"דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית".

"ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו" (שמות יב, מג).

"וכיון שבאו (ישראל) לצאת, וגזר עליהם הקב"ה לעשות פסח, באו המצרים לאכול עמהם. א"ל האלקים: ח"ו! כל בן נכר לא יאכל בו".

"כל בן נכר - שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, ואחד עובד כוכבים במשמע ואחד ישראל מומר במשמע"

"זש"ה לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר"

"כך האלקים עשה משתה להם, צלי אש ומצות ומרורים, מפני שגאלן מן הצרה". (שמו"ר יט, ו).

"אמרה לו השונמית (לאלישע):חי ה' וחי נפשך, עמדת במסטורין של אלקים, מתחילה נתת לי בן אף עתה עמוד במסטורין שלי והחיה אותו".

"אמרו רבותינו ג' דברים עשה משה והסכימה דעתו לדעת המקום… הג', דרש בחקת הפסח, כשעשו ישראל את העגל, אמר: ומה אם הפסח לשעה במצרים אמר לי: כל בן נכר לא יאכל בו, ישראל עבדו ע"ז יכולין הן לקבל את התורה ? מיד וישבר אותם תחת ההר".

"הלך והביא שני גדיי עזים, וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק אלא להקריב אחד קרבן פסחים, ואחד עשה מטעמים",

"ד"א זאת חקת הפסח, הה"ד ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו וגו'"

"וכן שאל עקילס הגר את רבותינו אמר להם מה שכתוב (דברים י) ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה, הרי כל הבטחות שהבטיח את הגר שהוא נותן לו לחם ושמלה, אמר לו יעקב ששמו ישראל כך שאל מלפני הקב"ה (בראשית כח) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ואתה שבאת אצלנו לא דייך שאתה כמותינו אלא דייך שתהא כיעקב בכורו של הקב"ה, וסוף דבר לא תעלה על דעתך שיעקב לחם ושמלה שאל אלא אמר יעקב הבטיחני הקב"ה שהוא עמדי ויעמיד ממני את העולם, אימתי יודע אני שהוא עמדי ושמרני כשיעמיד ממני בנים כהנים אוכלים מלחם הפנים ולובשים בגדי כהונה שנאמר ונתן לי לחם לאכול, זה לחם הפנים, ובגד ללבוש, אלו בגדי כהונה שנאמר (שמות מ) והלבשת את אהרן את בגדי הקדש, וכן כאן ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה כלומר שמעמיד בנים מן הגר שאוכלים לחם הפנים ולובשים בגדי כהונה הוי בחוץ לא ילין גר, אמר הקב"ה אחר כל הכבוד הזה שאני עתיד לעשות לבעלי תשובה אתם קורים תגר הוי ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' וגו' ".

"כיון שראו ישראל שפסל ערלים לאכול בפסח, עמדו כל ישראל לשעה קלה ומלו וכו'".

"והרבה מהם היו מקבלים עליהם למול. אמר הקב"ה שיעשו הפסח, וכיון שעשה משה את הפסח, גזר הקב"ה לד' רוחות העולם ונושבות בג"ע ומן הרוחות שבגן עדן הלכו ונדבקו באותו הפסח… נכנסו כל ישראל אצל משה, אמרו לו בבקשה ממך האכילנו מפסחך מפני שאנו עייפים מן הריח. היה אומר להם הקב"ה אם אין אתם נימולים אין אתם אוכלים".(שמו"ר יט, ו).