- פרשת שבוע ותנ"ך
- בא
- שבת ומועדים
- קרבן פסח
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת חנה
"דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית".
(לעומת מצות קדוש החודש שנאמרה למשה ואהרן, שקדוש החודש מסור לסנהדרין, קרבן פסח נאמרה לכל עדת ישראל, נמצא שהיא המצוה הראשונה שנצטוו כלל ישראל). ובודאי יש למצוה זו משמעות כללית כלפי כל המצוות כולן. נעמוד על כלליותה של מצוה זו.
"כל בן נכר לא יאכל בו"
"ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו" (שמות יב, מג).
מובא בחז"ל (שמ"ר יט, א):
"וכיון שבאו (ישראל) לצאת, וגזר עליהם הקב"ה לעשות פסח, באו המצרים לאכול עמהם. א"ל האלקים: ח"ו! כל בן נכר לא יאכל בו".
ולא רק בני נכר ממש מעם אחר אלא
"כל בן נכר - שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, ואחד עובד כוכבים במשמע ואחד ישראל מומר במשמע"
(מכילתא, רש"י, ועיין ב"משך חכמה" שהסביר מנין ידעו זאת חז"ל, מפני שאי אפשר לומר שבן נח מצווה בכך, שאין אסור זה משבע מצוות בני נח, ולכן אמרו חז"ל שהאסור מתיחס לישראל מומר). מה המיוחד בקרבן פסח שהתורה הזהירה "כל בן נכר לא יאכל בו"?
"ובשמחתו לא יתערב זר"
המדרש (שמ"ר יט,א) עונה על השאלה הנ"ל ואומר:
"זש"ה לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר"
היינו, ישראל שהיו בשעבוד מצרים והצטערו שם הם מרגישים בשמחת הגאולה וזר לא יבין זאת.
קרבן פסח נתפס כאן כסעודת הודיה על הגאולה, וכך מובא במדרש
"כך האלקים עשה משתה להם, צלי אש ומצות ומרורים, מפני שגאלן מן הצרה". (שמו"ר יט, ו).
וכן מצאנו שהרא"ש (ערבי פסחים) השווה קרבן פסח לקרבן תודה, ולפ"ז הסביר את הטעם לכך שאנו לוקחים בליל הסדר ג' מצות, זכר לשלושים לחמי תודה הבאים מצה. ולכן בן נכר לא יכול להשתתף בקרבן פסח, שהוא סעודת הודיה על הגאולה, כיון שאינו יכול לתפוס את שמחת הגאולה.
במדרש שם מובאות כמה דוגמאות המראות עד כמה "ובשמחתו לא יתערב זר" כמו חנה שצערה היה פנימי "והיא מרת נפש" "והיא מדברת על לבה", ולכן רק היא היתה יכולה לשיר שירה כזאת לה', ולומר "עלץ לבי בה'".
וכן האשה השונמית, שאלישע הנביא ברכה בבן, וכשמת הבן הזה באה לקבול לנביא. וגחזי שלא הבין לנפשה בקש להדפה "ויאמר איש האלקים הרפה לה כי נפשה מרה לה". ואז הנביא שלח לה את גחזי עם משענתו שיניח על הילד ולא הועיל.
"אמרה לו השונמית (לאלישע):חי ה' וחי נפשך, עמדת במסטורין של אלקים, מתחילה נתת לי בן אף עתה עמוד במסטורין שלי והחיה אותו".
העמידה במסתורין של אלקים היא הבנת פנימיות לבה של האשה השונמית, שהנביא הרגיש את צערה, וממילא היה יכול להושיע אותה.
עוד אמרו חז"ל ש"לעתיד לבא מביא הקב"ה כל האיברים ואינו מנחם תחילה אלא את הלב, שנאמר: ודברתי אל לבה". האברים מרגישים את טובת הגאולה מבחינה גשמית, ברם הלב שהצטער מרגיש בפנימיות את שמחת הגאולה.
ומכל זה מובן מדוע זר לא יבין לשמחת לבם של ישראל שנגאלו ממצרים.
