ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ד - 455 וְאַחַר כֵּן מָצָאתִי הַכָּתוּב מְפֹרָשׁ בְּמַה שֶּׁיְּעָדָנוּ* בּוֹרְאֵנוּ, אָמְרוּ כִּי כַּאֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים (יחזקאל לז, יא): יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ, אָמַר לָהֶם הַנָּבִיא (שם יב-יד): כֹּה אָמַר ה' אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וגו' וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה', רְצוֹנוֹ לוֹמַר יָעַדְתִּי אֶתְכֶם, וַהֲקִימוֹתִי מַה שֶּׁיָּעַדְתִּי אֶתְכֶם, 456 וְהוּא אָמְרוֹ (שם יא-יב): וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וגו' לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וגו'. וְתִהְיֶה הַקְדָּמָתוֹ הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ, עַל מַה שֶּׁיֵּדַע שֶׁיַּעֲלֶה בְּלִבֵּנוּ וְנַחְשֹׁב בּוֹ וְנֹאמַר, אֵיךְ יְחַיֶּה הָעֲצָמוֹת אַחַר יָבְשָׁם, וְיָשִׁיב הַלַּחוּת אַחַר סוּרָם* וִיחַבֵּר בֵּינֵיהֶם וּבֵין הַנֶּפֶשׁ אַחַר הִפָּרְדָהּ. וְיִהְיֶה אָמְרוֹ: וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, מְבָאֵר שֶׁזֶּה מוּעָד* לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם. וְיִהְיֶה אָמְרוֹ: וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, לְאַמֵּת אֶצְלֵנוּ שֶׁזֶּה הַמּוּעָד בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלֹּא נַחְשֹׁב שֶׁהוּא בָּעוֹלָם הַבָּא. 457 וְיִהְיֶה אָמְרוֹ: וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי, אֲשֶׁר הוּא כְּמוֹ שִׁנּוּי, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם כְּשֶׁיִּחְיֶה יִתְבָּרֵר לוֹ כִּי הוּא אֲשֶׁר הָיָה חַי, וְהוּא אֲשֶׁר מֵת, וְהוּא בְּעַצְמוֹ אֲשֶׁר חָיָה. 458 וְיִהְיֶה אָמְרוֹ: וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וגו', וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם ה', לְהִתְבָּרֵר אֶצְלֵנוּ שֶׁיְּמֵי הַיְשׁוּעָה יִהְיֶה לָהֶם אֲרִיכוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה.
תחיית המתים בנבואות ישעיה ודניאל
459 וּמָצָאתִי עוֹד יְשַׁעְיָהוּ אוֹמֵר (כו, יט): יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן וגו' מַסְכִּים לָזֶה וְנָאוֹת לוֹ, וְהוּא שֶׁפֵּרוּשׁוֹ יִחְיוּ מֵתֶיךָ וְיָקוּמוּ גְּוִיּוֹתֵינוּ, כְּשֶׁתֹּאמַר הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וְאֶל הָאָרֶץ תַּפִּיל הַמֵּתִים. וְיִחְיוּ מֵתֶיךָ הוּא דּוֹמֶה לְאָמְרוֹ: הִנְנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם, אַךְ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הוּא דּוֹמֶה לְמַה שֶּׁאָמַר שָׁם: וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם. 460 וּמַה שֶּׁאָמַר: הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, דּוֹמֶה לְאָמְרוֹ: וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בְּפִתְחֵי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם. כִּי הַמֵּקִיץ מְסַפֵּר בַּהֲקִיצוֹ מַה שֶּׁרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ, וְיֵדַע כִּי הוּא הוּא אֲשֶׁר הָיָה יָשֵׁן וְהוּא אֲשֶׁר נֵעוֹר. וְאָמְרוֹ (ישעיה כו, יט): כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, דּוֹמֶה לְאָמְרוֹ שָׁם: יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ אָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ. וְזֶה הַרְטָבָה לָהֶם וְחִדּוּשׁ לַחוּת. 461 אֲבָל אוֹרֹת רוֹמֵז בּוֹ אֶל הַנֶּפֶשׁ, וְשָׂם אוֹתָהּ אוֹרוֹת רַבּוֹת וְלֹא אָמַר אוֹר אֶחָד, בַּעֲבוּר הַכֹּחוֹת הָרַבִּים אֲשֶׁר לָהּ, וְהֵם שִׁשָּׁה עָשָׂר כֹּחוֹת, כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְתִּי בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. וְהוּא דּוֹמֶה לְמַה שֶּׁאָמַר: אָבְדָה תִקְוָתֵנוּ*. 