ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש שבת ומועדים שביעי של פסח

שביעי של פסח התשע"ו מדברי הרב אליהו זצוק"ל

מוקדש להצלחת
ארז שמעון בן רותי למשפחת עזריה
לחץ להקדשת שיעור זה
המצה שמספרת על "אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ"
האם מצה היא תעודת עניות?
משה אומר לבני-ישראל שיתכוננו ליציאה ממצרים: "וְכָכָה תּאֹכְלוּ אתֹוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אתֹוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לה'". אל תתפזרו – "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בּקֶֹר".
האמת היא שהם מתכוננים ליציאה הזאת לפני מכת דם. כבר אז אומר להם משה שהוא מתעתד להוציאם ממצרים בשליחות ה'. הם שומרים את ההבטחה הזאת בלבם כמסורת מהאבות הקדושים כבר קודם לבואו של משה (בראשית טו): "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל".
למרות שהם יודעים שיש גאולה בדרך, הם לא מכינים צידה. הם לא מכינים אוכל או מים כמו שכל אדם רגיל עושה לפני שהוא יוצא לדרך כל כך ארוכה. אפשר לומר שיש פה חוסר אמונה. אפשר לומר שהם לא התנהגו כראוי, שלא האמינו לדבר ה'.
הקב"ה לא אוהב שמקטרגים על בניו
הקב"ה לא אוהב את הדיבורים מהסוג הזה. כשמשה אומר על בני-ישראל: "והן לא יאמינו לי", הוא נענש. ה' מלמד את משה שתפקידו הוא לעודד את ישראל ולא לבקר אותו. הם עברו כל כך הרבה עינויים ותלאות, יש מספיק אנשים שמבקרים אותם על כל צעד ושעל. ממש כמו שכתוב בדברי הנביא (זכריה ג, א) על שטן שמקטרג על יְהוֹשֻׁעַ הַכּהֵֹן הַגָּדוֹל: "וַיּאֹמֶר ה' אֶל הַשָּטָׂן: יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּטָׂן וְיִגְעַר ה' בְּךָ הַבּחֵר בִּירוּשָׁלִָם. הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ".
אומר הקב"ה לשטן: מה אתה מקטרג על אנשים שעברו כל כך הרבה תלאות? מה אתה מקטרג על עם שניצל מכבשנים עשנים של גזים? תקטרג על השונאים שלהם שכל כך הרעו להם וכל כך הציקו להם עד שאיבדו מהם כל שביב של אמונה.
מצה – לחם האמונה
כך גם עושה ה' לעם ישראל במצרים. במקום לקטרג עליהם שהם לא מתכוננים לדרך ולא מספיק מאמינים, הופך ה' את הדבר הזה לברכה גדולה. אומר ה' לירמיהו הנביא: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמרֹ כּהֹ אָמַר ה': זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".
אומר הקב"ה: ראו כמה גדולה אהבת בני-ישראל אלי. כמה גדולה אמונתם. אף-על-פי שלא הייתה להם שום צידה לדרך, הם הלכו אחרי והאמינו בי. הלכו אחרי לארץ לא זרועה בלי אוכל ובלי מים. לעולם לא אשכח את החסד הזה. "חֶסֶד נְעוּרַיִךְ". לעולם לא אשכח את האמונה הזאת, את האהבה הזאת, "אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ".
המצה הזאת שאנו אוכלים מגלה לנו עד כמה ה' אוהב אותנו. עד כמה הוא מתאמץ לשפוט אותנו לטובה. עד כמה הוא מתאמץ למצוא בנו נקודות של זכות. "כּהֹ אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל: מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד".

