ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך תזריע

תזריע החודש התשע"ו מדברי הרב אליהו זצוק"ל

מוקדש לעלוי נשמת
הרב אליהו זצוק"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
"וְקָרַע אֹתוֹ מִן הַבֶּגֶד"
זכורני שהרה"ג רבי יעקב חי זריהן זצ"ל שהיה רב עיה"ק טבריה והיה זקן מופלא ותלמיד-חכם גדול, הגיע פעם לירושלים ורצה לראות מקום המקדש, אך היה קשה לו להגיע לכותל בגלל המדרגות והשבילים הצרים.
הגיע רבי יעקב לחלון ישיבת "פורת יוסף" שבניינה הראשון נבנה בכוונה אל מול מקום המקדש, כפי שציווה רבנו יוסף חיים, ועמד וחיפש לראות מקום המקדש. אנו בתור ילדי ירושלים הראנו לו המקום שממנו רואים את מקום המקדש, ואמר לנו "מכל מלמדי השכלתי".
אחר כך עלה ובא אל אותו מקום, ראה את מקום המקדש, סגר את עיניו ואמר את כל הנוסח שתיקן הרמב"ן, וכשסיים – קרע בגדיו.
אנו שראינו אותו עושה כך, שאלנו את רבותינו: למה אנחנו לא קורעים כמו שנהג הרב וכמו שכתוב ב"שולחן ערוך"? וענו לנו, שמכיוון שאנו נולדנו בירושלים ורואים אנו את בית המקדש כל הזמן, על כן אין לנו חיוב לקרוע, אלא אם לא נראה אותו יותר משלושים יום.

"כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם"
"בשורה היא לכם, שהנגעים באים עליהם. לפי שהטמינו אמוריים מטמונות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן" (רש"י)
מדוע נזקק רש"י לבאר את הפסוק באופן חיובי, כך שהוא עוסק במטמונות של זהב, ולא כפשוטו של הפסוק, שהוא נשמע שלילי?
יש לבאר זאת על פי דברי הרמב"ם (הל' טומאת צרעת פט"ז ה"י) שכתב שהצרעת "אינו מנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע". ובהמשך מפרט הרמב"ם, שאדם המדבר לשון הרע באים הנגעים אל קירות ביתו, אחר כך על הבגדים ולבסוף על גופו.
אבל בפרשתנו סדר הנגעים הוא שונה: קודם צרעת הגוף, ורק אחר כך צרעת הבית. מכאן למד רש"י, שעל כרחך צרעת זו הנזכרת בכתוב אינה צרעת של עונש, אלא צרעת של ברכה, ליישובם של ישראל בארצם.