קרבן פסח - כריתת ברית עם ישראל
נראה לומר, שיש פן נוסף להבין מדוע כאן בקרבן פסח "בשמחתו לא יתערב זר", והוא שבקרבן פסח נבחרו ישראל להיות "בני בכורי ישראל", הפסח נקרא על שם שהקב"ה פסח ודלג על הבתים של ישראל, כפי שנאמר "ואמרתם זבח פסח הוא בנוגפו את מצרים ואת בתנו הציל" ובכך הבדיל אותם אליו. נאמר על כך "ועברתי בארץ מצרים", ואמרו חז"ל "אני ולא שליח", ורצו לומר בכך שהברור הזה בין ישראל לעמים הוא דבר קשה שאף מלאך ושרף לא משיגים אותו רק הקב"ה בעצמו. ואם כן נוצר כאן קשר אינטימי קרוב בין הקב"ה וכנסת ישראל, כשמחת נישואין שרק הם מרגישים את עומק השמחה שלהם, ובשמחתם לא יתערב זר, כך בשמחתו של הקב"ה ובשמחתם של ישראל לא יתערב זר.
קרבן פסח לגר שהתגייר
מובא במכילתא, ה"א שגר שמתגייר צריך מיד להקריב קרבן פסח, קמ"ל "במועדו" - שרק בזמנו מקריבים אותו ולכאורה קשה וכי יעלה על דעתך לומר שהגר צריך לעשות מיד "סוכה"? אלא שקרבן פסח מסמל כריתת ברית עם הקב"ה, ולכן הייתי אומר שכאשר מתגייר צריך להביא קרבן פסח, קמ"ל שלא. מאידך גיסא, ישנה גם הוה אמינא, שגר יהיה פטור בכלל מקרבן פסח, כיון שלא היה בשעבוד מצרים ולא נגאל משם, קמ"ל "לגר ולאזרח הארץ" שחייב בקרבן פסח. נראה לומר שהו"א זו היא לפי המשמעות שקרבן פסח הוא קרבן תודה על הגאולה הגשמית, קמ"ל שקרבן פסח הוא תודה על הגאולה הרוחנית וזה שייך גם לגר.
קרבן פסח בנביאים
קרבן פסח מוזכר שלוש פעמים בנביא, ובכל פעם מדובר בארוע של התחדשות וקבלת מצוות מחדש.
בספר יהושע פ"ה מסופר על פסח גלגל שעשו ישראל מיד עם כניסתם לארץ אחרי ארבעים שנה במדבר שלא קיימו את הפסח, כיון שלא היו נמולים. ולפי דעה אחת מפני שנצטוו לעשות פסח אחרי שיכנסו לארץ. ואז נצטוו ג"כ לכרות ברית חדשה עם ה' בהר גריזים והר עיבל, ולכן היה זה עיתוי לקרבן פסח מיוחד לכריתת ברית עם הקב"ה.
בספר מלכים ב' פכ"ג מסופר על הפסח שעשה המלך יאשיהו. והנביא מעיד "כי לא עשו פסח מימי השופטים", בין אם לא עשו כלל, או שלא עשו כמותו, בודאי שהיה אז ארוע גדול של קרבן פסח, וזה נעשה בעקבות בעור ע"ז, ובעקבות תקופה של שכחת התורה עד שלא נמצא ס"ת מלבד הס"ת שמצא יאשיהו בבית המקדש, על כן התאים מאד לכרות ברית חדשה עם ה' בקרבן פסח.
בספר דברי הימים ב' פ"ל מסופר על הפסח שעשה חזקיהו, שבא אחרי אחז הרשע, ובער ע"ז מן הארץ, ומפני שהעם היה טמא, או שלא עסקו בטהרות, או בטומאת ע"ז, נאלץ חזקיהו "לעבר ניסן בניסן", כדי שיספיקו העם להטהר. ואע"פ שטעה בכך ואמר "ה' הטוב יכפר בעד", סלח לו הקב"ה, כיון שעשה זאת לשם שמים. נמצא שגם כאן היה מתאים להקריב את הפסח כציון של חידוש הברית עם הקב"ה .
שבירת הלוחות- דומיא ד"כל בן נכר לא יאכל בו"
מובא במדרש שם:
"אמרו רבותינו ג' דברים עשה משה והסכימה דעתו לדעת המקום… הג', דרש בחקת הפסח, כשעשו ישראל את העגל, אמר: ומה אם הפסח לשעה במצרים אמר לי: כל בן נכר לא יאכל בו, ישראל עבדו ע"ז יכולין הן לקבל את התורה ? מיד וישבר אותם תחת ההר".