כל דכפין ייתי וייכול
סיפר הרב: שנה אחת בערב חג הפסח גמרו בבית את כל ההכנות לחג, ערכו את שולחן הסדר והלכו בני הבית לנוח לקראת הלילה. הרב נשאר ער וישב ללמוד תורה. בא יהודי ודפק על הדלת. הרב פתח, והאיש מבקש מהרב אוכל לחג. הלך הרב למטבח לארגן בעצמו ולארוז ליהודי עופות ותבשילים לחג. פנה היהודי ואמר לרב: מצות אני רוצה, ומצביע לרב על המצות שעל השולחן. הרב מסביר לו: אלה מצות מיוחדות שאפינו עכשיו אחרי חצות, והאיש אומר לרב, כן כאלה אני רוצה, ממה שאפה הרב היום אחרי הצהריים, ממה שעל השולחן! הרי הרב יאמר עוד מעט "כל דכפין ייתי וייכול"! הרב הלך הביא לו מאותן מצות מצווה שאפה ובחר לעצמו לליל הסדר! והיה מספר הרב, שבתפילת שחרית בהנץ החמה של אותו חג הפסח ניגש לרב יהודי עשיר וסיפר לו שחיפש לעצמו בערב החג מלון להתארח בו לליל הסדר, ובחיפושיו מצאו אדם שהזמינו לביתו לליל הסדר ושכנע אותו לבוא אליו, כי יש לו מצות של חכם מרדכי אליהו. באתי והתארחתי אצלו, אומנם אין שם הרבה כסף בבית והצבע מתקלף מהקירות, אבל נהניתי, שמחתי והתפעלתי מאוד מכל היופי ודברי התורה שנאמרו על-ידי האבא והילדים עם המצות של חכם מרדכי. הרב היה מספר סיפור זה בתור דוגמה ליופי של ליל הסדר, איך צריך להיראות כאשר נאמרים בו דברי תורה, שאלות ותירוצים בהגדה. אחרי כל חוצפתו של האיש כלפי הרב, הרב בטובו מספר בשבחו...

למה לא הגדת לי
סיפר הרב על הזמן שהיה מתפלל ב"מדרש משה". בעת הדרשה והשיעור נהג הרב כבוד ביהודי אחד, שחזר בתשובה כמה שנים קודם לכן והיה בא בקביעות לשיעורים בשבת. העיר אחד מבאי השיעור לרב: איך הרב מכבד אדם שנוסע באוטו לכותל ביום טוב? הרב התפלא, איך ייתכן שלא ידע אדם שאסור לנסוע ברכב בחג?! ומצא הזדמנות להסביר באחד השיעורים, שביום טוב מותר רק מלאכת אוכל נפש, אבל לנסוע באוטו אסור! מייד הרים אותו יהודי את קולו בפליאה ואמר: מה? אף פעם לא שמעתי את הרב אומר שזה אסור! ואמר הרב ללמוד מכאן, כמה רב צריך ללמד את כל ההלכות, אפילו את הפשוטות והידועות.

והבדילה הפרוכת
סיפר הרב, שפעם היה בבית כנסת כלשהו, והווילון בין עזרת גברים לעזרת הנשים היה פחות מגובה אשה. אמר להם הרב שזה לא טוב, וצריך לעשות מחיצה בגובה אשה, שגם כשתעמוד לא יוכלו לראותה מעזרת ישראל. והציע להם הרב לעשות מחיצה מזכוכית כזאת שמצד אחד היא כהה ולא רואים ומצד שני שקופה ורואים, ואמרו לרב שאין להם כסף לזה. אמר להם הרב: אין לכם? אני אתן לכם! וכשהתפלאו על כך, מדוע הרב ייתן, השיב להם: למה לא אתן? זאת מצווה.
וכמה הרב הזהיר על זה, והתאמץ גם בהיותו במיטת חוליו, בשבוע פרשת פנחס התשס"ט, לתת שיעור שכולו אזהרה וזעקה על שמירת גדרי הצניעות וההפרדה בין גברים לנשים, ודיבר שם מקירות לבו על שמירת הצניעות שזה עיקר התורה והיהדות.
ידוע שהרב בקדושתו הרכיב משקפיים שמספרם היה קטן באופן משמעותי מהמספר הנכון.
ונפשי כעפר
באחת מנסיעותיו של הרב, בדרך חזרה מאתרא דרשב"י מירון לירושלים, כובד מאן דהוא להצטרף לרכבו של הרב. התיישב לו האורח לצדו של הרב, ובמהלך הנסיעה שמע רוני הנהג קולות של נחירות מאחוריו. הביט במראה, והנה הוא רואה את האורח הנכבד ישן לו ונוחר בחופשיות, כשגופו שעון על הרב! הרב סימן לרוני: שש... שקט... תמשיך לנסוע. כך עשו את הדרך עד לירושלים.
..
מי כאן הלל
סיפר פעם תלמיד חכם אחד, שבהיותו צעיר ולמד בישיבת "פורת יוסף", אמרו להם חכמי הישיבה: ראו כמה תלמידי חכמים מופלגים למדו בישיבה, רב פלוני, רב אלמוני. לכו לימדו מהם תורה, ואם רצונכם ללמוד גם מידות טובות לכו לחכם מרדכי. והם, במעשי צעירות, בשעה 02:30 בלילה התקשרו בטלפון למספר רבנים גדולים וידועים לשאול שאלה בהלכה ולבדוק את ה"מידות" של הרבנים. כולם טרקו להם את הטלפון, חוץ מאחד שענה לטלפון והשיב לשאלה הדחופה: מה מברכים על שקד מצופה סוכר? ענה ואמר: אם הציפוי דק, אז רק "העץ", ואם הציפוי עבה, אז "שהכול", או להפריד ולברך שתי ברכות כמבואר בבן איש חי (פרשת פנחס הלכה ט"ו), ושלום לכם. ומי הוא אותו אחד? חכם מרדכי.