חודש ניסן - מהלכות החודש
א. חשיבות החודש - "החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה". רובו של החודש ימים טובים: בראש חודש ניסן הוקם המשכן וי"ב יום הקריבו הנשיאים את קרבנם, ועוד בו שבעת ימי הפסח ובו נגאלו ממצרים ובו עתידין להגאל. ולכן יש בו הלכות מיוחדות
ב. כשאומר אדם על חודש ניסן שהוא ה"חודש הראשון" הוא מקיים מצוות עשה דאורייתא של "החודש הזה לכם ראש חדשים וכו'" וכל זאת כדי לזכור את החודש שבו יצאנו ממצרים. \עיין רמב"ן על התורה\.
ג. שואלין בהלכות פסח - קודם לפסח שלשים יום. \שו"ע תכט סע' א ועיין ב"י\ על כן חובה על כל איש ישראל לשנן לעצמו היטב במשך ימים אלו יום יום את ההלכות הקשורות לחג הפסח. ולהתחיל גם בניקוי הבית ובקנית מוצרים לפסח. ורבים מיראי ה' וחושבי שמו נוהגים להתחיל בזה מיום י"ד באדר. \דהיינו פורים דפרזים, ועיין ר"ה ז' ע"א בכורות נ"ז ע"ב תוד"ה בפרוס כה"ח שם ס"ק ה', מש"ב ס"ק ב'\.
ד. גם אם אדם למד את ההלכות האלו בשנים עברו, ישוב ללומדם בכל שנה מפני שהשכחה מצויה. ועוד טעם יש בזה, שכל הלומד הלכה - בורא מלאך השומרו שלא יכשל בה.
ו. החיוב ללמוד הלכות קודם החג הוא גם על יחיד וגם על ציבור, אלא שהציבור לא צריך לבטל סדר לימוד קבוע עבור זה, ודי בכך שיקצרו מעט מסדר לימודם הרגיל, וילמדו בו הלכות פסח. \עיין כה"ח וביאור להלכה שם\.
ז. תחנון בניסן - אין אומרים תחנון ונפילת אפים בכל חודש ניסן. שרובו ימים טובים בגלל הקרבת הנשיאים, וימי הפסח. \שם סע' ב\.
ח. אין אומרים "צדקתך" בשבת במנחה. וכן הדין בכל שבתות השנה, אם אין אומרים תחנון באותו יום אילו היה חול, אין אומרים "צדקתך" באותה שבת. \שם ובסי' רצב סע' ב\.
ט. אין אומרים "למנצח יענך" ו"תפילה לדוד" כל החודש. והאשכנזים אומרים "למנצח יענך" כל החודש חוץ ערב פסח שלא אומרים. \כה"ח תכט
י. פרשת הנשיאים - בראש־חודש ניסן הוקם המשכן, והנשיאים הקריבו את קרבנם בחנוכת המשכן, כל נשיא הקריב יום אחד, ולכן נוהגים לקרות בפרשת הנשיאים מיום ראש־חודש ניסן, כל יום קוראים פרשה של אותו יום. וביום י"ג בניסן היו קוראים עד "כן עשה את המנורה". \כה"ח תכט ס"ק כב כג. יש נוהגים ליתן צדקה אחרי הקריאה. ויש נוהגים לקרות בספר יחזקאל וכו' ויש מוסיפים בקשות שונות. יש נוהגים לקרוא גם פרשת "ויביאו את המשכן", ופרשת "ויהי ביום כלות משה"\.
יא. אחר פרשת הנשיאים נוהגים לקרוא "יהי רצון" של הזכרת הנשמות כמובא בסידורים. והגאון רבי יוסף חיים זיע"א היה רגיל לומר את הבקשה לעילוי נשמות כל חודש ניסן. \מדברי הגאון רבי יוסף חיים זיע"א בהגדת אורח חיים עמ' א סע' ב משמע שהיו קוראים רק את פרשת הנשיא יום יום ולא את הבקשה המופיעה בסידורים אחריה. אחר כך היו מפרישים ג' פרוטות לצדקה, ואומרים "אנא בכח", "שיר המעלות בשוב" ו"הללויה הללו את ה' מן השמים". וכל זאת היו אומרים עם הפרוטות ביד ואחר כך נותנים אותם לצדקה. וטוב לעשות כדעת הבן איש חי בכל מקום שבו אין בדבר זה מחלוקת - כה"ח תכט ס"ק כב, כג\.
יב. יש קוראים פרשת הנשיאים מתוך ספר התורה, אבל המנהג הטוב לקרות מתוך סידור או חומש.
יג. תענית בניסן - אין מתענין בחודש ניסן אפילו תענית יארצייט, ואפילו חתן וכלה אין צריכים להתענות בו. ולדעת המשנה ברורה חתן וכלה צמים אפילו בר"ח ניסן. \שם ס"ק י\.
יד. אין לגזור בו תענית ציבור. אבל תענית חלום מתענין. והבכורים מתענין בערב פסח. \שו"ע תכט סע' ב ורמ"א שם. כה"ח ס"ק לד. רמ"א תקעג סע' א. חוקת הפסח. ויש נוהגים להתענות כל תעניות אלו וגם תענית יחיד, שכן דעת מרן השו"ע, אך אנו לא נהגנו כן. - עיין שו"ע תכט סע' ב באר היטב ס"ק ז. תצב סע' א\.
י\. ולדעת בא"ח. \בהגדת אורח חיים עמ' רמ\ טעם קלוש הוא ועל כן מי שנהג או רוצה בכך, יכול להתענות גם בערב ראש־חודש אייר.
טז. אבלות ובית עלמין - אין אומרים בחודש זה "צידוק הדין" לאבלים בשבעת ימי אבלות, ואפילו היה הנפטר תלמיד חכם מופלג. ואם נהגו לאומרו - ימשיכו כמנהגם. \כה"ח תכט ס"ק לג\.
יז. אין מספידים כל חודש ניסן אלא לחכם "בפניו". דהיינו קודם הקבורה. \שם\.
יח. נוהגים לא ללכת לבית הקברות בחודש ניסן, ומי שיש לו אזכרה של יום השנה \יארצייט\ ילך בערב ראש־חודש ניסן. אמנם מי שיש לו אזכרה של היום השביעי או יום השלושים בתוך ניסן, יכול ללכת לבית הקברות \עיין בהלכות ראש השנה דיני הליכה לבית קברות\.
כ. קמחא דפסחא - הזוהר הקדוש כתב כי בכל החגים והזמנים צריך האדם לשמוח ולשמח לב עניים, ואם הוא שמח לבדו ואינו משמח עניים, עליו נאמר: "וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם" \מלאכי ב ג\, וכן: "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח" \ישעיה א יד\ . לכן יזהר כל אדם לשמח לב עניים יתומים ואלמנות, וה' ישמח לבבו. \זוהר יתרו פח ב:\.
כא. כתב הרמב"ם \הלכות יום טוב פרק ו הלכה יח\ בענין מצוות השמחה בחג שיש מצווה לשמוח ולשמח את אשתו וילדיו "וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל \דברים ט"ז\ לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר \הושע ט'\ "זבחיהם כלחם אונים להם, כל אוכליו יטמאו, כי לחמם לנפשם". ושמחה כזו - קלון היא להם. שנאמר \מלאכי ב'\ "וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם".
כב. מנהג קדום ועתיק יומין אשר נהגו בו ראשונים ליקח חיטין ולחלקן לעניים כדי לסייע בידם בהוצאות החג המרובות. וכיום נוהגים ליתן מעות לאגודות המתעסקות בחלוקת מוצרי מזון לנזקקים. \רמ"א תכט סע' א. וכה"ח שם\.
כג. יש להדגיש, כי יש פוסקים אשר נתנו למנהג זה תוקף של הלכה. ודבר זה הוא חיוב על כל אדם, ואינו חומרא או חסידות בלבד. ועל כן מי שגר בעיר שלושים יום ויותר חייב ליתן למגבית זו. והעני שגר בעיר יותר משלושים יום יכול לקבל ממגבית זו. והגבאים יתנו לכל עני לפי מצבו ומספר נפשות ביתו. \משנ"ב ס"ק ה\.

