ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

גאולה הבאה לידך אל תחמיצנה ;">

בית מדרש חגים וזמנים פסח חמץ, מצה וכשרות לפסח הכשרת כלים וכשרות לפסח Bookmark and Share
גירסת הדפסה האזן לשעור (60 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (60 ד')

ג' ניסן תשע"ו

גאולה הבאה לידך אל תחמיצנה

אחרי-מות תשע"ו וערב פסח



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

החמץ רומז ליצר הרע, שאור שבעיסה
כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אותו האדם מעליו
בעת יציאת מצרים נצטווינו לא לאכול חמץ שבעת ימים, מעת הקרבת קרבן הפסח: "לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח" (שמות לד כה). ובאמת צריך לשאול מדוע "וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ"? למה אסור לאכול חמץ? אם אנחנו רוצים לזכור את לחם העוני והגאולה בחיפזון, נאכל גם מצה וגם חמץ.
כתב החיד"א (שמחת הרגל א) בשם שו"ת הרדב"ז (תקעו): "אמרו חז"ל שהחמץ בפסח רומז ליצר הרע והוא שאור שבעיסה (ברכות יז ע"א). ולכן כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אותו האדם מעליו ויחפש עליו בכל מבואות מחבואות מחשבותיו, והרי זה אמת ונכון". עכשיו נותר לשאול למה דווקא בעת הגאולה והיציאה ממצרים מצווים אותנו על איסור אכילת חמץ.
והתשובה היא, כי בעת הגאולה גדלים כוחות הקדושה של עם ישראל, אבל דא עקא, ש"כל הגדול מחברו – יצרו גדול הימנו". יחד עם כוחות הקדושה צומחים גם הכוחות הרעים החיצוניים וגם היצרים הרעים הפנימיים. על כן ציווה עלינו הקב"ה להשבית את החמץ בפסח מצרים. שלא ישפיעו עלינו היצרים הרעים, שנידבק רק בצדדים הטובים. ומכיוון שבכל שנה צומח כוח הגאולה בימי הפסח, אנו מצווים על זהירות מחמץ בכל פסח בכל שנה ושנה.
כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ - יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ
את הכלל הזה של "הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" למד אביי מזקן אחד, אחרי שהוא ראה כי יצר הרע שלו גדול מיצרם של אחרים, והיה מצטער ביותר. פגשו זקן אחד ולימד אותו: "כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ - יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ". כיוון שאתה, אביי, אדם גדול, יש לך גם כוח גדול להילחם ביצר הרע ולנצחו, אלא שמחמת הענווה היתירה שבך אתה לא מודע לכוח הגדול שלך.
גם על עם ישראל נאמר הכלל הזה. וכיוון שעם ישראל הוא "עם גדול", יצרו של עם ישראל גדול משל כל האומות. ולכן "רובא גנבי - ישראל נינהו" (ע"ז ע ע"א). ולכן ניתנה להם תורה כי "אלמלא נתנה תורה לישראל - אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם. והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש: שלשה עזין הן: ישראל באומות וכו'" (ביצה כה ע"ב).
בְּעִקְבוֹת הַמָּשִׁיחַ - חֻצְפָּא יִסְגֵי
בעקבתא דמשיחא מתגדל כוחו של עם ישראל, מתחזקים כוחות היצירה החיוביים בבניין הארץ, בנטיעת האילנות ובצמיחתם, בבניין הצבא והכלכלה וכד'. במקביל מתגדל ומתחזק גם כוח היצר הרע. כך לימדו אותנו חכמינו בגמרא "פַּלְגָא מֵרְקִיעָא לָא יַהֲבֵי" (יומא סט ע"ב). אי-אפשר להרבות את כוח היצר הטוב בלי להרבות אתו את כוח היצר הרע. כך יוצא שבאופן פלא התחזקות היצר הרע היא אחד מסימני הגאולה. "בְּעִקְבוֹת הַמָּשִׁיחַ - חֻצְפָּא יִסְגֵי" (סוטה מט ע"בסנהדרין צח ע"א).
הסרת היצר הרע בעת הגאולה
כנגד התחזקותו של יצר הרע החיצוני והפנימי בעת הגאולה, יש גם תהליך של התחזקות רוחנית וגבורה גדולה
