הגמרא בקידושין (כט ע"ב - ל ע"א)עוסקת בגיל המתאים לנישואין. לפי המשנה באבות (ה, כא) גיל הנישואין המתאים הוא שמונה עשרה ובגמרא כאן מובאות דעות נוספות. יש לשאול, אם נישואין היא מצווה ככל המצות, מדוע חיובה מתחיל בגיל מאוחר יותר מאשר הגיל לחיוב שאר המצוות - גיל שלוש עשרה?
חלקת מחוקק (א, ב) כתב שהסיבה לכך שדוחים את גיל הנישואין היא בגלל שנאמר בגמרא בקידושין (כט ע"ב) שאדם צריך ללמוד תורה ורק אחר כך לישא אשה, וכיון שמתחילים ללמוד תלמוד רק בגיל חמש עשרה, הרי שיש לדחות את גיל הנישואין עד לאחר זמן שבו ניתן לרכוש ידיעות משמעותיות בתלמוד. שולחן ערוך הרב (הלכות תלמוד תורה פרק ג) הרחיב קצת יותר וכתב שכשאדם צעיר הוא צריך ללמוד תורה באופן כזה שיוכל לרכוש כלים על מנת ללמוד בכל זמן הפנאי שלו, ואדם שישא אשה לפני שיספיק לרכוש את הכלים האלו, לא יוכל ללמוד בהמשך. לדעתו, המשנה עסקה רק באדם שניגש למצוות פרייה ורבייה ככל המצוות, (ולא כדחף וכצורך נפשי), ולאדם כזה, ההדרכה היא לדחות את מצוות הנישואין עד גיל שבו ירכוש כלים מספיקים לידיעת ולימוד התורה בהמשך.

לעומתם ה ב"ח (חושן משפט סימן ז) עסק בדעות שלדיין אסור לדון עד שיהיה בן שמונה עשרה. הוא הסביר שעד שאדם מגיע לגיל שמונה עשרה, עדיין הוא לא יכול להתעמק בדינים ולהבין דברים לאשורם, וכתב שלפי זה יש להסביר גם את מאמר חז"ל שהזמן המתאים לנישואין הוא בגיל שמונה עשרה, ולא קודם לכן. יש לצרף לדבריו את דברי ה'קרן אורה' המבאר שמצוות הנישואין, שעיקרה לצורך מצוות פרייה ורבייה, אינה רק להוליד בנים, אלא גם לדאוג להם בהמשך וליישב את העולם. לכן ניתן לצוות על מצווה זו רק לאדם שכבר נחשב לאיש, ויכול ליישב את העולם ולדאוג לילדים שיוולדו לו.

סיכום: המשנה קובעת כי גיל הנישואין המתאים הוא שמונה עשרה, ובגמרא ישנן דעות נוספות. הסיבה שאין חיוב מגיל שלוש עשרה היא או בגלל לימוד התורה, או בגלל שאדם לא יכול להיות מספיק אחראי על משפחה בגיל זה.