ברכת האילנות
א. זמן הברכה - בחודש ניסן זוכים בברכת האילנות הבאה משנה לשנה ואין מברכים ברכה זו אלא פעם אחת בשנה. \שו"ע רכו סע' א\.
ב. טוב לברך ברכה זו בר"ח ניסן כי זריזין מקדימים למצוות. ויש מברכים אותה בחול המועד ברוב עם ובבגדים נאים. אם אינו יכול בימים אלו - יברך כל חודש ניסן. עבר ניסן - יברך בלי שם ומלכות. \כה"ח שם ס"ק א\.
ד. אין לברך בשבת ויום טוב. ואפילו אם חל ר"ח בשבת ורוצה להיות בגדר "זריזין המקדימין" - לא יברך. \הגדת אורח חיים בא"ח
ה. על מה מברכים - צריך לברך לכל הפחות על שני אילנות, ואפילו אם הם מסוג אחד, ולכתחילה ראוי להדר ולברך על שני אילנות מאכל משני סוגים. \הגדת אור"ח ז סע' ט. כה"ח רכו ס"ק ב\.
ו. בשעה שמברכים על האילנות צריך שיהיו בהם פרחים פורחים. אולם אם התחילו לגדול פירות, ולא נשאר באילנות שום פרח, ואין אילנות פורחים בנמצא - יברך בלא שם ומלכות. \מ"ב רכ"ו ס"ק ד', כה"ח שם ס"ק ט' על מנהג העולם, כה"ח רכו סע' ב. ובזמנו של כה"ח עדיין לא יצאו לאור דברי הבא"ח בפירושו להגדה, ועיין להגר"א שם ס"ק ב' החולק בעיקרון על השו"ע וסובר שאפילו גדלו ממש יברך. ולמעשה הפוסקים כגאון תמיד יברכו, ואחרים יברכו בלי שו"מ. הגדת אורח חיים עמ' ז סע' יא בשם ספר האשכול עמ' 68 מהדורת תרכ"ח.\.
ז. ברכה זו נתקנה דוקא על אילני מאכל ולא על אילני סרק. \הגדת אורח חיים עמ' ז סע' יא. כה"ח רכו ס"ק ב, יא\.
ח. אין לברך על אילנות שידוע לו שהם מורכבים. \הגדת אורח חיים עמ' ז סע' יב בשם שו"ת רב פעלים ב, או"ח סי' לו. כה"ח רכו ס"ק יא\.
ט. מותר לברך ברכת האילנות על אילנות שהם בתוך שלוש שנים לנטיעתם. \הגדת אורח חיים עמ' ז סע' יב בשם שו"ת רב פעלים ג, או"ח סי' ט\.
י. לא יברך על עצים הגדלים בעציצים בתוך ביתו.
יא. דרך הברכה - טוב להשתדל לברך ברכה זו בעשרה. אבל אין להשהות לשם כך את הברכה. \הגדת אורח חיים עמ' ז סע' ה. כה"ח רכו ס"ק ז\.
יב. טוב ליטול ידיים קודם הברכה. \הגדת אורח חיים עמ' ז סע' ג. כה"ח רכו ס"ק ג\.
יג. - עפ"י חכמי הקבלה, יש בברכה זו תיקון גדול לנשמת הנפטרים ובפרט לאביו ואמו. לכן ישתדל לומר "פתיחת אליהו" קודם הברכה \וי"א אחריה\. ואחר הברכה יפריש ארבע פרוטות לצדקה לעילוי נשמתם ויאמר בקשה המסודרת לעילוי נשמתם. \הגדת אורח חיים עמ' ז סע' ה ו. כה"ח רכו סע' ו' ח'\.
יד. מחוץ לעיר - טוב ורצוי לברך ברכה זו מחוץ לעיר, כדברי הגמרא, היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים. אמנם תלמיד חכם השוקד על לימודו - לא יאבד זמנו עבור יציאה מהעיר, ויברך על עצים שבחצרו. וכן יעשה מי שהיציאה קשה לו. \ברכות מג ב. הגדת אורח חיים עמ' ז סע' ח.
טו. ראה אילנות ולא ברך - אם לא הזדמנו לו אילנות מלבלבים - צריך לחפש אחריהם, שמצווה זו היא חיוב על האדם.
טז. ראה אילנות מלבלבים ולא בירך עליהם - לא הפסיד ברכתו בזה, וכשיראה שוב אילנות מלבלבים יברך עליהם. \מאמ"ר ועיין כה"ח רכ"ו ס"ק י
יז. נשים - יש מחלוקת אם מצווה זו נחשבת למצווה שהזמן גרמא ונשים פטורות או לא, לכן נשים לא תברכנה. וטוב שאשה תשמע את הברכה מבעלה שיכוין להוציאה ידי חובה. \והר צבי כתב שתברך, בא"ח עקב ט', על ברכת החמה משמע מדבריו שלא תברך\