462 וּמָצָאתִי עוֹד מַאֲמַר דָּנִיֵּאל (דניאל יב, ב): וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי עָפָר יָקִיצוּ וגו'. וְזֶה הַמַּאֲמָר מֵהַמַּלְאָךְ לְדָנִיֵּאל הוּא לָעוֹלָם הַזֶּה בְּלִי סָפֵק, וְהוּא שֶׁכָּל הָעֲתִידוֹת אֲשֶׁר הוֹדִיעוֹ הֵם שִׁבְעָה וְאַרְבָּעִים פָּסוּק. הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן מֵהֶם בְּמַלְכוּת פָּרַס, וְהוּא אָמְרוֹ (שם יא, ב) וְעַתָּה אֱמֶת אַגִּיד לְךָ הִנֵּה עוֹד שְׁלֹשָׁה מְלָכִים. וְהִסְפִּיק לוֹ פָּסוּק אֶחָד מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה סוֹף מַלְכוּתָם. 463 וְאַחַר כֵּן שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּסוּק בְּמַלְכוּת יָוָן, וְהוּא מַאֲמָרוֹ (פס' ג-טו): וְעָמַד מֶלֶךְ גִּבּוֹר, עַד: וְיַעַשׂ הַבָּא אֵלָיו כִּרְצוֹנוֹ. וְאַחַר כֵּן עֶשְׂרִים פָּסוּק בְּמַלְכוּת רוֹמִי. וְהֵם מַאֲמָרוֹ (פס' טז-לה): וְיַעַשׂ הַבָּא אֵלָיו, עַד: וְעָשָׂה כִרְצוֹנוֹ הַמֶּלֶךְ. וְאַחַר כֵּן עֲשָׂרָה פְּסוּקִים בְּמַלְכוּת הָעֲרָב, וְהֵם מִן (פס' לו): וְעָשָׂה כִרְצוֹנוֹ הַמֶּלֶךְ עַד (פס' מה): וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל. וְאַחַר כֵּן שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים בַּיְשׁוּעָה (יב, א-ג): וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל וגו', וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ וגו'. וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ. וְקִצֵּר עִנְיְנֵיהֶם דָּנִיֵּאל, מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר הִשְׁלִים בֵּאוּרָם בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָה וְיִרְמְיָהוּ וִיחֶזְקֵאל. 464 וְאֵלֶּה הַשִּׁבְעָה וְאַרְבָּעִים פָּסוּק נֶאֶמְרוּ יַחַד מְאֹרָע אַחַר מְאֹרָע עַל הַסֵּדֶר. וּכְמוֹ שֶׁמַּלְכֵי פָּרַס וְיָוָן וְהָרוֹמִיִּים וְהָעֲרָב בָּעוֹלָם הַזֶּה לֹא בַּבָּא, גַּם כֵּן וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ, בָּעוֹלָם הַזֶּה לֹא בַּבָּא. וְאָמְרוֹ וְרַבִּים, רוֹצֶה בּוֹ רַבִּים מֵרַבִּים מֵהֶם*. וְהוּא כֵן בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר, וְזֶה כּוֹלֵל כָּל בְּנֵי אָדָם, עַל כֵּן יִחֵד בְּאָמְרוֹ וְרַבִּים, לְיַחֵד בּוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד. 465 וּמַסְכִּים לְאָמְרוֹ מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי, וְאָמְרוֹ יִחְיוּ מֵתֶיךָ. וְאָמְרוֹ עָפָר, עַד שֶׁיִּדְמֶה לְיָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ, וְיִהְיֶה כְּנֶגֶד כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ. וְאָמְרוֹ יָקִיצוּ לְדַמּוֹת לְהָקִיצוּ וְרַנְּנוּ, וּלְהִדָּמוֹת אֶל וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם. אֲבָל אָמְרוֹ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת, אֵינוֹ רוֹצֶה הֵחָלֵק הַמְחֻיִּים* עַד שֶׁיִּהְיֶה מֵהֶם עַם* בְּגַן עֵדֶן וְעַם בְּגֵיהִנֹּם, אֲבָל רָצָה הֵחָלֵק הָעָם אֲשֶׁר בַּקְּבָרוֹת וְהָרַבִּים הָהֵם אֲשֶׁר יָקִיצוּ, הֵם לְחַיֵּי עוֹלָם, וְהָאֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָקִיצוּ, הֵם לְדִרְאוֹן עוֹלָם.
