בית המדרש

  • מדורים
  • קרוב אליך
לחץ להקדשת שיעור זה
גליון מס 117

ארבע מצוות חג הפורים - בפנימיות!

undefined

רבנים שונים

אדר ב תשע"ו
4 דק' קריאה
משלוח מנות / על האהבה ועל הגאולה
הרב מאיר שלמה "אור ברסלב"
אנחנו משתגעים על פורים לא רק בגלל משתה היין, הצחוק והתחפושות. בפורים יורד אור גאולתי, שמתנוצץ בעולם. כשהאור הזה זורח, כולם מרגישים פתאום שמחה גדולה. למה דווקא בפורים יורד אותו אור שמכיל בתוכו את ניצוץ הגאולה, אור שיזריח במלואו רק כשתבוא הגאולה שאנו כל כך מצפים לה? מסביר רבי נתן, תלמידו הגדול של רבי נחמן מברסלב, שאור הפורים הוא אור האחדות ואהבת ישראל, שזוכים לה כשמסתכלים על כולם באור חיובי ועין טובה, ובתוך האור הזה מתנוצץ אור הגאולה.
המן ושונאי ישראל, לעומת זאת, מתאפיינים בתכונה של עין רעה. על הפסוק "וכל זה איננו שווה לי", אומר המלבי"ם שהמן הרשע לא נהנה רגע אחד בכל חייו מכל עשרו, כבודו ובניו. מדוע? המן עצמו היה לא רק שורש הרשע בעולם אלא גם שורש העין הרעה, ואפילו על עצמו הוא הסתכל וחיפש רק רע! הוא חשב כל הזמן על מה שעדיין לא קיבל ומה חסר לו.
כשאנו זוכים לקיים את מצוות משלוח מנות, מתרבה אהבה בעולם בין איש לרעהו, ועל ידי האהבה הזו האדם מרגיש פתאום שטוב לו. כשאדם מגדיל את האהבה בין איש לרעהו, יוצר אווירה נוחה וזכה בעולם ומביט בעין טובה על חברו, אז במקום שתכאב לו העלוּת, הוא שמח בכל מה שיש לחברו, וממילא יש לו יותר!
מצוות משלוח מנות והנתינה לזולת מרבה אהבה בישראל, וכולם מרגישים שלמות. כמו משלוחי המנות שמטיילים מיד ליד ומבית לבית, אנחנו משלימים אחד את השני. אפילו מה שאין לך – נמצא אצל חברך, וזה גם כן קצת אצלך... במקום קנאה באה שמחה בהצלחת החבר. אם תחייך לשכן כל יום, תגיד לו בוקר טוב במנגינה של פורים שמח, וכשיבקש ממך טובה תיתן לו בכיף ובשמחה - אזי תרגיש פתאום שמח ועליז - ממש כמו פורים, וגם לך יהיה כל יום פורים.

מגילת אסתר / הסיפור שלנו
הרב אליעזר קשתיאל ראש בית המדרש לבוגרי צבא - עלי
לקחת חלק, לא כצופה מהצד.
לכאוב עם אסתר את ההיתלשות מביתה. לזעוק עם מרדכי את הנוראה מכל הצעקות. להתמלא חרדה לקראת הכניסה לבית המלך. ולהתאזר עם אסתר באומץ וקנאות התובעת עלבון עם ה', ושולחת אצבע מאשימה. להתחנן לפני ה', להתגאות כשמרדכי לובש בגדי מלכות, ולשמוח, בפרץ אדיר של הפתעה, של גודל ישועה.
להרגיש, לחוות, להיות.
שלל תחושות של חיי יהודי עובד ה', המלא כאב וגם תקוה, מאמין בתפילה ומלא ודאות בישועה, מרגיש עלבון השכינה ומלא גאוות קודש בזהותו.
מגילה –
מטלטלת, מעבדת את עולמנו הנפשי, בזמן קצר כל כך, אין ספור תמורות ותהפוכות. חיי המאמין.
ומעל לכל לזכור, שכמו בסיפור ההוא, גם אנחנו חלק מסיפור, חלק מספר החיים, מספר הזיכרונות הנקראים לפני המלך.
וכמו אז - יש בידינו בחירה האם לקחת חלק בסיפור, האם להיות דמות שולית או דמות משנה, האם להיות גיבור הסיפור או מחוץ לו – חלילה. אל נורא עלילה רוקם את היריעה – ולנו ההכרעה – האם להחריש בעת הזאת, או שלא לחינם הגענו לעת כזאת. ויחד עם הידיעה שרווח והצלה יעמדו ליהודים, לפעול עם אל, להשתלב בסיפור, להיכתב בספר החיים.