סעודת יום טוב שחל בערב שבת
כא. יום טוב שחל בערב שבת צריך שיאכל את סעודת הפת של ה"יום טוב" בבוקר בכדי שיוכל לאכול סעודת ליל שבת לתאבון. אם לא עשה כן - יאכל עד לפני זמן מנחה קטנה \שעתים וחצי לפני השקיעה\, ואם לא הספיק - יאכל אחרי זמן מנחה קטנה אולם אז יאכל רק כזית פת לצאת ידי חובה סעודה. \ולא יאכל כביצה משום שבליל שבת חייב ודאי מדאורייתא באכילת פת\.
הדבקת הנרות
ה. אסור להדביק נרות לפמוטים ביום־טוב, ועל כן כשחל יום טוב בערב שבת או ביום ראשון, וכן כשיש שני ימים טובים צמודים \ראש השנה או חוץ לארץ\ יש להכין שני מערכות של נרות. כמו כן כשחל יום טוב בימים חמישי ושישי, אם מדליקים נרות רגילים, יש להכין שלוש מערכות של פמוטים ויניח בתוכם את הנרות כבר מיום רביעי. ועל כן הטוב ביותר להדליק נרונים המונחים בתוך קופסת פח שאין צורך להדביקם ולא יצטרך להכין שתיים או שלוש מערכות נרות. \עיין מג"א תקיד ומשנ"ב ס"ק יח וכה"ח מב\.
ו. מי שלא הכין פמוטים כנ"ל, יניח את הנרות בתוך הפמוט ויחזק את הנרות שלא יפלו על ידי ניר או אלומיניום החתוך מערב יום טוב. אבל לקרוע ביום טוב - אסור.
ז. נשים המדליקות בשמן יתחבו את הפתילה במקומה בערב יום טוב. ואם לא עשו כן יכולות בדיעבד להכינם גם ביום טוב, ועדיף שיהא בשינוי. וגדילת הפתילה אסורה ביום טוב \סעיף ט\ ועל כן יש להכינה מערב יום טוב. ואע"פ שכתבנו הדין על הנשים - עיקר חובת ההכנה היא על הבעל בין בשבת בין ביו"ט, ובמיוחד בערב חג ושבת שעזרתו נדרשת ביותר. \עיין כה"ח תקיד ס"ק מא, מב\.
ח. כשאשה מדליקה נרות ביום טוב צריכה להעביר אש מאש אחרת שדולקת כבר וטוב להכין בערב שבת וחג נר גדול שיוכלו להדליק ממנו. ותזהר מאוד מהדלקת גפרור על ידי שפשוף או מהדלקת החשמל וכיבויו שאסורים ביום טוב. \עיין ר"פ ח"ב סי' נ"ח נ"ט\.