להסיר את החלק הרע של היצר מבחוץ ומבפנים. כך היה עם משה רבנו שבא לפרעה לדרוש את שחרור עם ישראל. בתחילה מתגבר פרעה ומוסיף עבודה על בני ישראל: "נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים עַל כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לה'. וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנוּ". אחר כך מתגבר כוחו של משה ומתגבר כוחה של הקדושה, עד שישראל יוצאים ממצרים. כך היה בעת כניסת ישראל לארץ ישראל, שבאו בלעם ובנות מדין להחטיאם ובני ישראל מתגברים עליהם בעזרתו של פנחס הוא אליהו. כך היה בתחילת ימי הבית השני, שבני ישראל נסחפים והולכים לסעודת אחשוורוש. גם מבחוץ יש התנגדות של סַנְבַלַּט וְטוֹבִיָּה וגֶשֶׁם שבאו להצר את רגלי ישראל בבניין ירושלים ובית המקדש. גם המן לא טמן ידו בצלחת בעת ההיא. בסופו של דבר מתגברים ישראל ומנצחים.
פַּלְגָא מֵרְקִיעָא לָא יַהֲבֵי
הגמרא (יומא סט ע"ב) מספרת על תפילה מיוחדת שהתפלל עזרא הסופר להתגבר ולבטל יצר הרע של עבודה זרה, בזמן עליית היהודים בבניין הבית השני, בדיוק בגלל ש"פַּלְגָא מֵרְקִיעָא לָא יַהֲבֵי". אין אפשרות לקבל משמים רק את היצר הטוב המוגבר בלי היצר הרע המוגבר. צריך לעבוד מלמטה כדי להסיר את החלק הרע שלו, וכך הם באמת עושים: "יָתִיבִי בְתַעֲנִיתָא תְלָתָא יוֹמֵי וּתְלָתָא לֵילֵי, מַסְרֵיהּ נִיהֲלִינְהוּ" – התענו שלושה ימים ושלושה לילות, ונמסר יצר הרע של עבודה זרה בידיהם. הגמרא בערכין אומרת שהוא נמסר בידיהם רק בזכות העלייה לארץ ישראל (ערכין לב ע"ב).
משה רבנו אומר לנו שכך יהיה גם בגאולה השלישית. בתחילה נזכה לקיבוץ גלויות ולשחרור משעבוד מלכויות. "וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים"; נזכה לשפע גדול: "וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ". אחר כך נינצל גם מיצר הרע המתגבר כדרכו בכל עת שכזאת: "וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ, וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ" (דברים ל).
שבעה מי יודע?
דברים כאלה קורים בדרך כלל בעקבות מעשים שלנו. לכן, כדי להתנקות מהצד הרע של היצר הרע הזה בעת הגאולה, ציווה אותנו הקב"ה להיזהר מחמץ שבעה ימים. למה שבעה? כי הגמרא אומרת כי יש שבעה שמות ליצר הרע (סוכה נב ע"א), כנגד שבעה האופנים שבהם הוא משפיע לרעה על האדם. כך אומר החיד"א כי בגלל זה קבעו חכמינו שבע מצוות בביעור החמץ, לבטל שבע קליפות היצר הרע: א] הניקוי בכל פינות הבית. ב] הבדיקה. ג] הביטול. ד] השריפה. ה] איסור הנאה בפסח מהחמץ, אפילו בכלשהו. ו] בל ייראה ז] בל יימצא. כן אומר הרמ"א (תורת העולה א, יט. ג, נט) כי בגלל שבע הקליפות של היצר הרע מצווה התורה על הכוהן הגדול לכפר על עוונות ישראל ביום הכיפורים בהזאה שבע פעמים מול הכפורת ומול הפרכת (ויקרא טז): "וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ". הזאה לצורך כפרה כנגד שבע בחינות היצר הרע. ככתוב: "וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם".
שבע הבחינות של היצר הרע
ומהם שבע הכוחות של היצר הרע? הגמרא (סוכה נב ע"א) דורשת: "דָּרַשׁ רַב עֲוִירָא וְאִיתֵימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שֶׁבַע שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ לַיֵּצֶר הָרַע, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאוֹ: 'רַע', שֶׁנֶּאֱמַר, 'כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו' (בראשית ח). מֹשֶׁה קְרָאוֹ: 'עָרֵל', שֶׁנֶּאֱמַר, 'וּמַלְתֶּם אֶת עָרְלַת לְבַבְכֶם' (דברים י). דָּוִד קְרָאוֹ: 'טָמֵא', שֶׁנֶּאֱמַר, 'לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹקִים' (תהלים נא), מִכְלַל דְּאִיכָּא טָמֵא. שְׁלֹמֹה קְרָאוֹ: 'שׂוֹנֵא', שֶׁנֶּאֱמַר, 'אִם רָעֵב שֹׂנְאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לֶחֶם, וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מַיִם, כִּי גֶּחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ, וַה' יְשַׁלֶּם לָךְ' (משלי כה), אַל תִּקְרִי 'יְשַׁלֶּם לָךְ', אֶלָּא 'יַשְׁלִימֶּנּוּ לָךְ'. יְשַׁעְיָהוּ קְרָאוֹ: 'מִכְשׁוֹל', שֶׁנֶּאֱמַר, 'וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָּרֶךְ, הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי' (ישעיה נז). יְחֶזְקֵאל קְרָאוֹ: 'אֶבֶן', שֶׁנֶּאֱמַר, 'וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם' וְגוֹ' (יחזקאל לו). יוֹאֵל קְרָאוֹ: 'צְפוֹנִי', שֶׁנֶּאֱמַר, 'וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם' (יואל ב)".
טוב מאוד – זה יצר הרע
לא קשה לראות כי השמות מופיעים לפי סדר הדורות. לומר לך שבכל דור מתגלה מדרגה אחרת של היצר הרע והן מתוקנות אחת לאחת. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאוֹ "רַע", שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" – זה השורש. אבל בתיקון נאמר עליו "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד". "טוב – זה יצר הטוב. טוב מאוד – זה יצר הרע" (בראשית רבה ט), כשמשתמשים בצד הטוב שבו להתחתן ולבנות ולנטוע.
מֹשֶׁה קְרָאוֹ "עָרֵל", שֶׁנֶּאֱמַר, "וּמַלְתֶּם אֶת עָרְלַת לְבַבְכֶם" – משה רואה את היצר הרע כערלה, כי הוא עצמו היה "עֲרַל שְׂפָתָיִם". עָרְלָה כמעט הורגת את משה בדרכו לגאול את ישראל ממצרים. עד שציפורה כורתת את ערלת בנה ומצילה את משה ממוות. זכה משה לתקן את עניין הערלה, ובזכותו הסירו בני ישראל את ערלת הבשר שלהם, ערלת הלב וערלת הפה. "כל ערל לא יאכל בו". בלעדיו אין יציאת מצרים. על כן נרפא משה בעצמו מערלת הפה במעמד הר סיני, וכך התורה היא אמירת משה.
דָּוִד קְרָאוֹ "טָמֵא", שֶׁנֶּאֱמַר, "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹקִים" – דוד מרגיש על בשרו את טומאת היצר הרע. פעם אחת מצילה אותו אביגיל משתי טומאות דמים והוא מברך אותה על כך שתי ברכות. "וּבָרוּךְ טַעְמֵךְ וּבְרוּכָה אָתְּ אֲשֶׁר כְּלִתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה מִבּוֹא בְדָמִים" (שמואל א, כה לג. מגילה יד ע"ב). בפעם השנייה הוא מבקש על הטהרה כשהבין את חטאו בעת שבא אליו נָתָן הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל בַּת שָׁבַע (תהילים נא), והוא מתחנן להסיר את הטומאה הזאת ממנו: "הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי. תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין". אח"כ הוא מבקש לב חדש ורוח חדשה: "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹקִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי" (כמו שעתיד לבקש יחזקאל למען כל עם ישראל, כדלקמן).
שְׁלֹמֹה קְרָאוֹ "שׂוֹנֵא", שֶׁנֶּאֱמַר, "אִם רָעֵב שֹׂנְאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לֶחֶם, וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מַיִם, כִּי גֶּחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ, וַה' יְשַׁלֶּם לָךְ" – שלמה עוסק בהשלמה, כי זהו שמו - שְׁלֹמֹה. הוא לא מבקש להילחם עם צד הרע של היצר הרע, אלא להביא לידי ביטוי את צד הטוב של יצר הרע ובכך הוא מצפה שישקוט החלק הרע של היצר. אמר בלבו: אשביע את היצר הרע וישלים עמי, וטעה שלמה בכך כי תכונת היצר הרע היא הפוכה: "מרעיבו - שבע. משביעו - רעב". הִרבה נשים בהיתר להשביע את יצרו, ונכשל והיטו את לבבו. (לכן רש"י מסביר את הפסוק "אם רעב שונאך האכילהו לחם" – תילחם בו. "השקהו מים" – תשתה הרבה מים של תורה).