___________________________
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
83 - מאמר שביעי חלק ד'
84 - מאמר שביעי חלק ה'
85 - מאמר שביעי חלק ו'
טען עוד
ביאורים
455 -ד- תחיית המתים מוכחת מן הנביאים
בתנ"ך ישנם פסוקים רבים, בהם מופיעה תחיית המתים בצורה ברורה. בספר יחזקאל (לז, יא), כאשר ישראל אומרים: "יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו", אומר להם הקב"ה (פס' יב-יד): "כה אמר אדני א-לוהים הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל: וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי: ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם וידעתם כי אני ה' דברתי ועשיתי נאום ה':". נאמר בנבואה זו: "וידעתם כי אני ה'", כי כאשר ה' מאמת את דבריו נודע שמו בעולם, ולכן כאשר יקומו המתים יודע שם ה', ומכאן הבטחה שבוודאי תהיה תחיית המתים.
456 בתחילת הנבואה נאמר: "ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים יבשו עצמותינו... לכן הנבא ואמרת אליהם... הנה אני פותח את קברותיכם". פתח בדברי ישראל: "הנה יבשו עצמותינו" כי בא להשיב לישראל המסתפקים כיצד תחינה העצמות לאחר שיבשו ואין בהם לחות, וכיצד יחזרו הגוף והנפש להתחבר לאחר שנפרדו.
במילים: "והעליתי אתכם מקברותיכם עמי", בא להדגיש שתחיית המתים מיועדת לעם ישראל בלבד, ולא לעם אחר.
ובמילים: "והבאתי אתכם אל אדמת ישראל", בא לומר שתחיית המתים תהיה בעולם הזה, ולא בעולם הבא.
457 החזרה במילים: "וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי", על העניין הזה באה להדגיש, שכל אדם שיקום לתחייה יזכור שהוא חי בעבר ולאחר מכן נפטר, ועתה זכה לקום שוב לתחייה.
458 במילים: "ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם וידעתם כי אני ה' דברתי ועשיתי נאם ה'" בא להדגיש שבתחיית המתים יחיו חיים ארוכים בעולם הזה, מפני שהנביא אומר שה' ישיב את עם ישראל לאדמתו.
459 לא רק יחזקאל התנבא על תחיית המתים אלא גם הנביא ישעיה, כמו שנאמר (ישעיה כו, יט): "יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל". בפסוק זה עם ישראל פונה להקב"ה ואומר לו שהם מחכים שיאמר להם: "הקיצו ורננו שוכני עפר".
יש מספר הקבלות בין נבואת ישעיה לנבואת יחזקאל: א. "יחיו מתיך" מקביל ל"הנני פותח את קברותיכם" לימד שאף שיבשו עצמותינו יש לנו עדיין תקווה. ב. "נבלתי יקומון" דומה ל"והעליתי אתכם מקברותיכם עמי", כלומר נאמר נבלתי בגוף ראשון, לומר שרק ישראל יקומו בתחיית המתים, כמו שנרמז ביחזקאל במילה עמי..