מתנות לאביונים / בכסף, בדעת ובנפש
דרור יהב ישיבת אש קודש, רמת גן
המצווה הזו שייכת לכל חג, אז למה דווקא בפורים? הסיבה היא שנס ההצלה התרחש על ידי "לך כנוס את כל היהודים", ולכן כל מצווה שמעוררת אחדות בעם ישראל שייכת מאוד לפורים. בעוד שאת משלוח המנות אנו נותנים "איש לרעהו", לאנשים הקרובים אלינו, הרי שאת המתנות אנו נותנים לאביונים, אנשים שאיננו בהכרח מכירים. המצווה מצליחה לעורר אהבה גם במקומות שבהם היא איננה גלויה, ולכן בהלכה נקבע שעדיף להרבות במתנות לאביונים מאשר במשלוחי מנות.
פרט לנתינה הגשמית צריכה להיות גם נתינה רוחנית. "אין עני אלא בדעת", אמרו חז"ל – והתכוונו לדעת אלוקים. גם בימינו ישנם יהודים רבים שאינם מכירים כלל את מהות חג הפורים ומצוותיו, וחושבים שכולו סובב סביב מצעדי תחפושות ומסיבות פרועות. העובדה שאפשר לקיים סעודת חג מבוסמת כהלכתה לשם שמיים, מלאת קדושה ואור רוחני, אינה ידועה להם כלל! לכן בחג זה יש מצווה מפורשת לתת "מתנות" לאביונים שבדעת – לשתף אותם במצוות החג, לזכות אותם בקריאת המגילה ובסעודת פורים, וכמובן להעניק משלוחי מנות שמעוררים אהבה בישראל, ו"גדולה לגימה שמקרבת".
מצד שני, לעתים העיסוק הרב בקירוב בא על חשבון חווית החג. על כן, צריך לזכור שגם אצל כל אחד ואחד מאיתנו, ישנם "אביונים" - הגוף והנפש הבהמית, שמצפים גם הם כל השנה לגילוי האור העצום של פורים. ביום זה אסור לנו לשכוח אותם! צריך לתת להם את המתנה הגדולה מכולן - קשר עם ה'. ביום פורים "כל הפושט יד נותנים לו", ולכן כדאי למצוא רגעים קדושים של תפילה אישית תוך כדי הריקודים והשמחה – תפילות של שבח, בקשה והודאה, על כך שזכינו להיות מזרע ישראל, על ההצלה שהייתה לנו, ועל הגאולה השלמה שהנה זה עומדת אחר כותלנו, בקרוב בימינו ממש.


סעודה ומשתה פורים / שמחה פורצת גבול
הרב שאול יורוביץ' משפיע ירושלמי
בפורים יש מצווה מיוחדת במינה של עריכת סעודה ומשתה 'עד דלא ידע'. גם בחגים אחרים יש סעודה, ובמה נשתנתה סעודת פורים משאר הסעודות?
שמחה לרוב נובעת מהשלמת החסרונות. כך אנו מוצאים שמחה מהתרת ספיקות, ממציאת זיווג וכדומה. המצווה לשמוח בשלושת הרגלים היא מפני שבכל אחד מהם זכינו להשלים חלקים מקומת מציאותנו כעם.
אך על שמחת פורים אמרו חז"ל "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". לטשטש את ההבדלים בין "ארור המן" – מקום החיסרון, ו"ברוך מרדכי" - מציאות השלימות. בפורים אנו שואפים לצאת לגמרי מהמשוואה של חסרונות והשלמתם, לכן זו שמחה מיוחדת מאוד.
כל השנה האכילה, השיכרות והתחפושות מסתירים אותנו, הם אמצעי להשגת דבר אחר. בעיניים רגילות, בפורים לא התחדש שום דבר. היתה גזירה, והיא התבטלה. אך זה בדיוק העניין - אנחנו שמחים בפשיטות במה שיש לנו.
"ונהפוך הוא!" – יש לנו הזדמנות להגיע להרגשת שלמות פנימית עם המציאות! כעת מסתבר שהכל הוא טוב, ולא צריך לברוח לשום מקום. לשתות "עד לא ידע" פירושו להיות שם, ולראות איך הוא טוב ממש.
הדבר משתקף בקשר שבין שמחה וטוב לב. מצאו פסוקים בהם הם מופיעים יחד: תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב, ובמגילה אנו קוראים: ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב. השמחה הזו באה כתוצאה מהשלמות חיצוניות, "אין שמחה אלא ביין". ואילו על טוב לב כתוב הפוך, "טוב לב משתה תמיד", מרוב שטוב לו הוא שותה, לא ממצב של בריחה מחסרון וקושי אלא הוא מחובר אל עצמו בשלמות וטוב לו. ובמגילה כתוב ביום השביעי כטוב לב המלך ביין. אחרי השתייה המרובה הגיע המלך למצב של טוב לב.
בפורים זכינו להשתמש בכל חלקי הרע לטוב, ונתברר שהרע הוא גם משכן לטוב. 'מרדכי על בית המן', 'המן על העץ אשר הכין למרדכי'. וכן ביום אשר רצו להשמידם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. זו שלמות השמחה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il