויות המצויים בקרב בני האדם, כדי להסביר מדוע אנשים לא רואים את האמת וטועים אחר הבלים, ובגלל הטעויות הללו הם טועים בשאלות הבסיסיות של החיים ומנווטים את חייהם על פי מסקנותיהם המוטעות. על כן ברצונו ללמד איך אפשר להימנע מאותן הטעויות וכך יגיעו בני האדם אל האמת שאותה הם חפשו תמיד, כפי שבקש דוד המלך (תהלים קיט, יח): "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". רבנו בפירושו לתהלים שם מסביר פסוק זה כך: "הסר את מסך הסכלות והטמטום מעל עיני ליבי ובכך אוכל להגיע אל האמת".
3 ספר זה יהיה כתוב בשפה פשוטה על מנת לקרב את הדברים אל אנשים רגילים, והוא יעסוק בכללים ולא בפרטים, כדי שהלומד יגיע אל הצדק והאמת, ולאחר שהדברים יהיו פשוטים וקרובים יתקיים הפסוק (משלי ב, ט): "אז תבין צדק ומשפט ומישרים כל מעגל טוב".
4 טעויותיהם של בני האדם נובעות משתי בעיות: א. האדם אינו יודע מה הוא מחפש. ב. אפילו כאשר הוא יודע מה הוא מחפש, אם הוא מתעצל בחקירת הדבר, הוא לא מגיע לתכלית החקירה ובא לכדי טעות. למשל, המחפש אדם ששמו ראובן, יכול לטעות בזיהוי שלו בשני אופנים: א. כאשר הוא אינו מכיר את ראובן, מבחינתו כל אדם יכול להיות ראובן, וגם אם ראובן יהיה לפניו מן הסתם הוא לא יזהה אותו. ב. כאשר המחפש מכיר את ראובן אך הוא מזלזל בחיפוש אחריו, הוא לא יגיע אליו אף פעם.
5 גם אדם החוקר בדברים שכליים יכול לטעות בשני האופנים לעיל: א. כאשר האדם אינו יודע את דרכי ההוכחה, הוא מחליט שדבר שקרי הוא הוכחה טובה, ואת ההוכחה האמיתית הוא שולל וחושב שאינה אלא שקר. ב. כאשר אדם יודע איך להוכיח כראוי ואיזה הוכחות הן הוכחות טובות, אך מזלזל בעניין ומפסיק לחקור באמצע החקירה, הוא מגיע למסקנה מוטעית וחושב שמיצה את החקירה עד תום.
6 כל שכן כאשר שתי הלקויות הללו משולבות באדם אחד – הוא אינו בקי במלאכת העיון, ובנוסף לכך הוא גם מפסיק את העיון באמצע ואינו ממצה את בירור השאלה בכל כוחותיו, פשוט שהוא יתייאש מן הבירור ויהיה רחוק מלהשיג את מבוקשו. על אדם הלוקה בלקות הראשונה – שאינו יודע איך לחקור, אמר נחמיה (י, כט): "כל יודע מבין" ואילו אדם שאינו יודע – אינו מבין, ועל אדם שאינו יודע לחקור וגם מתעצל בחקירתו נאמר בספר תהלים (פב, ה): "לא ידעו ולא יבינו". הטעויות מתגברות כאשר בנוסף לשתי הלקויות האדם אינו יודע מה הוא מבקש, ואז אפילו אם במקרה תגיע לידו התשובה, הוא לא ישים לב ולא ידע שזו התשובה שהוא מחפש. אם כן יש שלושה סוגי דברים המביאים את האדם לכלל טעות: א. אי ידיעת דרכי ההוכחה. ב. זלזול בחקירה. ג. אי ידיעת המבקש את מבוקשו.

לרפואת מרדכי בן ישראל הי"ו
לזכות יונה טובה בת יוסף מנחם הי"ו
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il