460 ג. "הקיצו ורננו שוכני עפר" דומה ל"וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם", כלומר ישעיהו דימה את מי שיקום לתחייה לאדם המקיץ משנתו ומספר את אשר חלם, כך מי שיקום לתחיה יזכור העבר, שמת וקם לתחייה. זה מקביל למה שבארנו לעיל אודות המילים "וידעתם כי אני ה'". ד. "כי טל אורות טלך", דומה למאמר בני ישראל: "יבשו עצמותינו אבדה תקוותינו נגזרנו לנו", היינו כנגד הטענה: "יבשו עצמותינו" אומר ישעיה שטל האורות יחדש את הלחות.
461 נאמר "טל אורות" כנגד: "אבדה תקוותינו", המילה אורות רומזת לנפש, ואמר ישעיה אורות ולא אור, מפני שיש לנפש ששה עשר כוחות, וכל כוח יקבל אור ויחיה.
462 גם בדניאל בפרק יב (פס' ב) מופיע תחיית המתים: "ורבים מישיני עפר יקיצו...". פסוק זה בוודאי מדבר על העולם הזה, כי בפרק יא ובתחילת פרק יב יש ארבעים ושבעה פסוקים המדברים על שעבוד מלכויות, שהוא בוודאי בעולם הזה, ובסוף מודיע על תחיית המתים. בתחילה מדבר על מלכות פרס (יא, ב): "ועתה אמת אגיד לך הנה עוד שלושה מלכים עומדים לפרס והרביעי יעשיר עושר גדול מכל...". דניאל הקדיש לפרס רק פסוק אחד, מפני שבתקופתו הסתיימה מלכותם.
463 לאחר מכן יש שלושה עשר פסוקים על מלכות יוון (פסוקים ג-טו), עשרים פסוקים על מלכות רומי (פסוקים טז-לה), ולבסוף דניאל מתנבא על מלכות ערב ומקדיש לה עשרה פסוקים (לו-מה). בפרק הבא, פרק יב', דניאל מדבר על הגאולה: "ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול... ורבים מישיני עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד". דניאל לא מרחיב את הדיבור על הגאולה ותחיית המתים מפני שהנביאים ישעיה, ירמיה ויחזקאל כבר הרחיבו על כך.
464 ארבעים ושבעה הפסוקים של המלכויות נאמרו על הסדר, מלכות אחר מלכות, ומכאן אנו מבינים, שכשם שהמלכויות: פרס, יוון רומי וערב מתקיימות בעולם הזה, כך גם הפסוקים בסוף העניין המתייחסים לתחיית המתים יהיו בעולם הזה. במילים: "ורבים מישיני עפר", אין הכוונה לכל האומות, אלא לישראל בלבד, שרק הם יחיו בתחיית המתים.
465 לסיכום, הנביאים אמרו: "יחיו מתיך" ו-"טל אורות טלך", כנגד האנשים האומרים: "שוכני עפר" "יבשו עצמותינו" כמו שראינו קודם, ודניאל אמר: "הקיצו ורננו שוכני עפר", כעין דברי הנביא: "וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם". בפסוק "אלה לחיי עולם ואלה לחרפות" אין הכוונה לאנשים שיקומו בתחיית המתים, שחלקם יזכו לחיי עולם וחלקם לחרפות, אלא בא לחלק בין האנשים שיקומו בתחיית המתים וילכו לגן עדן, לאלו שלא יקומו וילכו לחרפות ולדיראון עולם, לגיהינום.
האם מותר לפנות למקובלים?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
שבועות מעין עולם הבא!
למה הכל אסור בתשעה באב?!
נס חנוכה בעולם שכלי ?
שלושה שותפים באדם
אוצרות בלב הים
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