הסרת היצר הרע בעת הגאולה השלישית
שלושת השמות האחרונים של היצר הרע נתבארו על-ידי שלושה נביאים שמתנבאים על הסרת החלק הרע של היצר בעת הגאולה. כך יְשַׁעְיָהוּ קְרָאוֹ "מִכְשׁוֹל", בעת שהוא מדבר על הסרתו בדרך לגאולה שֶׁנֶּאֱמַר, "וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָּרֶךְ, הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי" (ישעיה נז). אחריו בא הנביא יחזקאל שמדבר על הטהרה שתהיה אחרי קיבוץ הגלויות. "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם". טהרה שמביאה התחדשות. "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם" (כמו אצל דוד בתהילים נב. ובתהילים קג, ה). התחדשות של לב בשר שמרגיש ואוהב במקום לב אבן שהיה לנו בגלות ב"מ. על כן אומרת הגמרא: יְחֶזְקֵאל קְרָאוֹ "אֶבֶן", שֶׁנֶּאֱמַר, "וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר".
האופן הכי קשה שבו מופיע היצר הרע הוא האופן הצפוני – המסתתר ומתחפש למשהו חיובי. "זֶה יֵצֶר הָרַע - שֶׁצָּפוּן וְעוֹמֵד בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם". יואל הנביא מתנבא על סילוק הכוח השביעי והאחרון של היצר הרע בעת הגאולה באחרית הימים. יצר שמתגבר בעת שהארץ תיתן פריה בעין יפה: "הִנְנִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וּשְׂבַעְתֶּם אֹתוֹ וְלֹא אֶתֵּן אֶתְכֶם עוֹד חֶרְפָּה בַּגּוֹיִם". בשעה זו שבה כוחות היצירה חיוניים כל כך, קל לרע להתחפש למשהו חיובי, ולהיכנס לתוך לבם של אנשים חיוביים. "מַּנִיחַ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמִתְגָּרֶה בָהֶן בְּיִשְׂרָאֵל. 'כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת' - אָמַר אַבַּיֵי, וּבְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹתֵר מִכֻּלָּן". פה צריך עזרה מיוחדת של הקב"ה גם לברור את הרע מהטוב וגם לנצחו. על כך מתנבא יוֹאֵל שקְרָאוֹ "צְפוֹנִי", שֶׁנֶּאֱמַר, "וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה אֶת פָּנָיו אֶל הַיָּם הַקַּדְמֹנִי וְסֹפוֹ אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן וְעָלָה בָאְשׁוֹ וְתַעַל צַחֲנָתוֹ כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת".
תנין עם שבעה ראשים
במקום אחר מספרת הגמרא (קידושין כט ע"ב) על שבעה הכוחות של היצר הרע. הגמרא מספרת על רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב שהלך ללמוד תורה אצל אביי. בבית המדרש של אביי שכן מַזִּיק חזק כל כך, עד שאפילו היו נכנסים שם שניים ביחד ביום - היו ניזוקים. חשב אביי שאין בכוחו לסלק את המזיק מבית המדרש, ונאלצו הוא ובני עירו לסבול את צער המזיק הזה.
כשבא רב אחא ללמוד תורה אצל אביי, הבין אביי כי רב אחא, בצדקותו הגדולה, יוכל לסלק את המזיק הזה. מה עשה? הורה אביי לכל תושבי העיר לא לתת לרב אחא מקום לישון בו, והלך רב אחא לישון בבית המדרש, במקום שבו נמצא המזיק. נדמה המזיק לרב אחא "כְּתַנִינָא שְׁבַע רֵישְׁוָתָא", כתנין בעל שבעה ראשים. "כָּל כְּרִיעָה דְּכָרַע - נָתַר חַד רֵישָׁא". התפלל רב אחא, ובכל פעם שהשתחווה, נפל ראש אחד משבעה הראשים, עד שנפל לגמרי. ללמדך שכל הגדול מחברו – כוחו גדול לבטל את היצר הרע ואת כל שבעת כוחותיו.

שמן קטניות
אין מוחין ביד האוכלים
על כן מהדרים עם ישראל בזהירות מחמץ, כל קהילה וההידור שלה. האשכנזים נהגו שלא לאכול קטניות בגלל החשש שמא יתערב בהם חמץ בגידול או באיסוף או בשמירה. הספרדים לא נהגו באיסור קטניות (ב"י תנג). וכן כתב הפרי חדש: "אבל אין כן מנהגינו זולתי באורז, ששנה אחת אחר שנבדק שלש פעמים יפה נמצא בו גרעין חטה ומאותו יום והלאה לא אכלנוהו בפסח". וכן כתב הגאון חיד"א (ספר טוב עין סימן ט' אות ו'): "אבל אין מוחין ביד האוכלים ובפרט כי בעיר הקודש הוא מזון העניים והתנוקות". וכן נהגו באיזמיר שלא לאכול אורז (לב חיים ב, צד).
וכן נהגו רבים במרוקו שלא לאכול אורז וקטניות יבשות, אבל אוכלים קטניות ירוקות. וסיפר מרן הרב זצוק"ל כי פעם ישב בין הרה"ג דוד עובדיה זצוק"ל ובין הרה"ג שלום משאש זצוק"ל. הרב דוד עובדיה היה גר בחו"ל בעיר "סופרו" והרב שלום משאש היה מקזבלנקה. ישבו שני החכמים והעלו את השאלה האם מותר לאכול שעועית יבשה בפסח. הרב דוד עובדיה אמר שבמחוזו אכלו שעועית יבשה בשופי בפסח, ואילו הרב משאש טען שמעולם לא אכלו את השעועית היבשה בפסח. וכן כתב בעל הבן איש חי (צו מא) שהרבה בעלי בתים מבני בגדאד אינם אוכלים אורז בפסח. ואלו הנוהגים לאכול אורז בפסח, צריכים לבודקו תחילה פעמיים ושלוש (וראה כה"ח תנג ס"ק י' ופקודת אלעזר שם).
טחינה משומשום
כן היה אומר מרן הרב אליהו זצוק"ל כי מנהגנו לאכול אורז וקטניות בפסח. אבל בצבא או במפעלים אין להתיר שימוש באורז ובקטניות, כי הם לא בוררים את האורז שלוש פעמים כמו שבוררים אותו בבתים. פעם שאלתי אותו על מפעל שמייצר טחינה משומשום שנחשב קטניות, האם להתיר בפסח או לא. ואמר לי שגם מי שמתיר קטניות, לא מתיר אלא אם כן בוררים כדבעי, וצריך לבדוק האם הנפה שיש במפעל מנקה כל שאריות החיטה. לשם בדיקה ערבבנו בשומשום כמות גדולה של חיטים ושברי חיטים, והנפה הוציאה את כולם. על כן התיר הרב לעשות טחינה מאותו שומשום. ואין זה היתר לכל מפעלי הטחינה, אלא רק לאלה שמנפים אותה היטב היטב.
שמן קטניות
ופעם אחרת שאלתיו של שמן קטניות, כגון סויה וכד'. ואמר לי כי אלו אסורים כיוון שהסויה לא נבררת שלוש פעמים, ומצוי מאוד שבשדות יש מחזור זרעים, בשנה אחת מגדלים חיטה או שעורה, ובשנה אחרת מגדלים סויה או קטנית אחרת. וכמעט תמיד נופלים זרעים מקציר זה וצומחים ביחד עם הקטנית שנזרעת בשנה האחרת עד כדי כך שהתערובת גדולה יותר משישים. ואע"פ שאיננו נוהגים איסור בקטניות ירוקות, במקרה זה שלא יכולים לברור – מנהגנו להחמיר.
חוזר וניעור
עוד אמר לי הרב זצ"ל, כי ה"שולחן ערוך" כתב במקום אחד שאיננו חוששים ל"חוזר וניעור", דהיינו חמץ שנתערב לפני פסח ובטל בשישים נאסר בפסח לא חוזר להתעורר. לעומת זאת פוסקים הרמב"ם והגאונים כי החמץ שבתוכו "מתעורר" ופוסל את התערובת אפילו בכלשהו. דעת הרמ"א שבתערובת לח בלח לפני הפסח איננו חוששים ל"חוזר וניעור" כי הוא מתבטל לגמרי. אבל בתערובת יבש ביבש לפני הפסח אנו חוששים ל"חוזר וניעור" בפסח כי יש פה ממשות. ואמר לי מרן הרב זצוק"ל כי אנחנו מחמירים לכתחילה כדעת הרמב"ם וכדעת הגאונים שחוששים ל"חוזר וניעור" אפילו אם נתערב לפני הפסח לח בלח. לכן אין להשתמש בשמן קטניות בפסח, שמא נתערבו בו חיטים ונסחטו עם הקטניות לפני הפסח. ואם ישים אדם בפסח את השמן הזה בתוך תבשיל או מרק עם מים, מיץ החמץ הזה חוזר וניעור בתוך הפסח ואוסר בכלשהו.
לציטין לפתית
אמנם אין כאן גזירה, אלא פסק לפי המציאות. אם יבררו את הסויה או הקטניות האחרות – מותר. כך הוא פסק לנו בעניין לציטין לפתית בפסח כי אם בוררים את הלפתית מגרעיני חמץ בפסח, אין בזה חשש. ולדעתו היא מותרת גם לאשכנזים, כיוון שלפתית לא הייתה ראויה למאכל אדם בזמן הגזירה על קטניות. רק בעיבוד החדש שעושים ללפתית היום אפשר לאכול אותה בתור שמן קנולה במאכל או בתור לציטין לפתית בתעשיית המזון.
שמן בוטנים, סויה, כותנה
וכן כתב בשו"ת "שרידי אש" (ח"ב לז ב) להתיר בוטנים לאשכנזים בפסח, כיוון שהגזרה לא חלה על דברים שלא היו בזמן התקנה. וכן כתב הרב משה פיינשטיין זצ"ל, בעל ה"אגרות משה", על הסויה שהגיעה לאירופה רק לפני כמאה שנה (אג"מ או"ח ג, סג), כי מה שלא היה בזמן הגזירה לא נאסר. וכ"כ שו"ע הרב (תנ"ג סעי' ד') דלא נהגו איסור, אלא במיני קטניות, אבל מיני זרעים וכו' וכיוצא בהם משאר זרעוני גינה, אין נוהגין בהם איסור חוץ מן החרדל. ולכן יש להתיר שמן כותנה (וראה שו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן קיד ושו"ת מהרש"ם ח"א סי' קפ"ג).
כבישה חמה
בעת שדנים בעניין שמנים חשוב לדעת עוד, כי כמעט כל שמן מיוצר היום בכבישה חמה. מרסקים את חומר הגלם – סויה, זיתים, חריע, חמניות, תירס, אגוזים וכדומה – ומוסיפים לתערובת בנזין (כידוע בנזין מפרק את השומן, ובעבר היו רגילים לנקות כתמי שומן מבגדים באמצעות בנזין שמפרק את השומן). התערובות מתחלקת לשלושה: המוצקים שוקעים למטה, המים באמצע, והתחליב של השמן והבנזין צף למעלה. מפרידים את התחליב ומחממים אותו, כל הבנזין מתנדף וחוזר למערכת אחרי עיבוי. השמן הנשאר הוא השמן שבו אנו משתמשים לבישול.
שמן השומשמין בהכשר הרב קוק זצוק"ל
תהליך הפקת השמנים באופן זה הוא חדש ואין בשום שלב שלו מים כמו שהיו מפיקים שמן בעבר. על כן פסק הרב קוק זצוק"ל (אורח משפט/ קט) כי מותר להשתמש בפסח בשמן שומשמין שמיוצר בלי מים בכבישה חמה. אלא שהבד"ץ של ירושלים לא אהב את הפסיקה הזאת, כיוון שמפורש במשנה וברמב"ם (כלאים פ"א ה"ח) כי שומשום הוא קטנית. השיב להם הרב קוק זצוק"ל, כי בוודאי איסור קטניות אינו מהתורה או מהגמרא אלא מנהג ותקנה, ואינו יכול להיות חמור יותר מחיטה ושאר דגנים. ואם מותר לנו לאפות חיטים בלי מים, או עם מים תוך ח"י רגעים, כל שכן שיהיה מותר לנו לאכול קטניות אם אין בהם מים או יש בהם מים ח"י רגעים. "שהסברא מכרעת גם כן שאין גזירת קטניות חמורה מגוף מיני דגן, וכל זמן שלא נלתת או נתבשל אין שום מנהג לאסור". וחזר וכתב "שכל האיסור הוא רק לבשל מיני קטניות או לשרות במים, אבל לטחון אותם ולאפות מהם מצה מותר".
שמן שומשמין לספרדים
הרב אליהו זצוק"ל התייחס לדברים ואמר שההיתר הזה של שמן שומשמין שהתיר הרב קוק זצוק"ל יועיל לאשכנזים שאומרים שאין "חוזר וניעור" בלח. שהרי אם היו חיטים מעורבים בשומשמין ונסחטו אתם, הרי נתערבו קודם הפסח וביטלו לח בלח ולא חוזר וניעור. אבל לספרדים שפוסקים "חוזר וניעור" גם לתערובת לח בלח – אם יש בתוך שמן השומשמין חלק ממיצי החיטה, הרי אסור להניחו בתוך תבשיל שיש בו מים.
אמנם אם בררו את השומשום הזה אין בכך חשש, ואפילו אם יש ספק תערובת. כי גם המחמירים ב"חוזר וניעור" לא מחמירים כשיש ספק אם נתערב חמץ (ברכי יוסף אורח חיים סימן תמז כ)."דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן מספק. ותו דהוי ספיקא בדרבנן, דחוזר ונעור לאו דאוריתא, ולא אקבע איסורא ואזלינן לקולא" (הרדב"ז בתשובה כ"י סי' שני אלפים ק"ך). וכן מפורש בבדה"ב שבב"י סוס"י תנ"א ומג"א שם סקנ"א דגם להסוברים דחוזר וניעור מ"מ בספק שמא אין כאן חמץ לכ"ע אינו חו"נ וכ"ה בט"ז סי' תמ"ז סק"ז (שו"ת מהרש"ם חלק ב סימן רמט).
שמן קטניות מפוקח
שאלתי את הרה"ג מחפוד שליט"א על הכשר שמן הקנולה לפסח, ואמר לי כי זרעי הקנולה שהם משתמשים בהם בפסח לצורך שמן הקנולה נבדקים היטב לפני הסחיטה כדי לוודא שאין בהם תערובת דגנים. יש עושים כן באמצעות נפה של משקל סגולי, ויש עושים כן באמצעות סורק בקרן לייזר. ואין לנו נפ"מ איך בודקים את התערובת, העיקר שהיא בדוקה. ובשמן שנבדק באופן כזה אין מקום לאסור.
אמנם צריך להיזהר בזה מאוד להשתמש רק בשמן שיש עליו פיקוח של אדם נאמן, ולא לקנות שמני קטניות מיובאים או ממקום שסומכים על תערובת לפני הפסח ומכשירים. כיוון שאנו משתדלים בפסח שלא ייכנס אלינו אפילו לא ספק קטן של תערובת חמץ. אפילו אם בטלה לפני הפסח.
ויהי רצון שדברי התורה האלה יהיו לנו בבחינת "וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו", ונזכה לחג של שמחה ושל גאולה. אמן.

סיפור
נשרף ביום חול (המועד)
מספר משה (מוסא) כהן מבית-אל: כידוע, הרב זצ"ל הקפיד מאוד בכל הנושא של כשרות,
ובכלל זה כשרות לפסח. בשיעוריו היה הרב חוזר ואומר, שחשוב להקפיד מאוד שלא
לארוז מוצרים כשרים לפסח באותן אריזות שנוהגים לארוז בהן כל השנה כולה, כדי
למנוע בלבול.

הרב היה מזכיר את ההלכה שאומרת כי אסור לעשות לחם שנראה כמו פרווה והוא חלבי.
לחם כזה אסור לאכול אפילו עם חלב משום גזירה, כיוון שהוא עלול להכשיל את
האוכלים האחרים. כן הדין בלחם בשרי שאסור לאוכלו אפילו עם בשר, שמא יטעו בו
אחרים. אמנם אם הלחם החלבי או הבשרי הוא בצורה מיוחדת – מותר כיוון שלא יטעו
בו.

אני מלמד בישיבה התיכונית בבית-אל, ובשנה שעברה, באחד השיעורים שלפני פסח,
דיברתי עם התלמידים על דבריו של הרב זצ"ל, והדגשתי בפניהם כמה חשוב לבדוק כל
מוצר ומוצר האם הוא אכן כשר לפסח, גם אם הוא נמצא במדף של מוצרים הכשרים לפסח.
הסברתי להם, שלעתים היצרנים לא מקפידים על הפרדה בולטת בין מוצרים רגילים
למוצרים כשרים לפסח, והדבר עלול ליצור בלבול.

בחול המועד פסח התקשר אלי אחד התלמידים, כולו נרגש. שאלתי אותו לפשר העניין,
והוא השיב: הרב, אתה יודע מה אני עושה עכשיו? השבתי לו שאין לי מושג, וציפיתי
לשמוע את אשר בפיו. המשיך ואמר לי התלמיד: אני שורף חמץ. שאלתי אותו על מה הוא
מדבר, אנחנו עכשיו בעיצומו של חול המועד, והוא המשיך ואמר: כאשר דיברת בשיעור
על הנושא הזה של זהירות מאריזות דומות, חשבתי לעצמי: על מה הרב מדבר? מי יכול
להתבלבל בין מוצרים כשרים לפסח למוצרים שהם חמץ? המחשבה הזאת עברה לי בראש,
אבל לא התעכבתי עליה. הלכתי לקניות בסופרמרקט גדול, שמוכר מוצרים שהם כשרים
למהדרין, וקניתי עוגה ממדף העוגות הכשרות לפסח. לקחתי עוגה אחת, שמתי בעגלה,
ובסוף הארוחה הגשתי אותה כמנה אחרונה. פתאום נזכרתי בדברים שהרב אמר, והחלטתי
להסתכל. לחרדתי ולתדהמתי גיליתי שהעוגה הזאת היא חמץ גמור. באמת, האריזה של
העוגה הייתה דומה להפליא לאריזות של העוגות הכשרות לפסח, ואם לא הייתי מסתכל
הייתי עלול להיכשל ולהכשיל אחרים באכילת חמץ גמור בחג. חבל על דאבדין.

תשובה כהלכה

התורה העידה עליו . מתי תגיע הגאולה?
הרמב"ם כותב על המשיח ועל הגאולה ש"התורה העידה עליו". שנאמר "וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ..." לשמחתנו השעבוד ששעבדו אותנו המלכויות זה אלפיים שנה, פסק בשנת תש"ח. אנחנו כבר בתוך הגאולה. מתקיים בנו "וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים", חצי מעם ישראל כמעט פה. מתקיים בנו "וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ" וכבר חצי ממילת הלב לאהבת ה' עשויה. מתקיים באויבינו "וְנָתַן ה' אֱלֹקֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ". שמחים על מה שיש ומצפים לגאולה שלמה. צריך להגביר את הרצון ליותר יישוב הארץ, יותר התחזקות, יותר חרות מאומות העולם. ובעיקר צריך לרצות את "הלב של העולם" את בית המקדש.

כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ . למה אנחנו לא בונים את בית המקדש בלי הודעה שצריך לבנות, או נבואה כלשהי? בימי בית שני יהודים הגיעו לארץ והתחילו לבנות את בית המקדש. האם יש בעיה מבחינת ההלכה להתחיל לבנות?
עם ישראל עכשיו לא כל כך מבין את החשיבות של בית המקדש, והוא ייבנה כשעם ישראל יבין וירצה אותו. כך כתוב בתהילים: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד; כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". כשעם ישראל ירצה – הוא ייבנה.



חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il