במו אש לא תכווה
סיפר הרב בשיעור לפסח, כשלימד את הלכות הגעלת כלים, שפעם ראה מקום שמגעילים כלים, והדוּד של המים החמים העלה בועות ופעפע ונראה שהגיע לרתיחה הכשרה להגעלה. הפלא הגדול היה, שמגעיל הכלים הכניס את ידו לתוך המים שוב ושוב ללא כאב וכווייה, הייתכן? מה זה, כישוף? הרב התקרב, ראה והבין שהבועות הן לא בגלל שהמים רותחים, כי באמת המים היו עדיין קרים, אלא הבועות היו מהמכשיר של הקיטור ששמו במים לחממם ועדיין לא הייתה אפשרות בכלל להגעיל. המגעיל ידע שאם יש בועות אז מגעילים, והתחיל להגעיל, ולא ידע בחכמתו שצריך בועות מחמת רתיחת המים. וסיים הרב, שעל זה וכדומה נאמר בהלכה "רבים המגעילים ומעטים היודעים", ולכן צריך ללמוד היטב את ההלכות לפני שמגעילים.

פסח
שבת אחת כשזרקו סוכריות בבית הכנסת, הרב שם לב שעומד ילד קטן ומסתכל ארוכות על רגלו של הרב. קרא לו הרב ושאלו מה רצונו, והילד הצביע על המכפלת החיצונה במכנסיו של הרב, שתחובה שם סוכרייה. הרב נתן לו את הסוכרייה, ולאחר התפילה לימד ממעשה זה את ההלכה על חובת הבדיקה לפני פסח בכל כפלי הבגדים והכיסים כפסק הרמ"א בסימן תל"ג.