לפי הנ"ל מובן הקשר בין קרבן פסח וקבלת תורה ששניהם מעשה של כריתת ברית בין ישראל והקב"ה, ואין מקום לכריתת ברית כאשר מתנכרים להקב"ה.
מובא שמשה שבר את הלוחות כדי שישראל יהיו נדונים כ"פנויה" ולא כ"אשת איש" לקב"ה . ולכאורה הלא גם אחרי שבירת הלוחות הם נענשו על חטא העגל. וגם משה השקה את החוטאים כסוטות?
וצריך לומר שמשה רצה לומר שהקשר של ישראל עם הקב"ה היה באותה שעה ברובד חצוני, כמו שנאמר "ולבם לא נכון עמו", וביחס לרובד הפנימי לא נוצר קשר ונדונים בו כפנויה.
ולפ"ז מובן עד כמה מדובר כאן בקשר פנימי עם הקב"ה, וע"ז נאמר ובשמחתו לא יתערב זר.
חקת הפסח
חז"ל במדרש משווים בין קרבן פסח ופרה, בשניהם נאמר חוקה "זאת חקת הפסח" וכן "וזאת חוקת הפרה".
מעשה הפרה מובן שהוא חוק, שהרי מטמא טהורים, ומטהר טמאים, אבל אינו מובן איזה חוק יש בקרבן פסח?
ולפי דרכנו לעיל, שקרבן פסח מסמל את בחירת ישראל, ובחירה זו היא דבר שמעל ל"טעם ודעת" לכן זו חוקה. על מעשה פרה דרשו את הפסוק "מי יתן טהור מטמא לא אחד" רק יחידו של עולם יכול לעשות זאת. וכן "ישראל מן העמים" הם בחינת טהור מטמא שרק הקב"ה יכול לברר ולהוציא טהור מטמא.
שני גדיי עיזים
בשעה שרבקה שולחת את יעקב לקבל את הברכות מיצחק במקום עשו שלחה עמו "שני גדיי עיזים מן הצאן", ואמרו חז"ל (פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק לא)
"הלך והביא שני גדיי עזים, וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק אלא להקריב אחד קרבן פסחים, ואחד עשה מטעמים",
צריך להבין מה הקשר בין הברכות לקרבן פסח?
לפי דברנו לעיל שקרבן פסח מסמל את בחירתם של ישראל, ובחירה זו היא דבר נעלם מדעת אנוש, מובן שכאשר יעקב ועשו עומדים להבחיר, מי ימשיך את הבטחת הבורא לאבות, ויקבל את הברכות המיוחדות לישראל צריך להביא קרבן פסח, ואז זוכה יעקב להתברך מפי הקב"ה שנתן בלבו של יצחק לברך את ישראל למרות שלא ראהו.
שאלת הבן הרשע
לפי זה נראה להסביר את שאלת הבן הרשע בהגדה של פסח "מה העבודה הזאת לכם לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל וכו'". מהי רשעתו של הבן הרשע שאינו מבין את השמחה היהודית היחודית ואינו מקבל את קרבן הפסח שמבדיל בין ישראל לעמים, וכיון שאינו מבין זאת מראה עצמו כ"זר" לכל השמחה הזאת, והוציא עצמו מן הכלל ולכן אינו ראוי לאכול מקרבן פסח ד"כל בן נכר לא יאכל בו".
לעומתו הבן החכם שואל "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם" גם הבן החכם מדגיש שהמצוות מחלקות בינינו ובין העמים ולכן משתמש במילה "אתכם", אבל הוא אינו מקנטר, אלא רוצה להבין טעם הדבר, ולכן נקרא הבן החכם. והתשובה אליו בהגדה "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", שאסור לאכול דברי מתיקה אחרי הפסח, ונראה שרוצים לומר לו שהפסח הוא בחינת חוקה שאין לה טעם ואין מקום לבקשת אכילת טעמים אחריו.
גרים אוכלים קרבן פסח
לפי זה יובן ההוא אמינא שגרים לא יאכלו כלל בקרבן פסח וחז"ל צריכים להסביר שאין הדבר כן, כמובא במדרש:
"ד"א זאת חקת הפסח, הה"ד ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו וגו'"
משום שקרבן פסח מסמל בחירת ישראל שהם נפרדים משאר העמים והוה אמינא שאי אפשר לגוי להכנס לכלל ישראל , קמ"ל.