ג. אם חל יום טוב ביום שישי - מתפללים במוצאי יום שישי כמו בכל ערב שבת, דהיינו קבלת שבת בלי "במה מדליקין" ותפילת שבת ללא כל שינוי וללא כל תוספת.
מלאכה ביום טוב
א. אמרו חז"ל: לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא כדי שיהיה האדם פנוי מעסקיו לעסוק בתורה. \ירושלמי, שבת פרק טו ה"ג\. ואמרו חז"ל: חציו לה' וחציו לכם. ולכן צריך האדם לעסוק בתורה בימים טובים, גם ביום וגם בלילה. \שו"ע תקכט סע' א\.
ב. כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביום טוב, חוץ ממלאכת אוכל נפש. ואף על גב דהותרה מלאכת אוכל נפש מן התורה, מכל מקום אסרו חז"ל קצירה, דישה, עימור, טחינה, הרקדה, סחיטת פירות, תלישה מן המחובר, צידה וכל כיוצא בזה, מפני שדברים אלו דרכן לעשותם הרבה ביחד וחיישינן שמא יעשה לצורך חול. וכל דבר שאסור לעשותו מהתורה או מדרבנן, אסור לעשות גם על ידי שינוי, ואסור גם לומר לגוי לעשותו. \בא"ח במדבר ח\.
ג. הלכות אלו של יום טוב שייכות בנשים כמו באנשים.
הכנת אוכל
ד. טחינה - אסור לטחון או לרסק ביום טוב על ידי מטחנת יד או פומפיה \וכ"ש במטחנת חשמל\ אפילו בשינוי ואפילו יפוג טעם המאכל אם יעשהו בערב יום טוב, אבל לטחון במכתשת בשינוי או לרסק בשינוי על ידי מזלג מותר. \עיין שו"ע תקד סע' א. כה"ח שם ס"ק יד\.
ה. מותר לרסק או לפורר מצות ביד כי אין טוחן אחר טוחן. \שו"ע תקד סע' ג הגה. כה"ח שם ס"ק לה\.
ו. לא נוהגים להשתמש בשום קצוץ דק דק ביום טוב כיוון שיש בקציצתו מעין טחינה, ומלבד זאת אין להשתמש תמיד בשום קצוץ או מקולף מבעוד יום מכיון ששורה עליו רוח רעה. \נדה יז א\.
ז. קילוף - הקולף תפוחי אדמה וכד' צריך לקולפם סמוך לבישול ולאכילה, ובכל מקרה אין לקלוף בקולפן אלא יקלוף בשינוי, בסכין וכד'.
ח. הרוצה לקלוף תפוחי אדמה על מנת לבשלם ביום טוב לצורך שבת שלמחרתו, אף על פי שאין האכילה בסמוך לבישול, אם עשה עירוב תבשילים מותר, כאילו הוא לאלתר.
ט. הקפאת מים - מותר להקפיא מים ביום טוב. \כמו בשבת\.
כא. חידוד סכין - מכשירי אוכל נפש מותרים ביום טוב רק אם אי אפשר לעשותו בערב יום טוב. ולכן אין מחדדים סכין ביום טוב אבל מותר להכשיר כלי שנצרך לבישול ביום טוב.
כו. מותר להכין אוכל מיום טוב לשבת רק אם עשו מערב יום טוב "עירוב תבשילין".
כז. אין לשטוף כלים ביום טוב ליום המחרת, בין אם הוא יום חול ובין אם הוא יום טוב שני.
כח. מותר להקפיא שירי אוכל של יום טוב אם אפשר שיצטרך להם לשבת. \בתנאי שיעשה עירוב תבשילין\.
הבערה וכיבוי
כט. הבערה והעברה - אסור להדליק אש ביום טוב על ידי גפרור או מצית גז או חשמל. וכן אסור להדליק אור או כל מכשיר חשמלי ביום טוב. אמנם מותר להעביר אש ממקום למקום לצורך בישול או חימום או הדלקת סיגריה. ויזהר שלא לכבות את הקיסם שמעביר בו את האש.
ל. מותר להעביר אש בעזרת גפרור דוקא מאש קיימת, אבל אסור להדליק בגפרור על ידי חיכוך. כמו כן אסור להדליק גפרור על ידי קרובו למקור חום ככירת חשמל וכדומה, אולם מגחלת מותר. \שו"ת רב פעלים שם ועיין משנ"ב תקב ס"ק ב'\.
לא. מתוך שהותרו הוצאה והבערה לצורך, הותרו גם כן שלא לצורך. ולכן מותרת הוצאה והבערה שלא נעשית לצורך אכילה ובלבד שיהיה בזה צורך קצת, ולכן נוהגים להדליק נר יארצייט ביום טוב, שהוא לצורך הנשמה. \כה"ח תקמח ס"ק ד, לב\. ויש בו נחת רוח לנפטרים ולהבדיל גם לחיים.
לה. שעון גז - מותר לכוין "שעון גז" על מנת שיכבה את הגז ביום טוב, ובלבד שעושה כן קודם שמדליק את הגז. \אחרונים\. וצריך להקפיד להכניס את התקע לחשמל מערב יום טוב. חג שמח

לרפואת כל חולי ישראל וצה"ל ובתוכם רבקה בת טאוס אילנה בת אסתר עזיז בן גוהר נעם אלעד דרור בן אביטה יוכבד רבקה איתי אהרון בן אילנה מרדכי חי בן ברכה יהודית ידדיה בן טובה יהודה יצחק בן איריס יהונתן בן מלכה רוני תחיה בת טובה ינון דוד בן טובה גיטל שלום בן טאוס אסתר בת נרקיס אסתר בת צפורה



עוד בנושא שביעי של פסח

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il