ארץ חיטה ושעורה
בהתקרב יום ט"ו בשבט, קיבל הרב הזמנה לחתונה והיה מודבק גרגר חיטה לקישוט על ההזמנה. הרב הצניע את ההזמנה עם הנר שבודק בו בדיקת חמץ, ולפני פסח התקשר לבעל השמחה לשאול אותו אם יש לו רשימת האנשים ששלח להם הזמנות. אם כן, אמר לו הרב, שיתקשר אליהם ויזהיר אותם לבער מהבית את החיטה שעל ההזמנה לפני פסח.

שמיטה, מכירה
בעניין השמיטה, לא רצה הרב לקנות יבול מגויים ולפרנס שונאי ישראל, וגם לא רצה לקנות יבול מהיתר מכירה בלבד, לכן תמיד המליץ ועודד לצרוך את יבולי "אוצר הארץ" ממצעים מנותקים, בתוך חממות, באזורים שלא באו בהם עולי בבל וכדומה, יבול הכשר ומהודר אליבא דכולי עלמא.
עוד בעניין השמיטה, היה מזהיר הרב שלא יאמר אדם: אני לא סומך על היתר המכירה, נקודה! כי אם כך יסתבך, שהרי רוב הכסף במדינה במשך כמה חודשים יוצא על קניית פירות וירקות, ופירות שביעית, חלה קדושתם על דמיהם, ומותר מכסף זה לקנות רק דבר שכלה ולא דבר עומד ומתקיים. ואם אתה לא סומך אפילו בדיעבד על היתר המכירה, אסור לך לקנות כלים ובגדים בשטרות של כסף, ומה תעשה?!
ועוד בעיה עורר הרב על מי שאינו סומך אפילו בדיעבד על היתר המכירה, איך יוכל לקנות ביצים וחלב, הרי התרנגולות והפרות אוכלות מהיתר המכירה, והרמ"א פוסק בדין "זה וזה גורם" לאיסור, ואם כן נאסרו עליו הביצים והחלב.

מוקצה בכדור
בדין מוקצה בשבת, פסק ה"שולחן ערוך" סימן ש"ח לאסור לשחק בכדור בשבת משום מוקצה. ואמר הרב: זה מדובר בימיהם, כשהיינו ילדים היו עושים כדור מאוסף סמרטוטים בלויים קשורים זה בזה, ולכן אין עליו תורת כלי והווי מוקצה. אבל היום, שמייצרים את הכדור במפעל מיוחד לצעצועים וכדורים, ודאי יש על זה שם כלי המיועד למשחק ומותר לשחק בו ואינו מוקצה.

ומתנהג בחסידות
בוקר אחד לאחר התפילה ניגש יהודי לרב, הגיש לפניו את התפילין וביקש מהרב אם הוא יכול לבודקן. הרב סבר שהשאלה היא על צורת הבתים והריבועים, התבונן בעינו החדה על התפילין ואמר ליהודי: זה בסדר. אמר היהודי לרב: את הפרשיות, אם יכול הרב לבדוק (כאילו הרב נמצא ועובד במכון לבדיקת סת"ם). להפתעת כולם, הרב הוציא מבגדיו אולר קטן ואמר לו: אם אני פותח, אין לי כאן חוטים לתפור לך תפירה חדשה אחרי שאבדוק, אתה מסכים שאפתח בלי לתפור אחרי הבדיקה? כן, ענה היהודי, והרב פתח את התפירות, הוציא את הפרשיות, בדק אותן אחת לאחת והשיבן למקומן. כאילו היה זה דבר המובן מאליו שהראשון לציון תפקידו לפתוח ולבדוק תפילין לאחר התפילה.

קרא בגרון אל תחשוך
פעם בדרשת "שבת הגדול", בהגיע הרב לבית הכנסת "קהל ציון" אחרי הליכתו הארוכה מגבעת-שאול, בטרם נכנס, ניגש לרב אדם אחד וסיפר לו שאמו או איזו זקנה באה במיוחד היום לדרשה ואינה שומעת טוב, ועזרת הנשים רחוקה מעמוד הדרשה. אמר לו הרב: בסדר, אני אצעק, אדבר בקול רם, אצעק כדי שהיא תשמע.
החודש הזה לכם ראש חודשים – ראשון הוא ..לחודשי השנה. שנה טובה ומבורכת
שבת שלום וחודש טוב
עוד בנושא תזריע

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il