והתנאי לקבלת הגרות מתבארת בשאלת עקילס הגר (שמ"ר יט,ד)
"וכן שאל עקילס הגר את רבותינו אמר להם מה שכתוב (דברים י) ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה, הרי כל הבטחות שהבטיח את הגר שהוא נותן לו לחם ושמלה, אמר לו יעקב ששמו ישראל כך שאל מלפני הקב"ה (בראשית כח) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ואתה שבאת אצלנו לא דייך שאתה כמותינו אלא דייך שתהא כיעקב בכורו של הקב"ה, וסוף דבר לא תעלה על דעתך שיעקב לחם ושמלה שאל אלא אמר יעקב הבטיחני הקב"ה שהוא עמדי ויעמיד ממני את העולם, אימתי יודע אני שהוא עמדי ושמרני כשיעמיד ממני בנים כהנים אוכלים מלחם הפנים ולובשים בגדי כהונה שנאמר ונתן לי לחם לאכול, זה לחם הפנים, ובגד ללבוש, אלו בגדי כהונה שנאמר (שמות מ) והלבשת את אהרן את בגדי הקדש, וכן כאן ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה כלומר שמעמיד בנים מן הגר שאוכלים לחם הפנים ולובשים בגדי כהונה הוי בחוץ לא ילין גר, אמר הקב"ה אחר כל הכבוד הזה שאני עתיד לעשות לבעלי תשובה אתם קורים תגר הוי ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' וגו' ".
היינו, שהבחינה של הגר היא אם הוא רוצה בטובת הנאה גשמית, שאז אנו אומרים לו דיינו להסתפק בלחם ושמלה כיעקב אבינו. אלא שצריך לשאוף להשגים רוחניים, להתקרב אל הקדושה ככהן שאוכל לחם הפנים ולובש בגדי כהונה, ואז הוא ראוי להסתפח בקהל ה'.
ריח הפסח
כדי להקריב קרבן פסח צריך מקום למול, הוא מעשה של מסירות נפש כדי לקבל ע"ע בריתו של הקב"ה. ועליהם נאמר "כורתי בריתי עלי זבח".
ומובא במדרש
"כיון שראו ישראל שפסל ערלים לאכול בפסח, עמדו כל ישראל לשעה קלה ומלו וכו'".
לפי זה הם היו בדרגה שהם בעצמם התעוררו לעשות דבר ה'. אמנם יש דעה אחרת במדרש שם:
"והרבה מהם היו מקבלים עליהם למול. אמר הקב"ה שיעשו הפסח, וכיון שעשה משה את הפסח, גזר הקב"ה לד' רוחות העולם ונושבות בג"ע ומן הרוחות שבגן עדן הלכו ונדבקו באותו הפסח… נכנסו כל ישראל אצל משה, אמרו לו בבקשה ממך האכילנו מפסחך מפני שאנו עייפים מן הריח. היה אומר להם הקב"ה אם אין אתם נימולים אין אתם אוכלים".(שמו"ר יט, ו).
היינו, שעשה הקב"ה בהתערותא דלעילא שירגישו טעם הפנימי של הפסח שריחו ריח גן עדן (כמו שאמר יצחק ריח שדה אשר ברכו ה'- שנכנס עמו ריח גן עדן, וזה היה לקרבן פסח כמבואר לעיל).מיד התאוו כולם לאוכלו.
נמצא שסוד חוקת הפסח בריח גן עדן, שאנו מאמינים שאכן כך הוא, ומקריבין אותו כדי להתחבר לשכינה באמונה.
ויקחו להם איש שה לבית אבות
ואפשר להטעים כל דברינו בדברי ה"אור החיים" הק' על הפסוק "ויקחו להם איש שה לבית אבות"- שהמילה "איש" מיותרת, ומפרש שם שהכוונה לקב"ה שנקרא "איש מלחמה" שע"י קיום מצות הפסח אנו לוקחים עמנו את הקב"ה, בסוד המצוה שהיא פועלת "צוותא" וחיבור עיי"ש. ולפי דרכנו בקרבן פסח באופן מיוחד נוצרת התקשרות זו בין כנסת ישראל לקב"ה.
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה המשמעות הנחת תפילין?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הפלונטר בצד ימין של הלוחות
סודה של ברכה
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הלכות פורים משולש: מה עושים בכל יום?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מהו הכח שמוציא את עם ישראל ממשבר?
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה